זמן ישראלי – פרק נד'

12/12/2016

ביום שלישי הלכתי, כמו תמיד, לד"ר פאנוב. ספרתי לו כמובן על העסק עם עופר ועל להב ואחרי דיון ממושך על התגובות השונות של אנשים לטראומה עברנו איכשהו לדון בהבדלים בין העלייה של שנות השבעים לבין העלייה של שנות התשעים. הפעם נפרדנו בצורה תרבותית ואני החלטתי ללכת ברגל לתחנת האוטובוס ברחוב הרצל. את הרכב השארתי בצ'ק פוסט, לא היה שום סיכוי למצוא חניה אחרי הצהרים בחיפה. נוח היה יותר להגיע באוטובוס להדר.

הצצתי בחלון הראווה של חנות הפרוות מנסה להיזכר בקרירות של החורף במוסקבה, לא הצלחתי, היה לי נורא חם והחולצה נדבקה לי לגוף בגלל הלחות שבאוויר.

"פרידמן!" צעק מישהו, הסתובבתי ומישה השוטר זרק לעברי חפץ קטן ומתכתי. בלי לחשוב, באופן אינסטינקטיבי, תפסתי אותו בידי וגיליתי שאני מחזיק צרור מפתחות. מישה חייך אלי ולקח את מפתחותיו. "אתה ימני," הודיע לי בשמחה.

"אמרתי לך." אמר עובד שצץ פתאום מאחורי. הם עמדו וחייכו אלי בחביבות מדאיגה.

"רוצה לשתות משהו?" שאל עובד וטפח על שכמי. סירבתי בנימוס. רק זה חסר לי, שמישהו מהמכרים שלי יחליט לרדת מרחוב נורדאו, שם הם ישבו בדרך כלל, ויראה אותי שותה עם שוטרים.

"מה עם עופר נוימן?" שאלתי. הם לבשו בגדים אזרחיים ונראו כמו סתם שני חבר'ה, אבל הקפדתי להיזהר וזזתי ככה שאעמוד עם הגב לקיר, מה שבטוח בטוח.

"הוא יהיה בסדר גמור, הבטיח ללכת לטיפול. יש מין עמותה שעוזרת לבעלים שמכים נשים להפסיק להיות אלימים." אמר עובד, מביט בי בתשומת לב לראות אם אני מופתע. אכזבתי אותו ולא הייתי מופתע.

"אבל," נכנס מישה לדבריו, "גם אם הוא יפסיק להכות נשים הוא עדיין לא יהפוך לשמאלי." הם השתתקו והביטו בי במבטים קרים וחשדניים של שוטרים.

הסתכלתי עליהם וחיכיתי שיגידו משהו, "אני לא מאמין שזה יעזור," הודעתי אחרי שהשתיקה נמאסה עלי, "אם הייתה לי אחות לא הייתי נותן לה להתקרב לאחד כמוהו, לא משנה כמה טיפולים הוא היה עובר."

עובד ומישה החליפו מבטים וכמעט שחייכו. "בוא, בוא," אמר מישה, "תכנס," הוא דחף אותי לקיוסק קטן שהיה דחוק בין חנות שטיחים לחנות צעצועים, מול תחנות האוטובוס של קו 36. בפנים היו כמה שולחנות רעועים מצופים פורמייקה מצולקת מכוויות סיגריות.

המוכרת – גרוזינית שמנה עם שפם ושיני זהב – לא טרחה לשאול מה אנחנו רוצים, נתנה לנו שלוש בקבוקי בירה רוסית ונעלמה מאחורי הדלפק שלה.

"אתה רואה, אנחנו לא בתפקיד עכשיו," אמר מישה ברוסית ופתח את הבקבוק. גם עובד פתח את הבירה שלו והקשיב, הפעם בלי להתלונן שמדברים רוסית והוא לא מבין כלום. "שוטר זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר," אמר מישה ולגם לאיטו, "כמו שאתה אוהב להשאיר את בית המלאכה נקי ומסודר בסוף היום, ככה אני אוהב לסגור את התיקים שלי עד הסוף. אתה מבין?"

עשיתי כן עם הראש ושתיתי גם כן. הטעם של הבירה החזיר אותי אחורה לתקופה שהייתי צעיר ותמים. אני כנראה מזדקן אם בקבוק בירה גרועה עושה אותי נוסטלגי.

