חיי רענן – פרק ב'

17/03/2016

"סוף סוף." גנח דור בהקלה אחרי שגמר – אני גמרתי דקה קודם – ונמרח עלי, מרוצה מאוד שהפעם הכל עבר בשלום ובלי תקלות. "תגיד, חלמתי את זה או שבלילה היה פה איזה כלב שחור ורעשני שהפריע באמצע."

הפריע מה בדיוק? הרי לא עמד לך – עמדה תשובה עוקצנית על קצה לשוני, וכמעט שנפלטה החוצה, אבל רק כמעט. "לא, לא חלמת את זה. בלילה גוץ ניסה להידחף לך לאוהל, מזל שנמרוד ולונה שכנעו אותו לוותר על הרעיון."

"נמרוד זה היה הילד הקטן והקופצני הזה שלא מפסיק לשאול שאלות, נכון? ולונה… לונה זו הכלבה שלו?"

"כן, בעצם של אבא שלו."

"ואבא שלו זה ברי, הבחור שעזרתי לו להרכיב את האוהל?" המשיך דור לתחקר אותי, משכנע אותי שהוא הפנים כל מה שסיפרתי לו אתמול והוא כבר יודע מי חי עם מי, ומי עשה ילד למי, ואיזה כלב שייך לאיזה משפחה. "אז כולכם חיים יחד במין קומונה הומואית כזו?" סיכם.

"לא הייתי קורא לזה קומונה, בטח לא הומואית, אל תשכח שיש גם שתי לסביות בעסק, אבל כן, אנחנו חיים פחות או יותר יחד, אבל לא יותר מידי יחד. לכל אחד יש את התחום הפרטי שלו."

"ואיך זה שרק אתה לבד, בלי בן זוג?" הניח דור אצבע סקרנית על המקום הכואב ביותר בחיי.

"ככה יצא." התחמקתי בתשובה ששאפה לשווא להיות אלגנטית ומתוחכמת.

דור לא התפעל במיוחד, "אני מקווה שאתה לא אחד מהרווקים העקרוניים האלה שאף אחד לא מספיק טוב בשבילו." העיר בקול חמצמץ.

"ממש לא, ואתה?" התקפתי חזרה – הרי אומרים שההגנה הכי טובה היא התקפה.

"אני… אני זה סיפור ארוך ומסובך, וחוץ מזה אני לא רווק."

"אז למה אתה פה לבד?"

"כי הזבל הזה שאני חי איתו… טוב, כמו שאמרתי, זה מסובך, יאללה, בוא נקום, אני מת להשתין ולצחצח שיניים, אתה לא?"

"כן, ולא הייתי מתנגד לשתות קפה, רצוי בלי חול."

"בלי חול? פששש… יש לך דרישות… אתה בטח גם רוצה לחרבן בנחת בבית שימוש עם גג ורצפה ובלי זבובים?"

"בהחלט כן, ורצוי גם שיהיה לי עיתון."

"מה, כדי לנגב?"

"לא, בשביל לקרוא. לניגוב אני רוצה ניר טואלט רך וריחני, אפשר גם להוסיף מגבונים."

"בסדר, מה אני לא אעשה בשבילך, אבל אל תזרוק אותם לאסלה כי הם עושים סתימות בביוב."

"כן, אני יודע, שמעתי מישהו מסביר את זה ברדיו."

בשלב הזה של השיחה כבר היינו מחוץ לאוהל, עינינו נפגשו ושנינו פרצנו בצחוק.

"ממש כיף אתך רענן." אמר דור ברגש, ומעך את כף ידי בידו ליתר הדגשה, "ואני לא מדבר רק על הסקס שגם הוא… בלילה שתיתי וגם עישנתי קצת והייתי די… אה…"

"אימפוטנט?" הצעתי ברשעות. טוב, אני לא מלאך הוא די אכזב אותי הלילה אם כי פיצה על כך בגדול הבוקר.

עננה חלפה על פניו והזוהר שבעיניו הירוקות היפות הועם, אני והפה הגדול שלי –

"זה קורה גם לי אם אני מגזים עם כימיקלים." נחפזתי להרגיע, "ובטח ההופעה של גוץ הנודניק לא עזרה כלום."

"אהה…" הסכים דור, וניסה לחייך, אבל הזרימה הטבעית, החמימה ומלאת ההומור שחיברה בינינו נקטעה בגלל ההערה חסרת הטקט שלי, וליבי נחמץ מצער. אולי אני בכל זאת אחד מהרווקים העקרוניים האלה שמחרב כל קשר בעודו באיבו, ואחר כך מתלונן שהוא לבד וכל הגברים חרא?

