טיול ערב – פרק ב'

21/05/2015

שיעור באילוף הכלב

"אני רואה שאתה עדיין נרגש ממפגש הערב," אמר האדון כשהוא מתבונן בחיוך לחילופין בפני המסמיקות לשמע הערתו, במפשעה שלי ובמזדקר במרכזה. "תביא לי את התרמיל, אני צמא." ניגשתי לספסל שקודם ישב עליו עם אדי, תפסתי את התרמיל בפי והבאתי לו. הוא נטל ממני את התרמיל, הוציא בקבוק מים ושתה ממנו. התבוננתי בו שותה וחשתי בצמא. נעצתי בו מבט מתחנן. הוציא בקבוק מים ואת קערת האלומיניום המוכרת לי, יצק לתוכה קצת מים והניח על הקרקע לצד הספסל "קח, שתה גם אתה." כרעתי על ארבע, לוקק את המים משתדל לשתות כמה שיותר לרוות את צימאוני. הגעתי בלשוני לקרקעית האלומיניום. חשתי בידו המגששת בירכיי. "אתה ממש שופע מהשפיך של כושי. אתה לא יכול ללכת כך."

הוא נתן לי ללקק את אצבעותיו מהנוזל שיצא ממני, ואחר ניגבן בשערותיי. "אתה צריך לאמן את שריר הסוגר שלך, כך שתוכל לכווץ ולשמור אצלך אוצרות כאלה, אבל גם תוכל לקלוט איברים רציניים. בשביל זה קניתי לך מתנה." האדון הוציא מהתרמיל שקית חומה, ושלף ממנה משהו די משונה – גוש, כנראה מפלסטיק, מזכיר קצת בקבוק קוקה קולה בגלל קוטרו הלא אחיד, צד אחד שלו נראה כמו ראש של זין, עם תבליטים דמויי עורקים בולטים. חלקו האחורי מעוצב כזנב של כלב. "קח, תעשה איתו הכרה." אמר וקירב את ראש הזין לפי.

פתחתי את פי עד תום באופן אינסטינקטיבי לקלוט אותו, אבל הצלחתי להכניס לפי פחות ממחציתו. "לקק היטב." ליקקתי וגם מצצתי. היה לו טעם כמו של מוצץ סיליקון (שהאדון תקע בפי כשהחליט שאני עדיין גור הזקוק להרגעה). "כלב טוב, כמה אתה יפה." החמיא לי וליטף אותי. הוא מזג עוד קצת מים לקערה, והוציא את האיבר המלאכותי מפי. "שתה עוד קצת." תקעתי ראשי בקערה, כתפי וראשי צמודים לקרקע ובאופן טבעי, ישבני מזדקר. ימינו זחלה במעלה ירכיי, עלתה לכיוון הישבנים והפרידה אותם זה מזה. בשמאלו הצמיד את הזין מהפלסטיק הרטוב עדיין מרוקי, לפי הטבעת שלי ולחץ אותו פנימה. 'הוא אמנם לא כמו הזין של כושי, אבל ממש גדול, רק שלא יכניס לי אותו.' התפללתי. החור שלי, שעדיין לא נסגר לגמרי מהביקור של כושי בתוכי, דווקא קיבל אותו בברכה. האיבר המלאכותי נדחף פנימה אט אט תוך כדי סיבוב. בשלב מסוים נאנקתי מכאב. הוא עצר לרגע ליטף אותי.

"תקבל אותו כמו גבר, תשתה את כל המים שמזגתי לך בשקט." אמר והמשיך. ליקקתי את המים, מתמסר להרגשת הכאב הנעים באחוריי. סוף סוף, תודות לנוזל הצמיג שעדין היה בתוכי מכושי, ולטיפולו הסבלני והמסור של האדון, נכנס החלק הרחב כולו לתוכי והסוגר נסגר אחריו (מזל שיש את הזנב מאחור, אחרת הוא היה נבלע בתוכי – חלף בי הרהור).