"זו סתם סקרנות מקצועית," אמר עובד, ממשיך לפתח את הרעיון של מישה, אבל בעברית. "לאשתך יש פנס בעין, אבל לא אתה ולא עופר עשיתם אותו, אז מי כן?" הוא שתה קצת והשתעל.

"התיק סגור בעצם. אשתך, שתהיה בריאה, נתנה לחרא הזה מנה שהגיעה לו מזמן. אין תלונה אזרחית, אין עניין לציבור. אנחנו סתם רוצים לדעת." הם הביטו בי, מחכים בדריכות לתשובתי.

כאשר אבדתי, אבדתי, חשבתי לעצמי ובפעם הראשונה בחיי גיליתי מרצוני מידע לשוטרים. "זה היה האח שלה, הוא ראה שעוד רגע היא שוברת לנוימן את הראש עם האלה אז הוא … "

עובד קימט את מצחו, "האח השחרחר? זה שדומה לה? אבל למה ככה, ישר בפרצוף?" הזדעזע.

"הוא רק ילד," עניתי, "הוא נבהל ולא ידע מה לעשות. הוא מאוד הצטער אחר כך."

עובד נאנח והוציא את ארנקו. "הנה," אמר למישה ונתן לו חמישים ₪, "ואם כבר התחלנו," הוסיף והחזיר את הארנק לכיסו האחורי "אז הדקירה שלך… רק בשביל הסקרנות שלי…"

"התיק סגור וקבור, אפילו לא התערבנו עליו." הוסיף מישה ברוסית.

יש משהו מאוד משחרר בוידוי, לא פלא שהפטנט הזה החזיק מעמד כל כך הרבה שנים. "שטרית, הבחור השני, ניסה לחזר אחרי אשתי מזמן, עוד לפני שאני הגעתי לשם ו…" התחלתי להזיע מהבירה ומהמאמץ להסביר בצורה סבירה מה קרה שם. "הוא חטף פתאום קריזה והתנפל עלי עם הסכין שלו. אנחנו באמת חברים, לא יודע למה הוא שלף סכין פתאום." ניגבתי את פני הרטובות מזיעה בשולי חולצתי, למה אין כאן מיזוג לעזאזל.

"אולי בגלל שהוא גילה שהיא בהריון ממך?" הציע עובד בנימוס.

"אולי," משכתי בכתפי וגיליתי שלמרות שאני מדבר רוסית עובד מביט בי כאילו הבין כל מילה.

"הוא גם היה מאוד מתוח בגלל שהוא קיבל צו למילואים בלבנון." הוסיף מישה הסבר.

"הייתי משתלט עליו בלי בעיות כי הוא לא כל כך יודע איך נלחמים עם סכין," הסברתי "אבל האישה שמעה את הצעקות ונכנסה פתאום באמצע, אז הייתי חייב…"

עובד חייך בשביעות רצון, "חבל שלא התערבנו," אמר למישה "אמרתי לך ששטרית לא היה דוקר אותו בגב, הוא לא הטיפוס לזה."

"הפלת את עצמך על הסכין כדי להגן על האישה," סיכם מישה, "ידעתי שהפציעה הזו משונה." הוא הרים את  הבקבוק בתנועת ברכה, "לחיי כל הנשים המתוקות!" אמר וגמר את הבירה שלו בלגימה ארוכה אחת.

השוטרים שילמו על הבירה בשטר שעובד נתן למישה ואנחנו יצאנו החוצה לרחוב הלוהט מחום. "אתה בחור טוב פרידמן," אמר מישה "אפילו שהחברים שלך אמרו שפעם ישבת בכלא בצבא הרוסי כי הרבצת למפקד שלך. אני מקווה שלא ניפגש יותר בנסיבות מקצועיות."

"החברים שלי?" הופתעתי, "החברים שלי דברו עם שוטרים? לא יכול להיות?"

מישה ועובד החליפו מבטים וצחקו, "כל אחד מדבר עם שוטרים בסופו של דבר," אמר עובד בשביעות רצון.

