חצי אח – פרק ד'

03/11/2014

קלטתי את השנייה שבה הבין שמשהו לא בסדר, ורגע לאחר מכן, כשסיים לקלוט את הנזק לפניי, הוא התחיל לבכות, חזק.

סיימתי להתלבש וסקרתי את עצמי במראה. החולצה השחורה ישבה עליי טוב, וגם הג'ינס נראה מעולה. הצלחתי לסדר מעט את השיער ולשמחתי כל הלחץ של הימים האחרונים לא גרם ליציאה פתאומית של פצעים על פניי. אתה נראה בסדר, אמרתי לעצמי. פשוט תזכור את מה שרועי לימד אותך ויהיה בסדר. אתמול נתי בא אליי באחת ההפסקות, אמר לי שאולי לא כדאי שאצא עם שירה. אמרתי לו שהוא מטורף, שאין לי שום סיבה לוותר. הוא לחש לי שהחבר הקודם שלה, עופר, עדיין חם עליה, ולצאת אתה יהיה סתם מסוכן. אמרתי לו שאני יכול לדאוג לעצמי, שעופר הזה יוצא עם בחורה אחרת כל שבוע וחוץ מזה אני והוא בחיים לא דיברנו. אין לי מה לדאוג.

יצאתי החוצה אל הסלון. רועי ואסף ישבו וראו טלוויזיה, אבל ברגע שהבחינו בי סובבו אליי את מבטם.

רועי חייך והנהן. "מעולה. תראה איזה אח חתיך יש לך, אלון."

"חה! אסף נפגש עם בת!"

חייכתי מעט ואמרתי, "היא אמורה להיות כאן בכל רגע."

"בחורות תמיד מאחרות, תתרגל. בוא רגע." רועי קם מהספה והלך לחדר השינה שלו. נאנחתי והלכתי אחריו. קיוויתי שהוא לא רוצה לעשות שוב משהו. ביומיים האחרונים היינו ביחד כמעט בכל רגע פנוי. כבר התחלתי להתרגל למגע שלו, לעובדה שמבחינתו הגוף שלי היה פתוח בפניו מתי שרק רצה. הוא לא התקרב שוב לישבן שלי, אבל הייתה לי הרגשה שזה רק עניין של זמן. כשאמר שהוא מתכוון "לחלוב" אותי הרבה, לא הבנתי עד כמה הוא רציני. מצאתי את עצמי מותש, מרגיש מרוקן לגמרי אחרי שגמרתי בערך חמש פעמים ביום בשבילו. הוא היה נכנס אליי לחדר ומבלי לומר כלום מפשיט אותי ומתחיל להביא לי ביד או לרדת לי. הרגשתי כמו מכונה שאמורה לייצר מזון בשבילו.

בפעמים שלא היה לו כוח, רק רעב, הוא היה אומר לי ללכת "לחלוב" ולקרוא לו כשאני קרוב. כשהיו יוצאות רק טיפות בודדות הוא היה נאנח ונותן בי מבט מאוכזב, כאילו שזו הייתה אשמתי שלא נשאר בי כלום אחרי כל הפעמים האחרות שגמרתי במשך היום.

לפחות בשעות האחרונות לא עשינו כלום, כדי שלא "תמצא את עצמך בלי תחמושת ברגע הקרב", אבל ידעתי שלא יקרה שום קרב היום. בקושי הכרתי את שירה.

בחדר השינה שלו רועי סגר את הדלת והוציא את הארנק שלו מהכיס. הוא נתן לי שטר של מאתיים שקל ואמר, "אל תילחץ ואל תתרגש. מבחינתך זה סתם עוד דייט. בסדר?"

לקחתי את הכסף ושמתי בכיס. "בסדר. תודה רבה." מאתיים שקל? לא זוכר מתי פעם היה לי כל כך הרבה כסף בארנק.

"דאודורנט?"

"שמתי."

"בושם?"

"לא. אין לי."

"בוא הנה." הוא הוציא בקבוק בושם שנראה יקר והשפריץ על הצוואר שלי. לאחר מכן הוא העמיד אותי מול המראה הגדולה שהייתה על הקיר בחדר שלו, בזמן שעמד מאחוריי. כשראיתי את ההשתקפות שלי ליד זו שלו הרגשתי מבואס לגבי עצמי. האחים שלי יצאו יפים מדי, ולידם הייתי פשוט וחסר ייחוד.

"איזה אח יפה יש לי."

"אתה סתם אומר את זה."

הוא נצמד אליי מאחור. "סתם אומר את זה? גם שני סתם שיקרה? גם שירה בקטע של לצאת עם מכוערים?"

משכתי בכתפיי. רועי שיחרר כפתור בחולצה שלי. "אתה צריך להראות קצת עור. אם תשדר שאתה לא מרוצה מעצמך, היא ישר תקלוט. מבחינתך אתה הדבר הכי יפה בעולם, וכדאי מאוד שהיא תדע להעריך את זה." הוא שיחרר כפתור נוסף ואז עוד כפתור. הבטתי במראה כשהזיז מעט את החולצה הצידה וחשף את אחת מפטמותיי, ורודה על הרקע הלבן של עורי. הוא צבט אותה בעדינות בזמן שהביט בעיניי דרך המראה. "כשתחזור תבוא אליי ישר אם היא לא חוזרת אתך לפה. לא משנה מה השעה. עבר יותר מדי זמן מאז שטעמתי אותך." הצביטה התחזקה מעט, אבל עדיין על הקו הדק בין כאב והנאה. הוא נישק בעדינות את העורף שלי והתחלתי להרגיש שעומד לי.

הסלולארי שלי החל לצלצל לפתע. הוצאתי אותו מהכיס בזמן שרועי המשיך לצבוט ולמשוך את הפטמה.

"ה – היי."

"אהלן. אני עוד דקה אצלך. אתה יכול לרדת."

"טוב, אני יורד."

ניתקתי את השיחה ורועי צחק. "בלי לגמגם ובלי לדבר מהר. בלי להשפיל מבט ובלי לדבר בשקט. כבר עברנו על זה."

"אני יודע. אני בסדר."

הוא כפתר מחדש שני כפתורים וסובב אותי אליו. "נשיקת פרידה."

התנשקנו ולפתע פעמון הדלת צלצל.

"זה תומר," אמר רועי ונישק אותי במהירות על שפתיי.

תומר היה אחד החברים היותר וותיקים של רועי. הוא היה שוטר, ולא הבנתי איך אידיוט כזה יכול לשמור על החוק. הכרתי אותו כמעט כל חיי, ולמרות שמעולם לא רבנו, הייתה לו גישה מגעילה כלפיי, כנראה בהשפעת רועי.

יצאנו החוצה מחדר השינה בדיוק כשאלון פתח לתומר את הדלת.

"אה, אלוני, מה קורה?"

"כלום. מה הבאת לי?"

תומר נראה מבולבל. "אה… עשרים שקל?"

אלון נאנח וחזר לסלון. "טוב."

תומר לא היה עם מדים הפעם, אלא עם חולצה שחורה וצמודה שהבליטה יותר מדי שרירים. היה לו זקן מעוצב ושחור עם שיער ראש קצוץ שהבריק מאיזה ג'ל.

"אה, אחי," הוא אמר לרועי והם התחבקו לרגע. "פששש, זה אתה אסף?"

לא ראיתי אותו חצי שנה בערך. איכשהו הצלחתי תמיד להיעלם כשהוא בא לבקר, וגם ככה הוא ורועי היו יוצאים בדרך כלל עם חברים אחרים.

"היי," מלמלתי. "אני זז."

"לאן?"

למרות שזה לא היה עניינו, מלמלתי, "למסיבה."

תומר חייך אליי. השיניים שלו היו לבנות, בעיקר על רקע עורו השחום. "עם חברים או עם חברה?"

"חברים," מלמלתי והתחלתי להתקרב לדלת.

"הוא סתם אומר," אמר רועי מהסלון. הוא חייך אליי כשהוסיף, "יש לו דייט לוהט עם איזה כוסית."

"איכס," סינן אלון בזמן שלא הפסיק לצפות בטלוויזיה.

הרגשתי את פניי מתחממים לכן מיהרתי ללכת לכיוון הדלת. תומר הניח לפתע את ידו על החזה שלי ושאל בשקט, "דייט ראשון?"

"משהו כזה."

"היא בתולה?"

"היא… לא יודע."

הוא פנה לרועי. "ראית איך אחיך הפך פתאום לגבר?"

רועי חייך. "אין לך מושג עד כמה."

"אני צריך ללכת."

תומר טפח על הכתף שלי. "אל תעשה בושות, כן?"

הנהנתי ויצאתי החוצה.

***

תמנע משתיקות מביכות. זכרתי את הכלל הזה, לכן כשלא היה לנו יותר מה לומד אחד לשנייה אחרי כמה דקות של נסיעה, שאלתי, "אם המסיבה הזו תתחיל לשעמם, רוצה לשבת אחר כך בחוף?"

היא הביטה עליי לרגע וחזרה להביט לפנים. "עוד לא הגענו וכבר נראה לך שיהיה משעמם?"

"מסיבות בדרך כלל משעממות אותי. בחוף יותר שקט."

"בכמה מסיבות יצא לך להיות לאחרונה? לא נראה לי שראיתי אותך אפילו באחת."

חשבתי במהירות. "אנשים מהשכבה לא ממש באים למסיבות שאני יוצא אליהן. בדרך כלל זה מסיבות סטודנטים."

"רציני? איך מכניסים אותך?"

"חברים של אחי. לא בעיה."

רק שלא תבקש לצאת איתי למסיבה כזו, אחרת היא תבין עד כמה אני משקר.

"מגניב. לא יצא לי להיות בכאלה. בטח פרוע שם."

"כן, די מטורף. אבל מתרגלים."

היא חייכה מעט, וידעתי שהצלחתי.

כשהגענו למסיבה המקום היה כבר די מלא. זו הייתה וילה בקצה העיר, ענקית עם חצר שנראתה אינסופית. יצאנו החוצה ולמרות שרעדתי לגמרי, אחזתי בידה של שירה. היא לא הגיבה, כאילו ציפתה שאעשה את זה. הלכתי לידה והרגשתי על גג העולם. אנשים חייכו אלינו שהתקרבנו, או יותר נכון חייכו אליה. היא הכירה שם המון אנשים, ולמרות שזיהיתי את הרוב בפנים, לא ידעתי את השמות שלהם. בתחילת התיכון הייתי מדוכא כל כך בגלל המצב עם רועי, עד שלא טרחתי להכיר אנשים חדשים. הסתפקתי בקבוצת החברים המצומצמת שהייתה לי עוד מהיסודי, וכל הפנים החדשות שהופיעו כל הזמן לא עניינו אותי. עכשיו הבנתי כמה פספסתי, כמה אנשים יכולתי להכיר בשנתיים האחרונות.

"משהו לשתות?" שאלתי, מנסה להישמע אדיש.

"כן, בטח. בירה."

"בדרך." נדחפתי בין אנשים עד שהשגתי שתי בירות וחזרתי לכיוון שירה. כמובן שבזמן הזה היא הספיקה לפגוש עוד שלוש חברות והן דיברו במרץ. כשהתקרבתי כולן הסתכלו עליי, מחויכות כאילו בדיוק סיימו לדבר עליי.

"מה קורה?" אחת מהן שאלה אותי.

"ב – בסדר." לעזאזל. תירגע. לדבר עם כמה בנות יפות במקביל היה יותר מדי. נשמתי עמוק וחשבתי על רועי, על הביטחון שלו, האדישות שלו כשזה נגע למין ויחסים. "שירה ואני בדיוק היינו בדרך לרקוד קצת, אתן מוזמנות לעמוד מסביבנו ולמחוא כפיים."

רגע של דממה, ומיד לאחר מכן כולן פרצו בצחוק. אחזתי בידה של שירה והרחקתי אותה מלהקת המעריצות שלה.

לא ידעתי לרקוד, לא היה לי מושג. אבל היה צפוף, מוזיקה נחמדה, וגם ככה חצי מהאנשים מסביב כבר היו די שתויים. שתיתי בירה שמיד עלתה לי לראש וניסיתי להסתיר את הגועל.