"יפה." טפח על ישבני, "עכשיו אני רוצה שתכווץ את השריר כאילו שאתה מתאמץ לא לחרבן." עשיתי כדבריו, מרגיש את האיבר מתהדק בתוכי. "ועכשיו תרפה. עכשיו תנסה לדחוף החוצה. עכשיו תכווץ שוב." בכל פעולה כזו האיבר זז מעט, ולחץ בכל פעם במקום מעט שונה. נעים. "תקשיב היטב כלב, הדילדו הזה נועד לא רק להנאתך. הוא בנוי כך שבכל פעם שאתה עושה שריר חזק ומרפה, אתה בעצם מכשכש בזנבך. אני רוצה שכל פעם שאתה הולך לצידי ובכלל, כשאני מסתכל עליך, תראה לי כמה אתה שמח לנוכחותי על ידי שתכשכש בזנבך, כך גם אדע שכלבי מאושר, וגם התרגילים האלה יחזקו את השרירים החשובים שלך."

בדיוק סיימתי את המים. התבוננתי לאחור וכיווצתי את שרירי העכוז – ראיתי את קצה הזנב, שהיה מקושת כלפי מעלה, נע מצד לצד ממש כמו זנב אמיתי. האדון שם את הקערה בשקית ניילון בתרמיל, והתחיל לצעוד במהירות ספורטיבית בשבילי הפארק, אני בעקבותיו, חש בכל תנועה את הזנב החדש שלי. לאחר כמה דקות, עצר. נעצרתי לצידו, מתנשף. הוא הביט לעברי. הרכנתי ראשי, מסדיר את נשימתי. פתאום, נעתקה נשימתי, צריבה קצרה אבל מטרידה בצווארי ומיד, "כלב! נראה לי שאתה לא מרוצה מבעליך, אתה רוצה להימכר לבעלים אחרים, או אולי סתם מקווה שאעלם מחייך?" לא הבנתי מדוע התנפל עלי, אבל הדבר האחרון שרציתי זה שאועבר לבעלים אחרים, או בכלל, שיתנתק ממני. השמעתי יבבה וניסיתי להתחכך ברגלו. בלי להוסיף מילה, פשוט החטיף לי סטירה מצלצלת בישבן, תוך כדי כך מזיז את הזנב שלי. מה שמיד הזכיר לי את ההנחיה, והתחלתי לכווץ את השריר ולכשכש בזנבי. "או קיי, אני רואה שאתה מבין לאט, בתור עונש אתה נשאר עם הזנב עד להודעה חדשה." אוי ואבוי, ידעתי שהוא רציני, וחששתי שלא אוכל להירדם, ומה יהיה אם לא ירשה לי להוציא את הזנב מחר. איך אסתובב כך כל היום? ואפילו עכשיו, עד שנגיע הביתה, אם מישהו יעבור ויראה אותי כך, מה יחשוב עלי (כאילו שעצם העובדה שאני ערום ועל ארבע זה טבעי לגמרי). גמרתי אומר בליבי להתחנף אליו.

"בוא, אני צריך להשתין." אמר וניגש אל מאחורי שיח גדול. ניגשתי אחריו, הוא שלף את הזין המלכותי שלו, שגם שהיה רך לגמרי, נראה גדול ויפה, וכיוון אותו אל מול אחד העצים. התייצבתי מולו, פתחתי את פי, רומז-מתחנן שיכניס אליו את אברו. הוא סימן לי באצבעו, עטפתי אותי בפי, סוגר לגמרי, יונק בעדינות וממתין בסבלנות, מקפיד לכווץ ולשחרר את שריר הסוגרים שלי לפי ההנחיה. חלפו מספר שניות וזרזיף מלוח יצא מהאיבר לפי. ינקתי בשקדנות, מוודא שאף טיפה לא תטפטף החוצה. אט אט התחזק סילון השתן עד שהיה לי ממש קשה לעמוד בקצב ולשמור שלא יפרוץ החוצה, אבל לשמחתי עמדתי במשימה כמו גדול. כאשר סיים, ליקקתי היטב, ואחר לא התאפקתי, תקעתי אפי באשכיו, שולח לשון ארוכה ללקק ובעיקר שואף לקירבי את הריח הממכר שלו. כשכשתי במרץ בזנב להראות לו כמה אני מרוצה לשרתו.