"צריך רק לדעת איך ומתי לשאול." השלים מישה. הם לחצו את ידי וחצו את רחוב הרצל, נעלמים מאחורי השער של קופת חולים מכבי שהייתה פעם בית ספר אליאנס.

רק כשפתחתי את הלינקולן הלוהטת מחום נזכרתי ששוב לא הדלקתי את הנייד. פתחתי את כל הדלתות כדי להניח לאוויר החם לצאת החוצה ובינתיים צלצלתי למיקי לשאול מה נשמע אצלו. שמעתי ברקע את אלה פיג'רלד שרה 'קריי מי אה ריוור' ולתדהמתי בטי ענתה. "מיקי טס מחר בבוקר לארה"ב," אמרה בלי שום הקדמות, "ואני עוזרת לו לארוז, איפה אתה?"

"אני תקוע במגרש חניה לוהט בצ'ק פוסט אחרי שעברתי חקירה במשטרה." ניסיתי לעורר את נקיפות המצפון שלה "ואת ומיקי מבלים לכם בדירה ממוזגת ושומעים מוזיקה. אתם גם בטח רוקדים, נכון?"

בטי גיחכה, "כן, וגם אוכלים גלידה שותים שמפניה." השלימה, "מה קרה? עובד ומישה שוב הציקו לך בקשר לסיפור עם שטרית? הם כבר תפסו מי באמת עשה לי פנס בעין?"

"לפעמים את מפחידה אותי גברת פרידמן." הודיתי והעזתי להיכנס לכבשן החם שרתח בתוך המכונית.

"השארתי את הילד עם ואניה ואמונה. בוא לכאן, גיא אצל ההורים שלו. נוכל לעבוד כל הלילה, תעזור לנו לארוז ולגמור את כל הגלידה שיש למיקי בפריזר." פיתתה אותי בטי בלי שום מאמץ. בדרך צלצלתי ללירז ולתאומים והודעתי להם שאני ובטי נשאר הלילה עם מיקי. כולם מסרו לו דרישות שלום ואדם ביקש שאנשק אותו בשמו.

מיקי תמיד נאם נאומים מלאי בוז נגד תרבות הצריכה המערבית, אבל בחדר שלו עמדו ארבע ארגזי קרטון ענקיים, מלאים באלוהים יודע מה. חוץ מזה היו עוד המוני קופסאות מפוזרות בכל הדירה הקטנה והמבולגנת שגיא ומיקי ריהטו ברהיטי קש זולים עם כריות צבעונית.

בטי ומיקי רקדו בתוך כל הבלגן לצליליו המדויקים והאלגנטיים של דיוק אלינגטון. מיקי העריץ מוזיקת ג'ז והיו לו המוני דיסקים עם המוזיקה הזו. שתי מזוודות גדולות ותיק נסיעות תפוח עמדו ליד הדלת. כל חפציו האחרים של מיקי היו כבר ארוזים, חוץ מהמערכת שלו, מערכת יקרה מאוד ואיכותית מאוד שעמדה במקום מרכזי בסלון, גם המחשב שלו עדיין לא היה ארוז.

בטי ומיקי שמחו מאוד לקראתי, יחפים ועליזים הם משכו אותי לדירה מחבקים ומנשקים אותי. מיקי עישן חשיש, ראיתי את זה מיד לפי החיוך שלו כשנישק אותי. אין לי מושג מה הוא נתן לבטי לשתות, אבל מיד ראיתי שהיה לה מצב רוח פרוע. שערה היה פזור על כתפיה ולא אסוף כרגיל והיא לבשה את השמלה ההודית  – שמלה צבעונית מבד דקיק מתנפנף, עם כתפיות ספגטי דקיקות מעוטרת בשוליה בשברי מראות מנצנצים. היא לבשה אותה לעיתים רחוקות ותמיד עם חולצה מתחת, אבל הפעם ויתרה על החולצה, חושפת את כתפיה הזהובות והחלקות, גם רגליה היו בלי גרביונים והיא נראתה נפלא, רק רצועות החזייה הפריעו. דחפתי את ידי למחשוף שלה ותוך כדי נשיקה פתחתי את הסגר של החזייה. לפני שהיא הבינה מה קורה החזייה כבר הייתה בידי. מיקי מחה כפים בהתפעלות ובטי הסמיקה קצת, אבל במקום למחות צחקה.

