יומנו של מספר סיפורים – פרק לז'

08/12/2016

אני דוהר במהירות במעלה המדרגות לדירה של אלכס, מתפרץ פנימה ונופל בזרועותיו, מנסה להסביר, אבל כמו אז, בימים הראשונים להיכרותנו, רק בכי מתפרץ מתוכי. "נו, רודינקה, די, מספיק." הוא אומר לי בבס רוסי חם וטופח על גבי, "די, נו, לא צריך לבכות, מספיק, תראה איזה הפתעה עשיתי לך." ומוביל אותי למיטה שלו.

אור שמש חורפי רך מסתנן מבעד לבד וילון ירוק ונופל על גופו הדק של גבריאל. שערו בהיר מתולתל, עיניו כחולות רכות. "התגעגעתי אליך רודי." הוא אומר, מושיט לי את ידיו, מחייך חיוך של ילד שובב. אני שוכב בין שניהם, ידיו של אלכס חמות וקשות, מעסות את עורפי וגבי, גבריאל מלטף את שערותיי, מושך את ראשי אל פטמותיו. הן ורודות וקשות והחזה שלו לבן, חלק וקריר. "עכשיו תנשק אותי פה." הוא דורש בנימה מתפנקת ומגיש לי את ישבנו המתוק.

אלכס אוחז במתני, מכוון אותי לחור הוורוד והמפתה של גבריאל, לוחץ אלי את הזין שלו. ידיו חולפות על כל גופי, מצליחות לגעת בי בכל מקום בבת אחת. הן מחוספסות וחזקות, קצת מכאיבות וקצת מנחמות. קולו עמוק, חמים, מהדהד בתוכי.

אני חודר ונחדר, אוהב ונאהב, רועד מרוב עונג בין שניהם, יודע שאני לא בסדר ואסור ככה, אבל זה כל כך טוב… גומר בגניחה ומתעורר בבת אחת מזיע, רטוב, מבויש. מאז שהייתי טירון בצבא לא קרה לי דבר כזה. הולך למקלחת ובלי להדליק את האור שוטף מעלי זיעה וזרע, מוחה דמעות של עונג ובושה, מרגיש איך ההקלה והעצב, הבדידות והכעס מעורבלים בי בפקעת שאי אפשר להתיר. מחליף סדין וציפה וחוזר לשכב, שוב לבד.

***

לפני שהוא נסע הייתי מודאג מה יהיה עם הסקס. זה הדבר היחיד שהעסיק אותי – איך אני אחיה שלושה חודשים בלי סקס. בכלל לא חשבתי על איך ארגיש כשאחוש סתם געגועים פשוטים. איך יכולתי לדעת שההיעדרות שלו תכאיב לי דווקא מעל לחגורה? הפתעה, מסתבר שבגלל השמועות שמגיעות אלי כל הזמן מחברים של חברים – כולם נשמות טובות שבטוחות שאני חייב לדעת את כל האמת, וכמה שיותר מהר יותר טוב – אני מדוכא מכדי להיות חרמן.

ועוד הפתעה אחת, כשאתה אוהב מישהו הרצון לסקס קשור למצב רוח, לרגש, לבן אדם שנמצא אתך, לא לכמה זמן עבר מהפעם הקודמת שזיינת. על זה נאמר – כל יום לומדים משהו חדש. מאז שנסעת הקשר שלנו רופף וקטוע, וגם את הכמה דקות היומיות הללו אני מבזבז על כעסים ותלונות, ואחר כך ממשיך לבזבז זמן על חרטה למה כעסתי.

פתאום, בתוך כל הבאסה הזו של כעס וקנאה, אני שוכח כל מה שאני יודע וסתם מתגעגע. הגעגוע הזה הכה בי כמו ברק, רגע אני עומד ומכין פיצה עם הילד והוא אומר בתמימות, "בוא נוסיף גם טונה כמו שרובי אוהב." ופתאום הנשימה שלי נעצרת ובתוכי משתולל צונאמי של געגועים לחיוך השובב, לתנועות המהירות, לנוכחות שלך שממלאת את כל הבית מהרגע שאתה פותח את הדלת, געגועים לאנרגיה התזזיתית שלך. רוצה שוב את הטירוף שלך, רוצה להתחמם באש שבוערת בך כל כך חזק עד שהיא מצליחה להדליק אפילו טיפוס קר כמוני. מוכן לתת הכל כדי לראות אותך רק לרגע, לראות שוב את הברק השחור בעיניים הצוחקות והיפות שלך, את התנועות מלאות החן של הגוף השחום והחלקלק הזה שתמיד נמצא בתנועה. הם אומרים שעכשיו אתה איתה, מחייך אליה, אוחז בידה, רוקד איתה, חופשי מבושה, יכול לעשות הכל בלי להסתתר. איתה אתה יכול להיות מאושר קבל עם ועדה, לעשות את כל הדברים שלא עשינו אף פעם בגלוי.

