חלילן מהפילהרמונית – פרק ד' (ואחרון)

03/02/2008

חזרתי הביתה לחופשה הרגילה, הראשונה שלי מהטירונות, ומצאתי בתיבת הדואר מכתב רשום מעורך דין העונה לשם, רונן לשם. לא היה לי שמץ של מושג במה המדובר. פתחתי את המעטפה ומצאתי זימון למשרדו עורך דין, לשם, לאמצע השבוע הבא בשעות אחר הצהריים. למזלי הייתי בחופש כל השבוע, והתאפשר לי להגיע. ביום שלישי בארבע וחצי אחרי הצהריים נכנסתי למשרדו של עורך דין לשם מהוסס, ואפילו די מפוחד. אם אודה על האמת, ממש לא יכולתי להעלות בדעתי במה המדובר. רונן לשם נראה צעיר, אך ממולח. הוא הזמין אותי לשבת ושאל אותי אם ידוע לי במה המדובר? "אין לי מושג ירוק," עניתי לו.
"מדובר בצוואתו של המנוח חיים לוי," אמר עורך דין לשם, לאקונית. "הוא מוריש לך בצוואתו את דירת הפנטהאוז שלו וסכום כסף של 800,000 דולר." הייתי כל כך המום,שפשוט לא הייתי מסוגל להגיב. "המנוח מאוד אהב אותך, וזוהי בקשתו האחרונה," המשיך עורך הדין בדבריו.
"אפ.. אפשר לקבל כוס מים?" גמגמתי.
"מיכל, תביאי לבחור כוס מים בבקשה," צעק רונן לשם למזכירתו.
"אני עוד לא בן תשע – עשרה," מלמלתי, מסרב להאמין למתרחש.
"זה רצונו של המנוח," חזר והדגיש עורך דין לשם. "מכיוון שהיה ערירי, אין גם חולקים על רצונו. אני רק יכול להמליץ לך לשמור על הנכסים בתבונה. לא כל יום נופלים על בחור בן תשע-עשרה סכומים כאלה," אמר עורך הדין ולחץ את ידי. יצאתי ממשרדו אל הרחוב, כמי שקפאו שד. הייתי המום, מבולבל וחסר יכולת לחשוב בצורה הגיונית. מחשבותיי חזרו באופן בלתי רצוני אל אותו לילה בו חזר חיים מחו"ל. הלילה בו המתנתי לו במיטה עירום ומיוחם. מאוד אהבתי את חיים,למרות ואולי דווקא בגלל הפרש הגילים העצום בינינו. כל הימים בהם שהה בגרמניה, התגעגעתי אליו בטירוף, וספרתי את השעות עד לרגע בו אוכל להתחבק איתו שוב. אני זוכר כשהוא יצא מהג'קוזי ונכנס למיטה, איך התנפלתי עליו בחיבוקים עוטפים ובנשיקות היסטריות. ליקקתי כל סנטימטר מגופו, והוא רק נאנק ונאנח בחדווה. "מישהו כאן מאוד התגעגע אליי," ציחקק. לא עניתי לו,והתחלתי לינוק את הזין שלו באהבה ובמרץ. חיים נשכב על הגב,מתענג על המציצה שלי, מלטף את ראשי וממלמל: "אל תפסיק פנצ'ר, שלא ייגמר לעולם." הרגשתי כשהזין של חיים הגיע לשיא תפארתו, כמו שאני אוהב אותו, ונשכבתי על הבטן מצפה בכמיהה שיחדור אליי. חיים שלף קונדום מהמגירה, הלביש אותו על הזין המפואר שלו והחל חודר אליי, בעדינות וברגישות "אחח פנצ'ר, כל כך התגעגעתי אלייך," סינן בעודו מחליק את הזין העצום שלו לקרבי, ומדגדג לי את הערמונית. הוא החל מגביר את המהירות, ממלמל דברים בלתי מובנים ,אוחז בכתפיי בחוזקה. אני כל כך נהנתי, שלא ממש שמתי לב למתרחש מאחורי גבי, רק שמעתי אותו מתנשף בכבדות, חש את הנעיצות החזקות שלו בישבני. לפתע הוא צעק והתמוטט ממש עלי, עם כל כובד משקלו. מאוד נבהלתי, הבנתי שמשהו רע מאוד קרה לו.מבוהל ונסער ניסיתי בכל כוחי להשתחרר מאחיזתו ולהשתחל החוצה, מתחת לגופו הכבד. אני זוכר שצעקתי: "חיים! חיים! מה קרה? אתה בסדר?" אבל חיים לא ענה לי. הוא רק שכב על המיטה עם פניו לסדין. השתחררתי בדרך כלשהי מאחיזתו, ורצתי לטלפון להזמין אמבולנס. בינתיים, עד שמד"א הגיעו, ישבתי על המרפסת עירום, בוכה, אבוד ונסער. הסוף המאוד עצוב של הספור הזה מתרחש, חצי שנה מאוחר יותר במשרדו של עורך דין לשם בתל אביב. מה שהתחיל כפנצ'ר על חוף הים השאיר אותי בגיל תשע עשרה עם פנטהאוז, חשבון בנק נפוח והרבה מאוד געגועים ואהבה לחיים ז"ל.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il