"שתיתי שמפניה ורודה," לחשה באזני, נשימתה מדגדגת את התנוך הימני, הרגיש יותר.

"את עושה את זה בכוונה." האשמתי אותה, מועך את הזקפה שלי אל גופה. היא צחקה ונישקה אותי שוב, בלי להתבייש ממיקי ששכב על מיטתו שנחבאה מאחורי סוללת הארגזים. מיקי הציץ מבעד לרווח שבין שני הארגזים הגדולים יותר וחייך.

"יש לי סחרחורת," אמרה בטי ונשכבה על המיטה לצידו של מיקי. הוא לבש רק מכנסים קצרים אדומים ומרופטים שזכרתי עוד מתקופת הטירונות.

"אני חייב להתקלח," אמרתי, "יש לך משהו בשבילי להחלפה?"

"בארון במקלחת," אמר מיקי, "תבחר לך מה שתרצה." הוא משך אליו את בטי ונישק את שפתיה והיא נענתה לו ברצון, מצמידה אותו אליה ומתעלמת ממני.

"כמה היא שתתה?" שאלתי בעודי מתפשט.

מיקי בחן את גופי בלי בושה, "אתה בקושי הולך לחדר הכושר," רטן באנגלית, "אז איך אתה נראה כל כך טוב לעזאזל?"

"הריצה אחרי בטי שומרת אותי בכושר," עניתי, "כמה היא שתתה?" חזרתי על שאלתי. היא שכבה כעת בעיניים עצומות, רגליה המורמות נשענות על ראש המיטה העשוי מקלעת קש. הבד הדקיק של שמלתה החליק, מגלה את ירכיה. כבשתי דחף לכסות אותן והתמקדתי בפניו של מיקי.

"אולי שתי כוסיות, אולי קצת יותר." אמר בלאות, "אבל זו סתם שמפניה ורודה מגעילה, אני שתיתי את הרוב, וגם עישנתי קצת," הודה.

"מה אתה אומר?" לגלגתי והלכתי לשטוף מעלי את הזיעה.

בטי אף פעם לא שתתה, בטח לא עכשיו כשהיא בהריון. במקום לכעוס עליה ועל מיקי חשתי מין דגדוג של התרגשות ורצון לדעת מה יקרה עכשיו. גיליתי את הגרביונים והחולצה שלה תלויים על מוט הוילון של המקלחת. בקבוק השמפניה הורודה עמד על השיש, היה בו עוד קצת נוזל ורדרד תוסס. שתיתי את מה שנותר. מיקי צדק, זו הייתה שמפניה מתוקה מגעילה. ברור למה בטי אהבה אותה.

יצאתי מהמקלחת לבוש מכנסיים קצרים עשויים בד לבן מבריק, לא דבר שהייתי בוחר לעצמי, אבל זה היה המכנס היחיד שעלה עלי.

בטי ומיקי היו במטבח, מחסלים קופסא של גלידה אמריקאית, וניל עם שבבי שוקולד ואגוזים. את הגלידה הם שטפו בליקר שוקולד. הרגשתי בחילה רק מלהסתכל עליהם.

"מקס המסכן, זה מתוק מידי לטעמך." אמרה בטי, "אתה בטח רעב, אני אכין לך חביתה עם פטריות." היא קמה, צחקקה ומיד התיישבה, "הקירות והרצפה זזים כל הזמן." התלוננה.

מיקי צחק ומזג ויסקי לכוס ענקית מלאה קוביות קרח. "שטויות בטי, אף אחד לא משתכר משתי כוסיות של שמפניה ולגימה של ליקר שוקולד."

בטי ניסתה שוב לקום ואני מיהרתי לאחוז בה בטרם תיפול. הושבתי אותה על שולחן האוכל ודחפתי ידיים מתחת לשפע הבד שכיסה את גופה מגלה למרבה שמחתי שהיא  בלי תחתונים. היא הייתה רכה וחמה כנגד גופי, נענית ברצון לידי שעברו על גופה, מפשקות את ירכיה ומחליקות על פטמותיה. חשתי אותן, קשות וחמות, מתחככות בחזי החשוף. נישקתי את כתפיה הזהובות ואת עורפה, לוחץ את זקפתי כנגד העיקול היפיפה של כרסה.