אני מקווה שעכשיו אתה באמת מאושר, שטוב לך, שהוויתור שלי עלינו עוזר לך לכוון את החיים שלך לכיוון שאליו רצית שהם יפנו. אמרת לי עוד בהתחלה שעד גיל שלושים אתה תהיה נשוי ועם ילדים. אני צריך להיות אסיר תודה שנסעת כל כך רחוק כדי שלא אצטרך לראות איך אתה מגשים את התכניות שלך לנגד עיני, ואני באמת אסיר תודה לך על ההתחשבות, אבל אני גם נורא נורא מתגעגע.

צריך דקה בשביל להבחין במישהו, שעה בשביל שהוא ימצא חן בעינייך, יום בשביל לאהוב אותו, אבל צריך חיים שלמים בשביל לשכוח אותו. מצאתי את זה בבלוג של בחורה אחת וזה פשוט תפס אותי. זה בטח נכתב על מישהו כמו רובי שלי.

***

אתמול הוא שוב התקשר, הפעם הייתי ממוקד ורציני, לא התפתיתי לבדיחות ולסיפורים שלו ועימתי אותו עם השמועות ששמעתי. הוא נאלץ להודות שכן… יש בזה משהו… ונכון שהוא והיא… אבל… "מבחינתי זה אומר שהכל נגמר, ההבטחות שלי בטלות ומבוטלות, מרגע זה כל הקטע שלנו נגמר." הודעתי לו קצרות.

"רק רגע, חכה שנייה נמרוד, תן לי להסביר…" הוא התחיל להתפתל כמו שהוא עושה תמיד כשאני מנסה לברר מה הקטע שלו עם נשים, אבל הפעם הוא היה רחוק מידי בשביל להחליק את העסק. ההשפעה שיש לו עלי לא פעלה מעבר למרחקים שמפרידים כיום ביני לבינו. ניתקתי והתקשרתי לאקס המיתולוגי שלי וביקשתי שיבוא עכשיו. אלכס קלט שזה דחוף ובא מיד, ונאנח כשסיפרתי לו מה התימני הקטן שלי עשה הפעם, וקילל אותי ואותו ברוסית, ושוב התרגז למה אי אפשר לנחם אותי עם אלכוהול, או סיגריה, או כדור, או אבקה, או כל כימיקל אחר שבני אדם נורמאליים צורכים באופן טבעי בשעות כאלו. התחלתי להתעסק עם החגורה שלו, מניח לו להבין מעצמו מה ינחם אותי במקום כל השיטות שהוא הציע לשווא, וכרגיל הוא חזר שוב על הטענות הישנות שלו, אני צעיר מידי… ובגילו… ומתי אבין כבר שאין לו כוח ואמצא לי מישהו בגילי לשחק איתו? בקיצור כל מה שהוא אומר לי תמיד לפני שהוא מוכיח לי שוב שלא חשוב הגיל אלא התרגיל, ושהפרש של עשרים ושתים שנים הוא לא כל כך גדול כמו שנדמה לו, ולא, אני לא רוצה לדעת בן כמה הבן הגדול שלו, לא אשמתי שהוא התחתן דקה אחרי שהוא יצא מהעריסה ומיד אחרי החופה התחיל להביא ילדים. בלי שום התחשבות בקיטורים שלו התעקשתי שאני צריך ורוצה אותו עכשיו ומיד, "וכשאתה עומד על שלך," הוא אומר וצוחק כשהוא נוגע בי – אתם יודעים איפה – "אתה עומד ברצינות."

התעקשתי להפשיט אותו לגמרי למרות שהוא מחה שהוא שמן מאוד לאחרונה וזה מביך אותו ואמרתי לו שוב ושוב שאני אוהב אותו ככה, מלא וגדול, ואוהב את זה שיש לו כבר שיער אפור על החזה. מצצתי לו כמו שאני יודע שהוא אוהב ואחר כך הושבתי אותו בנוחיות עם שני כרים מאחורי הגב לתמיכה, והתיישבתי על הזין שלו. שמתי את היד שלו על הזין שלי ולא הפסקתי לזוז עד ששנינו גמרנו. עם רובי אני לא יכול לעשות את זה כי הוא רזה ועדין מידי, אבל עם הדוב הרוסי שלי… הלוואי והוא היה נשאר עוד קצת לחבק אותי, אבל הוא היה צריך לזוז. לא נורא, הוא עוד יחזור. בסדר, אז הפרתי את ההבטחה לא לבגוד, אבל הוא התחיל, וזה היה מצב חירום. תאמינו לי שזה היה ממש פיקוח נפש.

