טיול שנתי

17/12/2006

כחודשיים לפני תום שנת הלימודים עברה משפחתו של נמרוד להתגורר במרכז הארץ. מטבע הדברים, התקשה להשתלב חברתית בבית הספר החדש. טל וקובי היו הראשונים ליצור עימו קשר ואף "גררו" אותו לתנועת הנוער אליה השתייכו, באותו הלילה, כשסיימו את הפעילות, יצאו שלושתם מהקן. מקובי נפרדו סמוך לביתו, ושניהם קיצרו דרך הגן הציבורי. טל נעצר סמוך לאחד העצים ושלף את איברו. באדישות החל להשתין תוך שהוא מדבר בהתלהבות על הטיול המתוכנן בתנועה. נמרוד עמד לצידו והביט מוקסם בזין הארוך, גל גירוי עז עובר בגופו ואיברו החל מתקשה. טל הסתובב לעברו וחייך, תוך שהוא מנער את הזין מול עיניו. בקצה הגן נפרדו וטל פנה לביתו, נמרוד השתהה מעט והביט בדמותו המתרחקת, כוח פנימי לא נשלט גרם לו לפנות חזרה אל הגן.

מהופנט מצא עצמו שוב מול העץ. במבט מהיר סקר את הגן הריק, גופו בער מחרמנות והוא שלף את איברו והחל לאונן, ריח השתן של טל עלה מהעלים שלמרגלותיו, תחילה נגע בהם בזהירות וליקק את אצבעו, הטעם החמצמץ בפיו גירה אותו בטירוף, תוך שהוא משפשף בלהט את איברו הזקור, ירד על ברכיו וליחך את העלים בלשונו, מעודו לא חש מגורה כל כך, תמיד פינטז לנסות קטע ביזארי, אך לא העז לממש זאת, איברו המגורה איים להתפוצץ ולפלוט את המטען הרב שהצטבר באשכיו.

הנגיעה בגבו לוותה בצחוק מלגלג. כשהפנה מבטו לאחור, אזל הדם מפניו בבת אחת, ליבו החל הולם בפראות והוא חש כי הוא עומד להתעלף. טל הביט בו, כשחיוך מלגלג על פניו, בנעל הספורט הלבנה שלו נגע באיברו הזקור של נמרוד ופלט, "וואלה, אתה חרמן פצצות, כאילו מה… ליקקת את השתן שלי מהעלים?" ההלם ייבש את גרונו של נמרוד, אך הוא לא הצליח להוציא מילה. ראשו הסתחרר ואיברו הצטמק במהירות, הוא חש כאחד שעולמו חרב עליו. רק טבעי שטל יתקשר ויספר לקובי וממנו יגלשו הדברים לכל בית הספר. היה לו ברור שהוא אבוד, סביר להניח שממחר יהפוך לדמות נלעגת ואיש לא ירצה בקרבתו, קולו המלגלג של טל נשמע שוב, "נו, תמשיך ללקק, אל תפריע לעצמך. זה סבבה, אני רוצה לראות" נמרוד לא זז ורק מבטו נותר תקוע בקרקע, בלבול השתלט על מוחו ופחד עמוק מהול בהלם שיתק אותו, אפילו את איברו לא הצליח להכניס למכנסיו, נעלו של טל דרכה על ראשו בכוח והצמידה אותו אל העלים הרטובים. קולו המלגלג שב ופקד, "צא מההלם…אתה לא מבין מה אמרתי לך לעשות? תוציא את הלשון שלך ותמשיך ללקק את השתן שלי מהעלים, חתיכת אפס מושתן."

טל נשען על העץ והצית לעצמו סיגריה. דקות ארוכות התבונן בנמרוד הנבוך, שליקק בלשונו את השתן, לפתע מעך את בדל הסיגריה בנעלו וציווה, "עכשיו תלקק לי את סוליות הנעליים, גם הן נרטבו מהעלים." כשהצמיד את סוליית הנעל אל פיו של נמרוד הפך קולו רציני, "תקשיב…אתה בטח מבין את המצב שלך, אני מוכן לעשות לך טובה ולשמור את זה בינינו, כשאני חושב על זה. דווקא יכול להתאים לי שפוט כמוך, אז, מה אתה אומר?" נמרוד הקשיב המום לדבריו, טל היה ידוע כטיפוס שתלטן שידע לכפות את רצונו על כולם, היה לו ברור כי זה רציני בדבריו, ואכן מצפה לתשובה, אימה השתלטה עליו, מאידך אם טל אכן יחליט לפרסם את מה שראה, ייחשב "שרוף" בבית ספר ובתנועה וחייו יהפכו גיהינום, בלב כבד הנהן בראשו ופלט בגמגום, "אני מבין…אוקי,אבל בבקשה…אם תוכל… תתחשב בי."