ואם מדברים על רווקים עקרוניים, מה הסיפור של יבגני והילדון הזה? מאיפה הוא הגיע לחוף הנידח הזה? ולמה בחור יפה ועסיסי כמותו נדבק דווקא ליבגני, הדוב הרוסי הזועף?

זה בדיוק מה ששאל אותי דור אחרי שסיימנו את עניינינו בשירותים, התרחצנו כמיטב יכולתנו ואפילו התגלחנו, וישבנו לאכול ארוחת בוקר ענקית וטעימה להפתיע שהכין סיימון הבלתי נלאה.

בעזרת גבי וברי הוא ארגן מכמה סלעים וקרש מכוסה מפה מזנון מאולתר, גדוש מאכלים, והשקה אותנו בקפה חם מתוך תרמוס ענק ומשוכלל.

"הקפה הזה פשוט מעולה." התפעל ברי, "בפעם הבאה שאני עושה מילואים אני לוקח אותך איתי סיימון."

גבי כרך זרוע גברית שרירית ושעירה על כתפיו המנומשות של בן זוגו, "תשכח מזה, אף אחד לא לוקח אותו חוץ ממני." חייך, והדביק נשיקה על לחיו של סיימון שפניו הבהירים הוורידו מנחת

"אוף… איזה הומואים, אולי תשיגו חדר." רטנה אורה, מנסה, בלי הצלחה, להעמיד פני בוץ' קשוחה.

"כבר יש לנו אורל'ה." חייך גבי באושר, "וגם אוהל יש לנו, נכון שממש ממש נהדר פה? פעם ראשונה שאני נהנה מיום כיפור, איזה ים, ואיזה אוויר, ואיזה תענוג שאני פה, אתכם, ולא תקוע בבית הכנסת עם המשפחה שלי."

"עכשיו רק חסר שתצא מהארון והחיים שלך יהיו דבש." העירה אירה ביובש, ולמרות הבטן ההריונית הענקית שלה היה ברור שהיא זו שלובשת את המכנסיים בחבורה.

"גם זה יקרה." הבטיח גבי, "אולי לא מחר, אבל בסוף גם זה יקרה."

"אתה רוצה להגיד לי שהוא חי עם סיימון והילדים וההורים שלו לא יודעים כלום? איך זה יכול להיות?" תהה דור אחר כך, כשיצאנו יחד לטיול, מעפילים לאיטנו על מצוק כורכר מגודל חבצלות ופרחי נר הלילה.

"גבי קווקזי או גרוזיני, לא זוכר בדיוק מה, והמשפחה שלו מאוד שמרנית ודי דתייה."

"אבל הם יודעים שהוא גר עם בחור, הם לא חושדים בו?"

"לא, הוא גרוש, היה נשוי כמה דקות לפני שאשתו ברחה ממנו, והם חושבים שהוא גר אצל חבר ומתאושש מהגירושין. למזלו יש לו עוד כמה אחים ואחיות ושפע אחיינים שכולם מעסיקים מאוד את הוריו, ואין להם זמן וחשק לחטט לו בחיים, ומה עם ההורים שלך, הם יודעים עליך?"

"ההורים שלי, מסכנים, מבולבלים לגמרי." הצטחק דור, "עד גיל עשרים ותשע הייתי רק עם בנות, ואפילו כמעט שהתחתנתי עם אחת, דלתשי"ת מקסימה שעזבה את הבית החרדי שלה עם אחיה התאום. בסוף היא נסעה לעבוד בחו"ל והתחתנה עם הבוס שלה שהתגרש בשבילה, ואני נשארתי עם האח."

"האח של האקסית שלך?" נדהמתי, "אבל… אבל…"

"הוא היה הומו כמובן." הסביר דור, משועשע מתדהמתי, "היא בקשה שאני אשכיר לו חדר בדירה שלי, והסכמתי, ומפה לשם התברר שאני פחות סטרייט ממה שחשבתי. ההורים שלי מאוד הופתעו, ואחותי ששידכה לי אותה בכלל התבאסה, ואחרי שהוא עזב והתחתנתי עם בחורה אז בכלל… הטרפתי את כולם, כולל את עצמי."

"התחתנת?" השתנקתי קלות, "אתה נשוי לאישה?"

"הייתי, התגרשנו בסוף כי… עזוב, זה מסובך."

"ויש לך ילדים?"

"כן, שניים, והיה גם כלב, אבל הוא נשאר אצל גרושתי." הוא גיחך קלות, "קראתי לו ללי, על שם האקסים שלי."