מיקי הביט בנו בשתיקה, לוגם מידי פעם מכוסו. הקול היחידי שנשמע היה קולן של קוביות הקרח, מצלצלות כנגד הזכוכית.

הייתי מרוגש נורא, פחדתי ועם זאת חשתי מעין תחושה של דג'ה וו. כבר הייתי פעם במצב כזה, כבר הרגשתי פעם עיניים של גבר נחות על גבי בעוד אני מתענג על גופה של אישה.

הנחתי את ידי מתחת לעכוזה של בטי והרמתי אותה, רגליה כרוכות סביב מותני וידיה לופתות את כתפי. היא לא מחתה אלא הצמידה את שפתיה אל שפתי, מניחה לי לשאת אותה בלי מחאה למיטה. נכנסתי לחדר השינה, שומע את קול הצלצול הענוג של הקוביות בכוסו של מיקי, עוקבות אחרי. הוא הלך יחף, חרישי כחתול, מביט בנו בלי בושה, כאילו היינו מחזה שנועד לתענוגו הפרטי. חשתי את עיניו על גבי, מוחשיות כמו אצבעות חמות מרפרפות על גופי.

הנחתי אותה בזהירות על המיטה וחילצתי את גופה המעוגל והזהוב מתוך שפע הבד. הושטתי את השמלה למיקי שהניח אותה בזהירות על כורסת קש מרופטת שעמדה בפינה.

בטי שכבה על המיטה, שערה היפה פזור על הכר וידיה שלובות מאחורי ראשה. עיניה היו עצומות וחיוך קל נח על שפתיה הפשוקות. נהניתי להביט בה, שיער הערווה המתולתל שלה והשיער של בתי שחייה – שלא הרשיתי לה לגלח – היו בהירים משער ראשה ונצצו באור השמש השוקעת.

היא לא רמזה בשום צורה שהיא חשה בנוכחותו של מיקי שעמד בצד, חבוי למחצה בין הארגזים שהכילו את כל החפצים שצבר במשך שנות חייו בישראל.

"מקס," לחשה חרש ודחפה לכיווני את אגן הירכיים שלה כשהיא מפשקת לרווחה את רגליה, חושפת לפני את אבר המין היפה שלה. ידעתי היטב מה היא רוצה שאעשה, גם אני רציתי, אבל רציתי שהיא תבטא במפורש את רצונה. אהבתי לשמוע אותה מדברת אלי, והיא ידעה את זה היטב.

עיניה נפקחו לרווחה, מביטות בי במבט מתגרה, "אני רוצה שמיקי יעשה את זה," הפתיעה אותי, "בוא מיקי, תנשק אותי כאן." ידה הקטנה רפרפה על השפתיים הכהות והבשרניות, מפשקות אותן בעדינות, חושפות את החלקים הורדרדים והרכים שבפנים.

מיקי תקע את הכוס הריקה למחצה בידי וכרע על ברכיו על המיטה, מרכין את ראשו בין ירכיה הזהובות. הוא גנח, מופתע מהטעם, ודחף את ידיו אל מתחת לעכוזה, מרים אותה לעברו. בטי צחקקה באותו קול עמוק ששמרה רק לחדר המיטות. "למה שניכם לבושים?" שאלה.

משכתי את המכנסיים מעלי ונשכבתי לצידה. מיקי התעלם מדבריה והמשיך לטעום אותה, מלקק את ירכיה, את בטנה ואחר כך עולה לכיוון שדיה.

טפחתי על שכמו, "מיקי, תירגע," אבל באותו מידה יכולתי לנסות ולהרגיע את גלי הים. הוא התעלם ממני והמשיך במעשיו, משפשף את אברו בירכה מוצץ את פטמותיה, עד שבטי דחפה אותו מעליה והשכיבה אותו על גבו, מושכת מעליו את מכנסיו. הוא עזר לה כשהוא מביט בה בהערצה, ונאנח כשנגעה בזקפה שלו.

ראיתי אותו ערום המון פעמים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הזין שלו עומד. האיבר הורוד שלו הזדקר מתלתלי הערווה הבלונדינים ישר כמו חץ. לקחתי אותו בפי בעוד בטי מנשקת אותו על פיו, מחליקה על גופו, מעבירה את ידיה על צלעותיו בטנו וירכיו, "מאז המעצר היית עם מישהו?" שאלה בעדינות, מביטה ישר בעיניו.