"עוד נגיע לזה." אמר, הדף אותי בעדינות והחזיר את אברו למכנסיו. הוא הוציא את הרצועה מהתרמיל, חיבר אותה לקולר שלי והמשיך לצעוד במרץ ואני מתאמץ לשמור מרחק קצר מאחוריו (כדי לא להרגיש חנק). מדי פעם עבר מישהו על ידינו. והנהן לאדון לשלום. לפעמים, מישהו החליק 'בטעות' יד על גבי ואפילו על ישבני. פעם אחת, האדון עצר להחליף כמה מילים עם מכר שהלך עם כלב ג'ינג'י חפוי ראש, קשור אליו ברצועה. "הי!"

"אהלן." הם נעמדו זה מול זה. וגם אנחנו, אבל בדממה. האדונים התעלמו לחלוטין מנוכחותנו.

"מה קרה שהכלב שלך כל כך שקט? איפה הכלב שראיתי אותך איתו לפני שלושה שבועות?" שאל האדון.

"הוא היה מיוחם כל הזמן, ורק רצה לזיין. לא הצלחתי להשתלט עליו." נכון, נזכרתי במפגש הקודם שלנו, שאדוני בקושי חילץ אותי ממנו. בדומה להיום היינו אחרי מפגש סוער עם שני כלבים והייתי שפוך ותשוש לגמרי. חור התחת שלי כאב אחרי הפעם הראשונה שחדרו אלי איברים כאלה גדולים, והג'ינג'י רק רצה לזיין ולא היה מוכן לוותר. הוא כבר התחיל לחדור אלי. למזלי בדיוק עברה ברחוב ניידת משטרה, והאור הכחול המהבהב שלה הלחיץ את הבעלים שלו והוא משך אותו בשרשרת בכוח אל בין השיחים. האדון שלי ניצל זאת ורמז לי, ורצנו להסתתר בין השיחים בצד השני של השביל, ומשם הסתננו בשפיפה, מוסתרים על ידי הצמחייה ונעלמנו להם.

"בסוף לקחתי אותו לווטרינר שעשה לו ניתוח סירוס חלקי ועכשיו הוא הרבה יותר רגוע." חדר למוחי המשך הסיפור. הזדעזעתי. רבצתי על השביל הקר נצמד ככל יכולתי לרגלו של האדון, התבוננתי בכלב הג'ינג'י ברחמים. הוא נעץ בי עיניו, אך משהבחין שאני שם לב, השפיל מבטו. "מה זאת אומרת סירוס חלקי?" שאל האדון. "זה ניתוח הרבה יותר יקר מסירוס מלא. הרעיון הוא לנתק את העצבים שמובילים תחושה מראש הזין של הכלב למוח שלו. כך, שהכלב עדיין יכול לגמור, אבל לא על ידי חיכוך של הזין. כך הוא איבד את המוטיבציה לזיין כל הזמן."

"אז איך הוא יכול להגיע לסיפוק?"

"מאז הניתוח עד עכשיו הוא באמת לא גמר. לוקח לו זמן לעכל שהדרך היחידה שהוא יוכל לגמור זה על ידי כך שמישהו יחדור אליו."

"אבל אתה לא חושש שכמו חתולה מיוחמת הוא יתחיל להתחכך בכל דבר וינסה להשחיל עצמו על כל מוט מזדקר בסביבה?"

"באותה הזדמנות הוא גם למד שיעור בצייתנות."