***

אני אוהב שקט ובדידות ולא סובל רעש ויותר מידי בני אדם. מסיבות ואירועים גדולים ורעשניים הם עינוי בשבילי. רובי תמיד כועס עלי שאני לא חברותי ושאני מתבודד ושונא אנשים ומרחף בעולמות רחוקים. אנחנו כל כך שונים זה מזה באופי… מדהים איך שרדנו יחד ואפילו היינו מאושרים מאוד. מה גורם לשני אנשים להמשך זה לזה ולהישאר יחד? זו תעלומה שאני עדיין מנסה לפענח. זה בטח לא רמת השכלה או גודל חשבון הבנק. מכיר הרבה שמחפשים, מעט שמוצאים. הרבה גרים לבד, מסתמכים על רשת של חברים טובים במקום משפחה, ומקטרים, וכשהם רוצים לזיין מישהו צעיר ויפה הם יודעים כבר לאן ללכת. יש צעירים שחיים עם גבר שתומך בהם כספית וגם לי היו הצעות בזמנו… תמיד סירבתי למרות שאני דווקא מעדיף גברים מבוגרים ממני.

רובי צוחק ממני שאני תמיד מחפש דמות אב ואני אומר לו שלפחות אני נשאר עם גברים בעוד שהוא רודף אחרי כוסיות, ומובן שהוא עונה לי שהן אלו שרודפות אחריו (וזה נכון, הוא כל כך יפה וסקסי) ואנחנו שוב רבים ומתנפלים זה על זה וגומרים במיטה. אני כל כך מתגעגע אל הדביל הזה שבוגד בי עם בנות שבא לי להרביץ לו.

***

הגעתי רק כרגע הביתה לחופשה מהמילואים ואני עייף מאוד כי כדי שאוכל לצאת ביום חמישי בצהרים היה עלי להקריב המון שעות שינה. אני משרת באיזה מוצב שכוח אל בצפון. זוכרים איך נראה המוצב ביוסי וג'אגר? משהו דומה, אם כי אין כמובן שלג וגם החיילים לא כל כך מגניבים. משרת איתי האקס הראשון שלי שהיה איתי בצבא. אז עוד חשבתי שעם גברים יש לי רק קטע של סקס, והמסכן לא זכה לקבל ממני אפילו נשיקה או חיבוק, הוא כל כך אהב אותי אבל הייתי אז ילד ולא הייתי מסוגל להראות חיבה לגבר.

בתקופה המבולבלת ההיא קשר רומנטי עם בן מיני נראה לי לא מתקבל על הדעת. לפני כמה חודשים נפגשנו מחדש במקרה וחידשנו את הידידות בינינו ואפילו יצא לו להכיר את רובי. במשך כל תקופת המילואים הוא קימבן אותנו ככה שנהיה כמה שיותר רחוק משאר החבר'ה ושנבלה יחד, רק אני והוא, בעמדת שמירה מרוחקת ככל האפשר. בשמירות דיברנו המון וסיפרנו דברים זה לזה ואחרי כמה ימים הוא גם ניסה להשיב עטרה ליושנה והתאכזב בגלל ההתעקשות שלי להתאפק. היו לנו הרבה מאוד וויכוחים בקשר לנאמנות וכמובן ששמו של רובי עלה שוב ושוב. לדעתו רובי ואני לא מתאימים ואנחנו צריכים להיפרד. הוא לא מפסיק לספר לי כמה הוא מתגעגע לזין שלי וכמה אני יפה ובניגוד למה שהיה בסדיר הוא לא ממש מתאמץ להסתיר את ההתנהגות שלו משאר הבחורים שאנחנו משרתים אתם. אני בטוח שכולם מרכלים עלינו מאחורי גבנו כי הוא נמרח עלי בלי לעשות חשבון וזה די מציק לי. לא תכננתי לצאת מהארון במילואים והייתי שמח אם הוא היה נרגע מעט ונותן לי לנשום קצת.