הוא ליטף את לחיה שעדיין לא החלימה לגמרי. "לא מתוקה," אמר וסוף סוף העיז להביט בי, "לא העזתי," אמר בלחש לשנינו, "לקח לי כמעט חודש עד שהעזתי לאונן. אני פוחד מקס." ידו מצאה את ידי, לחצתי אותה בכוח ונישקתי אותו על שפתיו בעוד אשתי מתיישבת עליו.

הוא גנח ורעד, לופת בחזקה את ידי. בהתחלה בטי רק ישבה עליו בשקט, מניחה לו להירגע, ואז, מחייכת לעצמה החלה לכווץ את שרירי האגן שלה סביב אברו של מיקי. הבחור המסכן שלא שיער מה עומד לקרות הגיב כאילו חושמל.

"ישו המתוק," לחש, "אלוהים אדירים, ישו המתוק שלי!" בטי החלה לנוע לאט לאט בתנועות סיבוביות. מיקי גנח ויבב ואז משך את ראשי אליו ונישק את פי בכוח.

אף פעם לא התנשקתי ככה עם גבר. רומן לא הצליח לשכנע אותי להניח לו להכניס את לשונו לפי כאילו הייתי בחורה, אבל הפעם לא התנגדתי. הנחתי למיקי לחקור בלשונו את פי, מגלה להפתעתי שנשיקה מגבר אינה שונה מנשיקה של אישה, והיא נעימה באותה מידה.

בטי לקחה את ידי והניחה אותה בחיקה, ליטפתי את הדגדגן שלה בעדינות ממשיך לנשק את מיקי וכבר לא ידעתי איפה היא נגמרת ומיקי מתחיל. היא גמרה בבת אחת ומיקי כמובן לא החזיק מעמד וגמר מיד אחריה.

בטי ירדה מעליו ופנתה אלי, מושכת אותי אליה, סוגרת את רגליה ומהדקת את אברי אל החמימות הלחה שבין רגליה. היא גמרה שוב והפעם הגיע תורי לירות את זרעי בתוכה מערבב אותו בזה של מיקי. המחשבה על הזרע שלנו מתערבב בתוכה נעמה לי מאוד. כרעתי על ברכי וליקקתי את הרטיבות בין רגליה, גורם לה לגנוח ולרעוד.

"לא מקס," לחשה וניסתה להדוף אותי ממנה, "אני לא יכולה עוד פעם."

"את כן יכולה," עניתי בקשיחות והתחלתי ללטף את עכוזה, הרטיבות שלנו עלתה על גדותיה, מרטיבה את שיער ערוותה ונזלה לחריץ הישבן שלה.

החדרתי את אצבעי לפי הטבעת הרטוב שלה והיא הפסיקה להתנגד והתפתלה סביבי, דוחפת את פטמת שדה לפיו של מיקי ששכב עד כה בשקט, מביט בנו כשעיניו קרועות לרווחה. הוא דחף את ידו בין רגליה, מוצץ את פטמותיה מחדיר את אצבעותיו לכוס הלח שלה ומתחכך בי.

לכל הרוחות, שוב הייתה לו זקפה, הוא סילק את ידי וחדר לעכוזה, גורם לה ליבב מהנאה. הפעם זה לקח יותר זמן, אבל בעזרת ידי ופי הם שוב גמרו יחד וצנחו לצידי רטובים מזיעה, מחייכים באושר.

"למה לא אמרו לי שזה כל כך טוב?" שאל מיקי, מלטף את מצחה הלח של בטי ומסיט את שערה מפניה. היא נישקה את אצבעותיו, התהפכה על צידה, נישקה את כתפי ונרדמה מיד כשהיא שוכבת בטבעיות גמורה בין שנינו.

חייכתי אליו, "היית איתה לבד כל כך הרבה זמן, למה לא עשית כלום?"

