דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
28/04/2016
כשברי התקשר בהפסקת עשר ושאל אם אני אוכל לעשות לו טובה הופתעתי, ואפילו התרגשתי. ברי לא היה אחד שמבקש טובות, בטח לא ממני. נהפוך הוא, אנשים תמיד פנו אליו שיעשה טובה ויפתור להם בעיות. כולם ידעו שלברי יש ארגז כלים מאובזר, מחסן מלא כלי עבודה חדישים, וידי זהב, והחשוב מכל – הוא תמיד שמח לעזור לכל אחד.
ברי היה מהטיפוסים שיעצרו לצד רכב שחונה בצד עם מכסה מנוע פתוח, או יושיט עזרה למי שיש לו פנצ'ר גם אם הוא מאוד ממהר. בתא המטען המסודר להפליא של רכבו תמיד היו כבלים מקופלים בקפידה, והוא ידע איך לחבר אותם כדי להתניע רכב תקוע, והג'ק שלו היה תמיד שמיש ובהישג יד, להחליף גלגל היה בשבילו עניין של מה בכך, וגם ברזים מטפטפים או ביוב סתום לא הפחידו אותו. הוא היה האדם שקראת לו כדי לנקות מרזב, לתלות מדפים, או להרכיב רהיט שהגיע מאיקאה עם הוראות הרכבה ביפנית. ברי הצליח להתמודד עם כל קושי, ואפילו אורה הודתה שהוא הרבה יותר סבלני ממנה עם נמרוד, ומוצלח ממנה במטבח. בקיצור, ברי היה זה שאליו מתקשרים כולם כדי לשאול איך להתמודד עם בעיות מכל סוג ומין, אפילו יבגני נהג להתייעץ איתו, אז מה פתאום הוא צריך טובה ממני? "בטח ברי, כל דבר." השבתי אחרי שהצלחתי להתאושש מתדהמתי, "אני אשמח מאוד לעזור לך, עד חצי המלכות." הוספתי בהתלהבות, ובאמת התכוונתי לזה, לא היה אדם ראוי ממנו לקבל עזרה, ולא רק ממני אלא מכל מי שהכיר אותו.
"חכה, אל תתלהב כל כך." הצטחק ברי, "לפני זה אני רוצה שתבטיח לי שאם זה לא יתאים לך אל תתחשב בלא נעים, תגיד שלא מתאים, ואני אמצא פיתרון אחר."
"פיתרון למה, על מה אתה מדבר?"
"על סטפן, הוא חוזר עוד מעט מבית החולים עם גבס, ודווקא השבוע יבגני תכנן להיות עם הבת שלו שפוחדת להישאר לבד בבית עם הילדים."
"מה קרה לבעלה? חשבתי שהם נשואים באושר."
"הם נשואים באושר גדול, אבל השבוע הוא במילואים והיא סומכת על יבגני שילון אצלה כי יש לה איזה פחד להיות בלילות לבד, רק עם הילדים."
"היא לא יכולה להזמין חברה או משהו?"
"אני מניח שכן, אבל העניין הוא… יבגני כבר הבטיח שהוא יבוא וכדי לבטל את העניין הוא צריך להסביר למה, והבעיה היא שהוא מעדיף שהיא לא תדע שהוא חי עם סטפן."
"באמת? הבת שלו לא יודעת שהוא הומו?"
"בטח שכן, אל תהיה מצחיק, אבל… טוב, הוא לא בדיוק אמר את זה, אבל אני חושב שנורא מביך אותו לספר לבת שלו שהוא חי עם בחור בגילו של אחיה הקטן."
"מה מביך בזה?"
"לדעתי כלום, אבל יבגני שונה ממני בקטע הזה, לא נוח לו שהילדים שלו ידעו שהוא אוהב בחורים צעירים."
"או. קי. אני מבין, אז סטפן הוא סוד, אבל מה בדיוק הבעיה שהוא יהיה כמה ימים בלי יבגני? גם סטפן פוחד להיות לבד בבית?"
"כמובן שהוא לא פוחד, אבל תחשוב על זה רענן, הוא עם גבס עד הברך, בקושי יכול לקפץ לשירותים, איך הוא יכול להישאר לבד בלי מישהו שיאכיל אותו וישגיח עליו? ומה אם הוא ייפול שוב?"
"אני מבין את הבעיה, אבל איך אני יכול לעזור? אתה רוצה שאני אלך לגור איתו עד שיבגני יחזור?"
