דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
27/10/2010
את זוכרת
את הפעם שבה
שברתי את החלומות שלנו
מרוב כעס?
חתיכות קטנות צבעוניות
התפזרו על רצפת החדר.
כשהטרוף אחז בי עוד ניסיתי
לרסק אותן ברגלי, למרות
שהן חתכו את עורי.
אחר כך ישבנו מחובקות
מזילות דמעות אחת על השנייה
וניסינו לשחזר משהו
מתוך ההרס.
כל כך הרבה איבדנו באותו יום
כל כך הרבה דם אבד
כל כך הרבה כח התנדף
את מה שלא יכולנו לתקן
אספנו בשקית ניילון
שחורה ואטומה
היישר לפח הזבל
אבל אני מפחדת שבאותו יום
איבדתי את הדבר החשוב מכל.
אני מפחדת שאת רק חלום,
נשמה מרוסקת, חסרת גוף.
שהקרבה הכי גדולה
שלך אלי
היא שאריות של אבק זכוכית זוהר
בחריצים שבין המרצפות בדירה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il