חצי אח – פרק ג'

06/10/2014

רועי ידע מה הוא עושה. הרגשתי את הזין מתחיל לעמוד לי מבלי שבכלל נגעתי בו.

השעון המעורר צלצל. הושטתי את ידי כדי לכבות אותו, אבל הוא לא היה שם. גם השולחן לא היה שם. פקחתי את עיניי במהירות. איפה אני?

השעון הפסיק לצלצל ומאחורי שמעתי את רועי נאנח.

נשפתי אוויר. הייתי בחדר שלו. אחרי שסיימנו הייתי גמור והוא נשכב לידי ואמר לי להירדם, לישון אתו. העברתי יד על פניי. לא הייתי צריך להסכים. המחשבה על אתמול גרמה לי לרצות להקיא. אחרי שגמרתי בלילה הוא העביר את האצבע שלו ואסף את השפיך שלי. בהיתי בו בתדהמה כשהכניס את קצה האצבע לפה וטעם, ומיד לאחר מכן הכניס את כל האצבע פנימה וינק את הכול. לא ידעתי מה לומר, רק רציתי לברוח משם. רועי אמר, "יש לך טעם מדהים, אח קטן. נשאר פה קצת, רוצה לטעום?"

ניערתי את ראשי כאילו היה לי התקף. "לא. לא."

הוא משך בכתפיו. "הפסד שלך."

דיברנו עוד כמה דקות על שטויות, ואז נרדמנו. עכשיו הרגשתי אותו צמוד אליי מאחור, את חום הגוף שלו והריח שלו. רציתי לקום בשקט ולצאת משם, כאילו שכלום לא קרה, אבל ידו של רועי הייתה לפתע מסביבי, מעין חיבוק. בנאדם שעד לפני כמה ימים התנהג כאילו נגעל ממני, כאילו הייתי לכלוך, החליט לחבק אותי כאילו היינו האנשים הכי קרובים בעולם. רציתי לשמוח מהשינוי, אבל למה הוא לא יכול היה להפסיק להיגעל ממני מבלי לגעת בי כששכבתי עירום?

"בוקר, אסף."

ליחכתי את שפתיי היבשות. "בוקר."

הפנים שלו התקרבו. הרגשתי את הנשימה החמה שלו על הצוואר שלי. "איך ישנת?"

"ב – בסדר. אני צריך לצאת. לא רוצה שאלון יראה אותי כאן."

שמעתי אותו מפהק. "אלון לא קם עד שאני מעיר אותו, וגם אז זה סיפור. תסתובב אליי."

כנגד רצוני הסתובבתי עם הפנים אליו. העיניים שלו היו נפוחות משינה, אבל הוא בכל זאת נראה מרוצה. השיער שלו היה מבולגן לגמרי וכיסה את רוב המצח שלו.

"אני צריך להשתין," אמרתי.

הוא הביט בעיניי בזמן שידו נעה מתחת למיטה ונגעה לפתע בזין שלי, שעמד – כמו שתמיד עמד בבוקר. הוא חייך. האצבע שלו נעה בעיגולים מסביב לכיפה שלי. נעתי בחוסר נוחות, אבל הוא לא הפסיק.

"הגוף שלך רעב."

"זה סתם," מלמלתי. למה הוא נגע בלי שוב בלי רשות? למה לא העפתי אותו ממני?

רועי עצר לפתע ונראה מרוכז. האצבע שלו לחצה מעט על קצה הכיפה. הוא הזיז את השמיכה והסתכל למטה. הסתכלתי גם. כשהרים את האצבע מהכיפה נשאר שובל דק של פריקאם. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אחי לא אמור לראות דברים כאלה בגוף שלי, לא אמור לגעת בהם. הוא השתמש בחומר הדביק בזמן שהעביר סיבוב נוסף מסביב לכיפה. נאנחתי, זה היה חזק ממני. לאחר מכן הוא הרים את האצבע ומול פניי ליקק אותה. "מי היה מאמין שהדבר הכי טוב בך זה הטעם."

בלעתי רוק. אל תראה לו שאתה נגעל, אמרתי לעצמי. אל תראה לו שמזיז לך שום דבר.

"היה נחמד לישון אתך. לך היה נחמד?"

לא. ממש לא. "כן."

הוא התקרב אליי עוד יותר, ממש צמוד עכשיו. האצבעות שלו טיילו על המותן שלי, נוגעות בעור ויורדות מעט לכיוון שיער הערווה.

"אני יודע שאתה מת לגמור עכשיו, אבל אין לנו מספיק זמן בשביל לעשות את זה כמו שצריך. אתה תתאפק כמו ילד גדול?"

הנהנתי.

הוא הוריד את ידו עוד יותר וסגר אותה מסביב לביצים שלי. הפסקתי לנשום. הוא ליטף את הביצים ואמר, "הן כל כך חמות. תלטף אותן גם. קדימה."

"בבקשה תפסיק."

"היי, בלי שטויות. אל תהרוס לנו עכשיו. קדימה, תלטף."

הורדתי יד רועדת ונגעתי בביצים שלי, מרגיש גם את ידו של רועי. במשך כמה שניות שנינו ביחד ליטפנו את הביצים שלי, ולמרות שרעדתי הזין לא הפסיק לעמוד.

רועי חייך ועזב אותי לפתע. "איזה אח חרמן יש לי. לך להשתין, אסף. היית בסדר גמור אתמול."

***

היום עבר במהירות. לא הייתי מרוכז בכלום ויותר ממורה אחת העירה לי על זה. אחרי הלימודים חזרתי הביתה והתחלתי לנקות. הטלפון צלצל וכשעניתי רועי שאל, "מה קורה?"

"בסדר. מנקה." אפילו לדבר אתו בטלפון הרגיש לא בסדר.

"עזוב את זה עכשיו. תראה טלוויזיה או משהו. אני אביא פיצה אחרי שאסיים כאן. איזה תוספות אתה רוצה?"

הוא אף פעם לא שאל איזה תוספות אני רוצה. כחכחתי בגרוני. "לא משנה לי."

"אסף…"

"פטריות. אולי גם בצל."

"בסדר. קיבלת. היה נחמד בבית הספר?"

"אמממ… כן, נראה לי."

"דיברת עם השירה הזו?"

"לא. היא עברה לידי וחייכה, אבל השיעור הבא בדיוק התחיל."

"טוב. מחר נלך לקנות לך בגדים. אני אאסוף אותך אחרי הבית ספר."

"לקנות לי… בגדים?"

"יש לך משהו יפה ללבוש לשישי?"

"אה."

"כן, אה. טוב, אני חייב לזוז. אתה זוכר מה לא לעשות, כן?"

"לא לנקות?"

"לא, אסף. לא ל…"

"כן, זה." גם כשלא היה לידי הוא הצליח לגרום לי להסמיק.

"תגיד את זה."

"רועי – "

"תגיד את זה."

"לא לגמור."

"בדיוק. ילד טוב. נתראה."

הוא ניתק את השיחה ואני נשפתי אוויר והעברתי יד על פניי. למה הוא לא יכול לדבר איתי נורמאלי בלי להכניס את החרא הזה שאנחנו עושים בסוף השיחה?

הלכתי לחדר שלי והתחלתי להכין שיעורים. שעה לאחר מכן אלון חזר. הוא צעק, "אני פה!" כמו שתמיד צעק כשחזר ולא ראה אף אחד. צעקתי בחזרה, "יופי!"

שמעתי את הצעדים שלו ואז נפתחה הדלת. הסתובבתי אליו. "מה קורה?"

"אני צריך עזרה בשיעורים."

התמתחתי. "במה?"

"גיאוגרפיה." הוא הוציא לשון.

"תביא את זה לסלון, טוב?"

"טוב. מה אוכלים?"

נעמדתי והתקרבתי אליו. לפעמים הדהים אותי כמה הוא נראה כמו גרסה קטנה יותר של רועי. גרסה קטנה שלא רצתה לעשות איתי דברים דפוקים שאחים לא אמורים לעשות אחד עם השני. פרעתי את שערותיו של אלון. "רועי יביא פיצה."

"פיצה!"

יצאנו מהחדר והתיישבנו בסלון עם התיק שלו. במהלך השעה הבאה עזרתי לו עם השיעורים, ולמרות שכל הזמן ניסה לתת לי לעשות את כל העבודה, הכרתי אותו מספיק טוב בשביל לדעת איך לגרום לו להפעיל את הראש.

כשרועי חזר אלון קפץ מהספה בצעקת, "פיצה!". רועי הניח את המגש על השולחן וקרץ לי. "הפיצה לא בשבילך," הוא אמר לאלון.

אלון דחף אותו הצידה. "אה – אה. אני ראשון."

"טוב, חכה רגע. נאכל כמו בני אדם."

מיהרתי לסדר צלחות על השולחן וכוסות לקולה שרועי הביא. ברגע שחלפתי לידו הוא הניח את היד על המותניים שלי ועצר אותי. אלון לא הסתכל עלינו בזמן שרועי הסניף את הצוואר שלי ומלמל, "הלילה."

עם ידיים רועדות סיימתי לסדר את השולחן. לא היה לי הרבה תיאבון, למרות שלא אכלתי כלום לפני. רועי התנהג רגיל, רק קליל יותר ולא עוקצני כלפי. אבל המבטים שהחלפנו מדי פעם השאירו אותי חלש וכן, גם מפוחד.

לאחר האוכל ישבנו בסלון וצפינו בטלוויזיה, בשידורים חוזרים של "נשואים פלוס". אלון ורועי צחקו, ואני ישבתי קפוא מול המסך. ניסיתי להירגע ולשכנע את עצמי שהכול בסדר. רועי בסדר איתי, בפעם הראשונה מאז… טוב, מאז שנולדתי. הוא ימשיך לשחק איתי עוד קצת ואז ימאס לו, הוא יבין שזה לא עושה לי טוב ושאין טעם להמשיך. אני פשוט צריך להיות סבלני ולא לפוצץ כלום, כי ראיתי כבר איך רועי מתמודד עם המצבים האלה.

כשהתחיל להיות מעט מאוחר אמרתי שאני עייף. רועי חייך אליי ואמר, "לילה טוב", לפני שקרץ וחזר להסתכל על המסך.

אלון אמר, "אתה ישן נורא מוקדם."

"עייף," מלמלתי והלכתי לחדר.

לא ידעתי מה אמור לקרות עכשיו. בלילה הראשון רועי בא אליי, ובפעם השנייה אני זה שבא אליו. לא דיברנו על הלילה הזה, ולא רציתי שיתעצבן עליי מחר כי לא באתי אליו. אבל לא הייתי מגיד עתידות, והוא יודע איפה למצוא אותי אם ירצה. אלוהים, חשבתי, שלא ירצה למצוא אותי. שיירדם ויתעורר רק בבוקר, או בעוד שבוע.

נשכבתי על המיטה ולאחר לא מעט הסתובבויות, נרדמתי.

***

כשפקחתי את עיניי הרגשתי שמשהו לא בסדר. שכבתי על הבטן, עם הפנים אל הקיר. לא נשארתי עם תחתונים כמו ברוב הלילות, אלא עם חולצה קצרה ומכנס קצר. סובבתי את ראשי לצד השני וראיתי את פניו של רועי בדיוק מולי.

נאנקתי מהפתעה ורועי חייך.

"תירגע. זה רק אני. אתה לא אמור להיות מופתע."

הוא ישב על הרצפה, כך שפניו היו בגובה פניי כששכבתי. הוא היה בלי חולצה ושיערתי שהיה רק עם תחתונים.

"מה השעה?" שאלתי. העייפות התנדפה ממני במהירות, כנראה בגלל הלחץ שהתחלתי להרגיש בתחתית הבטן. שילוב של פחד וחרדה.

"ארבע בערך. זה טוב שאתה הולך לישון מוקדם, ככה לא תהיה גמור בבית ספר. למה אתה עם כל כך הרבה בגדים?"

"היה לי קר."

"הבנתי. טוב, להפשיט אותך?"

"מה? לא, אני יכול לבד."

"אז קדימה."

נשמתי עמוק והסתובבתי על הגב. משכתי מעצמי את החולצה והנחתי בצד. לפני שעמדתי להוריד את המכנס רועי אמר, "לא, חכה עם זה. אנחנו עוברים לסלון."