"התלבשת יפה," היא אמרה לי באוזן.

התכוונתי להחמיא לה גם, אבל קולו של רועי שוב הופיע בראשי. אמרתי לה באוזן, "חכי שתראי אותי בלי בגדים."

היא צחקה, חזק. אנשים מסביב הסתכלו. מישהו שלא ממש הכרתי קרץ לי.

היא לבשה שמלה לבנה שהייתה צמודה, עם מחשוף נמוך יחסית. השיער שלה היה חלק ומבריק והאודם על שפתייה היה אדמדם, אבל בכל זאת עדין.

התחלנו לרקוד קרוב יותר. הרחתי את הבושם שלה ואת השמפו שהתקלחה אתו מקודם. הידיים שלה היו על המותניים שלה, הפה קרוב לשלי. לנשק אותה? עכשיו? כאן?

"נצא למקום שקט יותר?" שאלתי.

"בוא נשב בחוץ."

אחזתי בידה ויצאנו דרך ההמון לגינה. התרחקנו מעט עד שהגענו לספסל קטן מתחת לעץ. התאורה היחידה הגיעה מתוך הווילה, אבל היא הייתה מספקת. התיישבתי כך שפניי היו מול שירה. היא אמרה, "אתה מפתיע אותי הלילה."

"איך מפתיע?"

"אתה יותר משוחרר. הייתי בטוחה שתהיה משעמם טילים."

"אז למה הזמנת אותי?"

"נו, אמרתי לך שאתה חמוד."

"היית מוכנה לסבול ערב שלם בשביל זה?"

היא נחרה, והייתי בטוח שהיא מסמיקה מעט. "טוב, הייתי מנפנפת אותך אם היית ממש משעמם."

"טוב לדעת."

"תראה –"

רכנתי קדימה והצמדתי את שפתיי לשפתיה. היה לה טעם מדהים. קלטתי שהיא מופתעת מעט, אבל לא לקח לה הרבה זמן לחזור לעצמה ולהכניס את הלשון שלה לתוך הפה שלי. למרות שהתרגלתי לנשיקות עם רועי, הפעם זה היה טוב פי כמה. כל כך רציתי אותה באותו הרגע. הנחתי את ידי על הבטן שלה, מתחת לחזה. היא עשתה את אותו הדבר לי. אם רק הייתי יכול לקחת אותה לחדר שלי, הייתי גורם לה לראות כוכבים, עושה את כל מה שרועי הסביר לי שצריך לעשות ואת כל מה שפנטזתי על לעשות.

"אתה מנשק טוב," היא אמרה.

"ספר ההוראות שכתבתי ייצא בקרוב." לא האמנתי שאני מדבר בכזה ביטחון.

צחוק חלש ועוד נשיקות. האצבעות שלה בשיער שלי, מושכות אותי קרוב יותר.

"שירה."

הפסקנו מיד. הוא עמד עם פניו לכיוון האור, לכן לא הצלחתי לזהות את פניו. "מה אתה רוצה? אני עסוקה."

"כן, אני רואה. את עושה לי דווקא?"

זיהיתי עכשיו את הקול. זה היה עופר, החבר הקודם שלה, זה שנתי אמר שעדיין בקטע שלה.

"אתה לא מספיק מעניין בשביל זה," היא אמרה והניחה את ידה על הברך שלי.

עופר נחר. "וואלה, דווקא נראה שאת כולך הצגות. אולי נלך רגע הצידה ונדבר?"

"זה לא זמן טוב. שלח לי הודעה בפייס ונקבע."

"נו, שירה, את סתם מייבשת. מה את יושבת פה אתו? מי הוא בכלל? תני לי כמה דקות ואז אני עוזב אותך."

היא נאנחה ופנתה אליי. "הוא יציק לנו כל הערב. תן לי לדבר אתו קצת ואני כבר חוזרת, בסדר?"

"אמממ… כן, בסדר."

היא קמה והחלה ללכת במהירות. עופר סקר אותי במבטו ולפתע עשה תנועה כלשהי עם היד, לא הבנתי למה הכוונה. הוא הסתובב והלך אחרי שירה.

נשפתי אוויר והעברתי את ידי על פניי. נהדר. קיוויתי שתנפנף אותו מהר, כדי שנוכל לעוף מכאן. מיציתי את המסיבה הזו. עדיין הרגשתי את הטעם שלה על השפתיים שלי, ורציתי לטעום עוד.

"מה קורה?"

מישהו התיישב לידי. צמצמתי את עיניי. זה היה אלעד. הוא למד בשכבה שלי, אבל אף פעם לא דיברנו. הוא היה חבר של עופר, שניהם בנבחרת הכדורגל של בית הספר.

"בסדר. מה אתך?"

הוא חייך. היו לו שיניים מאוד לבנות, או שזה סתם נראה ככה בגלל שהיה מאוד שחום. הייתי גבוה יחסית, אבל אלעד היה אפילו יותר גבוה מרועי, ממש מלא בשרירים ותמיד היה מסתבך במכות בזמן משחקי כדורגל.

"מסיבה משעממת. אתה נהנה?"

"אני – "

עוד מישהו התקרב. נדב. גם חבר של עופר. זכרתי שלפני כמה שבועות העיפו אותו מהלימודים בגלל שתפסו אותו עם סכין בבית ספר. הוא חזר לפני כמה ימים אחרי שהבטיח לא לעשות בעיות. בחיים לא דיברתי עם אף אחד מהם.

"מה קורה?" שאל נדב. "הוא מציק לך, אלעד?"

"לי? וואלה, האמת שכן. הוא דווקא בא לי לא טוב."

שניהם הביטו עליי, מבטים שלא הצלחתי לקרוא. התחיל להיות לי חם, החולצה מגרדת. "אני אזוז," אמרתי.

"בטח שתזוז," אמר אלעד ונעמד בדיוק מולי. "אתה תזוז לאן שנגיד לך לזוז. קום ובוא אתנו."

"מה? לאן?"

סטירה על הפנים. בהיתי בו בתדהמה. סטרו לי בעבר, רועי עשה את זה הרבה. אבל לא זכרתי מתי הלכתי מכות עם מישהו אחר. אולי ביסודי.

"מה הבעיה שלך?"

אלעד אמר, "אתה הבעיה שלי. גונב לעופר את החברה ככה."

"היא – היא לא החברה שלו. אנחנו סתם ישבנו פה."

"בואנה, הוא מדבר המון זה," אמר נדב ותפס את היד שלי. הוא משך אותי לעמידה. "בוא הנה לפני שאני מפוצץ אותך."

הם גררו אותי הצידה, בין עצים. ראיתי את החומה של הווילה כמה מטרים לפנים. בשלב הזה כבר בקושי היה ניתן לשמוע את המוזיקה מהמסיבה. המקום הזה היה ענקי ואני רעדתי מפחד.

רק כשהגענו לחומה הגבוהה, ולא היה לאן להתקדם, הם עזבו אותי.

"הבנתי," אמרתי מיד. "אתם לא רוצים אותי עם שירה. בסדר. קיבלתי. אני אתרחק ממנה."

"אתה אומר לנו מה אנחנו רוצים, קקי קטן?" אלעד נעמד ממש מולי, מסתכל עליי מלמעלה.

"ל – לא. אני רק רוצה ללכת."

"אתה תלך בסופו של דבר. אל תדאג."

"אל תבטיח לו סתם," אמר נדב והתקרב גם. שניהם צמודים אליי ומסריחים מאלכוהול. "אם נשבור לו את הרגליים הוא לא יוכל ללכת."

"צודק. טעות שלי." אלעד הלך באיטיות מסביבי, בוחן אותי בריכוז וגורם לי להרגיש מזערי. ידעתי שאני רועד ושהם רואים את זה.

"תקשיבו, אני רוצה ללכת," אמרתי עם קול שיצא כלחישה.

"ששש." שניהם הלכו מסביבי, גורמים לי להרגיש כמו טרף.

"אין לי כוח למשחקים האלה. אם שירה רוצה לדבר עם עופר, היא מוזמנת. זה לא קשור אליי."

אלעד נעצר לפתע מולי. "אתה מדבר הרבה, יותר מדי." הוא תפס אותי לפתע בחולצה ודחף אותי לאחור. נפלתי על האדמה, שהייתה מכוסה בעלים. "תישאר שם."

הבטתי הצידה, קיוויתי שמישהו רואה מה קורה ויקרא לעזרה, או ינסה להפסיק את זה. ידעתי שלצעוק עכשיו יסבך אותי עוד יותר בצרות.

"אף אחד לא יבוא," אמר אלעד והניח את הרגל על החזה שלי, עד שנשכבתי לגמרי על האדמה. "רק אנחנו פה."

"לא עשיתי לכם כ – כלום."

"תראה איך הוא מגמגם זה." נדב צחק ונעמד מאחורי הראש שלי. הוא רכן על ברכיו, תפס את ידיי ואחז בהן מאחורי ראשי, מרותקות לאדמה. "הוא ממש רועד. איך קוראים לך תזכיר לי?"

בלעתי רוק. "אסף."

"אסף. יצא לך להכיר פעם את האגרופים של אלעד?"

"ל – לא."

הוא הרים את ראשו. "אחינו פה מת להכיר את האגרופים שלך. הוא אמר את זה הרגע."

"נו, מעולה." אלעד התיישב עליי, על המפשעה. הוא היה כבד והרגשתי את העצמות שלי נמחצות.

"בבקשה," אמרתי. "אני אלך מכאן עכשיו ולא אתקרב אליה יותר."

"שתוק. נעים לי פה." הוא הסתכל עליי ואמר, "עדיף שלא נלכלך לך את החולצה היפה הזו." לפני שהבנתי מה קורה הוא אחז בקדמת החולצה ומשך אותה לצדדים מנוגדים. כפתורים עפו ממני כשהחולצה החדשה נקרעה לגמרי.

"מניאק," סיננתי ומיד לאחר מכן הרגשתי את האגרוף שלו פוגע לי בבטן. צעקתי ואלעד מיהר לסתום לי את הפה. "אתה לא מוציא הגה, אפס קטן, אתה לא מוציא שום קול."

נדב אמר, "תביא את המקל הזה כאן ליד. תן לו לנשוך את זה."

אלעד זז מעט הצידה, אבל לא קם ממני. הוא אחז מקל עבה מולי, שהיה בעצם ענף, ואמר לי לפתוח את הפה.

"בבקשה לא."

"פתח את הפה כבר."

הוא דחף את המקל בין שיניי, כמעט שובר את השיניים הקדמיות. היה לי קשה לנשום והרגשתי חול נופל במורד הגרון.

"עכשיו אפשר להמשיך," אמר אלעד והתמתח. נדב בינתיים המשיך להחזיק את ידיי מעל הראש.

אגרוף נוסף בבטן, מוציא לי את כל האוויר. נאנקתי מהכאב.

אלעד הרים לפתע מקל נוסף והצמיד אותו לטבור שלי. לא הבנתי מה הוא עושה עד שהתחיל להפעיל לחץ ולדחוף את קצה המקל פנימה. הפעם הייתי חייב לצעוק, אבל הוא בכל זאת לא הפסיק. המבט שלו לא עזב את פניי בזמן שדחף את קצה המקל לתוך העור שלי, שולח ברקים של כאב בכל מרכז הגוף שלי.

"תהיה בשקט," הוא סינן. "תהיה בשקט או שהמקל הזה יוצא לך מהגב."

נשכתי את המקל שבפי בחוזקה, הכול כדי לא להשמיע קול. כל השרירים שלי נמתחו בניסיון למנוע מהמקל לקרוע את העור שלי. באמת האמנתי שבעוד רגע הוא ידחוף את המקל דרך הגוף שלי.

"אתה ילד טוב, אסף? לא אחד שגונב בחורות מאנשים?"

הנהנתי במהירות.

"אז למה היית עם שירה?"

לחץ נוסף על הטבור. כבר יותר מדקה שלא נשמתי והכול הרגיש מסוחרר ומטושטש.

