ימי התום – פרק ו'

30/01/2014

"גיא, אתה ער? אל תלך לישון, אנחנו צריכים לדבר." אמר לי תום, וסירב להרחיב למרות שהפצרתי בו, חנוק מבהלה שלא הצלחתי להסוות שיסביר לי על מה הוא רוצה לדבר.
"די כבר עם זה גיא, אני לא לבד וזה לא לטלפון, עוד חצי שעה אני בבית, תתאפק." אמר בקוצר רוח וניתק.
'תפסיק להילחץ, אני רק רוצה שנדבר.' סימס לי קצרות כששלחתי לנייד שלו דרישה בהולה מעוטרת ביותר מידי סימני קריאה שיעשה מאמץ ויפרט קצת יותר על מה עומדת להיות השיחה הזו.
'אני לא נלחץ, אבל אולי בכל זאת.'
'עוד מעט… נו, די…' וכיבה את הנייד המשוכלל מאוד שלו שקניתי לו לכבוד השחרור, משוכנע באופטימיות מטורפת שנהיה יחד גם אחרי שאסיים לשלם עליו.
לפני שפגשתי את תום לא עלה בדעתי מעולם לבזבז כל כך הרבה כסף על צעצועים כאלה, או על בגדים, או על שכירת דירה במרכז תל אביב, קרוב לכל מקום.
היו עוד הרבה דברים שלא עשיתי לפני שנתקלתי לפתע במבטו של תום בעודי לועס בחוסר תיאבון ארוחת ערב קרה בחדר האוכל המשמים של הבסיס. נפגשנו כשהייתי במילואים הראשונים שלי, בעוד שהוא ספר את השבועות עד לחופשת השחרור. גרתי אז עם מיכל ותכננו להתחתן מיד אחרי שהיא תסיים את התואר הראשון. בתקופה ההיא חיי השתרעו לפני במסלול מסודר ומשומן היטב, בדיוק כמו שאימי תכננה בשבילי מאז שהתחלתי ללמוד בבית הספר. עוד לפני שהתחלתי להתגלח כבר ידעתי מה אני עומד לעשות עם עצמי עד שאצא לפנסיה. יכולתי לבחור אם אני רוצה להיות עורך דין או רופא, וזה בעצם היה החופש היחיד שניתן לי. אימא החליטה על כל השאר, כולל על נישואי למיכל שהייתה בתה של הבת דודה של אחת מחברותיה. רק אחרי שעברנו לגור יחד – צעד שאימא קיבלה בהשלמה חמוצת סבר – התברר לי שאפילו הפגישה המקרית שלי עם מיכל הייתה מתוכננת היטב, ואימא ראיינה אותה בקפידה לפני שהניחה לנו להיפגש ולהתלהב זו מזה.
עד כדי כך שלטה אימא על חיי עד שהצליחה לחלץ ממיכל הבטחה שלילד הזכר הראשון שייוולד לנו נקרא עמנואל, על שם אבא שלה ז"ל.
"בשום פנים ואופן לא." מחיתי, "וחוץ מזה, מה אם לא נרצה ילדים?"
"אבל אני כן רוצה ילדים, והבטחתי לה, מה רע בשם עמנואל?"
לא ידעתי מה רע בשם הזה, אבל ידעתי שאני לא רוצה בו ושאין לי אומץ להגיד את זה. "ומה אם יהיו לנו רק בנות?" התחמקתי מעימות גלוי.
מיכל פרצה בבכי ואמרה שאני מגעיל, ועד שהצלחתי להרגיע אותה ולהתנצל בפניה הפסקתי לכעוס שאימא שוב דחפה את אפה לעסקי, והאמת, גם אם הייתי רוצה מאוד להתעמת איתה ולהתרגז על האופן בו ניהלה אותי ואת חיי לא הייתי יודע איך. אחרי כל כך הרבה שנים בהם חיי היו שייכים לה פשוט התרגלתי להניח לה לפקד עלי ולהחליט בשבילי.
העניין הזה נפסק אחרי שפגשתי את תום, ברגע שעיני נתקלו בעיניו היפות משהו בי שהיה רדום וכבוי התעורר פתאום, והתחיל ללהוט ולהתיז גיצים שהפתיעו את כולם, כולל אותי. לצידו של תום היפה הפך גיא הישן, השקט והביישן, עורך הדין הצייתן רך הדיבור והממושקף את עורו, והפך לצייד חם מזג, החלטי וחרמן.
כמה חודשים אחר כך כבר גרנו יחד בדירה החדשה ששכרתי לנו במחיר שערורייתי ברחוב נחמני. כדי לממן את שכר הדירה עבדתי בפרך במשרד עורכי דין שהתמחה בחוזים וצוואות, ותוך כדי כך למדתי בעצלתיים לתואר שני, בעוד שתום עמל על תואר ראשון בתקשורת במכללה הבינתחומית, וכשהיה לו די זמן וחשק עבד כמלצר באיזה מסעדה יוקרתית שבעליה העסיק אצלו אך ורק צעירים וצעירות יפי תואר. לכל הבנות שמלצרו וברמנו היה חזה שופע ורגלים חטובות, בעוד שכל הגברים שזכו לחגור למותניהם את הסינר השחור אדום של המסעדה היו שריריים וחטובים, וכמובן, כמעט כולם היו הומואים.
