חיי רענן – פרק ה'

28/03/2016

בפני החברים והמכרים הצגתי את דור כדייר בדירתי, שותף שיעזור לי לשלם שכר דירה, אבל למעשה הפכנו את חול המועד סוכות לירח דבש – קמנו מאוחר, עשינו סקס שלוש פעמים ביום, בישלנו יחד, ישנו יחד, התקלחנו יחד, טיילנו עם הכלבים מתי שהתחשק לנו, המצאנו זה לזה כינויי חיבה מצחיקים, ואם כי איש מאיתנו לא נסחף עד כדי הצהרות אהבה הרגשנו נוח מאוד זה עם זה, התקרבנו מאוד ולא רבנו אפילו פעם אחת. למרבה הצער, כמו כל דבר טוב, גם החופש נגמר, והחלו החיים האמיתיים – חיי השגרה האפורים והמייגעים.

"הברזת לי אתמול." הביט בי ברי בתוכחה, "חיכינו לך עד שש ובסוף גוץ ביקש שאני אוציא אותו מהפטיו והלכנו בלעדיך."

"אני יודע, סליחה ברי, לא הצלחתי להתעורר, תודה שלקחת את גוץ."

"סליחה, אמרת שגוץ ביקש שתוציא אותו?" גיחך דור, האשם העיקרי בכך שלא יצאתי לטיול בוקר עם גוץ.

ברי נשאר רציני, "כן." אמר בפשטות, "הוא דחף את הדלת עם הראש וילל, היה ברור שהוא רוצה לטייל איתנו, אני לא מבין למה הוא לא הלך להעיר אותך."

"באשמתי, סגרתי את הדלת של חדר השינה." הודיתי.

"אבל חשבתי שהוא ישן אתך." התפלא ברי, ואז קלט את חיוכו של דור והשפיל את מבטו, נבוך קצת, "אהה…" אמר, "אז אתם לא רק שותפים לדירה?"

"אנחנו קודם כל שותפים לדירה וגם…" הבטתי בדור, שתשומת ליבו נדדה לפתע למתרחש על מסך הטבלט החדש שלו, וחיכיתי שיואיל להתערב בשיחה, ואולי גם יזרוק מילה לטובתי?

"ואנחנו גם חברים עם הטבות." הוסיף דור אחרי שהשתיקה נעשתה כבר מביכה, ונעץ בברי מבט מתגרה.

"חברים עם הטבות?" אמר ברי לאט, מגלגל בפיו את המילים כאילו לא שמע מעולם את הביטוי הזה, "אני מקווה שגם עם קונדומים." הוסיף בשמץ עוקצנות, ופנה ללכת לדירתו.

"ברי רגע…" רצתי אחריו, רושם תוך כדי כך לעצמי לסגור עוד היום חשבון עם דור – חברים עם הטבות? מאיפה הוא הקריץ את הביטוי הזה?

"אז קבענו למחר בבוקר?" הבזקתי לעברו את חיוכי הטוב ביותר.

"אם אתה רוצה, אני יוצא בערך ברבע לשש." הפטיר ברי מעבר לכתפו, עלה בדילוג קל את שלוש המדרגות שהובילו מרחבת הכניסה לדלת ביתו, וסגר אחריו את הדלת בלי לטרוח להקשיב לתשובתי. חזרתי הביתה חפוי ראש והודעתי לדור שזהו, החופש נגמר, וממחר אני קם מוקדם בבוקר ולפני העבודה אני הולך לטייל עם גוץ.

"אבל אם ברי הולך כל בוקר עם לונה אז מה הבעיה שהוא ייקח גם את גוץ וייתן לנו לבלות יחד בבוקר?" הקשה דור.

"כי גוץ הוא הכלב שלי, והוא תחת האחריות שלי, ולא יפה לנצל את הרצון הטוב של ברי, וזה שאתמול נתתי לו לטייל עם הכלב שלי בזמן שאני ואתה… אתה יודע… זה לא בסדר, לא כלפי גוץ ובטח לא כלפי ברי."

"נו, מי ישמע, אז פעם אחת הוא לקח את הכלב שלך לטיול, למה לעשות סיפור מכל דבר?" רטן דור, "אפשר לחשוב שהוא היה צריך לסחוב את גוץ על הגב." התמונה של ברי נושא על שכמו הרחב את גוץ – רוטווילר מגודל ששקל בסביבות ארבעים ק"ג – העלתה חיוך על פני. "הנה, ככה אני אוהב אותך, עם חיוך." צבט דור בחיבה את לחיי, "תגיד, אתה והברי הזה… היה פעם משהו בינך לבינו?"

השאלה המפתיעה שלו הכתה אותי בתדהמה, "משהו?" שאלתי, ממצמץ לעברו כמו טיפש, "איזה משהו?"

"נו, אתה יודע," עיגל דור את אצבעותיו סביב צינור מדומיין מחווה תנועה מבודחת  של שפשוף – פנטומימה יעילה אבל מפורשת מידי לטעמי.

