דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
06/02/2014
במשך כמה ימים העניינים נרגעו, תום כאילו שכח מהנושא ולא דיבר יותר על פתיחת היחסים שלנו. לרווחתי הוא חזר להיות אותו תום נעים הליכות ומתוק כמו שהיה פעם, כשרק התחלנו לגור יחד. למעשה היה לי רושם שהוא מפגין כלפי עוד יותר חביבות וסלחנות מהרגיל. נעתר לכל בקשה שלי, מתמסר לי בהתלהבות יתרה במיטה גם בערב, לא רק בבקרים, ואפילו עוזר קצת בניקיון ובבישול, מלאכות שבדרך כלל נהג להשתמט מהן.
"יכול להיות שהוא רק רצה לנסות אותי לראות איך אני אגיב?" תהיתי בפני נורי שהפך להיות ידידי ואיש סודי.
"הכל יכול להיות." חייך נורי חיוך ציני מעוקם שהעיד שהוא חושב בדיוק ההפך. "או שאולי הוא פשוט נבהל מהתגובה שלך והוא חושש שתעיף אותו לכל הרוחות ואז הוא יצטרך לדאוג לעצמו לבד?"
"נורי, אתה פשוט לא מכיר אותו, איכשהו נוצר אצלך רושם שאני מין שוגר דדי שלו וזה פשוט לא נכון, למרות שאני קצת יותר מבוגר ממנו וטיפה יותר מבוסס כלכלית אין רחוק מזה, היחסים שלנו בכלל לא כאלה."
נורי הרים גבה לעגנית אחת, כישרון שהתקנאתי בו מאוד, "אם אתה אומר…"
"אז נכון שאני משלם את שכר הדירה, אבל גם אם הייתי חי לבד הייתי משלם אותו דבר, ונכון שאני משלם את רוב החשבונות, בעצם את כולם, אז מה? הוא סטודנט וגם עובד במלצרות, וכל המשכורת שלו הולכת לתשלום על הלימודים, אני לא יכול לקחת ממנו שכר דירה, זה ברור."
"מה עם חשמל, מים, ארנונה, אוכל, דלק, בגדים, בילויים, קונדומים?" מנה נורי אחת לאחת את כל ההוצאות של מי שנאלץ לחיות בארצנו.
"הכל עלי כי עדיף שהוא ישקיע בלימודים ולא יבזבז זמן על עבודה בשכר רעב, וחוץ מזה אנחנו לא משתמשים בקונדומים."
"כמובן שלא, הרי היפיוף שלך הוא מונוגמיסט אדוק." גיחך נורי.
התחלתי להצטער ששפכתי לפניו את ליבי בפירוט כזה, "אל תהיה נבזה." ביקשתי והזדקפתי בכיסאי, משלב את ידי על חזי.
נורי היה ציני, אבל לא טיפש. הוא קלט מיד את מורת רוחי וביקש סליחה, "מצטער, לא הייתי צריך להגיד את זה, לצערי עשרים שנות הומואיות שחקו את התמימות הטבעית שלי והפכו אותי לויאז'ה מרת נפש."
"עשרים? אתה לא נסחף? אתה רק בן שלושים וחמש."
"כן, בדיוק, התחלתי בגיל חמש עשרה, והיום, כשאני עוד מעט בן שלושים ושש אני כבר בלוי, סחוט, ורואה שחורות." הוא חייך חיוך לא שמח, "לא מאמין שיש אהבת אמת בין גברים, זה תמיד נגמר אחרי שההתלהבות מהסקס נגמרת, והיא תמיד נגמרת אחרי כמה חודשים, או שנים במקרה הנדיר, אבל נגמרת ונשארת רק ידידות, וזה עוד במקרה הטוב."
ליבי נחמץ לשמע דבריו, שמעתי את הטענות הללו פעמים כה רבות בעבר ועד שפגשתי את תום האמנתי בהן, חשבתי שהומואים נועדו לחיי בדידות ותסכול, ועדיף להיות בארון ולחיות עם אישה מאשר להיות לבד, אבל אחרי שפגשתי אותו שיניתי את דעתי באחת. הייתי משוכנע שאצלנו זה יהיה אחרת, אנחנו ברי מזל, תום היפה שלי אוהב אותי כמו שאני אוהב אותו והאהבה שלנו כל כך סוחפת ומרגשת, כל כך מיוחדת ואמיתית, לא יכול להיות שגם אנחנו כמו כולם…
נורי הניח יד מנחמת על זרועי, "מצטער, אתה בטח חושב שעדיף היה אם לא היית מדבר איתי."