"אפס," סינן אלעד והרים את המקל. הכאב עדיין היה שם, עמוק וחד. התנשפתי במהירות, רוצה להתקפל לכדור אבל לא יכול לזוז.

נדב אמר לפתע, "בואנה, תראה כמה הוא חלק. כמו בחורה."

"צודק, אין לו כלום פה." אלעד הניח את ידיו על החזה שלי ומישש אותו. "נעים כמו בחורה גם."

אם רועי לא היה נוגע בי כל כך הרבה לאחרונה כנראה שהייתי משתולל, ואולי הם היו מפסיקים וחוזרים להרביץ. אבל זה ששכבתי מבלי לזוז, קפוא, כנראה נתן להם עידוד להמשיך.

"מיטל אפילו לא נעימה ככה," אמר אלעד והמשיך לגעת. הרגשתי דמעות מזווית העין, מגיעות לי לתוך האוזן. היה לי ברור שהם שיכורים, אבל זה לא שינה את חוסר האונים שהרגשתי.

"תן להרגיש גם." נדב התרומם והתיישב על כפות ידיי. צעקתי דרך המקל בפי, והוא זז מעט, אבל בכל זאת הכאיב. הרגשתי ארבע כפות ידיים על העור שלי, ממששות.

ניסיתי להשתמש ברגליי כדי להעיף אותם, אבל אלעד ישב עליי חזק והם בקושי שמו לב.

"יאללה, תראה מה יש לו למטה," אמר נדב.

"למטה למטה?"

"כן, בא לי לראות. נו, אין פה אף אחד."

כשאלעד התחיל לשחרר לי את הג'ינס צעקתי בכל הכוח. אגרוף בצלעות השתיק אותי מיד. הרגשתי את ידיו של נדב על הפטמות שלי. הוא צבט אותן חזק, כמעט הוציא אותן מהמקום. "אני לא עוזב אם אתה לא מבטיח לשתוק. אתה מבטיח?"

הנהנתי במהירות, פניי לוהטות. הוא עזב אותי והפליק על כל פטמה. שכבתי עם פניי אל השמיים, מתנשף ומנסה להתמודד עם הכאבים. הרגשתי את הג'ינס משתחרר ונמשך למטה, לא עד הסוף.

"תחתונים גם?" שאל אלעד. בפעם הראשונה קלטתי היסוס בקול שלו.

"ברור שגם תחתונים. איך נראה אם גם שם הוא חלק?"

"הוא יספר. המניאק ילשין."

"אם הוא מלשין אני גומר עליו, דוקר אותו ישר בראש. יאללה, עוד מעט יתחילו לחפש אותו."

"נראה לך? עופר עם שירה, הם יריבו עכשיו איזה שעה."

"תכלס."

אלעד משך ממני את התחתונים. זה הרגיש נורא יותר מהפעם הראשונה שהייתי ערום מול רועי. שוב ניסיתי להעיף את אלעד ממני עם רגליי, אבל זה לא עזר וסתם התיש אותי.

"דווקא יש לו שם שיער," אמר נדב.

"כן, אבל לא הרבה." אלעד נגע בשיער הערווה שלי, משך אותו מספיק בשביל להכאיב, אבל לא בשביל לתלוש שיערות.

נדב אמר, "בואנה, תראה את הביצים."

"כן, רואה. גדולות אלה."

"עופו!" צעקתי דרך המקל בפי.

הם התעלמו והמשיכו להסתכל עליי. אלעד כחכח בגרונו ואמר, "ביצים כאלה דורשות איזה הפלקה קטנה."

נדב צחק. "יאללה, תן לו אחת."

הרמתי את ראשי בדיוק כשאלעד סטר לי בביצים. צעקתי וכמעט הצלחתי להעיף את נדב מידיי. שניהם חיזקו את האחיזה שלהם ואלעד סטר לי כל כך חזק בצד הראש עד שחשבתי שעפה לי העין.

"תשתוק," הוא סינן. "תשתוק או שאתה מת פה."

"תכניס לו עוד אחת בביצים."

עוד כאב חד. ניסיתי לא לצעוק, אבל הכאב היה יותר מדי.

"תן לי גם," אמר נדב.

"בוא הנה, הוא לא יזוז."

נדב קם מכפות ידיי, שהרגישו נפוחות ושורפות. הוא התיישב על האדמה ליד אלעד ואמר, "הן נראות מפה עוד יותר גדולות. תגיד, כשאתה גומר, זה לתוך דלי?"

אלעד התפקע מצחוק. המשכתי להביט על השמים ולא האמנתי שזה באמת קורה לי.

"עכשיו הן בטח יתנפחו עוד יותר," אמר נדב ונגע בביצים שלי, מישש אותן.

"טוב, אל תהיה הומו, תן לו סטירה וזהו."

"שתוק, תרגיש איזה נעים זה."

גם אלעד אחז בביצים שלי והחל למולל אותן. בכיתי בקול, ידיי עדיין מעל ראשי, מרגישות כבדות כמו שאר הגוף שלי.

"בואנה, תפסיק לבכות כמו כוסית." נדב שוב צבט את הפטמה שלי, סובב אותה כמעט לגמרי. בכיתי חזק יותר, לא הצלחתי לשלוט בזה. "אני מוציא אותה אם אתה לא שותק, עוד רגע היא בחוץ."

הצלחתי לשלוט בעצמי ונדב שיחרר את הפטמה. הוא שוב אחז בביצים שלי, העביר אותן בין אצבעותיו.

"אסף!" הקול של שירה, רחוק בערך עשרים מטרים מאתנו. הפניתי הצידה את פניי, מקווה לראות אותה. נדב זינק מיד ונצמד לראשי, משך בשערותיי. "אם אתה מוציא הגה אני הורג אותך. נשבע לך." המבט בעיניו הבהיר לי שהוא משוגע מספיק בשביל לעשות את זה.

היא המשיכה לקרוא בשמי, נשמעת מרוחקת יותר. שמעתי את עופר אומר, "הוא לא פה, כנראה הבריז לך או משהו."

"איך הבריז? אני הטרמפ שלו."

"אז הוא מצא מישהי אחרת. שמעתי שהוא סתם חרמן שקופץ בין בנות."

"מאיפה שמעת את זה?"

"מכמה אנשים. נו, בואי, נרקוד קצת."

"אוף, לא מאמינה שהוא הסתלק."

"אני אטפל בו בשבילך אם בא לך."

"תפסיק לשחק אותה גיבור."

"טוב, לא משנה. אני צריך להשתין. תחכי לי במסיבה?"

"נו, שיהיה."

שמעתי את צעדיה מתרחקים וכמה שניות לאחר מכן עופר סינן, "איפה אתם?"

אלעד מיהר להרים את התחתונים שלי למעלה, וגם את המכנס. "כאן."

צעדים מתקרבים. עופר יצא מבין הצללים. הוא נעמד ליד הראש שלי והביט עליי מלמעלה. עדיין הייתי עם המקל בתוך הפה, ידיי מאחורי ראשי והחולצה שלי פתוחה לגמרי. הוא נע מעט לפנים והניח את הנעל שלו על החזה שלי, שורט את העור. "מה שקורה פה זו רק הזהרה. לא מכיר אותך ולא מעניין אותי מה ניסית לעשות הלילה. שירה שלי, ואפילו אם אני והיא לא נהיה ביחד, אתה לא מתקרב אליה. אני ברור?"

הנהנתי במהירות.

הוא הוריד את הרגל והתכופף ליד הראש שלי. "נישקת אותה, אה? נגעת לה גם בציצי?"

ניערתי את ראשי לשלילה. ידעתי שאני יכול לירוק החוצה את המקל ולנסות לדבר אתו בהיגיון, אבל הם היו שלושה ושום דיבור הגיוני לא היה עובד.

עופר אמר בשקט, "מקווה שנהנית מהנשיקה." הוא הניח את ידיו על שני צדי המקל והפעיל לחץ שגרם לכאב להתפרץ בצדי שפתיי. גנחתי מכאב ועצמתי את עיניי בחוזקה. למרות שאף אחד לא החזיק את ידיי ידעתי שאסור לי לנסות להדוף אותו ממני.

"את הלשון שלך תשמור עמוק בפנים, וגם את הידיים. אתה מבין?"

לא יכולתי להנהן. הכאב בצדי השפתיים היה משתק, על הגבול של לקרוע את העור.

"כוסית," סינן עופר ושחרר את הלחץ. נשמתי בהקלה, למרות שהכאב עדיין היה שם, וגם המקל.

עופר הביט על אלעד. "תנו לו עוד כמה אגרופים ותעיפו אותו החוצה, שאף אחד לא יראה אתכם. דחפו אותו למונית ותבהירו לו שאם הוא אומר על זה מילה למישהו אנחנו מוחקים אותו."

"אל תדאג," אמר אלעד. "אנחנו כבר מסיימים אתו."

"סבבה." הוא הסתובב ונעלם שוב בצללים.

בשניות הבאות הייתה דממה. כאב לי במרכז הגוף בגלל האגרופים ובמפשעה בגלל הסטירות. התנשפתי בכבדות וחיכיתי שיסיימו עם מה שהתחילו. ידעתי שאין טעם לנסות להילחם איתם, ושהם עומדים להכניס לי מכות ולזרוק אותי החוצה. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה, שיסתיים כבר. בבקשה שיסתיים כבר.

"טוב, מה עכשיו?" אמר נדב והתיישב ליד אלעד, צמוד למותניים שלי. "עוד קצת אגרופים וזהו?"

"עזוב אותך מאגרופים. זה בסוף." הוא משך שוב למטה  את התחתונים והמכנס שלי. "זה יותר כיף."

ירקתי הצידה את המקל. "די," סיננתי. "בבקשה."

אלעד טפח על הבטן שלי. "אתה תמשיך להיות בשקט, אחרת אני דוחף אבנים לתוך הפה שלך."

"הבנתי, בסדר? להתרחק ממנה. מבטיח לכם שאני בחיים לא אדבר אתה שוב, נשבע. רק עזבו אותי." לעזאזל עם הדמעות האלה ועם הקול הרועד שלי.

הם החליפו מבט שהיה לי קשה לקרוא בכלל האור המועט. התפללתי שזהו, שהם הבינו שהמסר עבר ושאין טעם להמשיך. אלעד היה הראשון שדיבר. "מצטער, אחי, אבל אנחנו ממש נהנים פה. ספוג את זה עוד קצת."

"בבקשה."

"ששש. אתה יכול לבכות אם בא לך, אבל תעשה את זה בשקט."

נדב אמר, "תן לו איזה אחת בביצים, זה כיף לראות אותן קופצות."

אלעד צחק והרים את ידו, גבוה כדי שאראה גם כן ואדע מה עומד לקרות.

הסטירה בביצים הייתה כמו פצצה במפשעה שלי, ולאחר מכן היו פצצות נוספות.

***

פתחתי את הדלת עם המפתח ונכנסתי פנימה באיטיות. הכול היה חשוך. נהג המונית הוריד אותי מקודם מול הבית, לאחר ששוב הציע לקחת אותי לבית החולים, אבל פחדתי שרועי עדיין יהיה ער. החלטתי לחכות שעה בערך מחוץ לבניין כדי לוודא שהוא לא יהיה ער כשאחזור. הדם הפסיק לזרום מהאף ומהחתך בשפה שלי, אבל ידעתי שהאזורים האלה נפוחים ויכולים להתחיל לדמם בכל רגע. התקדמתי באיטיות לכיוון השירותים, ידיי על צלעותיי. כל אזור המפשעה שלי הרגיש כאילו משקולת התרסקה עליו, לכן כל צעד היה עינוי.

הצעדים המעטים עד לשירותים היו מספיקים בשביל לגרום לי להזיע ולהרגיש מסוחרר. הדלקתי את האור, ששרף לרגע את עיניי, ונעמדתי מול המראה. בלעתי הרבה רוק כדי להעלים את הגוש בגרון. עין שמאל שלי הייתה נפוחה לגמרי, כך גם האף והשפתיים. החולצה שלי הייתה קרועה לגמרי, ועל הגוף שלי היו חבלות שללא ספק יראו רע יותר מחר.