"למה לסלון?"

"יש לי רעיון, משהו מגניב. תזרום."

"אם אלון יקום – "

"הוא לא יקום. אנחנו נהיה בשקט והכול יהיה בסדר."

למרות האור המועט בחדר ראיתי אותו סוקר את החזה שלי. כשהניח את ידו על העור שלי לא הופתעתי. המגע שלו היה עדין, האצבעות חמות.

"אתה סומך עליי, אסף, נכון?"

"אני… כן. נראה לי."

"ואתה תהיה ילד טוב ותשתף איתי פעולה עכשיו, כן?"

"מה אתה רוצה ל – "

"ששש. אם אתה סומך עליי אתה לא צריך לשאול כלום."

הנהנתי. לא סמכתי עליו. לא בטחתי בו ולא רציתי לצאת מהמיטה וללכת אתו לסלון. אבל זה מה שעמד לקרות. בכל פעם שעמדתי לומר לו שיעזוב אותי בשקט נזכרתי מיד בתחושת הרעב לאחר שמנע ממני לאכול במשך יום שלם, ובכאב של החגורה כשהחליט להעניש אותי על כלום.

רועי קם וסימן לי לקום גם כן. כשיצאתי מהמיטה הוא הניח את ידיו על כתפיי והוליך אותי מחוץ לחדר כשהוא צמוד מאחוריי.

כשהגענו לסלון הוא מיד הוביל אותי למטבח. אחד הכיסאות לא היה ליד השולחן, הוא היה בחלל שבין המטבח לבין הסלון.

רועי לחש לי באוזן, "תתפשט ושב עליו."

מבלי להסתכל עליו הורדתי את המכנסיים והתחתונים. האור היחיד שדלק היה במסדרון הקטן שחיבר בין החדרים שלנו, אבל הוא היה מספיק בשביל לראות בבירור. התיישבתי על הכיסא שמיד הרגיש קר על העור שלי. כיסיתי לרגע את המפשעה אבל רועי נעץ בי מבט שגרם לי מיד להזיז את הידיים.

דפוק, חשבתי. כל הקטע הזה כל כך דפוק. אולי אני בכלל ישן עדיין? כל זה סתם איזה חלום הזוי.

רועי נעמד מולי והביט עליי מלמעלה. הוא נגע לפתע בפניי, ליטף את הלחי שלי. זה היה נעים, אפילו שזה היה הוא שנוגע בי. הוא התקרב אליי עוד יותר, מה שגרם לי לפסק את הרגליים. שעמד ממש מולי הבטן שלו הייתה מול פניי. ראיתי את שובל השיער הדק שהוביל מהטבור שלו למפשעה. ברגע שמבטי נעצר על התחתונים שלו מיהרתי להסתכל על משהו אחר.

"ידיים מאחורי הראש, אסף."

עשיתי את מה שאמר והוא מיד הוריד את הראש והסניף את בית השחי שלי. ניסיתי להיות אדיש, לא לחשוב על מה שקורה ועל כמה שהוא מוזר.

כשהוא ליטף את בתי השחי צמרמורת עדינה הופיעה באזור. האצבעות שלו ירדו לכיוון החזה, מצאו את הפטמות ומשכו בהן בעדינות במשך דקה ארוכה.

רועי ידע מה הוא עושה. הרגשתי את הזין מתחיל לעמוד לי מבלי שבכלל נגעתי בו. הוא ראה את זה ואמר בשקט, "אני שמח שהגוף שלך כל כך נהנה איתי. עם הזמן גם הראש שלך יצטרף אלינו."

יד אחת עזבה את הפטמה שלי וירדה באיטיות למטה, עד שהגיעה לזקפה שלי. בזמן שהיד השנייה המשיכה למשוך את הפטמה שלי, היד שנגעה בזין ליטפה בעדינות.

עצמתי את עיניי והרגשתי את הלב מגביר את הפעימות שלו. זה היה כאילו חשמל זרם בכל הגוף שלי. הרגשתי את פי נפתח מעט ואנחה חלשה יצאה החוצה. היה יותר קל להתמסר לתחושה מאשר להתנהג כאילו אני לא מושפע. חוץ מזה, אם הייתי מעמיד פנים, הוא רק היה מתאמץ יותר.

"תמשיך לגעת בעצמך," רועי לחש. "אני כבר חוזר."

עם עיניי עדיין עצומות הנחתי את היד על הזין והמשכתי להביא לעצמי ביד. היד השנייה הייתה עדיין מאחורי הראש.

שמעתי אותו מתקרב למטבח ופותח את דלת המקרר או המקפיא. לא הבנתי מה הוא עושה, אבל בשלב הזה שקעתי עמוק מדי בתחושה של האוננות בשביל להפסיק אותה.

כשרועי התקרב הוא לחש לי, "זה יהיה קר, אבל אל תפסיק."

פקחתי את עיניי. "מה?"

הוא החזיק קוביית קרח והניח אותה על הפטמה שלי. חרקתי שיניים.

"ששש. זה יעמיד לך את הפטמה. תמשיך."

הרגשתי את הפטמה מתקשחת אחרי כמה שניות. הקור הפריע, אבל רועי טייל עם הקרח בעדינות על העור, כאילו ידע מה הקו בין הנאה לכאב.

לאחר ששתי הפטמות שלי הזדקרו לגמרי הוא הוריד את הקרח בעדינות אל המפשעה שלי. הבטתי על היד שלו מגיעה לביצים שלי ומטיילת שם עם הקרח.

"זה קפוא, רועי."

"אני יודע. עוד קצת." הוא הזיז את הקרח לאחר כמה שניות ונשף אוויר על הביצים. זה הרגיש מטורף. נאנקתי והוא צחק בשקט.

"תוציא את הלשון," הוא אמר.

מהסס, עשיתי את מה שאמר. הוא קירב את קוביית הקרח את הפה שלי ואמר לי ללקק. כשהתמהמהתי הוא אמר, "אתה נשבר לי, אסף?" למרות שלחש היה משהו מזהיר בקול שלו.

נשמתי עמוק והתחלתי ללקק את הקובייה. לא יכולתי שלא לגעת מדי פעם באצבעות שלו, כי הקובייה הייתה מאוד קטנה בשלב הזה. ליקקתי במשך דקה ארוכה עד שרועי הזיז את היד והתיישר. הוא זרק את מה שנשאר מהקרח לכיור. בגלל שעמד מולי ראיתי שעומד לו לגמרי בתוך התחתונים. לראות את הזקפה שלו כל כך קרוב גרם לי בחילה. מיהרתי לעצום את עיניי והמשכתי להביא לעצמי ביד.

שמעתי את רועי זז בסלון, אבל רק התרכזתי בלגרום לעצמי לגמור. לא ידעתי כמה זמן כבר ישבתי על הכיסא הזה, ערום מולו, אבל רציתי לסיים ולנסות לחזור לישון.

מדי פעם שמעתי צליל חלש לידי, אבל התעלמתי ממנו והמשכתי להביא ביד. הרגשתי שאני קרוב, עוד קצת וזהו. רועי זז מסביבי, לא מדבר, רק פוסע בשקט. הצליל המוזר עדיין נשמע מדי פעם, עד שנשמע לפתע מאוד קרוב. פקחתי מעט את עיניי וקפאתי כשראיתי את רועי עומד מטר בערך מולי, מחזיק את הטלפון שלו. לקח לי רגע להבין שהוא כנראה מצלם אותי.

"מה – מה אתה עושה?"

"כלום. תירגע. תמשיך להביא ביד, עוד רגע גמרת."

"רועי, צילמת את זה?"

"קצת. בקטנה. זה רק בשבילי."

"רועי – "

"זה בשבילי, אמרתי. אין לי כוונה להראות לאנשים את אחי מביא ביד במטבח."

"זה לא בסדר. אם מישהו – "

"אסף, אתה רוצה לגמור או לחפור לי? קדימה."

"תפסיק לצלם בבקשה."

הוא נאנח והניח את הטלפון בצד. "מרוצה?"

"אתה יכול למחוק את התמונות?"

"לא, זה יהיה מטופש. אך תדאג בקשר לזה, שנינו רוצים שאף אחד לא יראה את התמונות. זה עניין פרטי שלנו. קדימה, תראה לי איזה יפה אתה גומר."

עצמתי את עיניי. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה, יש תמונות שלי נוגע בעצמי בטלפון של רועי. הנחתי שיש בערך עשרים תמונות לפי כמות הצילומים ששמעתי אותו לוקח. רציתי לגנוב לו את הטלפון ולמחוק את הכול, אבל ידעתי שהוא יהרוג אותי אחר כך ואז יצלם שוב.

"אסף, מה קורה?"

בקושי עמד לי. מלמלתי, "סליחה," וניסיתי להתרכז יותר בשביל לגמור.

רועי התקרב ורכן על ברכיו לידיי. הוא צבט את הפטמות שלי ואמר, "פשוט תירגע. אתה כל הזמן לחוץ. אין לך סיבה להיות לחוץ איתי. תרגיש הכי טבעי. איפה אתה רוצה שאני אגע בך?"

"מה?"

"איפה הכי בא לך שאני אגע בך? זו שאלה פשוטה. מה האזור שהכי בא לך להרגיש בו מגע, שיעזור לך לגמור מהר יותר?"

"לא יודע."

"אתה כן יודע. קדימה. אל תתבייש."

אבל לעזאזל, התביישתי. מבלי להסתכל עליו מלמלתי, "זה נעים שאתה נוגע בביצים." פניי התלהטו ברגע שהמילים יצאו לי מהפה. רציתי לקבור את עצמי עמוק באדמה מהבושה.

רגע לאחר מכן רועי התחיל ללטף את הביצים שלי בעדינות, בזמן שהיד השנייה המשיכה לצבוט את הפטמות. הדרך משם לגמירה הייתה מהירה. לא יכולתי שלא להתנשף בשניות האחרונות לפני שהשפיך נפלט החוצה על כל הבטן שלי. פחדתי שאלון יתעורר.

אחרי שגמרתי הרכנתי את ראשי. הורדתי את היד שכל הזמן הזה הייתה מאחורי הראש שלי וכבר התחילה לכאוב.

רועי אמר, "אתה נהדר, אסף. עכשיו נראה מה הטעם שלך הלילה." הסתכלתי עליו נוגע בשפיך שלי, אוסף אותו מהבטן ומכניס אותו לפה. גל של בחילה הופיע במרכז הגוף שלי, מגיע לגרון.

רועי ינק את כל מה שיצא ממני, אסף כל טיפה מהעור שלי ומלמל שהטעם שלי נהדר. אחרי שסיים הוא אמר, "לך להתקלח ואז לישון." הוא נישק אותי בלחי, קרוב לשפתיים. "היית מעולה. מחר נקנה לך בגדים ונפנק אותך קצת."

"אתה יכול…"

"מה?"

בלעתי רוק. "אתה יכול למחוק את התמונות? בבקשה."

"לא. זה לא יקרה. בוא לא נדבר על זה שוב, טוב? לך למקלחת. לילה טוב."

הוא לקח את הטלפון שלו מהשולחן והלך לחדר השינה שלו. נשארתי להביט עליו סוגר את הדלת מאחוריו בזמן שישבתי ערום במרכז הדירה, מרגיש דביק ומותש. כשקמתי לאחר שעתיים בערך הכול היה רגיל עם רועי. הוא לא אמר כלום לגבי הלילה, לא הראה סימנים שלפני זמן קצר עשינו את מה שעשינו. לפני שיצאתי עם אלון הוא הזכיר לי שאנחנו אמורים לקנות בגדים, אז לא לחזור הביתה מהלימודים.

הלימודים עצמם עברו בהילוך מהיר. כל הזמן חשבתי על המפגש אחר כך עם רועי, וזה עזר לי לא לחשוב על המפגש אתו בלילה. לא האמנתי שאני באמת מתרגש לראות אותו. אבל הייתי חייב בגדים חדשים, והמחשבה שאראה ייצוגי בזמן הדייט עם שירה הייתה נהדרת.