חיוך מרוצה התפשט על פניו של טל כשפלט, "אני שמח בשבילך, קיבלת החלטה נכונה, עכשיו קום, נלך אליי למחסן, אסביר לך את החוקים החדשים שתהיה כפוף להם מעתה." בראש מורכן פסע אחריו אל המחסן שהיה למעשה יחידת דיור קטנה בחצר, טל פתח את הדלת ופקד, "רד על הברכיים ותשתחווה לי, אפס." בפנים נפולות ירד על ברכיו והשתחווה כשהוא מאזין לדבריו, "מהיום אני בשבילך המלך, תהיה הכלב הפרטי שלי, תשמש משרת שלי ותעשה כל מה שאצווה עליך, מידי יום תגיע לכאן ותעבור אילוף, עד שתלמד להכיר את הדרישות והציפיות שלי ממך. זכור… כל זמן שתהיה כלב טוב, סודך המביש יישמר. עכשיו אני רוצה לשמוע ממך אם הבנת כל מה שאמרתי, כלבלב." נמרוד הניד בראשו לחיוב ובקול חנוק מלמל, "כן אדוני המלך, הבנתי הכול, אני…אני אהיה כלב טוב אדוני."

האוטובוס נעצר בכניסה לקן, טל ישב על אחד הספסלים ועישן להנאתו, בעת שנמרוד סחב את הציוד שלו. כפי שהורה לו קודם, התמקם בסמוך לספסל האחורי, נסיעה של כשלוש שעות לפחות עמדה בפניהם, לנמרוד היה ברור כי במהלך כל הטיול ישמש לו שפוט עשרים וארבע שעות. בחצי אוזן הקשיב למדריך שהסביר כי חוות האנטילופות ממוקמת כ-130 ק"מ מהעיר אילת, צפונית למושב פארן. לא רחוק ממנה יקימו את האוהלים, ובמהלך שלושת הימים יטיילו באזור, קובי וטל התיישבו יחד בקדמת האוטובוס, ונמרוד ניצל את הנסיעה לנמנום. הצביטה על לחיו הקפיצה אותו בבהלה, טל התיישב לידו ופלט בלחש, "תוציא מגבת מהתיק…אני אכסה לך את הראש…אף אחד לא ישים לב…השלפוחית שלי מלאה…אני חייב להשתין." נמרוד סקר במבטו את חבריו המנומנמים שישבו בסמוך, ידיו רעדו כשפתח את רוכסן מכנסיו של טל, הדם הציף את פניו, מעולם לא חש מושפל כל כך, הוא התכופף והכניס את הזין הארוך לפיו. זרם שתן חמצמץ וחם פרץ ממנו, הוא החל לבלוע אותו במהירות מנסה שלא להיחנק, אדונו ליטף את ראשו ופלט בסיפוק, "והווו…איזה שחרור…כלב טוב."