"האקסים? לשניהם קראו ללי?"

"כן, זאת אומרת, לו קראו הלל ולה תהילה, אבל הם קראו זה לזה ללי, ואחרי שהלל נסע אליה לחתונה שלה בברלין, ולא חזר אז… כיום לא הייתי עושה את זה, אבל אז הייתי צעיר וטיפש יותר."

"מותר לשאול בן כמה אתה עכשיו?" שאלתי.

"בן כמה אתה חושב שאני?" התחנחן דור.

"שלושים פלוס." עניתי, "כמוני."

"נכון." אישר דור, אבל לא אמר בן כמה הוא בדיוק וגם אני שמרתי על עמימות, מאז שמלאו לי שלושים הנושא התחיל להיות קצת רגיש אצלי והעדפתי לא לחשוב עליו ולא לדבר עליו עם איש. מדיניות של בת יענה, אני יודע, גם בזה יהיה עלי לטפל פעם. המשכנו לשוחח כל הדרך לפסגה, מספרים זה לזה על עצמנו. התאמצתי להבין מתוך דבריו מה בדיוק קורה ביני לבין בן זוגו הנעדר, אבל דור השכיל לדבר עליו בצורה מאוד מעורפלת, ולא הצלחתי להבין אם הם ביחסים פתוחים, בשלבי פרידה, או שהוא מתנהג בנבזות ובוגד בו מאחורי גבו כל פעם שבן זוגו מקדיש זמן לשלושת ילדיו על חשבון הבילוי המשותף שלהם. הגענו לקצה מצוק הכורכר כשאנחנו מתנשפים ומזיעים, וגילינו שם רחבת בטון מוקפת קוצים ושיחי עדעד מיובשים, וכמה גרוטאות מחלידות שנותרו מעמדת התצפית שצה"ל הציב שם בזמנו, ואחר כך נטש משום מה.
הנוף היה מרהיב עין – לפנינו השתרע הים התיכון, מנוקד פה ושם גלשני רוח צבעוניים, מעלינו דאו שני מצנחי רחיפה צבועים בצבעים ססגוניים, מימיננו התעגל  חוף טנטורה, מנוקד אוהלים ומתרחצים, ומשמאלנו נראו שרידיו של הנמל העתיק שגלי הים ליחכו בעדינות. מעל הנמל השתפלה גבעה מגודלת חצבים פורחים שבפסגתה נערכו חפירות ארכיאולוגיות. יום אחד בטח יפתחו שם אתר מסודר ומגודר עם כביש גישה סלול לתפארת, ובקצהו בודקה של שומר שימכור כרטיסים ומדריכים שירצו הרצאות מלומדות באוזני המבקרים, וחנות קטנה שתמכור גלידות ומזכרות מארץ הקודש לתיירים, אבל כיום הכל היה עדיין פתוח וחופשי, פרחי סתיו ענוגים פרחו בכל מקום שרצו, ורוח ים מלוחה ומרעננת נשבה על פנינו המיוזעות.
כמה חבל שבמקום ליהנות מההווה ישבתי ודאגתי בגלל דברים שאולי יקרו בעתיד, והעסקתי את מוחי בניסיון לנחש מה פשר הלילה המוזר שביליתי עם הזר גבה הקומה הזה, בעל העיניים הירוקות, חוש ההומור המקסים והידיים הטובות הללו שמגען נעם לי כל כך.

"מה הבעיה רענן, הכל טוב?" התעניין דור וליטף קלות את ברכי.

"כן, רק שאני… אני יכול לשאול אותך משהו דור?"

"בטח, למה לא?"

"מה בדיוק העניין אתך ועם הגידי הזה? זאת אומרת למה…" פתאום קלטתי לאן מועדות פני ונבהלתי – אוי ואבוי לי, אני לא הולך לעשות שיחת יחסינו לאן עם בחור שפגשתי רק אתמול? "עזוב, תשכח מזה, אני סתם…"

"סתם מה? אל תתבייש, ספר."

"תראה, מאז פסח שעבר לא הייתי עם אף אחד, לא נגעתי באיש, אפילו לא סטוץ סתמי, והאמת שגם קודם אני… בעצם זה דווקא די התאים לי, רציתי שקט מכל הבלגנים, ופתאום אתה… לא שאתה חייב לי משהו, אבל הייתי שמח אם היית מסביר לי מה קורה ביני לבינך, ועוד יותר חשוב, מה קורה בינך ובין החבר שלך?"

"גם אני הייתי שמח אם מישהו היה מסביר לי את זה." נאנח דור.