מיקי התיישב והביט בי ברצינות, "ניסיתי, אבל נורא פחדתי, הרגשתי מגושם ואידיוטי כל כך, ובטי בכלל לא עזרה לי, היא פחדה עוד יותר ממני. הפעם זה פשוט זרם. בסוף כבר לא ידעתי איפה אתה מתחיל ואיפה אני נגמר. למה אף אחד לא אמר לי שכוס זה דבר כל כך טעים? למה הסטרייטים שומרים את זה בסוד?"

התחלתי לצחוק, למרות שלא שתיתי כלום הרגשתי מסוחרר, אולי מרוב רעב. "סוד? איזה סוד? אנחנו מדברים על זה כל הזמן. אתם פשוט לא מקשיבים."

"בוא נשתה משהו. אני מת מצמא ואתה בטח רעב," אמר מיקי. התיישבנו במטבח, הוא שתה מיץ מנגו ואני אכלתי חביתה שהכנתי לעצמי, לובש סינור מפוספס על גופי העירום.

מיקי חייך, "התחת שלך הוא הדבר הכי סקסי שראיתי בימי חיי," אמר וליטף אותי. "ואני חשבתי שבטי כבר הצליחה להעביר אותך לכוחותינו." חייכתי אליו.

"לא, אבל עכשיו אני מבין יותר טוב את גיא." ענה מיקי, "כולן כל כך טעימות?"

"בטי היא משהו מיוחד, אבל בעיקרון כן. והן גם נהנות יותר ומסוגלות לגמור יותר פעמים. למה אתה חושב שאנחנו פוחדים מהן כל כך?" עניתי והתחלתי לטרוף בתאבון.

"כל זמן שזה לא מקלקל לך את התיאבון." העיר מיקי ושנינו צחקנו שוב כמו אידיוטים.

"בעצם תמיד ידעתי שרק בעזרתך אני אצליח להיות איתה," גילה לי מיקי וגנב לי קצת מהחביתה. "פתאום יש לי תאבון," אמר בקול מופתע.

הכנתי לו עוד חביתה, מיקי איבד יותר מידי משקל בזמן האחרון ושמחתי להזדמנות להאכיל אותו. "למה אתה מתכוון?" שאלתי, בעודי שובר את הביצים לתוך המחבת.

מיקי חייך וכמו תמיד כשהיה שיכור התחיל לספר לי דברים שלא הייתי צריך לדעת, "בטי תהרוג אותי, נשבעתי שזה יישאר סוד, אבל מאז שהיא ראתה אותך עם לאריסה היא פיתחה מין אובססיה כלפיך, בעיקר אחרי שנרדמת לה על המיטה כשלאריסה שוב הבריזה לך. בגלל זה עברתי איתה לחיל האוויר. נמאס לי כבר לשמוע כמה אתה חמוד ומגניב וסקסי. ידעתי את זה לבד, לא הייתי צריך לשמוע את זה גם מבטי."

"למה לא ספרת לי כלום?" מחיתי, המחשבה שיכולתי להיות עם בטי עוד לפני הנסיעה האומללה לאמריקה העלתה טעם של החמצה בפי.

מיקי חייך ונתן לי לשתות מהמיץ שלו, "כל זמן שהיית עם לאריסה לא היה טעם לדבר אתך. לא ראית אף אחד ממטר. אחרי שנסעת איתה הייתי בטוח שלא נשמע ממך יותר. מה קרה לך שם? למה נפרדתם?"

"כן מקס, מה קרה לכם באמריקה? שאלה בטי שהופיעה במטבח, לבושה גופיה לבנה שהגיעה עד אמצע ירכיה. פטמותיה הכהות בלטו דרך הבד הדק ופתאום נזכרתי שגמרתי רק פעם אחת ובעצם מתחשק לי עוד פעם. משכתי אותה אלי מעביר אצבע על פטמה כהה וגדולה, נהנה לראות אותה מזדקרת.

היא צבטה את ישבני החשוף, "הלילה עוד צעיר, קודם תספר." דרשה.

שמתי את החביתה בצלחת של מיקי, התיישבתי ומשכתי אותה לחיקי. "למה לא ספרת לי שמצאתי חן בעיניך כשהייתי עם לאריסה?" חקרתי.

"למה אתה עונה לי בשאלה?" החזירה לי מנה אחת אפיים.