בסמוך לפארק הקודו בנו את האוהלים הקטנים, בן זוגו של נמרוד, לאוהל, היה נער בעל שיער בהיר ועיני תכלת, בשם צפריר. קובי וטל מיקמו את אוהלם בסמוך, כשהתארגנו לארוחת הצהריים, זרק לעברו קובי חיוך מוזר, תוך שהוא נוגע כמו במקרה באיברו. כשפניו מחווירות החזיר לו נמרוד חיוך מאולץ. אדונו התקרב ופלט לעברו בחיוך, "נמרודוש…בא לך לעזור לקובי להביא את ג'ריקן המים מהאוטובוס?" עכשיו כבר היה לו ברור שמשהו אינו כשורה. הוא מיהר להנהן בראשו לחיוב, וענה, "כן… למה לא… בכיף." התנהגותו של טל הייתה כביכול רגילה ליד שאר החניכים, אך לנמרוד היה ברור שעליו לציית, קובי הניח יד חברית על כתפו, כשהתרחקו מעט החליקה ידו אל ישבנו של נמרוד וצבתה בו. בקול מחורמן לחש לו, "אני מת לטחון אותך כלב, אבל…. יש לך מזל…טל רוצה לפתוח אותך ראשון…אז היום רק תמצוץ לי…אבל מחר… תתכונן לקבל את הזרנוק שלי עמוק בחור שלך." ליבו של נמרוד החל לפעום בפראות. החשד התאמת, טל לא עמד בהבטחתו וסיפר לו, הוא חש מחנק בגרונו אך לא העז לענות או להזיז את ידו של קובי שמזמזה את ישבנו.

במרכז האוטובוס הריק הורה לו לרדת על ברכיו, הזין העבה שלו נשלף החוצה, וקולו פקד, "קדימה כלב..תמצוץ…תעשה את זה מהר, אם לא בא לך שמישהו יבוא ויראה שאתה שפוט וזונה שלנו." הזין פמפם את גרונו בכוח וקולות חנק ורוק נפלטו מפיו. את קובי המחורמן זה לא עניין, כל שרצה היה לבוא במהירות על פורקנו. בקשיחות שב וציוה, "כן… תמצוץ… תשאב.. תינק את הזין שלי עמוק לגרון." ידיו משכו בשערו בכוח, והאכילו את גרונו באיבר העבה, תנועות האגן שלו הגבירו מהירות, ואז בבת אחת נעצר, ידיו הצמידו את ראשו של נמרוד בעת שאיברו החל לפלוט את המטען החם שהצטבר באשכיו, אנחות פורקן נפלטו מפיו, "כן…שרמוטה, תבלע, תרגיש את השפיך שלי בגרון המזדיין שלך." הנוזל החם החליק מגרונו וירד אל קיבתו מבלי שחש את טעמו. קובי הותיר את איברו נעוץ עמוק בגרונו עוד מספר שניות, אז פלט בקול מלגלג, "שמעתי שאתה חובב שתן…מצצת טוב מגיע לך פרס, עכשיו אתן לך לטעום גם את שלי."

שתיים אחר חצות, הבעיטה הקפיצה אותו בבהלה משנתו, טל סימן לו לשתוק ולצאת מהאוהל. נמרוד המנומנם זחל החוצה בשקט, נזהר שלא להעיר את צפריר. אדונו פקד בלחש, "תזחל לאוהל שלי ותתפשט, כלב." קובי קיבל את פניו בחיוך מלגלג ופלט, "הגעת לקבל זין שרמוטה?, טוב אני אצא…צפוף פה לשלושה, אל תשכח שמחר תורי." רועד מפחד החל לפשוט את בגדיו ונשכב על שק השינה, טל זחל פנימה ונשכב עליו, תוך שהוא מפסק בכוח את רגליו, נמרוד חש את האיבר הזקור מתמקם בן פלחי ישבנו. טל שאל בלחש, "פתחו אותך כבר כלב?" נמרוד הניד בראשו בשלילה, והחל להתחנן, "בבקשה אדוני המלך תוותר לי, אני אמצוץ לך." טל לא טרח להשיב, ידו גיששה בתיקו ושלפה ממנו שפופרת משחה, את ראשה החדיר לחור הבתולי, וסחט את הנוזל השמנוני פנימה, בקול קשוח פקד, "שתוק…זה אחלה….אני אוהב להיות הראשון, רק תשכב בשקט וזה ייגמר מהר." נמרוד חש את ראש הזין בפתח החור שלו, טל החל את מסעו בתוכו כשהוא פולט אנחות עונג, "והוו..איזה חור פצצה," נמרוד פלט צעקה הוא חש את הזין הארוך פותח וקורע אותו לשניים, ידו של טל אטמה את פיו, ותוך שהוא ממשיך לקדוח במרץ פקד, "שקט שרמוטה…אתה רוצה שכולם ישמעו?", דמעות כאב בלתי נשלטות מילאו את עיניו, לא כך צייר בעיניי רוחו את הפעם הראשונה, טל ראה בו רק כלי לבוא על סיפוקו. איברו נע פנימה והחוצה במהירות ותוך שהוא נושף בכבדות בעורפו לחש, "זהו…פתחתי אותך כלבלב שלי…מהיום אתה כבר לא בתול… חתיכת זונה." לפתע האט את תנועותיו, נוזל חם החל לזרום מאיברו ולמלא את הישבן המעונה, עוד שנייה או שתיים נותר נעוץ בתוכו, לפני שפלט בגסות, "זהו גמרתי…יאללה עוף מפה כלב…אני עייף."