"רואים שהוא הראשון שלך. לפי הניסיון שלי השיטה של ענישה מידית וברורה על כל חריגה מההוראות, מוכיחה את עצמה, והיא בעצם הרבה יותר הומאנית, כי היא מבהירה לכלב הסורר את מעמדו והציפיות ממנו, והוא נמנע מלעשות שטויות, וכך חוסך ממך עצבים ומעצמו עונשים כבדים בהמשך. במיוחד יש להקפיד על שליטה באורגזמות שלו, לא להתיר לו לגמור מתי שהוא רוצה, במיוחד בשלבי האילוף. לאחר שעיכבת כלב חרמן מלגמור כרצונו והבהרת לו שבידך המפתח לסיפוקו הוא הופך צייתן במיוחד וכל העונשים האחרים כמעט מיותרים."

"אבל איך אתה מיישם זאת?"

"הקולר שאני עונד לכלבים שלי הוא קולר מיוחד נגד נביחות ולאילוף כלבים. בלחיצת כפתור בשלט הזה, הוא הראה לו את מחזיק המפתחות שלו, הוא חוטף שוק חשמלי. ניתן לכוון את עצמתו בין הטרדה לכאב חד שיכול אפילו לעצור סוס דוהר. אגב, יש בקולר חיישנים שניתן גם למשל לכוון לו את הרגישות וכך אם הוא ישמיע קולות רמים מדי או אפילו צלילים שאתה לא רוצה לשמוע ממנו, הוא יחטוף איתות ויירגע מיד."

"וזה לא מסוכן?"

"ממש לא, במקרה הכי קיצוני זה משאיר סימני צריבה קלים שעוברים תוך כמה ימים, אבל עדיין לא הגענו לשם. פשוט אין צורך. הוא לומד מהר מאד איך לגרום לך וגם לעצמו שביעות רצון."

הכל נכון, הרהרתי, (מרגיש את אזני מאדימות מבושה) המתנתי בסבלנות מאזין ומודה לאל על האדון המושלם שנפל בחלקי. לאחר כמה דקות ללא תזוזה, התחיל להיות לי קר. בנוסף, אולי בגלל הכמויות ששתיתי, אולי בגלל הקרירות, הצטרכתי להטיל את מימיי שוב. קמתי מרבצי, ומשכתי בעדינות ברצועה, מנסה לרמוז לאדון. הוא רק החזיק חזק ברצועה והמשיך לדבר. משכתי קצת יותר חזק והרמתי רגלי הימנית מציג 'עמידת השתנה'.

"נראה שהכלבלב שלך מנסה לרמוז משהו." תנועותיי דווקא הסבו את תשומת הלב של בן שיחו. הוא שלח יד, ליטף את ראשי וערפי, המשיך עם ידו המסוקסת לכיוון הישבן. והלאה לזנב. "איזה זנב יפה יש לו. אני מקווה שהוא מעריך את מזלו." מיהרתי לכשכש בזנבי החדש.

"נראה שהוא צריך להשתין" אמר האדון. הוא הלך מספר צעדים ונעמד ליד עץ לצד השביל. לא רציתי להשתין ליד המכר שלו וליד הכלב. משום מה, למרות הסיטואציה, חשתי שזה פוגע בפרטיות שלי, רציתי שישחרר אותי ואשתין ליד אחד העצים בחושך, מוסתר על ידי שיחים. אבל לאדון הייתה תכנית אחרת, "כלב, אם אתה רוצה להשתין היום, תעשה את זה עכשיו. או שתאלץ להמתין עד הטיול של מחר." ידעתי שהוא רציני לגמרי, בפעם הקודמת שהתביישתי לשתות מקערת האלומיניום שלי ליד זר נאלצתי להמתין יותר מיממה עד שקיבלתי טיפת מים וכמעט השתגעתי מצמא (המליחות של השתן של עצמי רק הצמיאה אותי יותר). ידעתי שאם אתעקש אאלץ להמתין עד מחר ואז פשוט אתפוצץ. 'כאשר אבדתי, אבדתי' הרהרתי. באי רצון הרמתי רגלי ורוקנתי את השלפוחית. "עכשיו תראה משהו," אמר האדון לחברו כאשר הבחין בירידת הלחץ בסילון השתן שלי. "תנקה את עצמך היטב, שלא תישאר אף טיפה." אמר בקול רם. התקפלתי ככל יכולתי, מביא את פי סמוך מאד למפשעה שלי.  תפסתי את הזין שלי בידי והגשתיו לפי. עוד קצת מאמץ והצלחתי! הצלחתי למצוץ לעצמי.