"השתגעת?" נחרדתי ואפילו נעלבתי, "אל תדבר ככה על ברי."

דור לא התרגש מהזעזוע הצדקני שלי, "אז לא?" תבע תשובה מדויקת.

"בטח שלא! אתה חושב שאני נותן הטבות לכל אחד?"

"אני מקווה שלא, אבל ליבגני כן נתת?"

הנהנתי, נבוך, וביקשתי שיפסיק לחקור אותי על העבר שלי כי זה לא לעניין. "בוא נשאיר את העבר בעבר, בסדר?"

"אני רק מנסה להבין מי נגד מי ומה קרה כאן לפני שהגעתי." ביאר לי דור בנחת, "וגם למה טיול עם ברי חשוב לך יותר מפינוק עם זקפת הבוקר שלי." התחדד קולו בעלבון.

"זה לא חשוב יותר, אין פה בכלל תחרות." מצאתי את עצמי מתגונן משום מה, "וחוץ מזה הטיול הוא עם גוץ, ברי ולונה רק מתלווים אלינו."

"ויותר חשוב לך לטייל עם הכלב מאשר להיות איתי?" התעקש דור לעורר מריבה.

"לא, זה בכלל לא ככה, אתה יודע שאני נורא אוהב ל… לתת לך הטבות." ניסיתי לפייס, "אבל גוץ רגיל לעשות איתי סיבוב כל בוקר וכל אחר צהריים, הוא זקוק לשגרה הזו, וגם לי זה מועיל, אל תשכח שזו ההתעמלות היחידה שאני עושה לאורך כל היום." הוספתי הצטדקות עלובה שבדיעבד הייתה מיותרת ומשפילה.

"אתה לא חושב שתהנה יותר להתעמל איתי, במיטה?" גיחך דור. למה לכל הרוחות הולך מצב רוחו ומשתפר ככל שהויכוח מסלים? ולמה אני נעשה סמרטוטי ושפל רוח יותר?

"סקס זה לא התעמלות, לא בעיני בכל אופן." הצהרתי, שואף למחוק את החיוך מעל פניו, "ככה אתה רואה את מה שאנחנו עושים יחד? בתור התעמלות?" הפגנתי כישורי צדקנות שהפתיעו אפילו אותי.

"לא, בטח שלא." הזדקף דור ומבט מהורהר החליף את החיוך המרגיז שהיה מרוח על פרצופו, "האמת… אני לא יודע איך להגדיר את היחסים שלנו, אנחנו לא מכירים כל כך הרבה זמן ובכל זאת אני מרגיש…" הוא הפסיק לדבר ושיגר לעברי מבט נוגה, "אין לי מושג מה אני מרגיש." הודה לבסוף, "אבל מרגיז אותי שאתה רוצה להסתלק לטייל עם הכלב בדיוק כשאני מתעורר עם זין עומד וחשק לתת לך הטבות." לאט ברוך, וכדי להבהיר שהוא באמת רוצה להתפייס טרח והתקרב אלי, מביט בי בעיניו הירוקות, היפות, וליתר הדגשה ליטף את ידי בעדינות.

מוחמא ומפויס כרכתי את ידי סביב עורפו, "גם לי יש תמיד חשק בבקרים, ונעים לי מאוד להתעורר אתך ולהתחיל את היום עם סקס, אבל…" משכתי אותו אלי לנשיקה. "אולי חייתי לבד יותר מידי זמן? ייקח לי זמן להתרגל לחיות שוב עם בן זוג." שחררתי סוג של התנצלות.

"כשחיים יחד צריך לעשות פשרות." נענה לי דור, והשיב בנשיקה על נשיקתי, "אולי, אם תעיר אותי חצי שעה לפני שתצא אז…"

"עשינו עסק." הסכמתי, ושאלתי מה הוא ירצה לארוחת ערב.

"רק סלט, ואולי גם יוגורט דל שומן." נאנח דור שהקפיד מאוד על גזרתו, ואכן היה חטוב ושרירי כנער, למרות שהיה קרוב יותר לארבעים מאשר לשלושים.

"מה עם חביתה?" ניסיתי לפתות אותו לדבר עבירה, "ואיזה טוסט קטן?" הוספתי חטא על פשע.

"יש טיפוסים רזים מלידה, כמוך, שיכולים לאכול הכל, אבל אני חייב להיזהר." הצטער דור, ואכן הפגין כוח רצון למופת ואכל רק סלט ויוגורט. לא היה לי נעים לזלול לידו טוסטים עם גבינה צהובה וטונה, ולכן התאפקתי, אבל למחרת בבוקר התעוררתי רעב מאוד, ובמקום להעיר אותו כמו שביקש התגנבתי למטבח וחלקתי עם גוץ קופסת טונה וארבעה טוסטים דשנים עם פרוסות גבינה צהובה וזיתים. ברגע שסיימתי את הביס האחרון שמעתי את ברי פותח את דלת ביתו ושורק ללונה שאהבה לישון על הפטיו, ומיד משכתי על עצמי חולצה, דחפתי את רגלי לנעלי ההתעמלות ויצאתי אליו. לונה וגוץ קפצו אחד על השנייה באושר כאילו לא התראו כבר שנה שלמה, וברי חייך אלי באישור, אמר לי בוקר טוב ונתן לי את הרצועה של גוץ שנשארה אצלו מאתמול.

