ימי התום – פרק כח'

17/04/2014

אפילו בינו לבין עצמו לא הודה ארז שלקח על עצמו את המשימה המנג'סת של לקיחת איתי לגן הילדים כל בוקר, ואיסופו אחרי הצהרים כשיצא בזמן מהעבודה, בגלל העניין שעורר בו מנהל הפעוטון.
לאחותו ולגיסו שחששו שהוא מכביד על עצמו אמר ארז שזו דרכו לעזור להם ולהוריד מהם לחץ בבקרים, וחוץ מזה הוא נהנה מאוד מהטיול הקטן שהוא עושה כל בוקר. נעים לו לעשות מעט פעילות גופנית לפני שהוא מגיע למשרד, ועל הדרך לחזק את הקשר בינו לבין אחיינו הקטן, כך טען בחום, ופניו סמקו מעט, מה שעורר באחותו חשד שהוא מגלה עניין רומנטי במטפלת הנחמדה של איתי.
היא הפעילה את קשריה וביררה פרטים על ציפי המטפלת, וכך גילתה שהאישה הצעירה – קצת צעירה מידי לדעתה בשביל אחיה – סיימה לא מכבר את שירותה הצבאי, והיא ואביה הם חוזרים בשאלה עם משפחה ענפה בבני ברק, חרדים כולם.
"מאיפה יש להם כסף לבית כל כך גדול ויפה?" תהתה אלה בפני הרכלנית השכונתית שידעה הכל על כולם.
"ירושה מהסבתא." גילתה הרכלנית, "כל הכסף במשפחה הוא מאימא של בצלאל, היא הייתה אחת מהייקיות האלה שקיבלו המון פיצויים מגרמניה והתעשרו בשנות השישים." עוד גילתה שהמשפחה במקור כלל לא הייתה דתית, אבל בצלאל חזר בתשובה בנערותו, התחתן עם חוזרת בתשובה כמותו, ניתק את קשריו עם אימו וחי כחרד אדוק בבני ברק, למד שם בישיבה וגידל משפחה מרובת ילדים, ופתאום, כמעט עשרים שנה אחר כך, נמלך משום מה בדעתו, זנח את האישה והילדים, חזר בשאלה וחידש את היחסים עם אימו. היא נפטרה לפני כשלוש שנים והורישה לו את כל רכושה, כולל הבית הגדול שלה והוא פתח בו, יחד עם ציפי ביתו, פעוטון. הוא והבת גרים בקומה העליונה, והגן נמצא בקומה התחתונה.
"מוזר." תהתה אלה, "איך זה שמכל המשפחה רק הוא והבת שלו חזרו בשאלה?"
"מי יודע מה עובר לאנשים בראש." השיבה בת שיחתה ומשכה בכתפיה, "העיקר שהוא מנהל כמו שצריך את הפעוטון, והוא לא רק מנהל אלא גם עוזר עם הילדים, בעיקר עם התינוקות. שמעתי שהוא נהדר איתם, כולם מרוצים ממנו מאוד, וגם הבת שלו בסדר גמור, נחמדה ועדינה, הילדים מאוד אוהבים אותה, תגידי מה שתגידי על החרדים, אבל הם יודעים לחנך טוב את הבנות שלהם." הוסיפה, ועברה לדון בלהיטות בנושא מעניין יותר, שערוריית גירושין שהסעירה את השכונה – אישה צעירה ונאה, אימא לילדים, החליטה לעזוב את בעלה העשיר, היפה והאוהב בשביל אישה אחרת, מבוגרת ממנה, ענייה וממש לא יפה – ללא ספק נושא עסיסי ומרתק יותר מתימהוני אחד שחזר בתשובה, ואחר כך חזר בשאלה, ובסוף נעשה מנהל פעוטון ומגדל סחלבים חובב, מזלו שאימא שלו השאירה לו בית, אחרת הוא בטח היה מגיע עד פת לחם.

בארוחת הערב של יום שישי גילתה אלה לאחיה את כל מה ששמעה על מנהל הפעוטון וביתו הצעירה, מפטפטת כאילו לפי תומה, ואגב כך בוחנת בזהירות את פניו של אחיה שהפגין התעניינות מנומסת, אבל לא יוצאת דופן במיוחד. כמו תמיד הוא היה לה לעזר רב עם הקטנים, ובתום הארוחה עזר לקלח אותם, וישב זמן רב ליד מיטתו של איתי, מקריא לו סיפורים עד שהקטן נרדם.