הוא צדק, זה בדיוק מה שחשבתי, אבל לא היה עלי להודות בכך כי הטלפון שלי צלצל לפתע, ותום היה על הקו, גל של אושר הציף אותי לשמע קולו היקר ואחר כך גווע, משאיר אחריו אדמה חרוכה מאכזבה, "אל תחכה לי לארוחת ערב, היום אני חוזר מאוחר." בישר לי.
"מה קרה, יש לך היום משמרת במסעדה?"
"אה… כן, אני… מישהו לא הגיע וביקשו שאני אשאר עוד כמה שעות כי… זהו, אני אגיע מאוחר בלילה, לא יודע מתי בדיוק אז לך לישון, ואל תחכה לי."
"אתה לא צריך לשקר, הרי כבר דיברנו על זה, לפחות אל תשקר!" צעקתי עליו בלחש, הופך את גבי לנורי שהעמיד פנים שהוא שקוע במסך המחשב שלו ולא מקשיב.
"אני לא משקר." נעלב תום, "מיד אחרי הלימודים אני הולך למסעדה, חוץ מהמשמרת הרגילה יהיה שם אירוע פרטי, ואני פשוט לא יודע מתי כל העסק יסתיים, זה הכל."
"כן, בטח…" השקעתי במשפט הקצר הזה את כל תסכולי ומורת הרוח שלי, ויכולתי לחוש, אפילו דרך הנייד הקטן שלי, איך תום מתכווץ מעלבון לשמע החמיצות בקולי.
"אין לזה שום קשר ליחסים שלנו, אתה יכול לבוא לראות בעצמך אם אתה לא מאמין." התרתח, וניתק.
"הוא בטח חושב שאני לא אשפיל את עצמי ולא אלך לבדוק, אבל הוא טועה." גיליתי לנורי שעשה כמיטב יכולתו להרגיע אותי, ולהזכיר לי שאיבוד שיקול הדעת הוא תמיד רעיון רע, והתנהגות אובססיבית לא הועילה אף פעם לאיש.
"זאת לא התנהגות אובססיבית." נעלבתי, "אני סך הכל רוצה…"
"לבלוש אחריו, ולראות אם הוא משקר, ונניח שהוא באמת לא יהיה במסעדה, מה אז? מה תוכל לעשות?"
"לפחות אני אדע את האמת." עמדתי על דעתי.
"לא תדע כלום, באמת גיא, ומה אם הוא אמר את האמת והוא באמת עובד? איזה פרצוף יהיה לך אז?"
"פרצוף של אחד שמתגעגע ובא לבקר את החבר שלו בעבודה."
נורי עיקם את פניו ואמר שקנאה לא טובה לעור הפנים, משמינה ועושה קמטים, ואם אני אמשיך ככה זה ייגמר בבכי, אבל אם אני מתעקש אולי עדיף שהוא יבוא איתי להשגיח שאני לא אעשה שטויות?
בהתחלה רציתי לסרב, אבל לקראת סוף יום העבודה גיליתי שכולי רועד מעצבנות ועצבי מתוחים מאוד ואני חש התחלה של כאב ראש מסנוור, ואולי זה לא רעיון טוב לנהוג במצב כזה, והסכמתי. בדרך למסעדה בה עבד תום – מסעדה נחמדה דווקא, צמודה לבית מלון וצופה על הים – החלטנו שניכנס יחד כמו לקוחות רגילים ונזמין משהו קל בלבד, אם תום יהיה שם רק נגיד שלום ונפרוש בזריזות, ואם לא… "
בכל מקרה נסיים את האוכל, נשאיר טיפ ונלך כמו אנשים תרבותיים, בלי להגיד מילה." פסק נורי, "ואני משלם." הוסיף באבירות, "אני מרגיש שאתה במצב הזה באשמת הפה הגדול שלי אז לפחות שאני אשלם את החשבון."
"זה לא אתה, זה אני, אף פעם לא חשבתי שאני יכול להיות קנאי ואובססיבי כזה." הודיתי בעצב.
"כנראה שאף פעם לא היית מאוהב." לכסן אלי נורי, שנהג, מבט חומל.
"לא, זאת הפעם הראשונה." הודיתי, "וזה כואב כל כך… אני מקווה שזו גם הפעם האחרונה."
"עכשיו זה כואב, אבל אל תשכח כמה היית מאושר בהתחלה, עדיף לאהוב ולהתאכזב מאשר לא לאהוב בכלל." ציטט.