עכשיו הוא בבית, אבל הוא רוצה לבוא לישון אצלי ולהיות אצלי בדירה עד שנחזור במוצאי שבת לבסיס. אפשר להגיד שהוא קבע עובדות בשטח ואני לא ממש יודע איך להגיד לו שירגיע קצת וייתן לי לנשום. שאלתי אותו בדרך הביתה אם לא נמאס לו כבר ממני אחרי שהיינו אחד בתחת של השני כל השבוע וראיתי שהוא נפגע למרות שהוא עשה מזה בדיחה ואמר שאין מצב שימאס לו מזה שאני בתחת שלו.

אני מרגיש כפוי טובה וגועלי כי הוא משתדל להיטיב איתי. הוא כל הזמן דואג לי ואפילו הציע לשמור במקומי כדי שאוכל לישון. סירבתי כמובן אבל זה היה מאוד יפה מצידו ואני מאוד מעריך את ההתנהגות שלו, הבעיה היא שאני לא יכול להפסיק לחשוב על רובי. במוצב ישנו כל אחד בשק שינה שלו, אבל בבית… אני לא חושב שהוא יסכים לישון על הספה ואני יודע שלא יהיה לי מספיק כוח רצון ואופי להעיף אותו מהמיטה שלי. בקיצור, אני נקרע לגמרי מכל הסיפור הזה. אני יודע שהרבה יגידו שהלוואי עליהם הבעיות שלי ומה אני מקטר בכלל, אבל עובדה – אני מקטר.

***

אני יוצא עוד מעט בדרכי חזרה לבסיס. עם יגאל לא נסגר בעצם כלום. אכזבתי אותו, הוא רצה לחדש את הקשר שלנו ולשדרג אותו כי כיום הוא כבר מחפש משהו רציני וכמובן שהוא צודק ואני מאחל לו הצלחה וכל טוב, אבל זה לא הולך לקרות איתי. ניסיתי ולא הצלחתי. הלב שלי אצל רובי ועדיין אני רוצה אותו. כל מה שיכול לקרות ביני לבין יגאל הוא מין סוג של יזיזות שעיקרה מעין אוננות משודרגת ותו לא. אני מרגיש שהוא רוצה יותר, אבל לא מסוגל לתת לו את זה. רוצה את התימני שלי חזרה ואף אחד אחר לא יכול להוות תחליף. לא יודע מתי אשוב לכאן שנית. אולי בעוד יום יומיים, אולי רק בשבוע הבא, או בעוד שבועיים, אולי בכלל לא. המקום הזה מעורר בי צמרמורת משום מה. הוא בנוי על חורבות של מוצב סורי ישן שבטח גם הוא נבנה על חורבות של איזה מוצב עתיק מתקופת הטורקים או משהו. מקום מעופש שחציו קבור באדמה. אני רק נכנס לשם וישר חוטף דיכאון.

***

בגלל שיצאתי ביום חמישי יחסית מוקדם אני צריך לצאת עוד מעט חזרה כי אני שומר הערב. כל היציאות שם מתנהלות במין אווירה של שוק וכל אחד מנסה להתבכיין כמה הוא אומלל וכמה קשה לו. האקס שלי ממש מוצלח במשחק הזה ובגלל שהוא רצה להיות אצלי לבד בדירה הוא הצליח לקמבן שנצא ראשונים, אבל מאחר ולא יצא לו מזה יותר מידי כנראה שאני אוזנח לגורלי בשבוע הבא ואשאר שבת. בגלל שהרבה הצליחו להתחמק מהמילואים ואנחנו מעטים יחסית יוצא שכל אחד צריך לשמור שבת אחת לפחות. מילאתי את התרמיל בספרים שלוויתי מפה ומשם ואני מקווה לסיים את 'האמן ומרגריטה' של בולקאגוב. יש לי את התרגום החדש השמן להפליא שבטח ייקח לי שבוע שלם לקרוא ועוד כמה ספרים קלים יותר. לפחות אצא משכיל וחכם מהבאסה הזו.

***

יש לי חשד לא נעים שאף אחד מאתנו לא מסוגל למלא לגמרי את כל צרכיו של בן הזוג. תמיד רוצים עוד קצת והשאלה היא אם זו סיבה לפרק את כל החבילה ואם באמת בן אדם צריך להיות טוטאלי כזה ביחסו לבן זוגו. לא יודע. מה שאני עוד לא יודע זה מה בדיוק עובר על רובי כשאני לא איתו. אני בטוח שהוא מתגעגע אלי מאוד, אבל אין לי מושג מה קורה שם באמת וזה משגע אותי. כל מה שהוא מסוגל להגיד לי זה שהם לומדים המון וזה מעסיק אותו שעות רבות. אני מכיר את התחרותיות והאמביציה שלו. הוא כל הזמן משווה את עצמו לסביבה ובודק מי יותר ממנו ומי פחות. אני מקווה שהוא יתגבר על הקטע הזה במשך הזמן כי זה עולה לו בריאות.