"דבר כזה עוד לא ראיתי." העיר החבר.

"תודות לתרגילי הכושר והגמישות שאני נותן לו ולשקדנות שלו בביצועם." אמר האדון בסיפוק. הרגשתי גאווה. שלחתי לשון ללקק את שורש הזין והאשכים שלי, בדיוק כמו הכלב שאני. הרגשתי שיש לי עוד קצת פיפי. הכנסתי את הזין לפה ולחצתי את שרירי השלפוחית. ינקתי את כל השתן שלי, וליקקתי וינקתי את עצמי. האדון ליטף את ראשי. "עם קצת מאמץ, ניתן להגיע באילוף לתוצאות מדהימות." אמר. עכשיו שמחתי שהאדון הכריח אותי להפגין את ביצועיי לחברו. מסתבר שהיניקה שלי, עם שביעות הרצון יצרו זקפה. התנועות של גופי גרמו גם לדילדו שהיה נעוץ בתוכי להילחץ ולהפעיל לחץ פנימי נעים מאד. הגדלתי את הקצב, מענג את עצמי עוד קצת.  אוי!  חניקת הקולר עצרה אותי, שחררתי את הזין הנוקשה שלי מפי. ושוב הודיתי לאדון בליבי, שהבחין ומנע מראש אפשרות שאסחף ואגמור ללא רשותו, ואיענש על כך בהמשך.

רעש שפשוף ואנקה חנוקה הסב תשומת ליבי, הרמתי ראשי וראיתי את הכלב הג'ינג'י מחכך ישבנו ואת הביצים שלו באבן שישב עליה, הזין שלו בולט לפנים, מעוקל מעט כלפי מטה. נועץ עיניו במפשעה שלי, מושך לכיווני וממש מזיל ריר. אדונו תפס אותו קצר בקולר שלו. "אתה רוצה לקבל אותו?"

"אהה…" הנהן הג'ינג'י.

"אתה מסכים שהכלב שלך יזיין את ג'ינג'י שלי?"

"אני לא יודע אם הוא יכול, הוא אחרי פעילות."

"לפי המצב של הזין שלו לא נראה שיש לו בעיה. הוא גם ממש מתאים, הוא באורך ממוצע ובקוטר לא כל כך גדול." יש גם יתרונות למה שבדרך כלל גורם לי להרגשת נחיתות הרהרתי. התחלתי להתרגש. עדיין הייתי מגורה, וכעת גם נוספה השמחה לאיד לעניין. משכתי לכיוונו, מכשכש בזנבי נמרצות.

"או קיי, אבל אם זה הפעם הראשונה של ג'ינג'י, אני מציע שכלב יכין אותו, ודרך אגב, אם אתה רוצה, אני אסדר לך מנוף שליטה מידי זמני, כמו שעשיתי עד שמצאתי את הקולר המיוחד." אמר האדון.