"לא צריך להיסחף, יהיה לך נוח יותר בדירה שלך, אבל יש לכם חדר פנוי, אכפת לך אם הוא יגור אצלכם עד שיבגני יחזור? גם אני אקפוץ לעזור כמובן, ולא תצטרכו לבשל בשבילו או משהו, אני אדאג לזה, חשוב רק שהוא לא יהיה לבד כל זמן שיש לו גבס."
"בסדר, בטח, אין בעיות." השבתי, למרות שדווקא עלו בדעתי מספר לא מבוטל של בעיות שעלולות לצוץ בגלל הסידור הזה, אבל איך יכולתי לסרב לברי?
עד שחזרתי מהעבודה סטפן כבר שכב בחדר האורחים שלנו, ויבגני ישב לצידו ודיבר איתו ברוסית רכה, נשמע קצת מתנצל וקצת עצבני. סטפן הקשיב בשתיקה, עיניו עצומות, ונדמה היה לי שריסיו הארוכים כריסי נערה היו לחים קצת מדמעות, אבל אין לי מושג אם הוא בכה בגלל כאבים ברגל או בלב. ברי נכנס, נושא מזוודה ביד אחת ומחשב נייד ביד השנייה. "הנה, הבאתי את כל מה שביקשת סטפן, ועכשיו אני חייב לטוס לעבודה או שהבוסית תכעס עלי." חייך, טפח בחיבה על כתפי, אמר לי תודה, איחל לסטפן רפואה שלמה, מעך בלי מילים את כתפו של יבגני, ופרח לדרכו.
כמה דקות אחר כך יבגני נפרד מסטפן, הודה לי בחמימות, הבטיח לנו להתקשר כל יום, והסתלק גם הוא. סטפן המתין בפנים מאובנות עד ששמע את מכוניתו של יבגני מתניעה ומתרחקת, ואז התהפך על בטנו, כבש את ראשו בכר והתייפח חרש.
אוף! הרוסים האלה, למה הם חייבים להיות רגשניים כאלה? "מה קורה אצלך? הכל טוב סטפן? אתה בסדר?" שאלתי, מנסה להישמע רגיש ומבין, אבל מצליח להישמע בעיקר טמבל – הרי היה ברור לכל מי שהביט בו שהוא לא בסדר וששום דבר טוב לא קורה אצלו.
סטפן הושפע כנראה מהטיפשות שלי וענה תשובה שתאמה את שאלתי המיותרת, "הכל בסדר, אני סתם… אני רוצה לישון קצת." ניסה לשגר לעברי חיוך. פניו היו מעוותות מצער ועיניו אדומות, החיוך שלו לא היה מצליח לשכנע איש, אבל הוא עדיין נראה יפה תואר.
"טוב, אז, אה… אז תנוח לך קצת." גמגמתי, וברחתי למטבח, ומיד התקשרתי לדור ששהה דווקא היום באיזה אתר בנייה, מוקף מכשירים רעשניים ופועלים צעקניים.
"מה עשית? הזמנת את סטפן אלינו? למה, חסרות לנו צרות?" צעק, מנסה להתגבר על רעש מערבל הבטון.
"אל תצעק." נזפתי בו, "זה רק לכמה ימים, הוא עם גבס והוא צריך עזרה, ויבגני עסוק."
"עסוק? דווקא עכשיו הוא עסוק?" צרח דור, "כשהוא רצה להזדיין היה לו זמן, איך זה שעכשיו הוא עסוק?"
"שקט, מה אתה צועק? די, כולם ישמעו אותך."
"שישמעו, מה אכפת לי? כולם פה רומנים וסינים, הבן אדם היחיד שמבין עברית יושב על עגורן, מאה מטר מעלי, כמה זמן הסטפן הזה יהיה אצלנו?"
"עד שהבעל של הבת של יבגני יחזור מהמילואים בסוף השבוע, אני מצטער אם זה לא מתאים לך, אבל ברי ביקש ממני טובה ולא היה לי נעים להגיד לו לא, וחוץ מזה, מה אכפת לך? מה יש לך נגדו? הוא סתם ילד נחמד שנתקע עם גבס, מה הוא מפריע לך?"
"הוא לא מפריע לי, ואין לי שום דבר נגדו, אבל למה דווקא עכשיו, כשאני ואתה… אתה יודע."
"לא, מה אני ואתה? מה מציק לך, שתפסו לך את החדר הפנוי, למה, כל כך מפריע לך לישון איתי?" הצקתי לו, יודע שאני נשמע כמו פולנייה מרגיזה, אבל לא מסוגל להתאפק.