מניאקים. רציתי שימותו. רציתי להרוג אותם, לקרוע להם את האיברים מהגוף. אבל יותר מזה רציתי שהכאב הזה יעבור, שתחושת חוסר האונים הזו שהרגשתי איתם לעולם לא תחזור. אל תבכה, אמרתי לעצמי כשהצריבה בעיניים החלה. אל תעז לבכות בגללם.

כמה שחיכיתי לערב הזה, להפסקה מכל החרא הזה עם רועי, להזדמנות להרגיש נורמאלי.
אבל הכול נהרס ואני נשארתי מדמם ומרגיש כמו האפס הכי גדול בעולם.

קפאתי כשהדלת נפתחה לפתע. הפניתי את מבטי הצידה, מצפה לראות את רועי. אלון הסתכל עליי במבט מנומנם. הוא לבש את הפיג'מה הלבנה שלו וחייך מעט כשהבין שזה אני. קלטתי את השנייה שבה הבין שמשהו לא בסדר, ורגע לאחר מכן, כשסיים לקלוט את הנזק לפניי, הוא התחיל לבכות, חזק.

"ששש. אלון, ששש." התקרבתי לכיוונו כשכאב חד הופיע במפשעה שלי ואילץ אותי לרכון לפנים, ידי על הכיור. עוד בכי, חזק יותר הפעם.

"שקט, אלון. בבקשה."

צעדים מהירים. "מה קרה? אלון, מה –  חרא." רועי רכן על ברכיו לידי, הרים את פניי. "מי עשה את זה?"

"לא משנה."

"אני לוקח אותך לבית חולים."

"לא צריך. זה יעבור. אני רק רוצה מקלחת ולישון."

אלון לא הפסיק לבכות. רועי הסתובב אליו וסינן, "אתה מפחיד את אסף. הוא יהיה בסדר, רק נפל. אני אטפל בו. נו, תפסיק לבכות!"

"אל תצעק עליו!" הצעקה שלי פתחה שוב את החתך בשפה שלי. דם זרם מהפה שלי ישר על הרצפה. אלון צרח. הכול הרגיש יותר מדי. סחרחורת מטורפת תקפה אותי לפתע. הספקתי לומר, "רועי – "לפני שנפלתי לתוך אפילה.

***

מים חמים העירו אותי. פקחתי את עיניי ולא הבנתי איפה אני נמצא.

"זה בסדר," אמר רועי. הוא היה לידי, מסבן את עורי בעדינות. הבנתי שאני על רצפת המקלחת, ערום. "התעלפת. תפסתי אותך בזמן. עוד מעט תהיה נקי ואז תלך לישון."

הכאב חזר במהירות, בכל כך הרבה מקומות. גנחתי ורועי הפסיק לסבן אותי ואמר, "אני לא רוצה ללחוץ עליך. רק תגיד אם אני צריך להתקשר למשטרה."

"לא. לא צריך."

"זה קרה בגלל שירה?"

"כן. החבר הקודם שלה."

"הלכת אתו מכות?"

"עם שני חברים שלו. הם – " לעזאזל עם הבכי הזה. רועי התקרב ומשך אותי אליו, הצמיד אותי לחזה שלו למרות שהייתי רטוב והוא לבוש בבגדים קצרים. בכיתי עליו במשך כמה דקות, מרגיש הקלה על היכולת לפרוק את התסכול שחשתי. הוא ליטף אותי בעדינות ולא אמר שבכי זה לתינוקות ושאח שלו צריך להתנהג כמו גבר. אחרי שנרגעתי הוא אמר בשקט, "לא צריך לדבר על זה אם אתה לא רוצה. אם תגיד לי אני אמצא אותם ואסגור חשבונות. אף אחד לא נוגע במה ששלי."

"ע – עזוב אותם. לא רוצה שום קשר איתם."

"בסדר. מה שתרצה."

"איפה אלון?"

"בסלון. תנסה לדבר אתו קצת, להסביר לו שהכול בסדר."

"צעקת עליו." הוא אף פעם לא הרים את הקול על אלון. עליי הוא צעק בלי סוף במשך השנים, אבל אני הייתי שונה.

"זה היה בטעות. ביקשתי ממנו סליחה. הוא שיגע אותי. תן לי לשטוף אותך."

המים החמים היו מתנה, במשך כמה רגעים הם הצליחו להרגיע את הכאב ולגרום לי להפסיק לחשוב. כשרועי הפסיק את הזרם הוא עזר לי לעמוד ונתן לי תחתונים שהביא. "הלכו הבגדים החדשים."

"מצטער."

"שטויות. נקנה לך חדשים."

סיימתי ללבוש את התחתונים ונשענתי על רועי בזמן שעזר לי לצאת לסלון. אלון קפץ מהספה כשראה אותי והתקרב במהירות. "אתה בסדר?"

"כן. בטח בסדר."

"צריך אמבולנס."

התקרבתי אליו ונגעתי בראשו. "אני בסדר. נפלתי, לא סיפור גדול. מחר יהיה בסדר."

"הרביצו לך. בוא נרביץ להם בחזרה."

חייכתי מעט. "אל תדאג. לך לישון."

"אני רוצה לישון אתך."

"איתי?"

"לשמור עליך." כאילו שיכולתי לאהוב את הילד הזה עוד יותר.

"נישן כולנו במיטה שלי," אמר רועי. "יש מקום."

"לישון ביחד!" אלון רץ לחדר של רועי.

"תודה," אמרתי בזמן שהמשכנו להתקדם.

"התנשקת אתה לפחות?"

לא רציתי לחשוב על שום דבר ממה שקרה הלילה, אבל בכל זאת אמרתי, "כן. היא הייתה מרוצה."

"כלבה."

"כן."

"אז לא גמרת או משהו."

"מה? לא."

"מעולה."

***

כשקמתי בבוקר שמעתי קולות מהמטבח. הייתי לבד על המיטה של רועי. פיהקתי ומיד הרגשתי את הכאב בשפה, ולאחר מכן את שאר הכאבים בגוף. כשניסיתי לזוז מעט זה הרגיש שהעור שלי נהפך למשטח של כאבים. הרמתי את פניי וראיתי את החבורות על הבטן שלי, איפה שפגעו האגרופים.

מהמטבח אלון אמר, "להעיר אותו כבר?"

"תן לו לישון."

"אבל האוכל מוכן."

"הוא צריך לנוח."

"כבר צהריים! אני אבדוק אם הוא ער."

"אלון – "

הדלת נפתחה. הרמתי יד כדי שיידע שאני ער. אלון התקרב אליי ונעצר לידי. "כואב?"

"כן. אבל לא נורא." נגעתי בלחי שלו. הרגשתי מורעב. "מה יש לאכול?"

"המון דברים! בוא."

ידעתי שברגע שאנסה לקום ייצאו ממני גניחות חזקות של כאב, ולא רציתי שישמע את זה ויילחץ. "חכה לי במטבח ואני כבר בא."

"טוב." הוא יצא החוצה בריצה ואמר לרועי שאני ער.

"בטח הערת אותו," אמר רועי.

"לא נכון!"

לקח לי דקה שלמה עד שהצלחתי להתיישב על קצה המיטה. העמידה גם לוותה בכאבים. לפני שהספקתי להתחיל ללכת הדלת נפתחה ורועי נכנס פנימה. הוא סגר מאחוריו את הדלת והתקרב אליי. "אתה נראה חרא. גם מרגיש ככה?"

"כן."

"הנה." הוא נתן לי כדור וכוס מים. בלעתי את הכדור ואמרתי, "תודה."

"הרגשתי את הביצים שלך אתמול בזמן שישנת. גם שם נכנסו בך?"

בזמן שאלון ישן אתנו הוא נגע בי . נהדר.

"כן, גם שם."

"הם… תהיה כנה איתי עכשיו. הם אנסו אותך?"

"מה? נראה לך?"

"בסדר, תירגע." הוא הניח את ידיו על כתפיי והתקרב, פניו ממש מול פניי. "תנוח בבית כמה ימים, עד שתחזור לעצמך. אני אפנק אותך."

"בסדר."

"תן לי קצת זיעת בוקר."

נאנחתי והרמתי את אחת מזרועותיי. אפילו כשלא ישנתי בחדר שלו, רועי היה נכנס לחדר שלי בבוקר ומסניף את בתי השחי שלי. הוא אמר שהריח שלי בבקרים הוא של זיעת לילה, וזה ריח ממכר.

הוא הוריד לי את היד לאחר שסיים ואמר, "אני מקפיץ אחר כך את אלון לחבר. מקווה שהמכות בביצים לא יפריעו לחליבה. אמורה להיות לך שם כמות רצינית."

"אפשר לוותר על זה היום? ממש כואב לי."

"בגלל זה נעשה את זה, כדי שתרגיש קצת נעים עם כל הכאב הזה. בוא."

***

נתי התקשר בזמן שאכלנו. הוא שאל איך היה, ולמרות שפתחתי את הפה בכוונה לשקר לו, פחדתי שמאוחר יותר הוא יגלה את האמת. הלכתי לחדר שלי עם הטלפון וסיפרתי לו בכללי את מה שקרה, הנשיקה עם שירה, ההופעה של עופר ולאחר מכן הקטע עם אלעד ונדב. לא הרחבתי על המכות ועל ההשפלה, פשוט סיפרתי לו שרבנו ושכנראה אצטרך להישאר בבית כמה ימים. השבעתי אותו שלא יוציא מילה על זה לאף אחד, והיה לי ברור שהוא לא ישבור את המילה שלו.

"ידעתי שהעופר הזה מתכנן משהו. ידעתי."

אמרתי לו שאדבר אתו מאוחר יותר, והוא הבטיח לקפוץ לראות מה איתי.

סיימנו לאכול ורועי יצא להקפיץ את אלון לחבר. נשארתי לבד ולפני שעמדתי להיכנס להתקלח הטלפון צלצל שוב. זה היה מספר שלא הכרתי, וידעתי שאם זו איכשהו תהיה שירה המילים יתקעו לי בגרון.

עם יד רועדת עניתי. "הלו."

"אסף?"

קפאתי. זה היה אלעד. איך הוא השיג את המספר שלי?

"אסף, אני יודע שאתה שם."

"מה – מה אתה רוצה?"

"אתה חי?"

"כן."

"יופי. רוצה להישאר חי?"

כל הרוק נעלם לי מהפה. התיישבתי על הספה כדי שלא אאבד שיווי משקל. "מה אתה רוצה?"

"רוצה שתשתוק. מה שקרה אתמול קרה בגללך, ואחרי שקיבלת את מה שמגיע לך אתה לא הולך להוציא על זה הגה. אתה מבין אותי?"

"כן. מבין."

"סבבה. טוב שיש הבנה. מישהו ראה אותך כשחזרת?"

"אחי."

"מה אמרת לו?"

"אני… אל תדאג, הוא לא יעשה כלום."

"אז סיפרת."

"מה יכולתי להגיד לו?"

"קודם כל תירגע, אל תרים עליי את הקול. אתה בטוח שהוא לא יעשה כלום?"

"כן. בטוח."

"בסדר. אני סומך עליך, אחי." הוא כחכח בגרונו. "יכול להיות שיבוא לי מתישהו לתת לך שוב פליקים על הביצים האלה שלך. היה כיף." הוא ניתק את השיחה ואני זרקתי הצידה את הטלפון והשענתי את ראשי על המשענת של הספה. הלב שלי פעם במהירות מטורפת ורק רציתי לשבור משהו.

הצלחתי לחזור לעצמי לאחר כמה דקות והלכתי למקלחת. המים גרמו לי להרגיש שריטות שלא שמתי לב אליהן, אבל לאחר הכאב הראשוני התחושה הייתה טובה ומרגיעה. שמעתי את דלת הדירה נפתחת ונסגרת וידעתי שרועי חזר. הוא נכנס לחדר המקלחת לאחר כשתי דקות בזמן שהייתי עם גבי אל הדלת.

"מרגיש יותר טוב?"

"כן," אמרתי דרך המים, גבי עדיין אליו.

"זוז קצת, אני נכנס גם."