"בסדר גמור, נראה שאתה מנוסה." אוי ואבוי, ידעתי למה הוא מתכוון, ולא כל כך רציתי את זה, זה לא היה חלק טבעי בנקמה שלי. אבל היה ברור לי שאציית. ניגשתי אל ג'ינג'י, מרחרח את אחוריו. ממש לא נורא, בעיקר זיעה, הורמונים וקצת חול. חיככתי את לחיי, להפיל את החול. הוא הניע ישבנו כנגדי. כאשר נראה לי שהפלתי את כל החול, נסוגותי מעט לאחור. "אל תתחכם." אמר  אדוני, תוך כדי שקיצר את הרצועה למינימום, מסר אותה לידידו שיאחוז בה, ודחף אותי בחזרה. אין ברירה. הוצאתי לשוני וליקקתי היטב את שולי החור. לפי הקולות שהשמיע, כנראה שהוא היה באמת מיוחם. החדרתי לשוני ומצצתי וליקקתי, מתמסר לפינוק של החור ההדוק שמולי. קולות העונג שהשמיע, עם תנועות האגן הברורות שלו ייחמו אותי עוד יותר. חדרתי עם לשוני עמוק ככל שיכלתי, מוסיף עוד ועוד רוק. האדון הוציא מהתרמיל חוט קשירה ושתי טבעות מתכת, שבאמת ראיתי אותו מכניס אותן פעם לתיק ולא הבנתי למה. "אני לוקח את הציוד הישן והטוב שלי אתי, למקרה שהטכנולוגיה תתקלקל." הסביר האדון, תוך כדי התעסקות בין הרגליים של הג'ינג'י. הוא השחיל את הזין והאשכים דרך הטבעות ושילב אותן ביחד עם החוט שהשחיל בין הרגלים של ג'ינג'י, "זה מין קוק-רינג שנצמד אליו וכמעט ולא מורגש. אם אתה רוצה לרמוז לכלב שמגיע לו עונש, פשוט תמשוך כלפי מעלה. ככל שהמשיכה חזקה ונמרצת, היא מפעילה לחץ בלתי נסבל על הביצים שלו. ובפעם הבאה משיכה קלה תספיק כדי שיציית לך." הוא נתן בחוט משיכה שגרמה מיד  לג'ינג'י להתקפל, לילל ולנתר קדימה. אבל הזין המשיך לעמוד לו והוא הצמיד שוב את ישבנו לפני. "אתה רואה למה התכוונתי?" נתן את החוט לידידו ולקח בחזרה את הרצועה שלי. "ג'ינג'י, תרטיב היטב את הזין שעומד לחדור אליך." אמר לו אדונו.

ג'ינג'י רטן ולא זז. "תמיד הוא זה שפונק וחדר, עד היום הוא לא הכניס לפיו זין." הסביר החבר. האדון סימן לו בידו על החוט שמיד נמתח. ג'ינג'י קפץ כנשוך נחש, התנתק ממני, הסתובב ותקע את פיו סביב הזין שלי.

"אאוו…" נפלטה נהמה מגרוני כשחשתי בשיניו. ברחתי לאחור וחשפתי שיניים.

"מה קרה, הוא נשך אותך?" שאל האדון. הנהנתי בראשי.

"מיד זה יסודר. ג'ינג'י, דיר באלק! בפעם הבאה שהשיניים שלך נוגעות בו…" אמר החבר של האדון ומשך קלות בחוט כרמז. עכשיו ההרגשה הייתה הרבה יותר נעימה. ג'ינג'י למד מהר. הוא ליקק ומצץ עם הרבה רוק עד שהתחיל לצאת לי פרה קם. נסוגותי לאחור – ידעתי שאסור לי לגמור לו בפה ובעיקר רציתי לחדור אליו ולזיין אותו – להרגיש פעם אחת כמו אלה שמזיינים אותי! נעמדתי מאחוריו והתחלתי להפעיל לחץ על פתח החור. מכיוון שהיה בתול, זה לא הלך בקלות. לחצתי ודחקתי, שומר עליו עם ידי משני הצדדים ומכוון את האגן. בנוסף, לחצתי עם הסנטר על הגב כך שיבליט את הישבן למעלה. ג'ינג'י המיוחם שיתף פעולה ונתן קונטרה. יותר מזה, הוא הושיט גפה קידמית לאחור ופישק את ישבנו כך שהחור יפתח עוד קצת. זה עשה את העבודה, והקצה של הזין שלי החליק פנימה. זכרתי איך האדון שלי פתח אותי וחדר אלי בפעם הראשונה וחיקיתי אותו, עצרתי למספר שניות, נותן לג'ינג'י להתרגל אלי. אחר נכנסתי עוד קצת ושוב הפסקתי, עד שהרגשתי שהוא נצמד אלי, ושוב דחקתי עצמי לתוכו. וכך לאט לאט עד שהייתי כולי בתוכו. עצרתי למנוחה קצרה. הוא התנשף. יצאתי שניים שלושה סנטימטרים לאחור.