"ממש לא, אבל עד שנפתור את הקשיים שיש לנו הייתי מעדיף שתהיה לנו קצת פרטיות." ריכך דור את קולו בניסיון להפגין רגישות.
"ומה אם לא נפתור אותם? מה אם תמיד זה יהיה ככה?" המשכתי להציק.
"אל תדבר שטויות, בטח שנפתור." בקע כעסו של דור מבעד למעטה הרגישות הסבלנית שעטה על עצמו כדי לרצות אותי.
"אבל מה אם לא?" התעקשתי, "היית רוצה לחיות עם בן זוג אימפוטנט עוד הרבה זמן?"
"אל תדבר שטויות, אתה בסדר גמור, ברגע שתתגבר על מה שסיפרתי לך הכל יסתדר."
"אני לא בטוח שזה יקרה, ולכן אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ זוגי."
"ייעוץ זוגי?" נדהם דור, "מאיפה הבאת את השטות הזו?"
לפני שהספקתי להגיד שזו לא שטות מישהו שכינה אותו דומנו אינג'ניר קרא לו באנגלית במבטא רומני לבוא לעשות משהו. דור צעק בחזרה – רק רגע! – נאנח, אמר שנדבר כבר בבית וסגר.
אם לא היה לנו אורח בטח היינו מתנפלים אחד על השני עוד לפני ארוחת הערב, רבים ומציקים זה לזה במקום לדבר, ובסוף ישנים בנפרד, אבל נוכחותו של האורח שלנו שהסב על הספה ואכל איתנו ואחר כך צפה יחד איתנו בטלוויזיה עשתה את שלה. במשך ערב ארוך וביתי עד לזרא הצגנו בפני סטפן זוגיות למופת, מדברים זה עם זה בשקט, ואפילו מקשיבים, ופולטים תודה רבה ובבקשה על ימין ושמאל. אחרי האוכל ראינו טלוויזיה, ומרוב נימוס לא רבנו על השלט, וראינו חדשות עד הסוף, ולפני השינה אפילו רחצנו יחד כלים במקום להשאיר אותם למחר, כמו שנהגנו לעשות בדרך כלל. כמה דקות אחרי שסגרנו מאחורינו את דלת חדר השינה עוד המשכנו לדבר בקול תרבותי ולהתחשב זה בזה, אבל הטונים עלו מיד כשחזרתי לדבר שוב על טיפול זוגי, ואני מניח שאם היה לו חדר פנוי דור היה בורח אליו, אבל מאחר וחדר השינה השני היה תפוס הוא נשאר לשכב לצידי, מסביר לי ברוגז למה טיפול זוגי זה חרטא ולמה כל הפסיכולוגים מדברים שטויות ולא מבינים מהחיים שלהם, ורק מנסים לעשות כסף מדיבורים שלא עוזרים בין כה וכה. "זה ממש לא נכון, אני מכיר הרבה אנשים שפסיכולוג טוב עזר להם."
"בחייך, באותה מידה אפשר לדבר עם חבר טוב, או סתם עם הקיר." פלט דור בבוז.
"לא נכון, תיכף תגיד שגם מטפלים זוגיים לא עזרו אף פעם לאף אחד." הוא משך בכתפיו ואמר שגם אם כן, אז זה בטח עובד רק על סטרייטים.
"שטויות, זוג זה זוג, לא משנה מאיזה סוג."
"מאיפה אתה מביא את הקשקוש הזה? בטח ברי הכניס לך את השטויות האלה לראש."
"ואם כן אז מה? יש לך איזה בעיה עם ברי?"
"חס וחלילה, איזה בעיה יכולה להיות לי עם ברי המושלם? האמת, אם לא היית מאוהב בו אולי אפילו הייתי מצליח לחבב אותו." פלט דור בסרקסטית אגבית, מתוכננת היטב, והתהפך במיטה, מפנה אלי את גבו ומושך עליו ליתר ביטחון את השמיכה.
"סליחה!" צעקתי, "מה אמרת?" צרחתי עליו, אבל עוד לפני שהשלמתי את הצעקה כבר ידעתי שהוא צודק, אמנם סרקסטי בצורה מגעילה, ומניאק נבזי חוץ מזה שהוא בוגד, אבל צודק לגמרי, ואיזה מטומטם אני שלא הבנתי לבד מה שבטח היה גלוי לעין כל מי שראה אותי, אולי אפילו ברי מבין ש… לא, אסור לי לחשוב על זה או שלא אצליח לקום מחר בבוקר מהמיטה, ואני לא יכול להרשות את זה לעצמי כי מי ייקח את טופי לטיול ויטפל בו?