שירה חיפשה אותי באחת ההפסקות. היא ניגשה אליי והתחילה לדבר כאילו היינו ידידים וותיקים. דיברנו כמה דקות על הלימודים, ואז על המסיבה. היא נשמעה מאוד נרגשת, אבל ברגע שאמרתי שאין לי רישיון כדי לאסוף אותה ראיתי שהיא קצת התבאסה.

"טוב, אז אני אאסוף אותך. תהיה מוכן בעשר, טוב?"

"כן, בטח." אל תראה נלהב מדי, הזכרתי לעצמי. רועי ידע על מה הוא מדבר כשאמר לי את זה, הרי לבחור היה ניסיון מטורף עם נשים. "תרגישי חופשי לאחר אם בא לך," הוספתי וניסיתי להראות אדיש. "יש לי כמה סידורים לפני."

"משהו חשוב?"

משכתי בכתפיי. "כל מיני דברים. צריך לזוז לשיעור. נדבר כבר."

הלכתי עם ליבי פועם במהירות. המבט האחרון שנתנה בי היה מופתע, אבל היה לי ברור שזה היה הצעד הנכון.

"אתה בא להסתובב אחר כך?" שאל אותי נתי בשיעור האחרון.

"לא יכול. יוצא לקנות בגדים עם רועי."

"עם… רועי? כאילו, אחיך?"

"כן, רועי הזה."

הוא נשף אוויר. "זה נשמע… מוזר."

לא רציתי שיתחיל לתחקר אותי בנוגע לזה. כן, זה היה מוזר, מספיק מוזר בשביל להיות לא הגיוני. אבל לא רציתי שנתי יבין שמשהו לא בסדר, ואולי איכשהו יגלה על מה רועי גרם לי לעשות בשביל לקבל ממנו יחס טוב.

"אנחנו מסתדרים יותר טוב עכשיו," אמרתי, ובזה הסתיימה השיחה.

הוא חיכה לי ברכב שלו מחוץ לבית הספר. סוזוקי מדגם 2009, בצבע כחול כהה. הוא שמר עליו במצב טוב, ויכולתי לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שיצא לי לשבת אתו בזמן שנהג.

"היי," אמרתי כשנכנסתי לאוטו.

"היי. זה נתי שם?"

"מה? כן, זה הוא."

"ממש בלון."

"הוא… עובד על זה."

רועי צחק. "אם אתה אומר." הוא התחיל בנהיגה. "היה כיף בלימודים?"

"לא," אמרתי. "רגיל. שירה דיברה איתי בהפסקה."

"וואלה. משהו מעניין?"

"בקשר למסיבה. עשיתי את מה שאמרת, עם כל הקטע של האדישות. נראה לי שזה עבד."

הוא הסתכל עליי כשעצרנו באדום. "מעולה. תמשיך ככה ועוד שבוע אתה כבר נכנס לתוכה על בסיס קבוע." הוא הוריד את מבטו והסתכל על המפשעה שלי, לא טרח להסתיר את זה. נעתי מעט בחוסר נוחות. קלטתי אותו מחייך מזווית הפה, כנראה יודע כמה המבט שלו גורם לי להרגיש לא בנוח. בדיוק אז המכונית מאחורינו צפצפה ורועי המשיך בנסיעה.

"לאיפה נוסעים?" שאלתי.

"לביג בקצה העיר. יש שם את כל הרשתות הגדולות, ואף פעם אין שם לחץ."

"המקום הזה לא פשט את הרגל?"

"בינתיים לא. אולי נצליח לעזור לו קצת. אתה צריך לא מעט בגדים."

הבטתי מהחלון. "תודה… תודה שאתה עושה את זה."

הוא הניח את ידו על הירך שלי, לחץ עליה בעדינות. "זה בסדר. שנינו יודעים שאין דברים בחינם בחיים. הרווחת את זה."

היד שלו נשארה על הירך שלי בזמן שהמשיך לנהוג. רציתי שיוריד אותה, אבל ידעתי שלומר לו את זה יהיה טעות.

הגענו לביג וחנינו. המקום היה כמעט נטוש. יצאנו החוצה ורועי אמר, "ננסה קודם את קסטרו?"

לא היה לי אפילו בגד אחד משם. "בסדר."

רועי הלך בביטחון, תמיד זקוף עם ראש מורם. הוא ידע שהוא נראה טוב, וכבר ראיתי אותו מפלרטט בקלות עם כל בחורה שרצה להרשים. הוא לבש הפעם חולצה קצרה וירוקה, שהתאימה לעיניים שלו. לעמוד לידו בדרך כלל גרם לי להרגיש כמו הברווזון המכוער, אבל הפעם נתתי למעט מהביטחון העצמי שלו לעבור אליי. הלכתי זקוף בזמן שנכנסנו לחנות, וכשהמוכרת שאלה אם אנחנו צריכים עזרה חייכתי כשרועי אמר, "אחי הקטן צריך בגדים חדשים. בואי נפנק אותו."

שעתיים לאחר מכן היינו שוב ברכב. המושב האחורי היה מלא בשקיות. קניתי שני ג'ינסים, שש חולצות, תחתונים, גרביים וז'קט שנראה כאילו נלקח ישר מסרט. היה לי ברור שרועי הוציא יותר מאלף שקל בקנייה הזו, אבל הדרך בה התנהג הייתה קלילה ונינוחה, כאילו מדובר במסע קניות שגרתי.

אלון היה באותו הזמן אצל חבר, ורועי התקשר וקבע שיאסוף אותו עוד עשרים דקות. תכננו ללכת לאכול במסעדה איטלקית, כדי שאלון יקבל פסטה כמו שתמיד אהב לאכול. הייתי מורעב.

החלון לידי היה פתוח והאוויר הקריר טפח על פניי. הרגשתי טוב. למרות הימים האחרונים, למרות המחשבות המבלבלות שלא יצאו לי מהראש, הרגיש טוב להיות עם בגדים חדשים ולפני דייט עם שירה. ברדיו היה שיר של שקט עברי לידר.

"שכחתי להגיד לך," אמר לפתע רועי. "גם שני באה אתנו למסעדה."

"שני? טוב."

היא לא הפריעה לי. כן, היה בה משהו מאוד צעקני ורועש, אבל היא הייתה מצחיקה ותמיד דיברה אליי יפה, למרות שהיה לה ברור שאני ורועי לא מסתדרים. נזכרתי שרועי סיפר לה על מה שהוא ואני עשינו, והמחשבה לשבת בארוחה עם מישהי שיודעת את זה עליי גרמה לי להרגיש לא בנוח.

"לא מפריע לך, כן?"

"אמממ… למה שיפריע לי? היא סבבה."

רועי הנהן והניח את ידו שוב על הירך שלי, הפעם ממש קרוב למפשעה. "אני שמח שאתה מראה יותר בגרות עכשיו. זה טוב. אתמול בלילה היה מעולה, אה?"

"היה… נחמד. כן."

"גמרת הרבה. אני כבר מתחיל להכיר את הגוף שלך. אתה מרגיש את זה, שאני יודע איפה לגעת בך?"

"כן," מלמלתי. רציתי שיפסיק לדבר על מה שעשינו. היה מספיק מביך לעשות את הדברים האלה, אז למשוך אותם גם מחוץ למעשים עצמם הרגיש לי כבד מדי, מתיש.

לא עברה דקה והאצבעות של רועי החלו לגעת בזין שלי דרך המכנס. לא הסתכלתי עליו או על היד שלו. התרכזתי בנוף מחוץ לחלון. לא ידעתי באיזה שלב הוא החליט שיש לו גישה מלאה לגוף שלי, היכולת לגעת בי מתי שירצה. הנחתי שאני זה שנתתי לו את הגישה הזו כששכבתי במיטה שלו ונתתי לו להביא לי ביד עד שגמרתי, ואתמול על הכיסא. אבל זה היה בדירה, לא במכונית באמצע הכביש הראשי.

נשמתי עמוק בזמן שהאצבעות המשיכו לטייל על הזין והביצים, גורמות לי להרגיש את הדם זורם למטה במהירות. זה נעים לך, אמרתי לעצמי. אז מה אם זה רועי? זה נעים. ואולי, אם דברים לא ידפקו לגמרי, עוד כמה ימים זו תהיה שירה שתיגע בי ככה.

שמעתי את רוכסן הג'ינס שלי נפתח וכשהבטתי למטה רועי הכניס את ידו לתוך המכנס. הרגשתי אותו מזיז מעט את התחתונים ורגע לאחר מכן האצבעות שלו נסגרו על הזין שלי. עצמתי את עיניי.

"תלבש את החולצה השחורה ביום שישי," אמר רועי בזמן שהתחיל להביא לי ביד באיטיות. "היא הכי מחמיאה לגוף שלך."

"ב – בסדר."

"אני אביא לך קונדום, ליתר ביטחון."

"אנחנו לא נשכב בדייט הראשון."

"אמרת שהיא מנוסה. סיכוי טוב שהיא תרצה להשכיב אותך. אם יש לכם בעיה של מקום תביא אותה אלינו. תעשו את זה בחדר שלך. אל תחשוב על זה יותר מדי, לא סיפור גדול. כבר ראית שאם אתה מנסה לזרום ולא להיות כל כך כבד החיים שלך קלים יותר."

"ב – בסדר."

"קח את המושב קצת אחורנית."

"אולי כדאי לעשות את זה בבית?"

"אני חושב שכדאי לעשות את זה איפה שבא לי לעשות את זה."

לקחתי את המושב אחורנית בזמן שרועי לא הזיז את ידו ממני.

"איך הכי אהבת שנגעתי לך בפטמות?"

"ב – בפטמות?"

"כן. אתה מת על זה. איך אתה הכי אוהב?"

"לא יודע. מה… מה שעשית היה בסדר."

הוא נאנח, מרוגז. "תתאר לי, אסף. ליטוף? צביטה? צביטה חזקה? סיבוב של הפטמה?"

"אני… אמממ… זה היה נחמד כשצבטת."

"עם קצת כוח?"

"קצת."

"אז אתה לא רגיש שם מדי?"

"לא. לא נראה לי."

"בסדר. חשוב שאני אדע דברים כאלה. בסוף זה רק יעשה את החוויה טובה יותר עבורך, אז תפסיק כבר להתבייש. עכשיו שים ידיים מאחורי הראש. תירגע. ברור לי שלשבת במשך ארוחה שלמה עם שני יכול להיות כאב ראש, בעיקר אחרי שסיפרתי לה על מה שעשינו. אתה בטח תשב שם כל הזמן לחוץ. צריך להרגיע אותך קצת." כן, ולהביא לי ביד עכשיו אמור לעזור לי להירגע.

"אני… זה בסדר. היא החברה שלך, זכותך לספר לה." אמרתי את המילים אבל לא באמת התכוונתי אליהן. כל מה שעשינו היה קשור לגוף שלי, לכן לא הייתה לו זכות להוציא את זה החוצה. אבל הידיעה שהחברה שלו יודעת על זה עזרה לי להרגיש שבאמת לא דובר בעניין גדול. הרי אם היינו עושים משהו לגמרי לא בסדר ו… טוב, סוטה, הוא לא היה מעז להוציא את זה החוצה.

היד שלו נעה מהר יותר. עמד לי ממש.

"אל תגמור," רועי אמר. "אני סתם מזרים עוד שפיך לביצים שלך, כדי שמאוחר יותר תגמור בכמויות. מתגעגע לטעם שלך."

הטעם שלי. הוא באמת רוצה להכניס את הזרע שלי לפה שלו פעם נוספת. רק המחשבה לטעום את הדבר הזה גרמה לי לאבד את התיאבון.

"אנחנו כבר מגיעים," אמר רועי.

התחלתי להתיישב ורועי אמר, "עדיין לא. אני אגיד לך מתי. תעשה קצת קולות."

"עכשיו?"

"כן, עכשיו. רק שנינו פה." עצמתי את עיניי ונאנחתי בשקט, בזמן שהרגשתי את התחושה העמוקה הזו קצת לפני שגומרים.

"יותר חזק, אסף. תן לי לשמוע כמה טוב לך. יופי, ילד טוב." הוא הסתכל עליי וחייך, חיוך גדול ומרוצה. לא החזרתי לו חיוך, כי בשלב הזה לא הצלתי לשלוט בהבעות פניי.