"יש לכם יחסים פתוחים?"

"כן ולא."

"אהה, טוב, עכשיו הבנתי הכל." מתחתי את שפתי בחיוך כדי להסתיר את עלבוני. לא הייתה לי שום סיבה מוצדקת לחוש נעלב, אבל התשובה המתחמקת הזו בכל זאת העליבה אותי, וצבעה את האינטימיות המתוקה שחלקתי איתו בצבעים זולים ומכוערים.

הוא הניח את ידו, יד גברית ארוכת אצבעות ונאה, על זרועי, "אל תיעלב בבקשה, אני מצטער שאני לא יכול לתת לך תשובה מסודרת, אבל העובדה היא שאני לא ממש יודע מה קורה אתנו. כשנפגשנו היינו שנינו גברים נשואים שחיפשו כתף גברית להניח עליה את הראש, ואחר כך לחזור הביתה בשלום, אבל קרה מה שקרה, הנשים גילו ובסופו של דבר שנינו התגרשנו, והתחלנו לחיות יחד, ואז גילינו שאנחנו מוצלחים יותר בתור משהו צדדי מאשר זוג במשרה מלאה. שנינו מתגעגעים קצת לחיי משפחה ולילדים, ואפילו לנשים… בעיקר גידי. האמת שהסידור הקודם היה נוח לנו יותר, אבל מה אפשר לעשות?"

"לא יודע. אף פעם לא הייתי נשוי, לפחות יש לכם ילדים, גם זה משהו."

"נכון." הסכים דור, "תגיד מי בר המזל שזכה להיות אתך בפסח שעבר?"

"בר מזל? יפה מאוד מצידך לקרוא לו ככה, אני לא חושב שיבגני היה מסכים אתך."

"יבגני?" השתומם דור.

כן. הוא גר לידי, והוא… הוא לא ילד, זה ברור, אבל הסתדרנו לא רע יחד, אם הוא לא היה רווק עקרוני כזה אז אולי…" צווחת צחוק נשמע מלמטה, ואחריה נשמע קול בס רוסי מהדהד שהפטיר גערה.

"מדברים על החמור…" מלמל דור, לוטש מבט סקרני ביבגני ובבן זוגו הצעיר שדילגו מתחתינו על שרידי נמל טנטורה העתיק, ומשך אותי לישיבה, "תיזהר שלא יראו אותנו." לחש.

"למה?" התפלאתי, אבל השניים החלו להתפשט ואז הבנתי והשתתקתי, וכמו דור השתופפתי קדימה והסתכלתי עליהם, מוקסם, ולמרות שידעתי שזה לא בסדר ולא הגון לא יכולתי להפסיק להביט בצמד המוזר. יבגני נראה ממש טוב, הוא הלך בהתמדה לחדר כושר, ושמר על דיאטה במשך כל הקיץ. כתפיו היו רחבות וישרות, כרסו שטוחה, ולמרות תלתלי שער השיבה שהאפירו על חזהו הרחב הייתה לו זקפה מכובדת מאוד – הוא בטח הזריק לעצמו קודם באוהל.
הצעיר היפה שהוא כינה סטפן היה דק וחינני, וחלק כמו פסל יווני. עורו היה לבן, בלי שום סימני שיזוף, ופטמותיו הורודות היו קטנות ומתוקות, ואחרי הטיפול שהעניק להן יבגני הן האדימו ותפחו לתיאבון. היה לו זין קטן וחמוד שנבלע בכף ידו הגדולה של יבגני, והוא צרח כמו בחורה כשהתיישב על זקפתו של יבגני שאחז בו ביד בוטחת, משאיר טביעות אצבעות ורודות על מותניו, מרקיד אותו על ברכיו בקצב, ולא מרפה עד שהנער גמר בצעקה, ירד מעל יבגני, כרע לפניו על ברכיו, הסיר מעליו את הקונדום ומצץ לו בהתלהבות נעורים ולא הרפה עד שיבגני גמר בפיו, משך אותו אליו ונישק אותו בחוזקה על פיו.
בשלב הזה כבר הייתי חרמן כל כך עד שדחפתי יד לתוך מכנסי הגלישה של דור ואחזתי בזקפתו. הוא נאנח, ואחרי שנישק אותי בחוזקה אחז בכתפי, השכיב אותי על החול, התהפך, נשכב עלי ומשך מעלי את בגד הים שלי. עד שגמרנו לפרוק זה על זה את החרמנות יבגני וסטפן נעלמו, ויכולנו לרדת בשקט למטה אל שרידי הנמל העתיק, ולחזור משם למחנה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il