קשה לי לדעת למי להאמין ומה בדיוק קורה שם, אבל מההכרות שלי איתו אני יודע שהוא בעיקר לומד ומשקיע ומשתדל להצטיין בקורס וזה חשוב לו יותר מזיונים. הוא מתנהג כמו איזה פרימיטיבי בקטע של הנאמנות ותמיד הוא חושב שלי אסור, אבל לו מותר כי אצלו זה עם נשים והן לא נחשבות. הוא כזה מאצ'ו טיפש!

כשהוא מדבר ככה אני צוחק ממנו והוא מתעצבן מתנפל עלי, ובסוף אנחנו עושים אהבה ושוכחים מהכל, אבל עכשיו כשהוא רחוק נשארו רק המריבות והעצבים ואין לי דרך לפרק את הכעס והמתח שלו ושלי. ידעתי שהקורס הזה יהיה מבחן קשה ליחסים שלנו ויש לי הרגשה שאנחנו עומדים להיכשל במבחן הזה ובגדול. זה נורא חבל. אני כל כך אוהב אותו. למרות כל המגרעות שלו ולמרות שהוא רחוק מלהיות מושלם אני פשוט אוהב אותו. צובט לי בלב כל פעם שאני חושב עליו ואין לילה שאני לא חולם אותו ואותי שוב יחד ומתעורר עם דמעות, ובדרך כלל גם עם זין עומד.

אני משוכנע שלא חשוב כמה נריב ונכעס זה על זה ברגע שהוא יחזור סוף סוף ונראה אחד את השני הכל ישכח ופשוט ניפול על המיטה ונטרוף זה את זה.

***

מאז שהוא שם ואני פה הקשר שלנו נעשה ממש גרוע. אין לו אינטרנט והנייד לא עובד רוב הזמן ובטלפון הציבורי הוא תמיד לחוץ וממהר וחושש שמישהו ישמע אותנו, ולא מעז להגיד לי שהוא אוהב אותי. זה מעצבן כל כך, למה הקשר שלנו צריך להפריע למישהו לעזאזל! יום יבוא וגם במדינה המפגרת שלנו יפסיקו לעשות סיפור מהומואים. אני שופך את הלב ואומר לו שאני אוהב אותו וחולם עליו בלילה ומת לחבק אותו והוא אומר לי מין – "גם אני" – קר ומסויג כזה, ואני מרגיש שאני מתפוצץ מכעס.

***

היה לי טרמפ טוב הביתה וקודם קפצתי לעבודה ושם בישר לי הבוס שמורידים לי את אחוז המשרה ומעכשיו אני ארוויח עוד פחות וגם בונוסים לא יהיו החודש. יש לי הוצאות קבועות בגלל הבית שקניתי וזו הייתה מכה רצינית. חשבתי שאבוא הביתה ואולי אצליח ליצור קשר עם רובי ולספר לו והייתי בטוח שהוא יגיד מיד – אין בעיות אני אשלם מה שחסר – כי הוא מרוויח טוב ותמיד היה מוכן להתחלק איתי בהוצאות מעל ומעבר למה שביקשתי.

הגעתי הביתה וברגע הראשון חשבתי שפרצו לי לדירה. אחר כך הבחנתי שרק החפצים שלו נעלמו ואז ראיתי את המכתב. הראל סיפר לי את השאר. הוא החליט לחתוך ממני ולחזור לעולם הסטרייטי. הוריו ארגנו סבלים שלקחו את כל החפצים שלו חזרה והוא מצטער מאוד והוא תמיד יאהב אותי וזה לא אני זה הוא… כל הקשקוש הרגיל שמקבל מי שזורקים אותו עם בעיטה בתחת. אני לא מסוגל לשבת בבית אחרי שכל הדברים שלו נעלמו. זה פשוט כואב מידי. אני נמצא עכשיו אצל האקס והחבר שלו. הם שותים וודקה ומקללים ברוסית ואחרי שאסיים לכתוב אני אצטרף אליהם. בשתיית וודקה אני חלש, אבל עדיין לא שכחתי מה לעשות עם שני דובים שיכורים וחרמנים. יהיה פצצות לגבות.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il