הסתובבתי אליו. הוא עמד ערום. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו ערום, למרות כל הפעמים שראה אותי. הזין שלו עמד, אבל לא לגמרי. הוא היה בערך בגודל שלי, רק עם ביצים מעט קטנות יותר ויותר שיער. הוא חייך. "הגיע הזמן שתפגשו. זוז קצת."

נצמדתי לקיר כשרועי נכנס פנימה. תא המקלחת היה מספיק לשני אנשים, אבל מעולם לא התקלחתי עם אדם אחר. רועי שטף את פניו ושיערותיו נדבקו במהירות לעורפו. הוא חייך אליי דרך המים ואמר, "אתה נראה מפוחד, אח קטן."

"אני בסדר."

"עשו לך חתיכת עבודה על הפנים."

"מרגיש ככה."

"ניסית להילחם בחזרה?"

"לא ממש יכולתי."

"טוב, להבא תנסה. בוא תסבן לי את הגב."

לקחתי את תחליב הרחצה ושפכתי על ידיי. לא נגעתי מעולם ברועי, ולא משנה כמה אינטימיים היינו לאחרונה. נשמתי עמוק והתחלתי לסבן את הגב שלו. היו לו גב חזק, כתפיים רחבות. העור שלו היה חלק ונעים, אבל ידעתי שאם הייתה לי באמת בחירה לא הייתי נוגע בו עכשיו.

לאחר שסיימתי עם הגב רועי הסתובב והרים את ידיו. "עכשיו פה."

"אולי…"

"בעיה?"

"לא. אין בעיה." סיבנתי את החזה שלו. הפטמות שלו היו ממש גדולות ועכשיו הן היו זקורות לגמרי. הוא הזיז את בית השחי שלו כדי להבהיר לי שגם שם אני אמור לסבן אותו. האזור הרגיש חם, תחושת השיער הצפוף הייתה מוזרה, אבל נראה שרועי נהנה מזה. כשסיימתי הוא נתן למים לשטוף אותו ואז אמר, "תתקרב לפה. נו, בוא."

התקרבתי עד שהייתי צמוד אליו. הרגשתי את הזקפה שלו על הבטן שלי וזה היה מגעיל, לא רציתי להתקרב לזין שלו. הוא הצמיד אותי אליו, ממש בחיבוק. המים שטפו את שנינו בזמן שעמדנו מתחת לזרם. הוא ליטף את גבי ושאל, "מה הם עשו לך בביצים?"

"מ – מה?"

"איך הם הרביצו לך שם. ספר לי הכול." הוא הפסיק את זרם המים והביט בעיניי, ידיו על צדי פניי.

"אני מעדיף לא לדבר על זה."

"אני יודע. דבר בכל זאת."

הזקפה שלו עדיין הייתה על הבטן שלי, ובלי המים נעשיתי מודע יותר למצב שהיינו בו.

"אפשר לדבר על זה בסלון?"

"נדבר גם בסלון. עכשיו אנחנו כאן. קדימה, ספר לי כל מה שהיה שם."

סיפרתי לו, החל מההופעה של אלעד ונדב, הקטע שגררו אותי לקצה הגן וכל מה שקרה לאחר מכן. בכל הזמן שדיברתי לא הבטתי בעיניו של רועי, אבל הרגשתי את הזקפה שלו הולכת וגדלה. לא רציתי לחשוב על למה מה שקרה לי מחרמן אותו.

כשסיימתי רועי אמר, "אז שכבת שם ערום ושני אלה התעסקו אתך?"

"משהו כזה."

הוא נאנח. "אתה רואה שקשה לעמוד בפניך?"

"תפסיק."

"העיקר שאתה בסדר עכשיו. אם הייתי שם הייתי הורג אותם. אתה מבין את זה, נכון?"

"כן." באמת האמנתי שהוא לא ייתן לאף אחד לפגוע בי, לא מתוך אהבה, אלא מתוך תחושת בעלות.

רועי הצמיד את שפתיו לשפתיי ונישק אותי, נשיקה ארוכה ועמוקה. הרגשתי את ידו יורדת למטה עד שהתחיל להביא לי ביד בעדינות. בשלב מסוים הוא אחז גם בזין של עצמו והביא לנו ביד בו זמנית. זו הייתה תחושה מדהימה, וברגע שנאנחתי רועי אמר, "תעשה את זה גם. תיגע בהם ביחד."

"אני?"

"כן, אתה. אני לא לבד בכל הקטע הזה."

היד שלי רעדה, ממש רעדה, כשנגעתי בפעם הראשונה בזין של רועי. הוא נאנח ונישק אותי במצח. לא יודע למה ציפיתי, אבל הזין שלו הרגיש סתם כמו חתיכה של בשר חם. התחלתי להביא לו ביד והוא נאנח בקול ונצמד אליי עם ידיו מסביב לגבי. "אתה טוב בזה," הוא אמר, למרות שלא עשיתי משהו שכל אחד אחר לא יכול היה לעשות.

"חזק יותר."

הוא נעשה ממש קשה וחם בידי. השפתיים שלו נישקו אותי בכל הפנים והצוואר. הקולות שהשמיע הלחיצו אותי. נראה שהוא מאבד שליטה, ולמרות שראיתי אותו עצבני בטירוף בעבר, הוא תמיד היה בשליטה.

"מספיק," הוא אמר בשלב מסוים. "אני לא רוצה לגמור עדיין." הוא נשם עמוק והסתכל בעיניי. "יש לנו עכשיו שתי אפשרויות, לפני שאני אחלוב אותך במיטה."

שנאתי שהוא אמר "לחלוב". ביקשתי ממנו שלא ישתמש במילה הזו, אבל הוא אמר שזה בדיוק מה שאנחנו עושים, חולבים ממני את החלב, אז אין סיבה להשתמש במילה אחרת.

"מה?"

"האפשרות הראשונה היא שאתה מסתובב עכשיו ואני משחק לך עם החור. מכניס שתי אצבעות ומראה לך שזה לא נורא בכלל."

"מה? רועי – "

"האפשרות השנייה היא שאתה יורד עכשיו על הברכיים ויורד לי קצת. אני לא אגמור לך בפה, אבל צריך ללמד אותך איך יורדים."

הרגשתי תשוש, יותר נפשית מפיזית. "לא רוצה אף אחת מהאפשרויות," אמרתי בשקט.

רועי הניח את ידיו על כתפיי. "אני יודע שעדיין כואב לך, אבל שנינו יודעים שכאב זה יחסי, ואין לי בעיה להכאיב לך עוד יותר. אנחנו משחקים בכל הקטע הזה של החליבה כבר יותר מדי זמן. אני לא מתכוון להפסיק, אבל הגיע הזמן לגוון מעט, לקחת את הדברים לשלב הבא."

"למה? מה רע בשלב הזה?"

"הוא משעמם אותי. מצטער, אבל בא לי יותר. קדימה, מה אתה מעדיף?"

לעזאזל אתו. המחשבה על להכניס את הזין שלו לתוך הפה שלי הייתה דוחה, אבל לפחות ידעתי שבנות עושות את זה, וגם רועי עשה לי את זה ונראה שהוא נהנה. אבל אצבעות בתוכי? אין סיכוי. בחיים לא.

"אני… אני ארד לך."

הוא חייך. "אתה צפוי, אח קטן. אבל איך שאתה רוצה. רק על הברכיים."

"חייבים לעשות את זה כאן?"

"נעשה את זה גם בעוד מקומות, אל תדאג. אבל נתחיל כאן."

הוא הפעיל לחץ על הכתפיים שלי עד שירדתי על ברכיי. הזין העומד שלו היה  בדיוק מולי, נראה לפתע עצום. לא האמנתי שאצליח להכניס את כולו לתוך הפה שלי, אפילו לא חצי.

"אל תחשוב על זה יותר מדי. תעצום את העיניים ותכניס אותו פנימה. בלי שיניים, הרבה לשון. נעשה את זה לאט בהתחלה. אל תשכח לנשום מהאף." הוא ליטף את השיער הרטוב שלי עד שעצמתי את עיניי והכנסתי אותו לתוך הפה שלי.

בהתחלה השתמשתי רק בשפתיים, בזמן שדאגתי לא לגעת בו עם שיניי. בקושי הצלחתי להכניס אותו לפה שלי, ולא הבנתי איך הוא ושני הצליחו להכניס כל כך הרבה ממני לפה שלהם.

"עם הלשון," רועי אמר והחל לנוע מעט קדימה ואחורה.

כשהעברתי את הלשון מסביב לכיפה שלו הוא ממש נאנח בקול ואחז בחוזקה בשיערי. "ידעתי שתהיה טוב בזה. יו, עוד לשון. תכניס אותו עמוק יותר, אל תפחד."

כשניסיתי להכניס אותו עמוק יותר הרגשתי שאני מתחיל להיחנק. הזזתי מיד את הראש אחורנית ורועי מיהר לתפוס את העורף שלי. "תנשום דרך האף. אין מצב שאתה לא יכול להכניס אותו עמוק יותר."

ניסיתי שוב להכניס אותו עמוק יותר, אבל גם בפעם הזו הרגשתי על סף הקאה. כשהוצאתי אותו ממני כדי שאוכל לנשום לרגע, רועי רכן על ברכיו מולי והניח את ידו על העורף שלי. "לא מקובל עליי הפה הזה שלך."

"הרגשתי שאני עוד רגע מקיא."

"לא באמת היית מקיא, זה סתם מרגיש ככה. אתה עושה לעצמך חיים קלים מדי, למרות שאני כל פעם מתאמץ שיהיה לך טוב."

כן, חשבתי, אתה מתאמץ שיהיה לי טוב כדי שתוכל לשתות את מה שייצא ממני.

"מצטער," אמרתי.

"פתח את הפה. תן לי לבדוק את הגרון שלך."

מהסס, פתחתי את פי. רועי מיד דחף פנימה שתי אצבעות. בהתחלה הוא הניח אותן על הלשון ואז דחף באיטיות לעומק הפה. כשהגיע להתחלת הגרון אחזתי בידו וסימנתי עם עיניי שיפסיק. הוא התעלם ודחף עמוק יותר את האצבעות, בזמן שידו השנייה אחזה בעורף שלי ומנעה ממני לזוז.

"תירגע, אסף. אם תירגע זה יכנס בקלות."

התחלתי להיחנק, להרגיש שהגרון שלי נשרף בזמן שהאצבעות שלו המשיכו לנוע עמוק יותר.

"תראה עד איפה אני מגיע."

דחפתי את היד שלו בחוזקה, והמניאק המשיך להתנגד לי, המשיך לנסות להגיע לעומק הגרון שלי. הקיבה שלי השמיעה קולות וברגע הבא הרגשתי את הקיא זורם למעלה במהירות. רגע לפני שהקאתי רועי כנראה הבין מה עומד לקרות. הוא הוציא את האצבעות במהירות, קם על רגליו ויצא החוצה מהתא. הקאתי על רצפת המקלחת, קיא חם ששרף את כל הגרון שלי.

"אמרתי לך להירגע," אמר רועי. "הכול אתה הופך לסיפור."

רכנתי לפנים, משתעל ומרגיש בחילה. הקיא היה קרוב אליי, מסריח וכבר מתחיל לזרום לתוך תעלת הניקוז.

"תנקה כאן הכול ואז תלך לחדר שלך. אני צריך קצת שקט ממך."

הוא הלך ואני הפעלתי את המים וניסיתי לא לצרוח.

***

במשך היום בקושי דיברתי עם רועי. הוא הביא לי כל כמה שעות כדורים לכאבים וקצת תה, אבל לשמחתי הוא לא ניסה לגעת בי או לגרום לי לגמור. ישנתי הרבה וניסיתי לא לחשוב על כלום. אלון חזר בערב וישבנו לאכול ביחד. הוא דיבר הרבה, רועי דיבר קצת ואני לא דיברתי בכלל. רק רציתי לחזור לחדר ולישון.

לפני שעמדתי להירדם רועי נכנס לחדר שלי. הוא הדליק את האור, מה שסנוור אותי. ידעתי למה הוא בא וקיוויתי שאגמור מהר מפני שלא גמרתי כל היום.