"ק – קרוב."

הוא עזב אותי. כאב בביצים, הזין אדום ומוכן לפלוט בעוד כמה שניות. נשמתי במהירות וניסיתי להירגע. הרמתי את התחתונים והמכנס ולפני שהספקתי להרים את הכיסא רועי אמר, "חכה רגע. תירגע." הוא עצר את האוטו וצפצף. רגע לאחר מכן הוא שחרר את החגורה שלו ורכן לכיווני. הוא הרים את ידי מאחורי הראש ומשך למטה את השרוול הקצר. האצבעות שלו טיילו על בית השחי שלי ושנייה לאחר מכן הוא הריח אותי ואמר, "אתה צריך דיאודורנט, אבל בקטנה. הריח שלך טוב גם ככה. תריח." הוא העביר אצבע על בית השחי והניח אותה מול האף שלי. למרות הבושה משכתי באפי. ריח זיעה עדין, אבל לא יותר מזה. רועי חייך. "זה כל כך סקסי. שוב." האצבע שלו חזרה לעבור על בית השחי שלי ואז שוב הייתה מול האף שלי. "הפעם עמוק."

משכתי חזק באף והפעם ריח הזיעה היה יותר מורגש. רועי נגס בשפתיו "יו, איך שאתה מעמיד לי אותו חזק."

הוא אף פעם לא דיבר על הזין שלו, ולחשוב על זה שאני "מעמיד לו" גרם לי להרגיש בחילה.

שמעתי לפתע דלת של בית נטרקת. אלון תמיד טרק דלתות בכוח. רועי הסניף פעם נוספת את בית השחי שלי והזדקף. עם פניי אדומות מבושה הרמתי את הכיסא.

"היי, נזק," אמר רועי כשאלון נכנס למושב האחורי.

"של מי כל אלה?" מבלי לחכות לתשובה הוא התחיל לעבור על תכולת השקיות.

"לא בשבילך. זה מתנות לאסף."

"אין לו יום הולדת."

"לא? אז מתי יש לו?"

"אמממ…"

רועי צחק. "אח למופת אתה. זה לא קשור ליום הולדת. הוא עשה משהו טוב, ועכשיו הוא מקבל תמורה."

"גם אני עושה דברים טובים."

"כמו?"

"אמממ…"

"הולכים למסעדה, תאכל שם כמה פסטה שאתה רוצה. מסכים?"

"כן!"

"גם שני תהיה שם."

"אוף."

אלון לא סבל אותה. היא כל הזמן דיברה אליו כמו אל תינוק, וזה שיגע אותו.

"תהיה נחמד," אמר רועי.

"אז שלא תדבר איתי."

"זו ארוחת ערב, צריך לדבר אחד עם השני."

"לא רוצה. אני אדבר רק עם אסף."

"מה שתגיד." רועי התניע והתחלנו לנסוע.

המסעדה הייתה בקצה של רחוב שהיו בו בעיקר בתי קפה וחנויות יוקרה. לקח לנו זמן למצוא חניה, אבל לבסוף מצאנו מקום ממש קרוב למסעדה. רועי כבר הזמין לנו מקומות מראש, בשולחן המרוחק ביותר במסעדה. שני עדיין לא הגיעה כשהתיישבנו מסביב לשולחן העגול. אלון התיישב מולי, מיד פתח את התפריט והעמיד פנים שיש סיכוי שיזמין משהו שלא יהיה פסטה עם רוטב עגבניות.

לא זכרתי את הפעם האחרונה שישבתי במסעדה. ידעתי שרועי לוקח את אלון מדי פעם למסעדות, אבל לא הוזמנתי ליציאות האלה, למרות ששמעתי את אלון אומר פעם שבלעדיי הוא לא מוכן ללכת.

לפני ששמתי לב למאכלים בתפריט שמתי לב למחירים. לחשתי לרועי, "ממש יקר פה."

מבלי להסתכל עליי הוא חייך. "אל תדאג לזה. תזמין מה שבא לך."

הביאו לנו לחמניות בזמן שהתלבטנו, ואלון מיד שלח את ידו ותפס אחת. בזמן שסיימתי לאכול את הלחמנייה שלי שני הגיעה. היא לבשה שמלה פרחונית ושיערה הזהוב עם השורשים היה פזור ומעט לח.

"הקדמתם."

"כן," אמר רועי, "יחסית לאיחור שלך, באמת הקדמנו."

היא נישקה אותו על השפתיים ואז רכנה לנשק אותי. השפתיים שלה נצמדו לזווית השפתיים שלי, כמעט נשיקה על הפה. הרגשתי את פניי מתחממות, אבל שני מיהרה לנשק את אלון. היא אמרה, "אתה כבר ממש ילד גדול," אבל אלון התעלם ממנה ולא הרים את מבטו מהתפריט. ראיתי את רועי מזעיף פנים, אבל הוא אף פעם לא העיר לאלון לפני אנשים אחרים.

שני התיישבה מהצד השני שלי ואמרה בקול די גבוה, "המחירים כאן עדיין בשמים?"

רועי העביר יד על פניו ונאנח. חשבתי שבשלב הזה הוא כבר התרגל אליה.

הזמנו את מה שרצינו ובזמן שחיכינו לאוכל רועי ושני דיברו על היום שעבר עליהם ועל אנשים שלא הכרתי. אלון, שישב מולי, עשה פרצופים מצחיקים וניסה לגרום לי לצחוק. הייתי במצב רוח מספיק טוב בשביל לצחוק בקול, לא מרגיש צורך להיות דרוך ולחוץ כל הזמן.

האוכל היה מדהים. הלזניה שהזמנתי הייתה ענקית, ולמרות שהייתי מורעב היה לי קשה לסיים אותה. רועי הזמין בשר ושני סלט עם גבינת חלומי. "זה יוצא בערך עשרה שקלים על כל חתיכת גבינה," היא אמרה, שוב בקול יחסית גבוה.

בשלב מסוים היא התחילה לדבר איתי, שאלה אותי על הלימודים. הייתי מנומס, אבל לא הרחבתי בדיבור. אלון כנראה לא אהב ששני תפסה את תשומת הלב שלי, לכן הוא התחיל לדבר על החוגים שלו, לא פונה אל מישהו ספציפי, פשוט מניח שכולנו נקשיב. טוב, זה עבד לו.

נשענתי אחורנית בכיסא המרופד והרגשתי מעט מנומנם מכל האוכל הטוב והאור המעומעם. דיברנו מקודם על להזמין קינוח, אבל לא היה לי מקום לכלום.

רועי זז מעט ולפתע הרגשתי את ידו על הברך שלי. קפאתי לרגע, מבטי על אלון. לא נראה שהוא שם לב. איכשהו יצא שהוא ישב בצד אחד של השולחן העגול, ושלושתנו ישבנו מולו, קרובים אחד לשני.

היד של רועי ליטפה את הברך שלי, תנועות קטנות, כדי שלא ישימו לב. לא האמנתי שהוא עושה את זה באמצע מסעדה. למרות שהיינו מרוחקים משאר השולחנות, רציתי שיפסיק לפני שמישהו יגלה. מעבר לזה רציתי שיפסיק להרגיש שיש לו זכות מלאה על הגוף שלי. בעוד זמן קצר נהיה שוב בדירה, ולמרות שרק רציתי ללכת לישון, ידעתי שאחרי היום הזה הוא יתעקש שאגמור לפניו. אבל למה לעזאזל לגעת בי כבר עכשיו?

כמעט שחררתי צווחה כשהרגשתי לפתע את ידה של שני על הברך השנייה שלי. ידיי, שהיו על השולחן, התחילו לרעוד. ידעתי שהפסקתי להיות סמוק ונעשיתי חיוור. זה לא באמת קורה, אמרתי לעצמי. אתה מדמיין. אבל התחושה הייתה מוחשית מדי. הידיים שלהם טיילו על הירכיים שלי, מתקרבות למפשעה. כולנו ישבנו מול אלון והקשבנו לו, מתנהגים כאילו שום דבר אחר לא העסיק אותנו. רציתי לקום ולברוח משם, אבל למרות שאף אחד לא החזיק אותי בכוח, התחושה הייתה שנדבקתי לכיסא, ואין לי באמת מה לעשות לגבי זה חוץ מלשבת בשקט ולחכות לראות מה יקרה.

הידיים המשיכו לטפס, התחילו לגעת במפשעה, מפעילות מעט לחץ. הרגשתי אותם נוגעים אחד בשני בזמן שנגעו בי. זה היה מתוכנן? כן, זה חייב להיות מתוכנן. מה הם ניסו להשיג? להביך אותי?

הלב שלי פעם במהירות מטורפת והתחלתי להזיע מתחת לבגדים. נגיעות חזקות יותר, מישוש של הביצים. כבר לא ידעתי איזה יד עושה מה. התחיל לעמוד לי ובתוך הג'ינס זה הרגיש בעיקר כואב.

הגרון שלי התייבש ובכל הזמן הזה יכולתי רק לבהות באלון, שאכל בריכוז ולא הרים אלינו את מבטו. רציתי שמישהו ישים לב למה שקורה ויעיף ממני את הידיים האלה, את הטירוף הזה. הם לא הפסיקו למשש אותי, לוחצים על הזין שעמד וממששים את הביצים.

הידיים שלי, שעדיין היו על השולחן, לא הפסיקו לרעוד. רציתי לתפוס את הידיים שלהם ולהעיף אותן, אבל לגעת בידיים האלה כשהן על המפשעה שלי היה הופך את הסיוט הזה ליותר אמיתי, ואלון היה עשוי לשים לב למה שקורה מולו.

המלצרית החלה לפתע להתקרב לשולחן שלנו והידיים מיהרו להתרחק ממני. נשמתי בהקלה וניגבתי זיעה ממצחי עם יד שלא הפסיקה לרעוד. עכשיו גם שמתי לב שהרגליים שלי רועדות.

"קינוח?" היא שאלה.

"כן!" צעק אלון.

"לא," מיהרתי לומר. כולם הסתכלו עליי. "אני לא מרגיש טוב," אמרתי, מביט על השולחן. "רק חשבון, בבקשה."

רועי נאנח לידי. "באמת היה יום ארוך. ניקח חשבון."

המלצרית הרימה כמה צלחות והתרחקה.

"אוף," אמר אלון. "רציתי שוקולד."

"יש לי משהו יותר טוב מזה," אמר רועי. "דיברתי עם אימא של תום. אתה יכול לישון אצלו הלילה."

"יש"! ראשים הופנו לכיווננו, מבטים חסרי סבלנות.

לעזאזל, חשבתי. זה לא צירוף מקרים. רועי שונא שאלון ישן אצל חברים. החשבון הגיע וברגע שרועי שילם מיהרתי לקום ולצאת החוצה. האוויר היה קריר ונשמתי אותו עמוק כאילו עד לפני רגע נחנקתי. טוב, לשבת בשולחן ליד שני הפסיכים האלה הרגיש כאילו חנקו אותי.

הרגשתי מישהו נעמד לידי ונרתעתי הצידה. זה היה אלון. הוא הסתכל עליי במבט מבולבל. "אתה חולה?"

"לא," אמרתי ונגעתי בלחי שלו. "אתה… אתה בטוח שבא לך לישון אצל תום הלילה? הוא קצת מעצבן, לא?" רועי ושני עדיין לא יצאו מהמסעדה בשלב הזה.

אלון משך בכתפיו. "כיף אצלו. יש לו משחקי מחשב חדשים."

"אה."

רועי ושני יצאו החוצה, מחזיקים ידיים. התעלמתי מהם והבטתי לכיוון הרחוב.

"נחזור הביתה ואז אני אקפיץ אותך לתום," אמר רועי לאלון. "נתראה אחר כך," הוא אמר לשני רגע לפני שנפרדה מאתנו וחזרה לרכב שלה.

אלוהים, חשבתי, אם רועי ייצא הלילה ויפגוש אותה, ישאיר אותי לבד בדירה, זה יהיה מושלם. אבל הייתה לי תחושה שדברים לא יסתדרו ככה. תחושה שהשאירה אותי מרגיש מסוחרר.

"זזנו," אמר רועי וקרץ אליי.