הדהמתי את עצמי כשגיליתי עד כמה אני מסוגל לקנא לתום בגלל אותם גברים צעירים שהיו אמנם יפים עד מאוד, אבל איש לא היה יפה וסקסי כמו תום שלי.
למרות שהוא טען תמיד שהוא מעדיף גברים מבוגרים שמונה השנים שהבדילו ביני לבינו הטרידו אותי מאוד, ומידי פעם, רק ליתר ביטחון, הייתי עורך ביקורי פתע במסעדה, ומזעיף פנים כשהייתי מגלה אותו מחייך יותר מידי לקולגות הצעירים שלו.
את תום זה הצחיק, "הם רק ילדים." אמר בביטול, "אני מעדיף גברים בוגרים יותר, כמוך." התרפק עלי, משכיח ממני בנשיקות את ייסורי הקנאה והדאגה.
"אתה בטוח?" הייתי שואל, "באמת תום? אתה לא משתעמם עם קשיש כמוני?"
תום היה צוחק, ומבטיח לי שאני בדיוק בגיל המתאים, בעצם צעיר מידי, הוא היה מעדיף אותי עשר שנים מבוגר יותר טען, ונישק אותי, וכל דאגותיי היו נעלמות עד הפעם הבאה.
מאז שהתאהבתי בו עד כלות, משליך מעלי את חיי הקודמים, הזהירים והמסודרים, ידעתי אושר עצום שגבר בקלות על החרטה ונקיפות המצפון בגלל האכזבה שהסבתי למיכל ולאימא המסכנה שלא הצליחה להתאושש מההלם. עמדתי בכל זה בקלות כי הוא היה שלי, והנה, פתאום אנחנו צריכים לדבר, מה אני אעשה עם עצמי אם הוא יעזוב?
תום נכנס הביתה, אמר שלום בחביבות, כאילו כלום, ושאל אם יש משהו לשתות.
"יש בירה." אמרתי בקוצר רוח, הנחתי בקבוק וכוס על השולחן במטבח והתיישבתי מולו, "נו?"
תום לא אהב שיזרזו אותו, הוא שתה לאט, נהנה מכל לגימה ורק אחרי שסיים פגשו עיניו בעיני, "תפסיק לדאוג כל כך." חזר ואמר בשלווה. חשתי איך הוא נהנה משליטתו בי, וידעתי שאני צריך לכעוס ולהעמיד אותו במקום, אבל הייתי חרד מידי.
"על מה רצית לדבר?"
"עלינו, על מה שקורה איתנו."
"מה קורה? למה אתה מתכוון?"
"אתה מרוצה מהמצב שלנו?"
"איזה מצב? על מה אתה מדבר?"
"תענה לי, אתה מרוצה?"
"כן, מאוד. אני אוהב אותך, אוהב לחיות אתך, אוהב לישון אתך, אתה לא?"
"כן, אבל…" הוא הפסיק והביט בי מעל שולי הכוס שהחזיק בידו.
"אבל מה?"
"אתה לא משתעמם קצת? לא בא לך לגוון."
"לגוון מה?"
"למה אתה לא עונה לי כמו בן אדם במקום לשאול עוד שאלות?" איבד סוף סוף תום את שלוותו, "לפעמים אתה כזה עורך דין מעצבן." הוסיף בקנטרנות.
"לא, אני לא משתעמם, אני עסוק מידי ומאוהב מידי, למה, אתה משתעמם?"
"בדרך כלל לא, אבל לפעמים… אני רק בן עשרים ושתים, עוד לא הספקתי כלום, אני לא רוצה לאבד אותך גיא, אתה יקר לי, אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שלא עשיתי, גברים שלא הכרתי, אתה מבין?"
חשתי בחילה וראשי החל להסתחרר, קול קטן בתוכי לחש לי שאני מקבל עכשיו את עונשי על מה שעשיתי למיכל ולאימא. "אתה רוצה שניפרד?" שאלתי, שומר להפתעתי על קול יציב.
"לא." תום נרכן לעברי ולקח את ידי בידו, "אמרתי לך שאתה יקר לי מאוד, אבל… מה דעתך שנפתח את היחסים שלנו?"
"נפתח? כאילו… שתלך להיות גם עם אחרים?"
"לא רק אני, גם אתה תוכל."
אבל אני לא רוצה, ניסיתי להגיד, אבל קולי לא נשמע לי. במקום זה רק הנהנתי ואמרתי באותו קול שקול ובוגר שכאילו נכפה עלי מבחוץ שאני מבין, ושהוא צודק כמובן, וטוב שהוא דיבר איתי, וסך הכל זה לא רעיון רע, יש הרבה שחיים ככה, וחיים יפה.
"אז אתה מסכים?" אורו פניו של תום.
"בעיקרון כן, אבל צריך לקבוע קודם כמה כללים."
"איזה כללים?"
"לא יודע, תן לי לחשוב על זה קצת."
"אחלה, ידעתי שתבין." הוא ניסה לנשק אותי, ולראשונה מאז שהכרתי אותו התחמקתי ממגעו, אמרתי שאני ממש עייף וברחתי למקלחת. עמדתי מול הראי, בהיתי בפרצופי, פרצוף של עורך דין משעמם וחסר ייחוד, ואמרתי לעצמי שהכל באשמתי, שזה העונש שלי על מה שעוללתי, ושעלי לברוח ממנו כמה שיותר מהר כי שום דבר טוב לא יצא מהעניין הזה, ולמרות שידעתי שאני צודק היה לי ברור שלא אקשיב לעצותיי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il