"הנה." הוא התקרב והניח מלפפון גדול על השידה ליד המיטה שלי.

"מה זה?"

הוא נאנח. "מלפפון, אסף."

"אמממ… אני לא רעב."

הוא גיחך. "אתה משהו." הוא התיישב על המיטה לידי והניח את ידו על החזה שלי. "זה לאימון, לא לאכילה."

"איזה אימון?"

הוא הרים את המלפפון וקירב אותו לפניי. "כדי שנמנע ממצבים כמו היום במקלחת. אתה צריך להתאמן. אז תכניס את זה בקצב שלך לתוך הפה, עמוק במורד הגרון, עד שתפסיק להיחנק ולרצות להקיא."

לא הצלחתי לדבר. בהיתי במלפפון והרגשתי משותק.

"אתה לא צריך להגיד כלום," אמר רועי, "פשוט תתאמן ואל תאכזב אותי שוב."

הוא הניח את המלפפון על החזה שלי ונעמד. "לילה טוב, אספי."

לאחר שיצא נשארתי עם מלפפון על החזה וחשכה מוחלטת. לא האמנתי שהוא עשה את זה הרגע. למרות הכאבים שעדיין הרגשתי, תחושת הזעם הייתה חזקה יותר.

ניסיתי להירגע במשך כמה דקות, עד שלבסוף הצלחתי להפסיק להרגיש כאילו הדם שלי רותח. למרות שהייתי עייף אחזתי במלפפון וקירבתי אותו אל הפה.

לעזאזל, חשבתי בזמן שקצה המלפפון החליק במורד הגרון שלי. לעזאזל.

***

כשקמתי למחרת אלון ורועי היו מחוץ לבית. אכלתי וניקיתי קצת, ואז צפיתי בטלוויזיה בתכניות לא מעניינות. לקחתי כדור נגד כאבים והתחלתי להרגיש טוב יותר, לפחות במידה שכאב לא הופיע עם כל צעד שלקחתי.

בשלב מסוים נרדמתי על הספה. כשהתעוררתי זה היה בגלל יד על הכתף שלי, שנגעה בעדינות.

פקחתי את עיניי והבטתי על רועי. "היי."

"איך המרגש?"

"יותר טוב." התיישבתי. לפי השמש מחוץ לחלון לא נראה שעוד מעט ערב. הבטתי בשעון שלי. "חזרת מוקדם."

הוא נעמד מולי. "רציתי לבדוק מה אתך. אכלת?"

"כן."

"כדורים?"

"לקחתי."

"מעולה." הוא רכן לפנים ובתנועה מהירה אחז בשולי החולצה שלי ומשך אותה מעל הראש שלי. התנועה המהירה שלחה גל של כאב בצלעות שלי, אבל הצלחתי לא להשמיע קול.

"עשו עליך עבודה יפה," הוא אמר וליטף את הבטן שלי בעדינות. האצבעות שלו טיילו מסביב לטבור שלי, איפה שהמקל כמעט חדר לתוך הגוף שלי.

"זה עדיין כואב."

"אני יודע." הוא אחז במכנס שלי ומשך אותו למטה, הפעם יותר בעדינות. את התחתונים הוא הוריד לאט, אחרי שירד על ברכיו מולי. לאחר שהייתי ערום הוא התחיל לנשק באיטיות במעלה הרגליים שלי, עד שהגיע למפשעה.

הוא הסניף את שיער הערווה שלי, הסנפה עמוקה. האף שלו נגע בשערות, אוויר חם על העור.

כשהתחיל לרדת לי עצמתי את עיניי ולא חשבתי על כלום. התחלתי להיות טוב בזה, בלנתק את הראש ממה שקורה לי. רועי ירד לי במשך דקה ארוכה, ואחרי שעמד לי לגמרי הוא הפסיק והביט עליי. "התאמנת?"

הבנתי מיד למה הוא התכוון. כחכחתי בגרוני. "קצת."

"חושב שיש שיפור?"

"לא… לא יודע. אולי אני צריך עוד קצת זמן."

"אולי. בוא נבדוק."

הוא נעמד והתחיל להתפשט. הלב שלי פעם מהר והרגשתי שפי מתייבש מרוק. היה מבט נחוש בעיניו, כזה שהבהיר לי שהוא לא מתכוון לוותר ושכדאי שלא אאכזב אותו.

לאחר שהיה ערום לגמרי הוא התמקם מולי. הזין שלו עמד ונראה גדול יותר מאשר בפעם הקודמת, למרות שיכול להיות שרק דמיינתי.

"מוכן?"

נשמתי עמוק. אי אפשר להיות מוכן לדברים כאלה, אבל זה לא שינה כלום. קירבתי את ראשי אל הזין שלו ופתחתי את פי. הטעם היה כמו שזכרתי, קשה להגדרה, הזוי. סגרתי את שפתיי מסביב הכיפה ונגעתי עם הלשון בקצה הזין. לשמחתי לא טעמתי שתן או משהו אחר. התחלתי לרדת לו בקצב איטי, בכל פעם מנסה להכניס את הזין עמוק יותר פנימה. הייתי עם עיניים עצומות ורועי לא השמיע הגה או נגע בי. ידעתי שאני במבחן ושהוא בוחן כל תנועה שלי.

הרגשתי שאני מצליח יותר מאשר אתמול. הצלחתי להכניס יותר מהזין פנימה, ולא נלחצתי או נחנקתי. לאחר כמה דקות, כשהפה שלי כבר התחיל לכאוב, רועי הרחיק את מותניו. הרמתי את מבטי אליו והוא אמר, "יפה. יש שיפור. צריך יותר לשון. עכשיו שכב על הגב, אני אנסה להיכנס עמוק יותר."

"עמוק יותר מזה?"

"כן, אסף, הכנסת בקושי חצי פנימה. צריך להגיע למצב שהכול בפנים."

"מה? איך אפשר?"

"תאמין לי שאפשר."

לא האמנתי שאני אומר את זה, אבל בכל זאת אמרתי, "כשאתה עושה את זה לי אתה בקושי עובר את החצי."

הוא צמצם את עיניו. "וואלה, אתה מודד אותי עכשיו?"

"לא, אבל אתה מודד אותי."

"לכל אחד יש את התפקיד שלו כאן, אח קטן. זה שאני בכלל יורד לך זו מתנה שאתה צריך ללמוד להעריך. זה שאתה יורד לי… טוב, זה חלק מהתפקיד שלך כאן."

הרגשתי את פניי מתלהטים. "התפקיד שלי? לרדת לך זה התפקיד שלי?"

"לגרום לי להרגיש טוב, כן, זה התפקיד שלך. מה לא ברור?"

"דפוק," מלמלתי, וזו הייתה טעות.

הוא סטר לי, חזק. עפתי הצידה על הספה והבטתי עליו בעיניים רחבות.

"מה אני?"

"כלום."

"בטוח?"

"כן. סליחה."

"על הגב, קדימה. פה גדול."

רגע אחרי שנשכבתי הוא עלה עליי, הישבן החשוף על החזה שלי. זה הגעיל אותי, אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה כי תוך שנייה הזין שלו היה בתוך הפה שלי.

הוא ניסה לחנוק אותי, לפחות ככה זה הרגיש. לא משנה כמה ניסיתי להירגע ולא להיחנק, לא הצלחתי להכניס יותר מחצי זין פנימה. הוא התעלם מקולות המחנק שלי והזיז את ידיי כשניסיתי להרחיק אותו ממני.

"פשוט תירגע. אתה בסדר, עוד קצת פנימה."

לא הצלחתי לנשום וידעתי שבעוד רגע אני אקיא על שנינו. מרוב לחץ וחוסר שליטה השיניים שלי שרטו את הזין שלו. רועי צעק והתרחק ממני.

נשענתי הצידה וניסיתי לנשום.

"אידיוט," רועי סינן.

"אני רוצה ללכת לנוח," סיננתי, עם גרון שהרגיש כואב וחנוק. "כואב לי. בבקשה."

"אתה בסדר, סתם כוסית. שכב שוב על הגב."

"רועי, די. תן לי עוד זמן להתאמן."

"תתאמן אחר כך. אתה תכניס את הכול פנימה, עכשיו."

"למה אתה מניאק?" סיננתי. "אתה יודע שכואב לי."

"אתה מצפה לרחמים, אסף, ורחמים זה לא הקטע שלי. אין לי בעיה לפנק אותך אחר כך כמה שתרצה, אבל כשאני מבקש ממך לעשות בשבילי דברים פשוטים, אתה לא תתחיל לעשות לי הצגות."

"דברים פשוטים? לא רוצה לרדת לך."

"זה לא רלוונטי."

"זה כן!"

סטירה על הראש. נשכתי את שפתיי כדי לא לבכות.

"אני חושב שאני מעדיף את זה ככה. כשאתה קל להשגה זה מוציא חלק מהכיף. אני מוכן לוותר לך על הירידה בינתיים. לא צריך שתכניס את הזין שלי לפה שלך."

אמרתי בשקט, "תודה."

הוא חייך, החיוך השטני שלו. "אין בעד מה. עכשיו שכב על הגב ופסק את הרגליים. אני רוצה לבדוק מה קורה בתוך הגוף שלך."

"רועי – "

הוא אחז בכתפיי ודחף אותי בכוח על הגב. "רוצה לראות את הפנים שלך, אח קטן."

"בבקשה לא. רועי, די."

"ששש. אתה באמת רוצה לעצבן אותי עכשיו? זה חכם?"

"אני לא רוצה את זה."

"אני יודע." הוא התקרב אל פניי, ליטף את הלחי הנפוחה שלי. "היה די מוזר אם היית רוצה את זה. אבל מה שחשוב זה שאני רוצה את זה, רוצה אותך. כל מה שאתה צריך לעשות זה לשכב בשקט ולתת לי ליהנות. ההנאה שלי שווה לשקט שלך."

עצמתי את עיניי. הגרון שלי הרגיש חנוק. "זה לא הוגן."

הוא צחק בשקט. "כן, החיים לא הכי הוגנים. מפתיע." הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי, אבל לא שיתפתי פעולה. "תפסק את הרגליים, אסף. קדימה, אל תגרום לי לבקש פעמיים. יפה. שים רגל אחת על המשענת, השנייה על הרצפה. ילד טוב. אני לא רוצה לשמוע אותך צועק או מתחנן. בחיים לא היית פגיע כמו שאתה עכשיו, ואין לי בעיה להכאיב לך אם תעצבן אותי. זה רגע מיוחד מאוד בשבילי, בשבילנו. אנחנו עוברים ממגע סתמי למשהו עמוק יותר." הוא אחז בפניי והכריח אותי להביט בעיניו. "אני עומד להכיר את הגוף שלך מבפנים, אספי. אין דבר עמוק יותר מזה. אחרי שנסיים פה נהיה יותר קרובים משהיינו אי פעם."

אני בחיים לא אהיה קרוב אליך, חשבתי. בחיים לא דחית אותי כל כך, בחיים לא שנאתי אותך כל כך. אבל לא אמרתי כלום, פשוט הבטתי על התקרה בזמן שרועי התמקם בין רגליי והעביר את לשונו במורד הירכיים שלי.

"ידיים מאחורי הראש, אסף. כמה שאתה יפה." האצבע שלו הייתה לפתע בין הרגליים שלי, על החור. כמעט צעקתי, אבל הצלחתי לעצור את עצמי ברגע האחרון. תירגע, אמרתי לעצמי. אין לך מה לעשות עכשיו. הוא משוגע. הוא ישבור אותך אם תתנגד לו ואז יעשה את מה שרצה לעשות עם יותר כוח.

שמעתי אותו מכחכח בגרון ורגע לאחר מכן הוא ירק על החור שלי. נלחמתי בגל בחילה שהופיע. האצבע שלו התחילה להפעיל לחץ, וכל כך רציתי לצרוח עליו כשיפסיק, שיעזוב אותי כבר. "הגוף שלך מת להיפתח," הוא אמר בשקט. "אני מרגיש שאתה רוצה אותי בפנים. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל בסופו של דבר הגוף שלך רוצה אותי, רוצה שנרגיש קרובים אחד לשני."