"ממש מתאים לך להיות אבא." החמיאה לארז, "עכשיו רק צריך למצוא לך כלה חדשה." חייכה אליו בחיבה.
ארז האדים, ואמר שהוא לא ממהר לשום מקום, היה לו מספיק לאחרונה מעסקי כלות וחתונות, ואחר כך הודיע שהוא יוצא בערב לבלות עם חברים, נפרד בנימוס מאחותו ומגיסו, והסתלק.
אלה ובעלה הסכימו ביניהם שנהדר שארז יוצא לבילוי, ובאמת הגיע הזמן שיתאושש מהבלגן שעשתה לו נופר, ויצא מהבית. למרבה המזל ארז לא סיפר להם שפניו מועדות למסיבת הרווקים של יוני, חברו הוותיק מהצבא, ושאין שום סיכוי שיפגוש שם בנות.
למעשה לא היה לו מצב רוח לחגוג במסיבת רווקים רווית אלכוהול ורועשת, אבל הוא הלך בגלל הפצרותיו של יוני שהשתוקק מאוד לראותו, והבטיח לו שזו לא תהיה מסיבת רווקים הוללת, אלא כינוס חברים צנוע וביתי. הם יחגגו בדירת הרווקים הקטנה שלו, לא יהיה כמעט אלכוהול ולא חשפניות, סתם כמה חברים ותיקים שיעזרו לו להיפרד מהרווקות, נשבע יוני, וארז שהתגעגע לקצת חברה והתעייף מישיבה משמימה בבית נכנע לבסוף והבטיח להגיע.
יוני קיים את כל הבטחותיו. באו רק מספר חברים ותיקים שהכירו זה את זה עוד מהצבא, וחלקם גם למדו יחד בתיכון. כולם היו ילדים טובים, כמעט חנונים, הייתה מוזיקה שקטה ונעימה, מעט כיבוד ושתייה קלה. לחובבי אלכוהול הוצעה בירה בלבד.
"תשתכרו בחתונה שלי, עכשיו אני צריך אתכם פיקחים." צחק יוני שקיבל בחיבוק כל אחד מידידיו, ונראה מאושר ונלהב לקראת חתונתו הקרובה.
"איזה רעיון מוצלח לוותר על חשפניות ואלכוהול, ולעשות מסיבת רווקים שקטה ונעימה כל כך." שיבח אותו ארז, ואיחל לו מזל טוב.
"יכול להיות שקצת שקטה מידי, חוץ מזה שאין בנות אני מרגיש כמו בערב כיתה של בית ספר יסודי." צחק יוני, לחץ בחמימות גדולה את ידו של ארז, והודה שהרעיון הוא של ארוסתו שסולדת מחשפניות וסרטי פורנו, ואוסרת עליו להשתכר.
"בחורה חכמה." העיר ארז, "הלוואי עלי." הוסיף, וחייך באומץ.
"גם זמנך יגיע." מעך יוני את כפו בכוח, מנסה לנחם את חברו כמיטב יכולתו, "נופר הטיפשה הזו… אבל לא נורא, כל עכבה לטובה, תשמח שנפטרת ממנה בזמן." הוסיף וליטף את כתפו של ארז בחיבה מגושמת אך כנה.
ארז הנהן, אמר תודה והבטיח שזה בסדר, הוא כבר התגבר על הכל, וליתר תוקף הוסיף חיוך, ואז נפתחה שוב הדלת וטל נכנס, מלווה בגבר צעיר ויפה תואר, "תכירו, זה תום, החבר שלי." הצהיר, ואז ראה את ארז וחיוכו השמח גווע באחת.
למראה פניו המוכרות כל כך של טל שהיו מכווצות בהבעת דאגה השתוקק ארז לנוס על נפשו, פשוט להסתובב ולהסתלק משם במהירות בלי להגיד מילה לאיש, אבל הוא משל ברוחו, מזכיר לעצמו שהוא כבר לא ילד ועליו לנהוג בתבונה ובבגרות וזה בדיוק מה שעשה. זו הייתה הפעם הראשונה מאז ביטול החתונה שנפגש עם חבריו, וכעת היה מוקף בידידים ובמכרים שרצו לעודד ולנחם אותו, להסתלק בלי הסבר לא היה אופציה מתקבלת על הדעת – כולם רצו ללחוץ את ידו, להגיד מילה טובה, ולהביע את צערם וחיבתם, והוא אילץ את עצמו להמשיך לחייך אליהם, לענות ולחבק חזרה, מרגיש כל הזמן את מבטו של טל בוער על גבו.