"אתה רוצה להפסיק?" שאל אותו אדונו. הוא נענע בראשו לשלילה, ודחף עצמו בחזרה, להכיל את כולי. האדון סימן משהו לאדוני, וזה משך אותי לאחור, בשעה שאדונו תופס בקולר שלו ולא נותן לו לזוז. נשלפתי מתוכו כמעט לגמרי, רק הפטרייה שלי נשארה בתוכו. "אתה מבין שמעכשיו אתה יכול להתענג רק אם ארשה לכלבים אחרים לזיין אותך? אתה מבין שזה יקרה רק אם תציית לי בכל?" ג'ינג'י הנהן והשמיע יבבה. הוא כמעט יצא מדעתו מרב שהיה מיוחם. למען האמת, גם אני. השהיה בתוך החור החם והנעים ענגה אותי מאד. משכנו אחד לקראת השני. הבעלים שלנו הביטו אחד בשני ואפשרו לנו להיצמד מחדש. התחלתי לנוע בתנועות עקביות מעט החוצה ומיד פנימה, נהניתי לזיין אותו. שמחתי שבגלל שגמרתי כל כך הרבה הערב, אני מצליח להתאפק בלי ממש לסבול. השמעתי יללת עונג. לפי תנועות גופו הוא נהנה מאד, אבל (?) הוא השמיע יבבת תחינה, נועץ מבט מתחנן באדונו. "טוב מאד שאתה זוכר שאסור לך לגמור ללא אישור." אמר אדונו בחיוך. המשכתי לזיין אותו, נהנה מההרגשה של החום, הרטיבות והלחץ של הישבן הבתולי שלפני. דווקא בגלל יבבות הסבל שהשמיע נראה שגם הוא נהנה מאד. תוך כדי שיתוף פעולה מלא והסתנכרנות עם הדחיקות שלי. באותו זמן, ליטף האדון את ראשי וידידו את ישבני, מדי פעם משחק עם הזנב שלי, מושך, מסובב ודוחף. פשוט מזיין אותי בזמן שאני מזיין את כלבו. הרגשתי עונג מכל הכיוונים. פתאום השתוקקתי לגמור, נעצתי עיניי באדוני, והשמעתי יללת תחינה. הוא חייך, קרץ לי והנהן בראשו – הייתי אסיר תודה לאדוני, בתוך שניה וחצי התגעשה בתוכי אורגזמה אדירה, התרוקנתי לתוך פתחו האחורי של הג'ינג'י בעוויתות נמרצות וביללות עונג וג'ינג'י – המסכן שכח לרגע את מצבו, זה התחיל בשורת התכווצויות שעינגו וחלבו אותי לתוכו. הוא נסחף ביחד איתי והתחיל להשפריץ מטח זרע סמיך ופתאום צרח והתקפל, מסתבר שאדונו החליט ללמדו לקח, וברגע ששם לב שהוא גומר ללא אישור משך בחוזקה בחוט שבידו. למזלי התכווצויות השריר נמשכו כברפלקס עוד כמה שניות וסחטו אותי עד תום. החלקתי החוצה, שורט את גבו בציפורני ומלקק את אזניו, להרגיעו.

"זה היה שיעור מצוין." אמר אדוני לידידו. "הוא אמנם התחיל לגמור, אבל עצרת בדיוק בזמן כדי למנוע ממנו אורגזמה. אם אתה רוצה שלא ישכח את השיעור הזה כל כך מהר, תקפיד שלא יגיע לסיפוק לפחות עוד יומיים. וגם אז, תאשר לו להגיע לסיפוק רק אם יענג עצמו בלי שמשהו פרט לפיו ייגע לו בזין ובביצים ומבלי שאף טיפה תיפול מחוץ לפיו – ראית איך זה משפר את הכושר והגמישות שלהם." שוב גרם לאזני להאדים ממבוכה כשרמז לגביי בחיוך.

הערה לכל אוהבי כלבים – הקטע הזה הוא יציר דמיון ונכתב באהבה, בכבוד ובהזדהות עמם.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il