"משוגע," סיננתי בשקט, למרות שלא התכוונתי לומר את זה בקול רם.

"משוגע? טוב, אולי." האצבע שלו חדרה לפתע לתוכי, נכנסה בעוצמה פנימה עד הקצה. צעקתי מההלם ומהכאב החד. רועי סטר לי על הביצים, כמו שאלעד ונדב עשו. צעקתי שוב וכיסיתי את פניי.

"בחיי, זה כיף." לפני שהבנתי על מה הוא מדבר הרגשתי את כף היד שלו סוטרת לי שוב על הביצים. צעקתי לתוך כפות ידיי. הכאב בביצים הרגיש כמו שריפה עמוקה, גרם לכאב בפי הטבעת שלי להפוך לכמעט לא מורגש.

"תוריד את הידיים. תנשום עמוק ותירגע."

כאב לי מדי בשביל להירגע, אבל בכל זאת נשמתי עמוק והורדתי את ידיי. הרגשתי אותו בתוכי, האצבע שלו בין שריריי, תחושה שמעולם לא הרגשתי ולא רציתי להרגיש שוב. איך הוא יכול לעשות את זה? זה לא מגעיל אותו? אין סיכוי שלהיות ככה בתוכי גרם לו להרגיש הנאה.

הוא הוציא מעט את האצבע שלו ורגע לפני שעמדה לצאת לגמרי הוא דחף אותה שוב. נאנקתי ואחזתי בקצה הספה כשהכאב החד הופיע שוב. אבל הפעם הוא היה בעוצמה נמוכה יותר ממוקם.

"אתה כל כך חם שם," רועי אמר. היה משהו חולמני בקול שלו. "אני מרגיש את הגוף שלך תופס אותי. הוא ממש רוצה אותי בפנים."

שוב האצבע שלו יצאה החוצה ומיד חזרה פנימה. התנועות שלו נעשו מהירות יותר. לקח לי כמה שניות להבין שהוא בעצם זיין אותי עם האצבע שלו. כשהבנתי את זה השרירים שלי נסגרו מיד, מה שהגביר את הכאב וגרם לרועי להתאמץ יותר לדחוף פנימה את האצבע שלו.

"תירגע," הוא סינן. "אתה נהנה וזה מלחיץ אותך."

"מספיק," אמרתי. "עשינו את זה מספיק."

"אתה לא קובע כמה זה מספיק."

האצבע שלו נעה במהירות. עצמתי את עיניי כשתחושה שלא הכרתי החלה למלא את המותניים שלי. הרגשתי זרמים באזור המפשעה שלא רציתי להרגיש. עצמתי את עיניי בזמן שפעימות ליבי התגברו. בשלב הזה השרירים שלי כבר הפסיקו להתנגד והכאב נהפך לפחות משמעותי. שמעתי את צליל החיכוך של האצבע שלו עם העור שלי וזה היה בעצם הקול היחיד ששמעתי חוץ מהנשימות המהירות שלי.

"עוד אצבע," אמר לפתע רועי.

הרמתי את ראשי. "לא, די. רועי, מספיק."

"ששש. עוד אצבע לא תהרוג אותך. תראה איך מתחיל לעמוד לך."

"לא עוד אחת. נו, די."

הוא נאנח ובדיוק כשחשבתי שהוא עומד לוותר לי, כף היד שלו פגעה בביצים שלי. צרחתי בכל הכוח שהיה לי, לא היה אכפת לי מי ישמע. רועי זינק עליי וסתם את פי עם כפות ידיו, כמעט שבר לי את האף. הפנים שלו היו בדיוק מעל פניי, העיניים שלו רחבות עם נימים אדומים בצדדים. "אם תצרח ככה שוב אני מוציא לך את הלשון."

הוא עזב את פניי ותפס את הביצים שלי. הפסקתי לנשום. "הגיע הזמן שתלמד להתמודד עם כאב. לא מוכן שתתחיל לצעוק לי כאן בכל פעם שמגיע לך עונש. אני הולך לתת לך עכשיו שם סטירה ואתה לא הולך להוציא הגה. אני מובן?"

זה כבר היה יותר מדי. למרות שלא רציתי וניסיתי לשלוט בעצמי, הדמעות פשוט הופיעו. רועי נאנח ואמר, "נהדר. פשוט נהדר. אתה מרוצה עכשיו? מרגיש יותר טוב?"

דרך הדמעות אמרתי, "בבקשה תפסיק."

"אתה הולך לקבל ממני את הסטירה הזו בשקט, או שאני צריך להביא את החגורה?"

ניגבתי את פניי. "אני שונא אותך."

"אתה לא. אתה סתם מפוחד. זה יעבור."

"זה לא."

"טוב, אז זה לא. לא משנה לי ממש. סטירה או חגורה?"

"סטירה," אמרתי בשקט, מבטי שוב אל התקרה, מרגיש תשוש ומרוקן מאנרגיה.

רועי חזר לשבת על המיטה בין רגליי המפוסקות. מבלי להזהיר הוא פגע בי שוב עם כף ידו, אבל הפעם לא צעקתי. הכאב היה חד, כמו סכין במפשעה. אבל הוא לא קיבל את הסיפוק של לשמוע אותי צועק.

"ילד טוב," הוא אמר וליטף את שיער הערווה שלי. "אם אתה חושב שלראות אותך סובל עושה לי את זה, אתה טועה. הייתי מעדיף שהיית שוכב פה ונאנח בהנאה, נוגע בעצמך ומרגיש הכי בנוח אתי. אבל אתה לא מאפשר לנו את זה, אז זו האלטרנטיבה. תמיד תזכור שיש אלטרנטיבה. עכשיו ניתן לשתי אצבעות לטייל בתוך הגוף הנעים שלך."

האצבע הראשונה נכנסה יחסית בקלות. רועי הניע אותה במהירות בתוכי, שוב גורם לי להרגיש את הזרמים האלה בכל המפשעה. כעבור דקה בערך הרגשתי את הלחץ שם מתעצם כשאצבע נוספת התחילה לחדור פנימה. נשכתי את שפתיי ועצמתי את עיניי בחוזקה. כל חלק בי רצה לצעוק שזה לא אמור לקרות, שום דבר לא אמור להיכנס לשם. זה לא היה כואב כל כך ומגעיל כל כך אם זה היה בסדר.

"תרפה," סינן רועי. "אתה שולט ברמת הכאב. אם תרפה ותירגע אתה רק תהנה."

שקרן. הוא זה ששלט בכאב. אם היה בוחר להפסיק עכשיו הכאב היה נפסק מיד.

היה קשה להאמין איך השרירים שלי, שבהתחלה לא הצליחו להתמודד אם קצה של אצבע אחת, התחילו להפסיק להתנגד לחדירה של שתי אצבעות. כעבור כמה דקות רועי הצליח להניע את האצבעות שלו במהירות בתוכי, ממש החליק פנימה והחוצה כאילו שכל השרירים שלי נעלמו.

"עכשיו השיא," רועי אמר לפתע ורכן מעט לפנים. הוא הכניס את הזין שלי לתוך הפה שלו והתחיל לרדת לי, בזמן שהאצבעות המשיכו לטייל בתוך הגוף שלי. התחושה שהופיעה גרמה לי לשכוח לנשום. כיסיתי את פניי בידיי והתנשפתי במהירות, מרגיש שהכול יותר מדי, עוצמתי מדי. סיננתי, "מספיק, אני לא מרגיש טוב," כי באמת הרגשתי שעוד רגע אאבד את ההכרה.

רועי התעלם והמשיך לרדת לי. התחיל לעמוד לי במהירות, בחיים לא עמד לי כל כך מהר וכל כך חזק. נראה שהאצבעות בתוכי הפכו להיות חלק ממני. הן הגיעו כל כך עמוק ונעו בכזו חופשיות, עד שהיה קשה לעכל מה לעזאזל קרה לי.

"א – אני גומר."

הלשון של רועי נעה מהר יותר, השפתיים נעשו רטובות יותר. רועי נאנק מהנאה כשגמרתי בתוך הפה שלו. השרירים שלי נסגרו, מה שגרם לאצבעות להיות שוב מאוד מורגשות. מעולם לא גמרתי בכאלה כמויות. אפילו רועי לא הצליח לבלוע את הכול. כשהרים את ראשו כמה טיפות של זרע כיסו את הבטן שלי. הוא ליקק את הכול במהירות, כאילו היה מורעב.

"בחיים לא היית כזה טעים." הוא חייך אליי. "להוציא או להישאר עוד קצת בפנים?"

הוא נשמע כאילו התשובה לא ברורה לו מאליו. הרמתי מעט את ראשי וראיתי את הזרוע של רועי בין רגליי. מהזווית הזו נראה כאילו כל היד שלו בפנים.

"תוציא."

"לפני זה חשוב שתבין שבסופו של דבר גמרת ככה כי נהנית. שלוש אצבעות בפנים וזו הייתה הגמירה הכי חזקה בחיים שלך."

"ש – שתי אצבעות."

"שלוש. כבר הפסקת לשים לב בשלב מסוים. הנה…" הוא הוציא אצבע אחת, מה שגרם לי לנשום במהירות. לאחר מכן אצבע שנייה ולבסוף שלישית. שלוש אצבעות בתוכי. אפילו לא שמתי לב. לעזאזל. אני דוחה. דפוק.

הוא טייל עם האצבעות החמות שלו, שלפני רגע היו בתוך הגוף שלי, על הירכיים שלי. זה הגעיל אותי, ולמרות שניסיתי להזיז את הרגליים רועי לא עזב אותי. עם ידו השנייה הוא לחץ על הזין שלי, שכבר הפסיק לעמוד. טיפה אחרונה של זרע יצאה החוצה ורועי מיהר להצמיד את שפתיו ולינוק אותה.

"רוצה להתקלח?" הוא שאל.

"כן." למרות שגם מקלחת לא תגרום לי להרגיש פחות מטונף.

"בסדר. לך לשטוף את עצמך. אחר כך נשכיב אותך לישון. היית ילד טוב בסופו של דבר."

קמתי בזהירות מהספה, עם התחושה ההזויה הזו במרכז הגוף שלי. בחיים לא הרגשתי משהו דומה לכך. לפני שנכנסתי לחדר המקלחת עצרתי ואמרתי, "אני לא רוצה לעשות את זה שוב. נמשיך לעשות דברים אחרים אם אתה רוצה, אבל לא את זה."

רועי נאנח וחייך, חיוך של רחמים. "לך תתקלח, אסף. אני לא מתכוון לדבר אתך על מה יקרה מעכשיו, כי בתכלס זו לא החלטה שלך."

"רועי – "

"מתי שיבוא לי לעשות לך את זה שוב, אני אעשה. הדבר היחיד שאתה יכול להחליט זה כמה בעיות תעשה לי תוך כדי, וזה כמובן יוביל לכמות העונשים שתקבל ממני. במקומך הייתי זז להתקלח לפני שיבוא לי שוב לבקר בפנים."

עם פניי לוהטות וידיי מאוגרפות, סגרתי את דלת המקלחת מאחוריי והלכתי לשטוף את מה שאפשר מהטינופת שכיסתה אותי.

***

חלמתי שאני ילד, באיזה טיול משפחתי ברמת הגולן. אלון עדיין לא נולד, אבל אמא שלי הייתה בהיריון. טיילנו בשביל אפר, עם ההורים שלי בערך עשרים מטר לפנים. רועי הלך לידי, כבר נער מתבגר, כזה שלא דיבר אתי אלא אם כן היה חייב. גם בחלום, כמו במציאות, היה לי ברור מגיל קטן שאחי שונא אותי, היה מעדיף אם לא הייתי נולד.

בחלום הוא גרם לי ליפול באמצע ההליכה. התרסקתי על החזה, בנס לא על הפנים. לפני שהספקתי להוציא קול הוא נשכב מעליי וכיסה אותי עם גופו. יד אחת כיסתה את פי ולא הצלחתי להוציא מספיק קול בשביל שהוריי יפסיקו ללכת. ראיתי אותם מתרחקים בזמן שרועי שכב מעליי ולחש לי באוזן, "אתה שלי עכשיו. אל תנסה לברוח. אתה שלי."