כואב ומושפל זחל החוצה, שוב נתקל בקובי, שחייך ולחש, "אז מה….הוא פתח אותך אהה…קרע לך את החור…עשה ממך זונה, סליחה… אפילו לא זונה, לה לפחות משלמים, אתה שרמוטה, טוחנים אותך בחינם וזורקים." מילותיו דקרו בליבו כסכין חד, מבלי לענות זחל אל אוהלו, צפריר לא נע וניראה שקוע בשינה עמוקה, ברגלים מפוסקות שכב, מנסה להקל על הבעירה בישבנו, בקושי הספיק לעצום את עיניו כשחש את הגוף זוחל ונשכב מעליו, ידו של קובי אטמה את פיו וקולו לחש, "ששש….אל תזוז, צפריר עלול להתעורר." איברו המגורה התחכך בישבן הכואב של נמרוד וידו משכה מטה את הבוקסר שלבש, בקול מחורמן שב ולחש, "סורי…אני לא יכול להתאפק ולחכות למחר…חוץ מזה כבר אחרי חצות זה נחשב יום חדש…אתה הזונה שלי היום, תתמסר בשקט…אם אתה רוצה לישון הלילה כדאי שתשתף פעולה." הזין העבה מצא בקלות את פתח החור הרטוב וחדר פנימה, ידו חיזקה את אחיזתה על פיו, מונעת מאנחות הכאב שפלט מלהישמע, תנועות הבעילה שלו הלכו והתחזקו, כשאיברו חופר וקודח עמוק יותר פנימה לחש, "נו…איך הזין שלי, כיף לך שאני מרביע אותך, נכון?…תיכף תרגיש גם את הזרע שלי מחלחל עמוק בתוכך ומכניס אותך להריון שרמוטה.

ההליכה המתוכננת בת שלוש השעות הייתה גדולה מכוחו, גופו הכואב וחוסר השינה נראו עליו היטב, גם המדריך הבחין בכך והציע שיישאר באוטובוס וינוח, נמרוד שמח לקבל את ההצעה, להפתעתו התעקש צפריר, חברו לאוהל להישאר איתו. זה הביט בו כשנזרק בספסל האחורי, כשמבט מודאג על פניו שאל, "בא לך לספר לי מה קורה? תקשיב… אני לא דפוק, שמעתי מה עבר עליך בלילה." נמרוד חש כי אינו יכול יותר, הדמעות פרצו ושטפו את עיניו, צפריר התיישב לצידו וליטף את גבו בעדינות, בקול מרגיע לחש, "דבר חופשי, אני גם בקטע, אל תתבייש." בבכי גולל בפניו את מה שעבר מאז שעבר להתגורר במרכז, הבדידות, בית הספר החדש ופרשת העץ המבישה, מבט רך עמד בעיניו של צפריר, מבלי לומר מילה הצמיד זה את פיו אל שפתיו, משך דקות ארוכות נצמדו זה לזה בנשיקה, תשוקה כמותה לא חש מעולם מילאה את גופו, נמרוד הניח ללשונו להתעלס עם זו של צפריר תוך שהוא שולח את ידו לעבר איברו, זה מיהר לעצור אותו, "לא…לא פה..בוא נתאפק נעשה את זה כמו שצריך,מחר בשעה כזו כבר נהייה בבית. בוא לא נקלקל לשנינו את הפעם הראשונה." נמרוד נותר בפה פעור, כשזה המשיך בדבריו, "באשר לטל, תן לו לאיים כמה שבא לו. פשוט תתעלם, אף אחד הרי לא יאמין לו, ובכלל, אם הוא רק יפתח את הפה, אדאג שכולם יידעו עליו ועל קובי."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il