"הלכנו?" שאל.

"הלכנו." אישרתי.

"אז מה דעתך על דור?" שאלתי אחרי שירדנו לוואדי והבית נעלם מעינינו.

"לא יודע, אני בקושי מכיר אותו." הסתייג ברי בתבונה מהבעת דעה.

"בכל זאת?" הפצרתי, נסמך על ידידותינו רבת השנים ועל היכרותי עם ברי שהייתה לו דעה מנומקת היטב על כל דבר בעולם ותמיד היה מוכן לבאר ולהסביר אותה בפרטי פרטים ובעברית רהוטה.

"הוא נראה בסדר גמור, בחור נאה, שומר על כושר, תמיד מסופר ומגולח ומתלבש בטעם, מנומס מאוד, אין לי טענות, אבל מצד שני, לא אני זה שישן איתו." הוא לכסן לעברי מבט זהיר, "איתו זה לא כמו עם יבגני, רק הטבות, אתם גם ישנים יחד, נכון?"

הנהנתי, מרגיש שפני מתלהטות, "אתה חושב שמיהרתי מידי? שלא הייתי צריך להזמין אותו לגור איתי?"

"אני לא יודע רענן, רק אתה יכול לענות על השאלה הזו."

"יכול להיות שהכל קרה מהר מידי, רק ביום כיפור הוא עוד היה סתם אחד שפגשתי בים וביליתי איתו כמה שעות, ועד סוכות הוא כבר נעשה דייר עם הטבות… אני באמת לא קולט איך זה קרה, בעצם אני כן, הוא סיפר שאין לו איפה לגור כי הבן זוג שלו החליט לא לחדש את החוזה על הדירה אלא לחזור לגור עם גרושתו שחולה באיזה מחלה משונה…"

"איזה מחלה?" הסתקרן ברי.

"זאבת." רטנתי, "שמעתי על המחלה הזו?"

"בטח, זו מחלה אוטואימונית קשה, יפה מצידו שהוא חזר הביתה לתמוך בגרושתו."

"כן, באמת יפה מאוד, אבל זה תקע את דור במצב לא נעים עם השכר דירה ולהוריו בטח שלא התחשק לו לחזור בגילו, ולכן…" מחשבה מקפיאת דם עלתה במוחי, "אתה חושב שאני מין ברירת מחדל אצלו?"

"שוב, מאין לי לדעת רענן? וגם אם אתה ברירת מחדל, אתה מכיר את הביטוי, מתוך שלא לשמה בא לשמה? אולי הקשר שלכם התחיל רק כי הוא חיפש מקום לגור, אבל לך תדע לאן זה יגיע?" חייך אלי ברי – האופטימיסט הנצחי, "בהחלט יכול להיות שמעז יצא מתוק." סיכם בחביבות שחממה את ליבי – אי אפשר להתייאש מהחיים אם זכית ויש לך חבר כמו ברי.

"ברי, מה נסגר אתך?" התרעמתי לכאורה כדי לא להתחיל להשתפך בהכרת תודה ולהביך את שנינו, "הגזמת, להפיל עלי כל כך הרבה פתגמים לפני שמונה בבוקר? רחמנות." נזפתי בו רכות, ליבי מלא חיבה אל ידידי טוב הלב והנבון.

"יכול להיות שאתה צודק." גיחך ברי, והבטיח לי לשתוק מעכשיו, אבל לא הצליח לעמוד בהבטחתו כי המשכתי להשתמש בו ככותל מערבי, ובמשך כל הטיול שפכתי בפניו את כל היסוסי ובעיותיי, מתנחם בהבטחותיו שהויכוחים שלי עם דור הם סתם מאבקי כוח שגרתיים של בני זוג שיפתרו בלי בעיות אם רק נשכיל לשוחח עליהם בראש פתוח.

"כמו שאתה ורוני עושים?" תליתי בו מבט שואל.

"אהה…" ברי היסס נאבק במצפונו שלא הניח לו לשקר, "האמת, לא." הודה, "אבל זה בדיוק מה שהיינו עושים אם רוני לא היה כזה כושי משוגע ואץ קוצץ היפר אקטיבי." הצטחק, ספק משועשע ספק מיואש, "ולא שלא ניסיתי, אבל הדיבורים שלי נכנסים לו באוזן אחת ויוצאים בשנייה, כאפות, זה הדבר היחיד שמשפיע עליו, אבל הוא עוד ילד, בסוף הוא יתגבר על השטויות שלו." התעקש ברי להישאר אופטימי והוסיף שהוא בטוח שגברים רציניים ומנוסים כמוני וכמו דור מסוגלים לפתור כל בעיה אם רק נשב ונדבר עליה בשיקול דעת.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il