הוא הכניס יד לתוך המכנסיים שלי, מתחת לתחתונים. לא משנה כמה נאבקתי, הוא לא זז ממני. היד שלו אחזה בישבן שלי, צבטה בחוזקה. הרגשתי חסר אונים, כמו בובה תחתיו. בכל הזמן שנגע בי הקול שלו לא הפסיק להתנגן באוזניי, "אתה שלי. אתה שלי."

קמתי בבהלה, לתוך חשכה מוחלטת. נשפתי אוויר והרגשתי זיעה על העור. החלום הזה היה כל כך מוחשי עד שלא הייתי בטוח אם מדובר אולי במעין זיכרון שהדחקתי. אבל לא, הוא מעולם לא היה מסתכן בדבר כזה כשהוריי עוד היו בחיים. רק אחרי כמה שנים, כשהם נהרגו ועברתי להיות באחריות שלו, הוא התחיל להיות אלים איתי, במקום סתם להפגין שנאה או חוסר עניין.

"חתיכת סיוט."

קפצתי בבהלה. כאילו שהייתי צריך את זה אחרי איך שהתעוררתי.

"על מה חלמת?"

רועי ישב על כיסא ליד המיטה שלי, בתחתונים עם רגליים שלובות.

ניגבתי זיעה מעיניי. "סתם. לא זוכר."

"אני הייתי שם?"

היססתי רגע לפני שאמרתי, "כן."

"הכאבתי לך?"

"כן."

"נהנית להכאיב לך בחלום?"

"כ – כן."

הוא נאנח והעביר יד על פניו. "זוז קצת, תן לי מקום."

זזתי מעט והוא נכנס פנימה, מתכסה מתחת לשמיכה. הסרחתי מזיעה והייתי דביק, אבל זה לא הפריע לו להניח את היד מסביב לחזה שלי ולקרב את הפנים שלו לפניי. הוא שכב על הצד בזמן שאני שכבתי על הגב, מבטי אל התקרה החשוכה. מחוץ לחלון חתול מעצבן יילל, אבל חוץ מזה העולם היה שקט.

"אז רועי בחלום נהנה להכאיב לך?"

ליחחתי את שפתיי ואמרתי, "לא רק בחלום."

הרגשתי את הנשימה שלו על הצוואר שלי. "זה לא נכון."

"שקרן." לא יודע מה גרם לי לדבר אליו ככה, כשהייתי יחסית רגוע והוא לא הכאיב לי. פשוט הרגשתי כנראה תשוש מדי בשביל לחשוב על כל מילה.

"אני לא משקר, אסף. אין לי סיבה. אני רוצה להיות גלוי אתך תמיד." הוא נשם עמוק. "אני אדבר עכשיו ואתה תקשיב, בסדר?"

הנהנתי.

"קודם כל אני רוצה להתנצל על מה שקרה בצהריים. נכנסתי בך חזק מדי. לא הייתי מגיע למצב הזה אם היית משתף פעולה כמו שביקשתי, אבל בכל זאת, כואב לך עכשיו ויכולתי לחכות עם זה."

הוא הפסיק לדבר וכנראה חיכה לשמוע תודה ממני, אבל זו הייתה חרא של התנצלות ולא הרגשתי צורך להודות לו עליה. הנהנתי פעם אחת ורועי המשיך לדבר.

"אני מבין שמה שקורה פה לאחרונה מבלבל אותך, גורם לך להרגיש שמשהו לא בסדר, למרות שאני כל הזמן אומר לך שזה כן. כנראה שהייתי צריך לקחת את זה לאט יותר אתך, למרות שכן ניסיתי לתת לך זמן להתרגל. אני רוצה שתבין שמאז שההורים מתו באמת שלא ראיתי סיבה לחיות אתך. אתה יודע איך הרגשתי כלפיך, וזה שפתאום הפכת להיות באחריות שלי… טוב, זה שיגע אותי."

ידעתי שהוא מדבר בכנות, בלי מסכות. כנראה לא מנסה בכלל להכאיב לי. אבל לעזאזל, הוא הכאיב. הרגשתי דמעה זולגת מהעין לצד הפנים, ואם רועי שם לב הוא לא אמר כלום.

"אני חושב שזה היה לפני שנתיים בערך שראיתי פוטנציאל למשהו יותר אתך. חזרתי הביתה וראיתי אותך מרים שברים של איזה אגרטל ששברת בטעות בזמן שניקית. היה לי יום חרא בעבודה וממש לא היה לי כוח לחרא הזה. אני זוכר שהשתמשתי בחגורה, אבל לא הרבה. אחר כך אמרתי לך לקחת את מברשת השיניים שלך ולהתחיל לנקות אתה את הרצפה. במשך שעתיים בערך היית על ארבע, עברת עם מברשת שיניים על כל הרצפות. היית עדיין עם תחתונים אחרי החגורה, אבל בכל זאת הזעת בכמויות." הוא התקרב אליי עוד יותר, השפתיים ממש ליד האוזן שלי. "אני זוכר שבשלב מסוים עמדתי שם, לא רחוק ממך. הסתכלתי עליך על ארבע, מנקה בתחתונים. ראיתי את בית השחי שלך והפלאתי שלאחי הקטן פתאום מתחילות לגדול שם שיערות. ממש הסתכלתי על הגוף שלך, על העור הלבן הזה ועל השערות הקצרות על הרגליים. חשבתי על זה שאתה נהפך עוד מעט לגבר, ולפני ששמתי לב התחיל לעמוד לי. ראיתי אותך בתחתונים וזה חרמן אותי. ממש רציתי לטעום את הזיעה שעל העור שלך, חשבתי איזה מגניב זה יהיה ללטף לך את הפטמות. עד לאותו הרגע בחיים לא חשבתי על משהו עם גבר, אז עם אחי? מטורף לגמרי."

הוא התחיל ללטף בעדינות את הכתף שלי. המשכתי לשכב מבלי לדבר, מרגיש קפוא, משותק. זכרתי את היום הזה, את החגורה ואת הכאבים בכל הגוף אחרי שעות של ניקוי הרצפה עם מברשת שיניים.

"מאותו היום התמונה שלך על ארבע לא יצאה לי מהראש. רק אחרי כמה חודשים התחלתי להביא ביד עם מחשבות עליך, והתחלתי לבקש משני לזיין אותה בתחת. היה לי קל יותר לדמיין שאני אתך ככה. עדיין נגעלתי מעצמי, נגעלתי מהמחשבות שלי. אבל לאחרונה, לפני חודש בערך, התחלתי לחשוב שאולי הדבר שאני לא רוצה לחשוב עליו הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים. אתה מבין, אספי, עד לאותו הרגע הרגשתי שאין לי מה לעשות אתך, שאתה הפרעה, חסר חשיבות. והנה, פתאום הצלחתי לחשוב על… טוב, על תפקיד עבורך. משהו שתוכל לעשות, להיות, ויגרום לי להרגיש טוב לגביך."

"א – אני לא מבין." ולא ידעתי אם אני רוצה להבין.

"זה לא כזה מסובך. אני מתכוון שהבנתי שאתה יכול להיות הרבה יותר בשבילי מאשר סתם הפרעה. אתה יכול להיות מישהו שאני ישן אתו, מדבר אתו, נוגע בו… הקשר שלנו יכול להיות הרבה יותר ממה שהיה מקודם, וזה ישנה את מה שאני מרגיש כלפיך."

הוא כחכח בגרונו. רציתי שיפסיק לדבר, אבל הוא המשיך. "במשך שבועיים בערך הייתי נכנס לחדר שלך ומביט עליך ישן. בכל לילה רציתי להעיר אותך, לגעת, אבל אף פעם לא העזתי. רק בלילה שהתעוררת הבנתי שזו ההזדמנות שלי. אני חייב לומר לך, אספי, הלילה הזה שינה הכול. הלכתי לישון עם תחושה שאני רוצה להיות קרוב אליך, לדבר אתך, להרגיש אותך. לא היה אכפת לי אם תנקה, אם תהיה פה מועיל. מצאתי משהו אחר שתוכל לתת לי, וזה הפך אותך למשהו כל כך חשוב עבורי. אז אתה מבין… כשאמרתי מקודם שהתפקיד שלך זה לרדת לי, לא באמת התכוונתי שזה התפקיד שלך. זה מורכב יותר מזה. אבל בגדול, כן, התפקיד שלך פה זה לספק אותי, להיות חלק מהחיים שלי שיגרום לי הנאה, סיפוק. אם תקבל את זה… אם באמת תבין שזו הזדמנות מדהימה עבורך, אני בטוח שכל השאר פשוט יזרום."

הוא נגע בפנים שלי והזיז אותם כך שעיניו היו מול עיניי. "אתה צריך לעשות שינוי בחשיבה שלך. תתחיל לחשוב על איך תוכל לגרום לי להרגיש טוב, כי אם אני מרגיש טוב לשנינו יהיה טוב. אם תחשוב בכיוון הזה, במקום בכיוון של 'קשה לי', או 'אני מפחד', הכול יהיה לך פשוט יותר."

הוא חייך מעט. "זה היה חתיכת מונולוג, אבל היה חשוב לי שהכול יהיה גלוי בינינו. אני מקווה שעכשיו יהיה לך קל יותר להתמודד עם זה, ואולי… לא יודע, תפסיק לחכות שאני אבוא אליך. תהיה יותר אסרטיבי בכל הקטע הזה. ברור לי שעם הזמן אתה תרצה את זה בדיוק כמוני, אבל יהיה נחמד להתחיל לראות כבר עכשיו שאתה בקטע."

הוא ליטף את פניי והמשיך להביט עליי. ידעתי שעכשיו תורי לדבר, לענות למה שאמר. אבל הרגשתי משותק, לא מסוגל לחבר בין מחשבה אחת לשנייה. לאחר כדקה הצלחתי לומר, "אתה רוצה להפוך אותי לזונה שלך."

הוא מצמץ. "מה זה? אחרי כל מה שאמרתי לך, זה מה שיש לך להגיד לי?"

"כן."

הוא נאנח והפסיק לגעת בי. "למה בכלל ניסיתי? לעזאזל אתך, אסף, מגיעה לך כזו סטירה."

"למה?"

"כי אתה לא מנסה אפילו להבין. תפסיק רגע לחשוב על עצמך כקורבן, אתה לא. לפני זה… כן, לפני זה היית קורבן, היית אומלל. נכון. אבל עכשיו? אני מתייחס אליך כמו אל מלך, אפילו אלון יתחיל לקנא עוד מעט. אולי תתמקד בזה במקום במה שמסביב?"

"מה שמסביב זה לא עניין קטן. מה שמסביב גורם לי להרגיש כמו…" לא הצלחתי להוציא החוצה את המילים.

רועי חזר לגעת בפניי. "כמו שאמרתי, אני יודע שזה תהליך ושאנחנו עוד יחסית בהתחלה. אני רק מבקש ממך לנסות. יש כאן הזדמנות מדהימה, ואני לא אתן לחסמים שיש לך בראש להפיל את מה שאני מנסה לבנות כאן. תשתף אתי פעולה, אסף, זה יעשה טוב לשנינו. היי, תסתכל עליי. תבטיח לי שתנסה, טוב?"

עצמתי את עיניי. רציתי להגיד לו שיעוף מהחדר שלי, שיעזוב אותי בשקט ושילך לחפש מישהו אחר שיספק אותו. אבל הוא לא היה משחרר, לא היה מוותר על מה שהתחיל וכל כך רצה.

"אני אנסה," אמרתי בשקט.

הוא נישק את שפתיי. "מעולה. מעדיף לישון לבד?"

התחלתי לומר שכן, אני רוצה לישון לבד, רחוק ממנו, לא לחשוב עליו בכלל. אבל ידעתי שזו לא תהיה התשובה הנכונה. "זה בסדר אם נישן ביחד," אמרתי.

רועי חייך. "אח מדהים שלי. תסתובב, תן לי לחבק אותך."

ככה נרדמתי, מלא בכעס שלא ידעתי איך להוציא.

 

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il