***

במשך כל הנסיעה ישבתי צמוד לדלת, מביט מהחלון ורוצה כבר להגיע לחדר שלי, להיכנס מתחת לשמיכה ולשכוח ממה שקרה במסעדה. ברגע שחנינו יצאתי החוצה ומיהרתי לכניסה לבניין. אלון רץ אחריי וצעק, "חכה לי!" כי תמיד היינו עולים במדרגות ביחד, לא יודע אפילו למה.

בתוך הדירה עזרתי לאלון להכין את התיק שלו. למרות שדובר רק בלילה אחד הוא היה קרצייה והתלבט איזה פיג'מה לקחת ואיזה גרביים. אחרי שהחליט יצאנו לסלון ורועי אמר לו לחכות למטה, ולא להתרחק מהרכב. אחרי שיצא מהדלת רועי התקרב אליי, נעמד מולי. "אני אחזור עוד עשר דקות בערך. כנס להתקלח, תשטוף את עצמך. תירגע קצת."

"למה עשיתם את זה?"

"את מה?"

"במסעדה. למה… למה עשיתם לי את זה?"

"היי." הוא הניח את ידיו על כתפיי בעדינות. "זה היה סתם, בשביל הכיף. אף אחד לא ראה. לא  הייתי נותן לאף אחד לראות. הרגשתי שעומד לך. חזק."

"זה לא אומר כלום. אני לא… אני לא הצעצוע שלך, רועי." הרגשתי צריבה בעיניי, ולמרות שציפיתי שיתעצבן עליי, הוא פשוט ליטף את הלחי שלי ואמר בשקט, "אתה לא הצעצוע שלי, נכון. אתה האח שרק לפני כמה ימים גיליתי מחדש, ואני רק רוצה שיהיה לך נעים. פשוט תסמוך עליי, בסדר? אני יודע מה אני עושה." נשיקה על הלחי, שפתיים רכות שלא עזבו אותי במשך דקה ארוכה. "אתה לא הצעצוע שלי," הוא לחש לי באוזן, "אבל אתה כן שלי, אסף. אני אשמור עליך. אתה בידיים טובות."

אני לא צריך שישמרו עליי, רציתי לומר. אבל הידיעה שהאדם שכל הזמן התנכל לי פתאום אומר במפורש שהוא רוצה להגן עליי, גרמה לי להרגיש את המתח עוזב את שריריי.

רועי התרחק מעט. "יצאת מהאוטו כל כך מהר עד ששכחת את כל הבגדים."

"אה. סליחה. אני ארד ל – "

"לא משנה. אני כבר אביא אותם."

"תודה. אתה יוצא להיפגש עם שני?"

"לא. היא באה לכאן."

"לכאן?"

"אל תדאג. שום דבר רע לא יקרה לך. קדימה, לך להתקלח. ותחייך קצת, לעזאזל. קדימה, חיוך בשביל אחיך."

נאנחתי והצלחתי לחייך, לא ממש מזייף, רק קצת. רועי חייך בחזרה. "ככה אני אוהב אותך."

המים היו מדהימים. עמדתי במשך זמן רב, לא רוצה שהתחושה הטובה תיפסק. שריריי נעשו רפויים יותר, הלחץ בחזה כמעט ונעלם. לא היה אכפת לי שרועי ושני יבלו כאן את הלילה. זה לא אמר כלום לגביי. הקטע במסעדה היה דפוק, אבל האמנתי לרועי כשאמר שהוא לא היה נותן לאף אחד לראות את מה שעשו, ושהם באמת לא התכוונו לפגוע בי.

הייתי צריך להירגע, להפסיק להרגיש כל הזמן כאילו ביצעתי איזה פשע. שום דבר לא נפגע ממה שעשיתי עם רועי.

"כבר נקי?"

הסתובבתי במהירות לאחור, כמעט מחליק. רועי עמד מולי. הוא הזיז את הווילון בזמן שלא שמתי לב ועכשיו סקר אותי במבטו. מיהרתי להפסיק את זרימת המים. רועי צחק כשהסתרתי את המפשעה שלי. זה היה אינסטינקט. הזזתי את ידיי שוב הצידה והעברתי את ידי על פניי. "נקי," אמרתי.

"תתקרב אליי, תן להריח." כשעמדתי מולו הוא הרים מעט את ידי והסניף את בית השחי שלי. "אתה מריח כמו סבון. צריך להחזיר לך את הריח הטבעי שלך."

"זיעה?"

הוא הרים את ראשו והסתכל בעיניי. "לא לכולם יש זיעה שמריחה כמו שלך, אח קטן."

כמה זיעה של אנשים יצא לך להריח מקרוב, חשבתי.

"בוא לפה. אני אנגב אותך."

הוא העביר את המגבת על הכתפיים ועל הגב שלי. כשהגיע לישבן שלי נדרכתי, ובמקום להמשיך לאזור אחר הוא ניגב אותי שם במשך זמן רב, הרבה אחרי שהייתי כבר יבש. לאחר מכן הוא ניגב ביסודיות את הרגליים שלי ואז התיישר ועטף את המגבת הענקית סביבי, מצמיד אותי אליו. עם הפה שלו צמוד לאוזן שלי הוא אמר, "אתה חרמן, אסף?"

"אני…" תשחק את המשחק שלו, אמר קול בראשי. "כן. אני רוצה לגמור."

הוא ליטף את הבטן שלי, בזמן שהפה שלו היה עדיין ליד האוזן שלי. "זה מצוין, כי שני מחכה לך בחדר שינה."

לקח לי כמה שניות לסדר את המחשבות בראשי. הכול כאילו נתקע. "היא – היא פה?"

"כן, היא פה. מחכה לך."

"אני…" זה לא בסדר. לעזאזל, אתה יודע שזה לא בסדר. רועי זה לא שני. "אני לא רוצה," אמרתי, מבטי מופנה לקיר שלפניי בזמן שרועי עדיין חיבק אותי מאחור. "אני לא רוצה שהיא תראה אותי גומר. היא ואתה זה לא אותו הדבר."

האחיזה שלו בי התחזקה מעט, עדיין לא ברמה של כאב. "היא לא באה לראות אותך גומר, אסף."

נשמתי בהקלה. "טוב, בסדר. אז – "

"היא באה לשכב אתך."

***

השתחררתי מהאחיזה שלו והסתובבתי לכיוונו. המגבת נפלה ממני והחליקה על הרצפה. בכל מצב אחר הייתי מרגיש לא בנוח לדבר עם מישהו לבוש בזמן שהייתי ערום לגמרי, אבל אחרי הימים האחרונים עם רועי העירום לידו השאיר אותי יותר אדיש משאי פעם האמנתי שאפשרי.

"מה אמרת?"

"שמעת אותי. היא באה לשכב אתך."

"נ – נראה לך? אני לא מתכוון לשכב אתה. אני בקושי מכיר אותה. חרא, היא החברה שלך!"

"אתה צועק."

"בטח שאני צועק. רועי, למה הבאת אותה לכאן? ידעת שאני לא אסכים."

הוא עדיין לא איבד את השלווה שלו, אבל היה לי ברור שהוא לא רחוק מכך. "תקשיב לי טוב, אספי." הידיים שלו על הכתפיים שלי, הפנים קרובות לשלי. "ביום שישי יש לך דייט עם מישהי מנוסה. אם תנסו לשכב ואתה לא תדע מה לעשות – "

"אני בן שבע – עשרה. כמעט כל החברים שלי בחיים לא שכבו. היא בטח יודעת שלא הייתה לי חברה רצינית, אז ברור לה שאני בתול. אני לא מתבייש בזה, ואם לשירה יש בעיה אם זה, אז לא מזיז לי."

"כן, אבל לי מזיז. אתה אחי, ואני לא מתכוון לתת לך להמשיך עם הבתולים האלה. אחרי שהתחלת לגמור כמו שצריך הכול בינינו השתפר. אחרי שתשכב עם שני, ותפסיק להיות כזה בתול מסכן, הדברים ישתפרו עוד יותר."

הרגשתי כל כך מתוסכל עד שרציתי לצרוח עליו. בשקט, עם עיניים עצומות, אמרתי, "אין קשר בין הדברים. גם גמרתי לפני שעשיתי את זה אתך. אתה פשוט החלטת להיות יותר בסדר איתי, וזה מה ששינה את הכול. אין שום קשר בין סקס עם שני לבין… לבין מה שקורה ביני לבינך." פקחתי את עיניי. "אני לא רוצה לשכב אתה, רועי."

הוא נאנח, ובדיוק כשחשבתי שהצלחתי להשפיע עליו, הוא אמר, "אתה כן תשכב אתה הלילה. זה כבר סגור. היא פה והיא מחכה לך. היא החברה שלי, והיא מוכנה לעשות לך טובה. אתה תדע להעריך את זה ותתייחס אליה בכבוד."

"רועי – "

"שתוק, אסף. דיברת יותר מדי. לא יודע למה חשבתי שיהיה לך מספיק שכל בשביל לקפוץ על ההזדמנות הזו. כנראה שעדיין לא הוצאתי ממך לגמרי את הטיפשות. אבל אל תדאג, היא בדרך החוצה. קדימה, בוא לחדר שינה."

"לא רוצה."

"מה זה?"

הוא נראה גדול יותר לפתע, או שאני פשוט התכווצתי. "אני – אני לא רוצה לעשות את זה. אתה לא יכול להכריח אותי לשכב עם מישהי שאני לא רוצה."

בתנועה מהירה הוא הצמיד אותי לקיר, שהיה קפוא על עורי. "אתה לא נמצא בעמדה של להגיד מה אתה רוצה. גם אני לא רציתי לגור אתך, להאכיל אותך ולשלם על הלימודים שלך. גם אני לא רציתי עוד אח מיותר לטפל בו. אלון היה מספיק לי. אבל הנה אתה, חי ושלם, בריא, לבוש טוב, אוכל טוב. הרבה אנשים היו מתים להיות במצב שלך עכשיו."

"זה – זה לא קשור, רועי."

הוא אחז בצווארי, כמעט חונק. "אל תגיד לי מה לא קשור. החיים שלך נדפקו, אח קטן, ואם לא הייתי שם החיים שלך היו נדפקים עוד יותר. אם אתה חושב שלנקות את הדירה זה פיצוי למה שהקרבתי בשבילך, אתה טועה ובגדול. כל מה שהתחיל עכשיו בינינו נועד כדי לגרום לי להפסיק להרגיש שדפקת אותי, ניצלת אותי. אולי יום אחד אני אפסיק לכעוס על התיק הזה שנפל עליי, ותאמין לי שאם תתחיל לשתף פעולה כמו שצריך זה יעזור. אז עכשיו אתה הולך לנשום עמוק, ללכת לחדר השינה ולעשות את כל מה ששני תגיד לך. מבחינתך אני והיא אותו הדבר הלילה. אחיך נתן לך מתנה שהרבה אחרים בגילך היו מתים לקבל, וכדאי מאוד שתלמד להעריך את זה, אחרת אתה ישן על ספסל ברחוב הלילה. יש בינינו הבנה?"

הרגשתי את הדמעות על הלחי לפני שהבנתי שאני בוכה. כבר הרבה מאוד זמן לא התגעגעתי להורים שלי כמו שהתגעגעתי עכשיו. בכמה מילים פשוטות רועי גרם לי להרגיש יותר לבד משהרגשתי כבר שנים.

הוא עזב אותי בזמן שניסיתי לשלוט בדמעות, ואחרי שהצלחתי הוא ליטף את הראש שלי ואמר, "היא  מחכה."

הזדקפתי. "בסדר." למרות שזה לא היה בסדר, היה ההפך מבסדר. אבל ידעתי שרועי לא יהסס לזרוק אותי לרחוב הלילה, בעיקר כשאלון לא כאן.

"מצוין," אמר רועי וליטף את החזה שלי. "אנחנו הולכים לחגוג הלילה, אח קטן. תתכונן להזיע."

כשעמדתי מול הדלת הסגורה של רועי חלק בי רצה לברוח משם, פשוט להסתלק עד שאחליט מה לעשות הלאה. אבל הייתי ערום וידעתי שאין לי יותר מדי ברירות. אפילו אם אשן הלילה ובלילות הבאים אצל נתי, מתישהו אאלץ לחזור לפה, להתמודד עם רועי. חוץ מזה, המחשבה לא לראות את אלון במשך כמה ימים הרגישה כמו כאב פיזי.

