חבוקות לנצח

11/05/2015

לא משנה לאן נלך מכאן ועם מי, האהבה הזאת שלנו לעולם תשכון בתוכנו.

רבע שעה לפני השעה בה קבענו, אני כבר מחכה בפינה המרוחקת ביותר מכל ההמון. יושבת במכונית מחכה שהיא תגיע. שולחת לה הודעה שמציינת איפה אני מחכה כדי שתמצא אותי בקלות. "אני בדרך." היא עונה, וחיוך מתפשט לי על הפנים.

בינתיים בזמן שאני מחכה אני שולחת את כל ההודעות שלא הספקתי קודם, לאחותי הקטנה,לעוד חברה. יודעת שכשהיא תגיע אני אעלם לכולם עד שנפרד, אני לא נותנת לאף אחד להפריע לשעות האהבה שלנו. עוברות דקות בודדות והיא נעצרת לידי. היא מארגנת כמה דברים ברכב לפני שיוצאת וברגע שהיא פותחת את הדלת ומתחילה להתקדם אל הרכב שלי, פעימות הלב שלי מואצות לרגע. היום יש לנו קצת יותר זמן מהרגיל והחשיכה מסביב מספקת רוגע.

היא נכנסת ומתיישבת לידי, שעות במהלך היום דמיינתי את הרגע הזה, איך היא תכנס ותתיישב לידי, איך אני אתנפל עליה בחיבוקים ונשיקות נופלת עליה ומרגיעה מעט את הרעב אליה. במקום זה אני יושבת ומסתכלת עליה בחיוך ותאווה, רוצה לספוג עוד קצת מהמראה שלה שכל כך מרגש ומחרמן אותי בו זמנית.

היא מסתכלת עליי בחיוך כאילו מבינה שאני צריכה רק לראות אותה לכמה רגעים. שואלת איך עברה השבת ומה שלומי בלחישה. אחרי עוד דקה היא מתקרבת אליי מושיטה יד ומקרבת אותי אליה לנשיקה, אני כבר לא יכולה לחכות ומתנפלת עליה בתשוקה.

דקות ארוכות עוברות עד שאני מצליחה לנתק את עצמי ממנה, לא לחלוטין, חייבת עדיין להמשיך ללטף אותה. אנחנו יושבות אחת ליד השנייה, מדברות, מתנשקות, מתחבקות ומתלטפות, משלימות פערים בלתי ניתנים להשלמה.

אנחנו יושבות ומסתכלות אחת על השנייה מצהירות על האהבה ביננו ונדמה שלעולם לא יימאס. אני עוברת אל הצד שלה (תודה על שיעורי הפלאטיס) שוכבת מעליה ככל שהמרחב מאפשר. נשענת על יד אחת ובשנייה מלטפת את כולה. היא עוצמת עיניים מתפתלת מתחתיי, אני מרגישה איך הרטיבות מתפשטת גם אצלי,  מספרת לה בלחישות כמה הייתי רוצה להיות איתה עכשיו אצלי במיטה, להפשיט את כולה ולהרגיש אותה צמודה אליי  עור לעור.

היא מבטיחה לי שתלטף אז את כולי, תיגע בי כמו שרק היא יודעת. אף אחת מעולם לא נגעה בי כמוה. מסתכלת עליה, היא שלי עכשיו, במרחב הזה קיימות רק היא ואני לא רוצה שהתחושה הזאת תעלם לעולם. אני מתכופפת אליה, מנשקת אותה, מנשקת את הלחי ואת הצוואר, מרפרפת בלשון על האוזן יורדת אל החזה שלה שמציץ אליי דרך המחשוף והחזייה. מפשילה מעליה את החולצה ומנשקת את הבטן, יכולה לנשק ככה את כולה שעות ולא לשבוע.

אני בשמלה הכי קצרה שיש לי בארון, לבשתי אותה לכבודה והיא מנצלת את ההזדמנות ושולחת יד מתחתיה. אני רק רוצה להיות איתה באותו מרחב, ככה לנצח. אנחנו עוצרות, אני מתיישבת על הברכיים לרגליה מניחה עליה ראש והיא מלטפת אותי, מרגיעה. אני מרימה אליה ראש, היא מסתכלת עליי "מה?" אני שואלת ברכות.

"את גורמת לי לדפיקות לב" אני מרגישה איך הלב שלי מחסיר פעימה לשמע המילים האלו.

אנחנו לא מבטיחות אף פעם כלום אחת לשנייה, אבל במבטים שלנו, אלו שיוצרים לנו מרחב שהוא כולו שלנו ורק שלנו יש הבטחה אחת גדולה של אהבה. לא משנה לאן נלך מכאן ועם מי, האהבה הזאת שלנו לעולם תשכון בתוכנו.

היא צריכה לעבור באיזו חנות לפני שהיא הולכת הביתה, חוזרת אליו. אני מתלווה אליה לחנות, הולכת לידה אבל לא צמוד מידי כדי שאם מישהו ייראה אותנו הוא לא יבין, אבל גם ממרחק אני מרגישה אותה איתי ואני רק איתה. בקופה אני מתקרבת אליה קצת יותר והיא מגניבה ליטוף ליד שלי. אני מסתכלת עליה והיא כל כך יפה, היא תמיד יפה, אבל יש פתאום רגעים בהם נדמה שהיא יפה אפילו יותר. אנחנו חוזרות לרכב ונפרדות באותה תשוקה כמו שנפגשנו.

אני מגיעה הביתה, ברדיו יש איזה שיר מטופש חדש שיצא, המילים מצחיקות אותי כי הן קשורות למקום בו נפגשנו, מקליטה לה את מה שמספיקה מהשיר ושולחת עם מייל קצר:

"הגעתי, אמנם לא בדרך הכי קצרה אבל… לפעמים בא לי ככה לשייט בכביש סתם… מותק שלי, אין לי מילים לתאר מה את עושה לי וכמה אוהבת אותך. כמה שמרגיע ומסעיר אותי בו זמנית לראות אותך, להיות אתך, לגעת בך. זה לא מספיק, זה אף פעם לא יספיק,תמיד רוצה וארצה ממך עוד. אוהבת אותך יפה שלי, אוהבת כל כך."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il