"שמעת אותי טוב מאוד." המשיך דור בויכוח בלי שידע שניצח בו כבר, ואין טעם להמשיך לדבר, "לקח לי זמן להבין אבל כיום ברור לי לגמרי שאתה מאוהב בו בצורה פתטית, רץ אחריו כמו כלבלב, וביום שיש לו זמן לצאת אתך לטיול בוקר אתה זורח כמו ילדונת מאוהבת, אם לא הייתי צריך לישון אתך זה אפילו היה מצחיק."
"אתה לא צריך לישון איתי, אף אחד לא מכריח אותך." עניתי בשקט, מתאפק לא להכות אותו מרוב כעס ועלבון, ילדונת מאוהבת… נכון שהוא צודק, אבל זה לא אומר שהוא חייב להיות כזה בן זונה.
"אני כן צריך." העיף דור את השמיכה והתיישב, מביט בי בזעם, "שכחת מי תקוע לנו בחדר השינה השני? זה בטח היה רעיון של ברי, ואתה הרי לא מסוגל להגיד לו לא."
"הוא ביקש שאני אעשה לו טובה." הסברתי, אוסף לאט את עשתונותיי ואת שרידי כבודי העצמי, "ואחרי כל הפעמים שהוא עזר לי בלי לעשות חשבון לא יכולתי להגיד לו לא, וזה מה שאמרת עלי ועליו זה ממש לא נכון, בחיים לא נגעתי בו או משהו, אנחנו סתם ידידים."
"מבחינתו אתם אולי סתם ידידים, אבל מבחינתך…" ופתאום השתנה מצב רוחו הזועם ופניו התרככו, "אני יודע שלא קרה שום דבר בינך לבינו, לא פיזית, אבל אני בטוח שאם הוא רק היה רוצה…"
"אין מצב. יש לו חבר והוא לא אחד שיבגוד."
"כמוני למשל, אתה מתכוון." לגלג דור, "נו, בטח, הוא הרי קדוש, ואני סתם זבל, לא פלא שאתה מאוהב בו ושונא אותי."
"די עם השטויות האלה, אני לא שונא אותך, ואני לא מאוהב בברי, אתה סתם מקשקש שטויות, יאללה, בוא נלך כבר לישון כי אני הרוס מעייפות."
"גם אני." התעטף דור בשמיכה, ושב והפנה אלי את גבו, "קדימה, הולכים לישון." אמר בהחלטיות, אבל בעוד אנחנו שוכבים וממתינים לשינה שתסחוף אותנו החלו כתפיו מזדעזעות בבכי אילם, למעט מספר אנקות חרישיות שהוא ניסה לכבוש בכרית.
איך זה שכל מי שאני מדבר איתו היום בוכה לי פתאום?
"דור, הכל בסדר?" נגעתי בהיסוס בגבו.
"כן." השיב דור בקול חנוק, "הכל נפלא, חרבנתי הכל אתך, ודפקתי שוב את החיים שלי, ועל הדרך גם קצת את שלך, אבל חוץ מזה הכל בסדר."
מה עוד יכולתי לעשות בנסיבות האלה חוץ מלשקר? "לא חרבנת כלום, ולא דפקת שום דבר." אמרתי בקול בוטח, והוספתי חיבוק מעודד, "יש לנו משבר קטן, אבל אנחנו נתגבר עליו ונמשיך הלאה."
"אתה חושב ככה?" התהפך דור, מפנה אלי את פניו, "באמת רענן?"
"בטח." נישקתי את מצחו, "אני משוכנע בזה." משכתי אותו אלי לחיבוק הדוק יותר.
דור נצמד אלי והחזיר לי נשיקה, קודם אחת צנועה ומבוישת על הלחי, ואחר כך נועזת יותר על הפה, ופתאום משהו זע בחלצי התקשה והזדקף, ובמקביל משהו בליבי התרכך, כעס רותח התקרר, עקשנות קפואה נמסה, חרמנות כבושה השתחררה, וסוף סוף, הללויה, היה סקס עדין ומלטף, מרכך קצוות חדים, מחליק כעסים, מפיג מתחים וממיס טינות, ובסופו נרדמנו וישנו צמודים זה לזה עד הבוקר.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il