הוא בטח שיחק עכשיו במשחקי מחשב, ישב בחדר חמים וכל מה שהדאיג אותו היה לנצח במשחק נגד תום. רציתי לכעוס עליו, על זה שהיה האח שהכול הסתדר לו. היו לו שני אחים גדולים שהיו מוכנים למות בשבילו, ולא היה לו מושג כמה נאלצתי לסבול בשביל להיות לצדו.

היד של רועי על הכתף שלי. "נכנסים?"

פתחתי את פי כדי לנסות להתחנן פעם נוספת שלא יכריח אותי לעשות את זה, אבל ידעתי שאין טעם. הנהנתי ורועי פתח את הדלת. עמדתי ערום מול שני, ששכבה על המיטה עם תחתונים וחזייה. היא חייכה כשראתה אותי, סקרה אותי במבטה ולא ניסתה להסתיר את זה.

הרגשתי גוש בגרון. אל תבכה עכשיו, אמרתי לעצמי. שום דבר טוב לא ייצא מזה.

"היי, אסף. תתקרב, תן לראות אותך."

"תהיי עדינה," אמר רועי, וזיהיתי את הטון המזהיר בקולו. "פעם ראשונה שלו והוא די מפוחד. אנחנו הולכים לתת לו את הלילה הכי טוב בחיים שלו."

רועי זז לצד החדר בזמן שנעמדתי ליד המיטה. ראיתי אותו מזווית העין מתחיל לפשוט את הבגדים. הרוח הקרירה שחדרה מהחלון גרמה לעורי החשוף להצטמרר.

"למה אתה מפוחד?" היא התיישב על המיטה, פניה בדיוק מול המפשעה שלי. "אתה מכיר אותי. נראה לך שמשהו רע יקרה פה?"

העדפתי לא לומר כלום. הבטתי מעט לראש שלה, על הקיר שמולי. ברגע שידה של שני נגעה בזין שלי, נרתעתי לאחור.

"אסף." הקול של רועי, עצבני מעט.

"סליחה," מלמלתי, למרות שלא באמת הייתה לי סיבה להתנצל. חזרתי לעמוד מול שני, שמיד המשיכה לגעת בי. הידיים שלה היו קרות, האצבעות דקות וארוכות. איכשהו רועי תמיד הרגיש חם כשנגע בי, האצבעות שלו בשרניות ונעימות יותר. לרגע דמיינתי שלשני יש ידיים של שלד.

היא העבירה את ידה לאורך הזין ועם היד השנייה נגעה בביצים שלי. "מי היה מאמין שהביצים שלו יותר גדולות משלך," היא אמרה לרועי.

"כן, הן משהו אלה. את צריכה לראות באיזה כמויות הוא גומר."

"הנה, מתחיל לעמוד. כבר התחלתי לדאוג."

"אין לך מה לדאוג לגביו." רועי התקדם ונעצר מאחוריי. הוא משך אותי אליו עד שגבי נצמד לחזה החשוף שלו. הרגשתי את הזקפה שלו דרך הבוקסר שלבש, ולמרות שרציתי להעיף אותו ממני, תחושה של כהות חושים השתלטה עליי, השאירה אותי מנותק מהכול.

"תרגישי כמה הוא חלק ונעים. העור שלו ממכר. אני יכול לגעת בו שעות."

"איפה אתה הכי אוהב לגעת בו?"

"בפטמות. הן רכות בטירוף. גם בבית השחי, אין לו הרבה שיער שם. אבל אין, אין על הביצים האלה שלו."

הם דיברו כאילו לא הייתי שם, כאילו הגוף שלי היה איזה חפץ שהעבירו עליו ביקורת.

שני שאלה לפתע, "ירדו לך פעם, אסף?"

פגשתי את עיניה. "לא. אני לא רוצה."

"היי, בלי שטויות," אמר רועי מאחוריי וכרך את ידו מסביב לחזה שלי, כאילו שעמדתי לנסות לברוח. "שני עושה לך פה טובה."

"הוא באמת בתול," אמרה שני וליקקה את שפתיה.

"אמרתי לך. הכי בתול שיש. תכניסי אותו פנימה, תגרמי לו לראות כוכבים. הוא לא יפריע לך."

הבטתי בקצה הזין שלי נכנס לתוך הפה של שני, והתחושה שהופיעה לאחר מכן גרמה לברכיים שלי לרעוד. אם רועי לא היה אוחז בי כנראה הייתי מאבד שיווי משקל. היא נעה במהירות, הלשון שלה מטיילת על הכיפה ואז במורד הזין. הכול צמרמורות, זרמים של הנאה שמכסים אותי, בולעים אותי. התחלתי להתנשף ורועי לחש באוזן שלי, "תרפה את הגוף, אל תחסום כלום. אני רוצה לשמוע איך אתה מרגיש, אל תתבייש עכשיו."

אני מרגיש שאתם מכריחים אותי לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות, ולמרות שזה מרגיש עכשיו טוב, אני רק רוצה שתעזבו אותי בשקט. אבל לא אמרתי כלום, פשוט הבטתי איך הזין שלי נכנס ויצא מהפה של שני, שהשמיעה קולות של הנאה.

רועי בינתיים הצמיד את כפות ידיו לחזה שלי ומישש את הפטמות, צבט בעדינות. הכול הרגיש טוב מדי, חזק מדי.

השפתיים שלו היו לפתע על הצוואר שלי, נשיקות חמות ורטובות עד שהגיע לאוזן והחל לינוק את התנוך שלי. בקושי הצלחתי לעמוד ישר.

"אתה כל כך טעים," שמעתי אותו ממלמל ושוב יונק את הצוואר שלי, מעביר את ידיו מתחת לזרועות שלי, מלטף את בתי השחי. שני מיששה את הביצים בזמן שירדה לי, גורמת לכל האזור להרגיש לוהט וחי. הקולות שיצאו ממני היו מחוץ לשליטתי, כמו כל שאר הדברים שקרו לי באותם הרגעים.

"רוצה לינוק?"

"מ – מה?"

רועי אמר, "לינוק משני. בוא, תנסה. תפסיקי לרדת לו רגע."

שני עזבה אותי והחלה לשחרר את החזייה.

"אני לא מבין."

היא צחקה בזמן שרועי אמר, "אין מה להבין. אתה הולך לינוק מהפטמות שלה."

"אני – אני לא תינוק. לא רוצה לעשות את זה."

"טוב, אתה הולך לעשות את זה, ועוד מעט תבין למה. רק על הברכיים." לפני שהספקתי להגיב הוא הפעיל לחץ על הכתפיים שלי ואילץ אותי לרדת על ברכיי. הדבר הבא שראיתי היה החזה של שני, ענק וחשוף, בדיוק מולי. הרגשתי את פי מתייבש. היא ליטפה את פניי. "קדימה, יהיה לך טוב."

הרגשתי את ידו של רועי על העורף, דוחפת אותי קדימה ומצמידה את שפתיי לפטמה הגדולה ביותר שראיתי בחיי. ניסיתי להתנגד, אבל הרגשתי מהופנט, כאילו שכל השליטה על הגוף שלי נלקחה. המגע הראשון של שפתיי עם הפטמה היה קשה להגדרה. לא טוב ולא רע, פשוט תחושה שמעולם לא הכרתי.

"תלקק, אסף," אמר רועי באוזן שלי. "תראה לי כמה אתה רוצה לעשות נעים לחברה שלי." בזמן שדיבר הוא רכן על ברכיו לידי, עם היד שלו מלטפת את הזקפה שלי.

עצמתי את עיניי והתחלתי ללקק את הפטמה, שהתקשחה עם מגע הלשון שלי. עם ידה על עורפי שני הצמידה אותי עוד יותר אל גופה, בזמן שהשמיעה קולות הנאה שהלכו והתחזקו.

"תמצוץ את הפטמה," לחש רועי. "חזק. תלטף את הפטמה השנייה, אל תזניח."

הכול היה חשמל, בפה שלי, בכפות הידיים. נגעתי באישה כמו שרק דמיינתי, הכול היה פרוש לפניי כמו שהרבה אחרים בגילי היו יכולים רק לחלום. ינקתי אותה כל כך חזק עד שחשבתי שיתחיל לכאוב לה בקרוב, אבל כל מה ששמעתי ממנה היו קולות הנאה.

"איזה פה," סיננה שני. "אני רוצה לרדת לו עוד."

"שמעת אותה, אסף. קום."

לרגע היה קשה לנתק את שפתיי מהחזה של שני. כשהבטתי על הרוק שכיסה את הפטמה הוורודה, היה קשה לרגע להאמין שהשפתיים והלשון שלי היו שם.

נעמדתי על רגליי ושני המשיכה לרדת לי. התחושה המדהימה חזרה מיד, ועל שפתיי עדיין הרגשתי את טעם העור שלה.

"איך הטעם שלו?" שאל רועי.

שני הוציאה אותי מהפה שלה. "בתול וחם. טעמת פעם זין?"

"אני? לא יצא לי. לנסות?"

"בטח, בוא. יהיה סקסי בטירוף."

רועי עזב אותי והתיישב על המיטה ליד שני. לא הבנתי מה קורה, עד שאחז בזין שלי ואמר, "כמו סוכריה?"

שני חייכה. "משהו כזה. תנסה בלי שיניים."

"לא רוצה," אמרתי.

רועי נתן לי מכה חלשה בבטן. "שתוק, אסף."

"אל תעשה את זה. אתה לא בחורה."

שני צחקה. "הוא כזה תמים וחמוד."

"הוא בעיקר מעצבן. אתה שוב רוצה לקרוא לי הומו, אסף? כן?"

פתחתי וסגרתי את פי, רוצה לומר לו כל כך הרבה דברים, אבל יודע ששום דבר לא ישפיע עליו, רק יכעיס.

ברגע הבא הייתי בתוך הפה של רועי. בהיתי בעיניים רחבות באחי שירד לי, ולמרות שכל חלק בי רצה להעיף אותו ממני, נשארתי במקום, קפוא. הוא לא היה טוב כמו שני, אבל הייתה לו לשון גדולה יותר, והדרך בה ירד הייתה מאוד רעבה. נראה שהוא ממש נהנה מזה, וגם הקולות שהשמיע היו רועשים.

שני הרימה את ידה והעבירה אותה על החזה שלי, צבטה את העור וכל הזמן ניסתה לתפוס את מבטי. התעלמתי ממנה.

רועי הפסיק והרים את פניו. "אתה בסדר?"

"לא יודע."

הוא חייך. "אז אתה בסדר." הוא התרומם לפתע, אחז בידי וזרק אותי על המיטה, לא חזק. "זוז עם הראש לקצה."

ברגע שהנחתי את ראשי על הכרית שני נשכבה לידי, ידה על הבטן שלי, האצבעות נוגעות בשיער הערווה. רועי נשכב מהצד השני שלי. שניהם הביטו בפניי ולא האמנתי שההזיה הזו אמתית.

"תפסיקו להסתכל עליי," לחשתי.

"ששש," לחש בחזרה רועי. "זו לא החלטה שלך."

קפצתי לרגע כששני סגרה את שפתיה מסביב לפטמה שלי. רועי צחק ונישק אותי על הלחי. "תנשום עמוק. אני כל כך מרוצה ממך."

צווחתי לרגע כשהשיניים של שני ננעצו בפטמה. היא מיד חזרה לינוק, אבל ידעתי שהנשיכה הבאה קרובה. רגע לאחר מכן רועי סגר את שפתיו על הפטמה השנייה שלי. הם ינקו לי בו זמנית, בזמן שרועי הביא לי ביד.

לא יודע איך להגדיר את התחושה ברגעים האלה, את חוסר השליטה, את ערפול המחשבות, את פעימות הלב המטורפות. רציתי להיעלם, אבל למרות זאת נאנחתי בקול, נעתי על המיטה ישר לתוך השפתיים והידיים שלהם.

הרגשתי שלא משנה כמה אני מנסה להתנגד לחוויה הזו, היא אחזה בי חזק ובלעה אותי.