"לא בטוח." השבתי, מהרהר במיכל שמצאה לה מהר מאוד מישהו חדש והתחתנה איתו חיש, ועכשיו היא כבר בהיריון ראשון, שמנה ועם רגלים נפוחות ושער מדובלל, אבל מאושרת מאוד.
"כן בטוח." אמר נורי בהחלטיות, ועצר בצומת, ממתין לאור הירוק. באור הדמדומים הרך לבשו פניו הצנומים, המוארכים ארשת עדינה ופגיעה, והוא נראה צעיר יותר, וכמעט נאה. האור התחלף לירוק ונורי השתלב בתנועה והמשיך לדבר, "הייתי עם המון גברים, אפילו חייתי כמה חודשים עם מישהו שנורא רצה… בסוף לא יצא מזה כלום כמובן, איכשהו אצלי זה תמיד נגמר רע, ודווקא פגשתי כמה בחורים די נחמדים שמשום מה התלהבו מהפרצוף המכוער שלי, אבל אף פעם לא הצלחתי לאהוב אף אחד, פעם חשבתי שאהבה זה לחלשים, אבל בזמן האחרון… ואיך זה היה אצלך?" קטע במפתיע את הוידוי הלא צפוי שלו.
"לפני תום היו לי כמה סטוצים." הודיתי, "אבל הוא לא יודע, אפילו לו לא סיפרתי שבגדתי במיכל כמה וכמה פעמים, והיא דווקא אמרה לי תמיד שזה בסדר, היא יודעת שגברים לא מונוגאמיים ולא אכפת לה כל זמן שאחזור אליה, וזה באמת מה שעשיתי, כי גם אם הסקס היה טוב, ובדרך כלל הוא לא היה משהו, אבל גם אם הוא כן היה לא רע מיד אחר כך הייתי מרגיש גועל נוראי מעצמי, מתקלח מהר, וחוזר אליה, ואז פגשתי את תום ו…"
"הסקס איתו טוב?" שאל נורי בסקרנות, ומיד התנצל ואמר שזו שאלה שטותית וחצופה, ואני לא חייב לענות, בעצם יותר טוב שלא אענה, אנחנו בקושי מכירים, הוא מעולם לא פגש את תום, והשאלה הזו ממש לא הייתה במקום, הוא בכלל לא רוצה לדעת…
"אבל שאלת, ואני רוצה לספר דווקא כי אנחנו בקושי מכירים, ולא, הסקס איתו לא משהו מיוחד, די שגרתי כזה, הוא לא כל כך אוהב חדירות ו… אה… הרבה פעמים הוא סתם שוכב ונותן לי לעשות הכל, ולא ממש אכפת לו עד כמה אני נהנה, אבל בגלל שזה הוא, ואני כל כך אוהב אותו זה לא משנה, רק איתו אני מסוגל להתנשק ואני מעדיף להתחבק איתו מאשר להתפרע עם אחרים, אתה מבין?"
"לא ממש, אבל הלוואי ואני אוכל להבין פעם." אמר נורי בעגמומיות, והחליק במיומנות למקום החנייה היחיד שנותר פנוי במגרש החנייה העמוס של המסעדה. "תראה כמה מכוניות, כנראה שבאמת יש אירוע."
"ככה זה נראה." הסכמתי בתקווה, ובאמת, היו שם המון אנשים, הרבה יותר מאשר ביום רגיל. ישבנו על הבר והמתנו לשולחן פנוי, ובינתיים חיפשתי במבטי את תום. גיליתי אותו עומד במרפסת המסעדה – שם התקיים האירוע – עומד רכון אל לקוח אחד שישב זקוף וגבוה, שרירי ורחב כתפיים, רעמת שער כסופה מתנוססת על ראשו כמו כתר מלכות, ונראה מרשים וכריזמטי למרות, ואולי בגלל, גילו הלא צעיר.
תום הביט בו במבט כנוע ומתפעל, להוט כולו להשביע את רצונו. עיניו היפות זהרו ולחייו היו סמוקות מעט והבחנתי בעצב ששפתיו פשוקות קמעה, כאילו כדי לגמוע כל מילה שיוצאת מפיו של הלקוח שישב נינוח ומשועשע מעט, דומה למלך רם ונישא המביט במבט מלא חסד ורחמים על המון נתיניו, מואיל בטובו לחלוק איתם את האוויר שהוא נושם.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il