בטי תמיד יכלה לנצח אותי בויכוחים. חוץ מאדם איש מאתנו לא היווה אתגר רציני בשבילה. לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לענות. עד עכשיו לא יכולתי לתאר לעצמי שאוכל לדבר על לאריסה, מצטלמת לסרט פורנוגראפי בחדר השינה שלנו, אבל הלילה הזה היה מיוחד, לילה שנועד לפריצת מסגרות ולחצית גבולות.

הזהרתי אותם שזה סיפור מכוער וסיפרתי להם הכל, כולל הבריחה המבוהלת שלי מהדירה והשוטטות הסהרורית שלי ברחובות המטונפים של עיר המלאכים. הם לקחו אותי למיטה, חיבקו וליטפו אותי, ושוב עשינו שלושתנו אהבה, הופכים באורח פלא לגוף אחד בעל שלושה לבבות שפעמו בקצב אחד.

נפרדנו לפנות בוקר ליד הכניסה לדירה. השמש עוד לא זרחה, ונהג המונית הביט במבט מנומנם איך מיקי מנשק את בטי ולוחץ את ידי. מיקי הכין לכל אחד מבני המשפחה קופסה מלאה מזכרות ממנו, והתעקש שאת המערכת והמחשב בטי תיקח לעצמה כדי שלא תשכח אותו. היא נחרדה מהרעיון שהוא מוותר על אוסף הדיסקים היקרים שלו, "אבל אתה תחזור מיקי?" שאלה ונצמדה אליו כאילו מעולם לא תיתן לו ללכת.

הוא נישק אותה שוב, "הלוואי ולא הייתי צריך לנסוע," לחש באנגלית, "אני אחזור ברגע שאוכל," הבטיח ונישק את לחיי, מסובב אותי כך שהנהג המשועמם לא יוכל לראות איך הוא מחדיר את ידו למכנסי ומלטף את ישבני. "תמסור ד"ש לד"ר פאנוב," אמר, "תגיד לו שאני מודה לו מאוד והצלחתי להתגבר על הבעיה שלי." הוא צחק, נופף לנו בידו ונעלם.

חזרנו לדירה וסידרנו הכל. נעלנו את הארגזים בחדרו של מיקי, שאר הדירה נשארה של גיא, הוחלט שאם החוזה על הדירה ייגמר לפני שמיקי יחזור ניקח את ארבעת הארגזים ונאכסן אותם במחסן שלנו.

"מקס," אמרה בטי, מקפלת את הסדינים הלחים והמקומטים ודוחפת אותם למכונת הכביסה. "מה שקרה הלילה זה דבר שקורה רק פעם בחיים, תבטיח לי שמעולם לא תספר על זה לאיש, אפילו לא לד"ר פאנוב." דרשה.

הבטחתי לה חגיגית לא לדבר על מה שקרה לנו עם איש ועד היום גם הצלחתי לקיים את הבטחתי.

אבא בא לעזור לנו לקחת הכל הביתה. הוא נכנס לחדר השינה של מיקי והביט סביבו בחשדנות. הודיתי לאל שהיה לי מספיק שכל להפוך את המזרון ולהסתיר את כתמי הרטיבות שהותרנו עליו, אבל לא היה מה לעשות בקשר לריח שתלה בחלל החדר הקטן והדחוס, ריח של וזיעה. ריח של מין.

הוא הביט בי במבט מהורהר ונשם נשימה עמוקה, "אני אוהב את מיקי ואני אוהב אותך ואת בטי," אמר, "בבקשה אל תספר לי אף פעם איפה ישן כל אחד מכם הלילה, אני לא רוצה לדעת. אני מאחל לאבא של מיקי הרבה שנים ומקווה שמיקי יהיה בן טוב ויישאר לגור עם אבא ואימא שלו עוד הרבה זמן." הוא ליטף את לחיי שבערה ממבוכה ויצא, נושא את הקופסאות שלו.

אם הייתי טורח לכתוב יומן – מה שאני כנראה כבר לא אעשה אף פעם – הייתי שואל את עצמי איך זה שנפטרתי מסוד מעיק אחד ובמקומו קיבלתי סוד אחר. הנחמה היחידה שלי היא שהסוד הזה, המשותף לי ולבטי, מתוק יותר מכל הסודות הישנים שהבאתי מרוסיה, וגם זה לטובה, כנראה.

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il