רועי ירד עם שפתיו במורד הגוף שלי, לא מפסיק להעביר את הלשון על כל פיסה של עור בדרכו למטה, עד שהגיע אל המפשעה. הוא שוב ירד לי, הפעם מהר יותר מהפעם הקודמת. מבלי שהבנתי מה אני עושה התחלתי להניע את המותניים קדימה ואחורה, אל תוך הפה הרטוב שלו.

הידיים של שני לא הפסיקו לגעת בי, השפתיים והלשון על כל החזה שלי.

רועי הרים לפתע את הראש ושאל אותי,  "אתה קרוב?"

"כ – כן."

הוא פנה אל שני. "תנו לי כאן חמש דקות לסיים. אני ארוקן אותו ואז נמשיך הלאה."

"מה? למה לצאת?"

"יביך אותו אם תראי אותו גומר עכשיו. ניתן לו קצת זמן להתרגל. חמש דקות. אני אקרא לך."

היא נאנחה וקמה. כשיצאה החוצה היא סגרה את הדלת חזק.

התנשפתי והעברתי יד על פניי, שהרגישו לוהטות. עדיין הרגשתי את שני על העור שלי.

רועי חייך אליי. "אני מעדיף שלא תראה אותי בולע לך."

"בולע לי?"

הוא העביר את הלשון על הכיפה שלי. "אני הולך לינוק את כל הזרע הטעים שלך, ישר מהמקור. אל תגיד לה על זה כלום, היא לא תפסיק לצחוק עליי."

"אתה באמת… רוצה…?"

"מה הבעיה, אסף? כבר אמרתי לך שהטעם שלך טוב. אתה לא ניסית לטעום, אז אל תשחק אותה מזועזע כשאין לך מושג על מה אתה מדבר."

הנחתי את ידי על ידו של רועי רגע לפני שעמד לרדת לי שוב. הוא הרים את מבטו. "בבקשה תגיד לה ללכת. הכי… הכי כיף כשזה רק אני ואתה."

"אסף, לפני דקה נאנחת כמו שלא נאנחת בחיים כשגם היא וגם אני עבדנו עליך. בלי שטויות."

"לא נוח לי אתה."

"גם איתי לא היה לך נוח בהתחלה, ועכשיו הכול בסדר. תן לזה קצת זמן. צא מהסרט הזה של הילד המסכן. יש לך אחלה הזדמנות פה לשפר כישורים. זרום עם זה." הוא נישק את הבטן שלי ואמר, "תשמיע לי כמה אתה נהנה. אף פעם אל תסתיר ממני מה עובר עליך, אני רוצה לדעת הכול."

"אתה לא."

"מה?"

"אתה רוצה לדעת רק את מה שבא לך לשמוע. כשאני אומר שלא טוב לי אתה מתעלם."

"כשאתה אומר שלא טוב לך אני יודע שאתה מדבר שטויות, כי רגע אחר כך אני רואה כמה אתה נהנה. תגיד תודה שאני לא מוותר בכל פעם שקצת קשה לך, אחרת היינו נמצאים עכשיו במקום אחר, והגב שלך כנראה עדיין היה נפוח מהחגורה. זה מה שאתה רוצה? להעיף את שני ולהוציא את החגורה?"

הבטתי בעיניו ורציתי לשאול, אתה באמת תרביץ לי עכשיו אם לא אסכים לתת לחברה שלך לגעת בי כמו צעצוע? אבל ידעתי שלמרות שרועי יסלף את התשובה, היא בכל זאת תהיה חיובית.

"אני בסדר," אמרתי בשקט. "אפשר להמשיך."

"אני רוצה שתבטיח לי שנגמרו הסצנות. אתה משתף פעולה או שאני מפסיק עכשיו את הכול?"

לא ידעתי מה הם עוד מתכננים, לא ידעתי עד כמה רחוק רועי יכריח אותי ללכת. אבל ידעתי שהוא לא באמת נתן לי אופציה לסרב, רק רצה לשמוע ממני שאני מבין שהוא זה שמקבל את ההחלטות.

"אני אשתף פעולה."

"ילד טוב."

רגע לאחר מכן הוא הכניס אותי לתוך הפה שלו. העברתי יד על פניי. איך הוא יכול לרדת לי בכזו קלות? היה לי ברור שזו הפעם הראשונה שלו, והוא פשוט עשה את זה מבלי להסס. שוב ההנאה המטורפת הזו, החמה והרטובה. נאנחתי בקול והרגשתי את העור שלי לוהט, כאילו שחשמל שחה לי בוורידים.

"ק – קרוב."

הוא ירד לי חזק יותר, הכניס אותי כמעט עד לגרון שלו, מישש את הביצים שלי ולחץ מעט, כאילו שאם יפעיל לחץ הזרע ינוע מהר יותר. אבל לא הבנתי בדברים האלה ואולי הוא ידע מה הוא עושה.

לגמור בתוך הפה של מישהו אחר הרגיש שונה מכל הפעמים האחרות שגמרתי בחיי. ממש צעקתי כשעוד ועוד מטחים נפלטו החוצה אל תוך הפה של רועי, שבלע הכול ונשמע כאילו התענג על גלידה ביום של שרב. אפילו אחרי שהוציא ממני הכול הוא המשיך, ואני מצאתי את עצמי מתנשף ומרגיש צמרמורת מטורפת.

"מספיק," אמרתי, "אין – אין עוד כלום. איי, רועי, זה רגיש שם. איי."

הוא הפסיק ואני התרסקתי על הכרית בזמן שפעימות ליבי דהרו בחזה.

"אלוהים," הוא אמר בשקט והעביר יד על שפתיו. הלחיים שלו היו סמוקות והשיער מבולגן. "חשבתי שאני איחנק לרגע. יו, זה היה מדהים. תסתכל עליי, אסף. זה היה מדהים. אתה בחיים – בחיים לא גומר יותר לבד. אני רוצה לטעום כל טיפה שיוצאת ממך, אתה מבין?"

הנהנתי, לא מסוגל ליצור מילים אחרי הטירוף שיצא לו מהפה.

הוא חייך, חיוך ענק ונשכב לידי, פניו מול פניי. "עכשיו שני תעבוד אתך על כל מיני טכניקות. עוד חצי שעה בערך תתחילו עם הסקס. רציתי לרוקן אותך לפני כדי שלא תגמור מהר. היא שונאת כשגומרים מהר."

הרגשתי את פעימות ליבי מעטות. עצמתי את עיניי וכל כך רציתי לישון. האצבעות של רועי טיילו על המצח המיוזע שלי, על הלחי הסמוקה.

"אח יפה שלי," הוא לחש באוזן שלי. "אם היינו עושים את הדברים האלה כשהיית קטן יותר, היינו חוסכים אחד לשני הרבה מריבות."

חשבתי, אם היית עושה לי את זה בגיל קטן יותר זה היה אפילו סוטה יותר מעכשיו. אבל לשמוע אותו קורא לי "אח יפה שלי" גרם לי להרגיש טוב, גאה בעצמי כאילו השגתי משהו, למרות שלא באמת השגתי כלום. האצבעות שלו היו לפתע על השפתיים שלי. הרגשתי אותו מנסה להכניס אצבע פנימה, ומבלי לחשוב פתחתי את שפתיי ואפשרתי לו. הטעם שלו היה של זיעה ועור. הרגשתי אותו על הלשון שלי, על העור בצד הפה. לא חשבתי על כלום כשהתחלתי לינוק לו את האצבע. הרגשתי מטונף, משוגע, אבל כבר לא היה לי אכפת. הכול היה טירוף, ואני הייתי בדיוק באמצע שלו.

"התנשקת פעם?"

פקחתי את עיניי ורועי הוציא את האצבע. "לא. לא ממש."

"לא ממש?"

"במשחק אמת או חובה. מזמן."

"אתה מבין שבגילך צריך לדעת מה זה נשיקות, כן?"

הרגשתי לחץ נוצר לי בחזה. "זה יקרה. כנראה בשישי, עם שירה."

"אתה צריך לדעת איך מתנשקים לפני."

"זה לא מסובך."

"מאיפה לך?"

לא ידעתי איך לענות לזה.

"בזמן הסקס שני תרצה לנשק אותך, היא אוהבת לדחוף את הלשון ממש עמוק לפה. אתה מעדיף שהנשיקה הראשונה שלך תהיה אתה או איתי?"

"אני… בלי נשיקות. בבקשה. בלי."

הוא נאנח והתקרב אליי, האף שלו כמעט נוגע בשלי. "אין סקס בלי נשיקות. זה באמת עניין טכני ופשוט. אני מנשק מדהים, בחיים לא קיבלתי תלונות. יהיה נהדר להיות הראשון שלך. ננסה?"

"מה? לא, זה… נו, רועי, די."

הוא צחק. "מה די? לגמור לי בפה אתה יכול, אבל לנשק אותי לא? אתה רציני?"

עצמתי את עיניי וניפחתי את חזה באוויר לפני שנשפתי אותו החוצה. אני הולך להתנשק הלילה, אמרתי לעצמי. להתנשק ולהזדיין ולעשות את כל הדברים שכבר שנים רציתי לעשות, אבל לא ידעתי מתי יגיע הרגע. רועי כבר החליט שאנחנו הולכים להתנשק עכשיו, ההסכמה שלי הייתה מיותרת, אבל הוא בכל זאת רצה לשמוע אותה.

"בוא נעשה את זה לאט," אמרתי, מרגיש את פעימות ליבי שוב מתגברות.

רועי קירב אליי את ראשו. "לאט ובעדינות. הכי חשוב שלא תסגור את הפה. אל תפחד מהלשון שלי, היא רק תעשה לך טוב." עם ידו על הלחי שלי הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי. בשניות הראשונות הנשיקות שלנו היו רק על השפתיים, קצרות יחסית, מגששות. הרגשתי את עצמי נרפה מעט, לא נגעל כמו שחשבתי. זה היה נעים. רועי היה עדין והשפתיים שלו היו רכות וחמות. טעמתי מעט מליחות על שפתיו, וברגע שהבנתי שאני כנראה טועם את שאריות הזרע שלי, לא ידעתי מה לחשוב. זה הרגיש יותר מדי לעכל.

הלשון שלו הופיעה לפתע בין שפתיי, נכנסת באיטיות פנימה. פיסקתי את שפתיי ורועי מילא את הפה שלי, הצמיד את גופו יותר לשלי. נלחצתי, לא ידעתי איך להגיב. הוא קלט את זה והתרחק. "סליחה. קשה שלא לבלוע אותך. אתה בסדר?"

"כן."

"זה היה בסדר עד עכשיו?"

"כן. בסדר."

"יופי. עכשיו תפסק קצת את השפתיים. תוציא את הלשון החוצה. מצוין." הוא העביר את הלשון שלו על הלשון שלי, ינק אותה מעט ושוב נישק את שפתיי. לפני ששמתי לב הלשון שלי הייתה בתוך הפה שלו, ממש טעמתי אותו, הרגשתי את הפה שלו מבפנים. הוא נאנח בהנאה וגם אני השמעתי קול שלא שמתי לב שעשיתי. בזמן שהתנשקנו הוא נשכב מעליי, מכסה את גופי עם גופו החם. הידיים שלו היו על כל הפנים שלי, כל הזמן מלטפות.

הוא הפסיק לנשק אותי ולחש, "אתה בסדר?"

"בסדר." הוא היה כל כך קרוב אליי עד שהרגשנו כמו גוף אחד. הרחתי את הזיעה שלו וזה לא הפריע לי.

"נמשיך עוד קצת או שנקרא לשני?"

לא רציתי להתמודד עם שני. קיוויתי שהיא פשוט נרדמה או איבדה עניין. "נמשיך."

חיוך מרוצה על פניו של רועי. הוא הניח את ידו מתחת לראשי ועם ידו השנייה על המיטה דחף את עצמו מעט למעלה. הוא התחיל להתגרות בי עם נשיקות, לא מכניס את הלשון שלו עד הסוף, לא נותן לי להכניס את הלשון לתוך הפה שלו. לאחר כמה שניות התעצבני והרמתי את ראשי עד שלא היה לו לאן לברוח. התנשקנו כמו מקודם, עמוק. לא יודע באיזה שלב התחלתי לחבק אותו, אבל לפתע הידיים שלי היו מסביב לגב שלו, וממש הצמדתי אותו אליי.

אתה משוגע, חשבתי. למה אתה משתף אתו פעולה? למה אתה לוקח שליטה? אבל לעזאזל, רציתי שליטה, רציתי שתהיה לי מילה לגבי הדברים שקורים לי. וכן, רועי ושני היו מבוגרים יותר, עם יותר ניסיון. וכן, הייתי לגמרי באחריות של רועי, ושנינו ידענו עד כמה הכוח עליי נמצא בידיים שלו. אבל רציתי לדעת שגם אני יכול לקבוע משהו, לא סתם לשכב כמו בובה.

דפיקה על הדלת. "מה קורה שם?"

רועי ואני הפסקנו להתנשק.

"בבקשה תגיד לה ללכת," לחשתי לו.

"מה? אסף – "

"אני רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה עם שירה. בבקשה."

"זה לא יהיה מנומס – "

"נשאר רק שנינו. נעשה… נעשה מה שאתה רוצה. בבקשה, רועי. אני מתחנן."

"דיברנו על זה מקודם. הבטחת – "

"אלון לא פה. אני יכול להרעיש. יש לנו את כל הלילה." אתה מדבר כמו זונה, חשבתי. אבל אם זה מה שיעזור לי להיפטר משני, ידעתי שאין לי ברירה. "תגיד לי מה לעשות ואני אעשה. אבל רק שנינו."

הוא הצמיד את המצח שלו לשלי. שמעתי אותו בולע רוק, עד כדי כך היינו קרובים. "ממש רציתי לראות אותך מזיין, אח קטן."

"אחרי… אחרי שאני אעשה את זה עם שירה, אני אעשה את זה עם שני."

"עזוב, אנחנו בכלל לא בטוחים שזה יקרה עם שירה."

במהירות אמרתי, "ברור שזה יקרה. אתה נותן לי טיפים כל הזמן. איך זה לא יקרה?"

הוא צחק בשקט. "בזה אתה צודק. חכה פה ואני אלך לדבר אתה." נשיקה מהירה על השפתיים והוא קם ממני. לפני שפתח את הדלת הוא הסתכל עליי ואמר, "שים את הידיים מאחורי הראש. בדיוק. ככה אתה הכי יפה. תישאר בתנוחה הזו. תפסק קצת את הרגליים. יפה. אחל לי בהצלחה."

הם דיברו במשך כמה דקות. מדי פעם שמעתי את שני מרימה את הקול, ואז את רועי מרים את קולו. בכל הזמן הזה שכבתי על המיטה, ידיי מעל ראשי ורגליי מעט מפוסקות. ניסיתי לא לחשוב על כלום, לא על הדברים שקרו לי הלילה על זה, ובטח לא על מה שעוד עלות לקרות. הכול הרגיש יותר מדי, וחשבתי שאם פשוט אשכב בשקט ולא אעשה כלום, לא אצטרך להתמודד.

שמעתי את דלת הכניסה נטרקת, חזק יחסית. נשמתי בהקלה בדיוק כשדלת חדר השינה נפתחה. פניו של רועי היו מעט סמוקות. הוא אמר, "אתה חייב לי על זה. היא ממש רצתה לזיין אותך."

היא פסיכית, חשבתי. "תודה."

הוא נעמד ליד המיטה וסקר אותי במבטו. "זזת בזמן שלא הייתי?"

"לא."

"בטוח?"

"כן. אמרת לא לזוז."

"ילד טוב. תלטף לעצמך את בית השחי. לא כמו כוסית. יפה. נעים?"

"כן."

"עשית את זה פעם לעצמך?"

"לא. לא עד… אתה יודע."

"אני יודע. אתה מסתכל מדי פעם על בתי השחי של חברים שלך?"

"מה? לא."

"תנסה. זה מעניין."

הוא ירד על ברכיו ליד המיטה והצמיד את פניו לחזה שלי. הרגשתי את הלשון שלו על הפטמה שלי וזה היה מפחיד לרגע, אבל רק לרגע. כשהתחיל לינוק את הפטמה נאנחתי בקול בזמן שהמשכתי ללטף לעצמי את בית השחי. בכל הפעמים שהבאתי ביד חשבתי על בנות שאהיה איתן, מה אעשה להן. לא ניסיתי לעשות לעצמי דברים שהיו מעבר לאוננות. לא חקרתי כלום וזה לא עניין אותי.

בזמן שהמשיך לינוק את הפטמה שלי היד שלו נעה בין רגליי, הפרידה אותן מעט. הרגשתי את אצבעותיו מטיילות על העור החם מתחת לביצים שלי, לוחצות וממששות. התנשפתי והתחלתי לנוע על המיטה, נע לפי קצב המגע שלו, יודע שהוא משחק איתי ובכל זאת לא מסוגל לשלוט בתגובות שלי.

רועי הרים את ראשו. "סובל?"

"לא. זה טוב. ממש."

"בחיים אל תשכב עם בחורה מבלי להתעסק לה עם הפטמות. יש כאלה שסופר רגישות שם, אז תהיה עדין. יש כאלה שמתות על זה וממש צריך לנשוך אותן שם. תתחיל תמיד בעדינות ותבין לפי התגובות מה אתה צריך לעשות אחר כך."

"בסדר."

"גם הפטמות יכולות לשעממם בשלב מסוים. תנסה לשלב בין התעסקות עם הפטמות לבין המפשעה שלהן. הכי טוב אם תחדיר אצבע בזמן שאתה עובד על הפטמות שלהן, אבל אפילו אם אתה לא בפנים, כל האזור שם רגיש."

"הבנתי." לא ראיתי את עצמי נושך לשירה את הפטמות בזמן שהחדרתי לה אצבעות. הייתי מת לעשות את זה, אבל זה היה רחוק מדי.

רועי נראה מתלבט. "תסתובב על הבטן."

מבולבל, עשיתי את מה שאמר. רועי עלה על המיטה והתמקם בין רגליי המפוסקות. הוא העביר אצבעות מהצוואר שלי, במורד הגב עד שהגיע לישבן שלי. כשהניח את ידיו על הישבן ופיסק אותו מעט, הרמתי מיד את ראשי. "רועי. מה – ?"

"ששש. תחזור לשכב בשקט. יש בך עוד חלקים שלא הכרתי לעומק."

"אין שם כלום."

הוא צחק. "נראה יותר מכלום, האמת. החור שלך חלק לגמרי."

החור שלי? אלוהים.

"נגעת בו פעם?"

"ב… שם? לא. אין לי סיבה."

"החור תחת היחיד שנגעתי בו היה של שני. לא ממש התעמקתי באזור הזה, כי ליד היה לה חור אחר שעניין יותר. אבל לך יש רק את החור הזה, והוא נראה יותר מזמין משלה."

"אפשר להתנשק?" שאלתי.

"מה?"

"בוא נתנשק שוב. זה היה טוב."

הוא צחק. "אתה שקוף עד כאב, אח קטן. תן לי ללטף אותך פה קצת ואז נתנשק."

"נו, זה מגעיל שם."

"אם זה מגעיל זו כבר בעיה שלי. תהיה בשקט עכשיו, לא רוצה לסתום לך את הפה."

הוא נשף על החור, אוויר חמים שהגיע למקום שבחיים לא חשבתי עליו, לא ראיתי אותו כמקום שיכול לעניין מישהו אחר. צמרמורת עמוקה. אחזתי בכרית בחוזקה והרגשתי את שריריי קופאים. עוד נשיפה ואז רטיבות.

"קצת רוק," אמר רועי. "מרגיש מוזר?"

"כ – כן."

"כל הדברים הטובים מוזרים בהתחלה. תחשוב על זה."

לא הספקתי לחשוב על כלום, כי רגע לאחר מכן הוא הניח אצבע על המקום בו התרכז הרוק שלו. נאנקתי וזזתי מאט מההפתעה, אבל רועי הניח את ידו על גבי התחתון כדי שאשאר במקום. ליטופים עדינים, תחושה שלא ידעתי איך להגדיר, משהו עמוק ולא בסדר וכל כך טוב שגרם לי לנשוך את הכרית. למרות שגמרתי לפני כמה דקות התחיל לעמוד לי שוב, מהר.

עוד ליטופים, עוד אצבעות. הוא הפעיל מעט לחץ ולפני שהבנתי מה קורה אצבע אחת שלו הייתה בתוכי. צעקתי, חזק, בטירוף. יותר מההלם מאשר מהכאב.

רועי עזב אותי מיד. "אתה שפוי?"

לא הצלחתי לענות. רעדתי כולי והתחלתי להזיע. פניי היו עמוק בתוך הכרית.

"לעזאזל איתך." הוא סטר לי בישבן. כאב חד. "בחיים אל תצעק ככה."

התחלתי לבכות לתוך הכרית. אני אפילו לא בטוח למה, זה פשוט היה יותר מדי בבת אחת, הכול היה יותר מדי.

"אסף, הבכי הזה לא קשור עכשיו."

תפסיק, אמרתי לעצמי. הוא שונא בכי וזה אף פעם לא גרם לו לרחם עליך. תפסיק.

הרמתי את ראשי מהכרית וניגבתי את פניי. מבלי לבקש רשות נשכבתי על הגב. "מצטער," אמרתי. "הכנסת אצבע."

"ואהבת את זה."

"לא נכון."

"אם אהבת את מה שקרה לפני אז גם האצבע הייתה עושה לך טוב, רק פי מאה. אני מבין בדברים כאלה, אתה לא." הוא העביר יד על פניו. "הייתי צריך להשאיר פה את שני."

ידעתי שהוא עדיין יכול לעשות לי דווקא ולהתקשר אליה. אמרתי, "אני חושב שאני יכול לגמור שוב."

הוא הביט בעיניי וידו נסגרה מסביב לביצים שלי. "וואלה. אתה מוכן לעוד חליבה?"

"אני… כן. מוכן."

"רוצה להאכיל את אחיך בחלב שלך?"

"כ – כן. אם אתה רוצה."

"אתה יודע שאני רוצה. מעכשיו אתה תצטרך להתמודד עם כמה חליבות ביום. לא תמיד זה יהיה מדהים כמו מקודם. אתה תגיע למצב שאתה מרוקן משפיך, ואז נצטרך לדאוג שהגוף שלך ייצר עוד. זה יעייף אותך, אבל זה מה שיש. תעמוד. נעשה את זה ככה."

קמתי מהמיטה ומיד הרגשתי מעט מסוחרר. ניערתי את ראשי ולאחר מכן הצלחתי לעמוד זקוף. רועי התרומם מעט לאחר שהגיע לקצה המיטה ומשך אותי אליו. התנשקנו שוב. לא היססתי ולא נרתעתי. הייתה לי הרגשה שזה משהו שנעשה הרבה מעכשיו. העדפתי להתנשק אתו מאשר שיעשה לי דברים אחרים, וידעתי שאם ממש אשתפר בזה אולי אצליח להשתמש בזה כנשק, או לפחות כהסחת דעת כשירצה ממני דברים שלא רציתי לתת.

רועי הפסיק את הנשיקה. "אתה משתפר מהר. חסר לך ששירה לא נופלת מהפה שלך ביום שישי." הוא התמקם בקצה המיטה ואמר, "הלילה הזה וויתרתי לך על המון. התכנית הייתה לקחת דברים הרבה יותר רחוק. עיניים אליי, אסף. אני מתכוון להכיר את החור שלך לעומק. כל חלק בך אני אכיר, ועוד מעט אתה גם תתחיל להכיר את הגוף שלי." הצלחתי למנוע מהבלבול ומהגועל להופיע על פניי. הגוף שלו? גם אני הייתי אמור לגעת בו?

"אני אחלוב אותך ואז נלך לישון. על הבוקר עוד חליבה. תזכור שיצאת בזול הפעם, ואצלי אתה עובד עם ריביות."

הנהנתי פעם אחת, לא רוצה לחשוב על הריביות שלו.

"תזכור שאני רוצה לשמוע אותך נהנה," רועי אמר והכניס אותי לתוך הפה החם שלו.

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il