טיפש אחד, חשב לעצמו, איך לא הבנת שגם טל יגיע? אתה אשם עוד יותר ממנו, כעס על עצמו, יודע שהוא אשם לא רק בפגישה המביכה הזאת, אלא גם בכל הסקנדל של ביטול החתונה, ובצער שגרם לנופר ולמשפחתו, ובשקרים שהוא מספר לעצמו ולחבריו, שקרים שאילץ גם את טל לספר.
כדי לשעשע את עצמו ואת אורחיו טרח יוני והכין סרט מיוחד שהכיל את כל התמונות שלו מאז שהיה תינוק, ועד שהשתחרר מהצבא. כמעט כל המוזמנים הופיעו בשלב זה או אחר בסרט, וכולם צפו בו בשמחה גדולה, צוחקים ונהנים ומעירים הערות שנונות. בזמן שכל החבורה הייתה מרוכזת בנוסטלגיה שהוצגה לפניהם על המסך נגע טל בגבו של ארז, וביקש בלחש שיסורו למטבח לדבר.
ארז הנהן בלי מילים, וחמק למטבח, וטל בעקבותיו.
"קודם כל סליחה, אני מצטער ונשבע לך שלא התכוונתי." פתח טל, פניו אומרות חרטה וצער.
"אני יודע, זה בסדר." נחפז ארז לפטור אותו, משתוקק שטל ימהר להגיד את אשר על ליבו, והם יסיימו את השיחה המביכה והמיותרת הזו.
"לא, זה לא בסדר, הרסתי לך את החיים." התעקש טל למצות עם עצמו את הדין.
"אל תיסחף, לא הרסת כלום, זה בסדר, יכול להיות שאפילו עשית לי טובה." ניסה ארז להרגיע את התלהבותו של טל שהיה מאז ומתמיד טיפוס נלהב וחם מזג יותר ממנו.
"באמת?" פירש טל את דבריו שלא כהלכה, "זאת אומרת שגם אתה… יצאת מהארון?" התלהב וחייך.
פניו של ארז נקפצו ברוגז, "אולי די עם זה טל? לא יצאתי משום ארון כי אני לא נמצא בארון, פעם, כשהיינו ילדים טיפשים וחרמנים היו ביני לבינך כמה קטעים… זה לא עושה אותי הומו, ואם נופר לא הייתה כל כך טיפשה כיום היינו זוג נשוי ומאושר, אבל הדבילית הזאת… מה בדיוק סיפרת לה?"
"את האמת." קדרו פניו של טל.
"האמת שלי או האמת שלך?"
"האמת האמיתית." התעקש טל.
"די עם ההתחכמויות, מה בדיוק סיפרת לה?" ניסה ארז להבין איך ולמה בדיוק נהרסו כל תוכניותיו.
"שאהבתי אותך, וגם אתה… שהייתה אהבה, ואחר כך גם סקס והכל היה נפלא עד שאתה נבהלת בשלב מסוים, חתכת לכיוון הסטרייטי, ושברת לי את הלב."
"אני נבהלתי ברגע שקלטתי שאתה רציני, ושהמשחקים הילדותיים שלנו נראים לך כמו אהבה. פתאום התחלת לדבר על יציאה מהארון, ומגורים יחד אחרי הצבא… זו הייתה פשוט אי הבנה טל, לא יודע מה בדיוק חשבת לעצמך, אבל מבחינתי זו הייתה סתם חרמנות מטופשת של ילד מתבגר, אני מצטער אם שברתי לך את הלב, אבל תכניס לעצמך לראש, אני לא הומו, ולכן אני לא בשום ארון."
"אם אתה אומר…" משך טל בכתפיו, כבש את כאבו ועטה הבעה אדישה על פניו.
"כן, זה בדיוק מה שאני אומר, והגיע הזמן שתבין את זה ותפסיק ללכלך עלי בפני אנשים."
"אני מצטער, לא חשבתי… הייתי נורא שיכור, והיא הייתה ממש נחמדה ומבינה ו… סליחה ארז." הושיט טל את כפו ללחיצה לארז שלחץ את היד המושטת לו לחיצה רפה ומהוססת, ומיד אחר כך שמט אותה בבהלה.
"ארז, בחייך…" לחש טל בייאוש, ופסע לעברו של ארז שנרתע ממנו לאחור בבהלה.
"הכל בסדר חבר'ה?" שאל תום, נכנס למטבח כאילו לפי תומו, ונעמד לצידו של טל.
"הכל בסדר גמור." הבטיח לו ארז בעליזות מזויפת, וכשהוא מתעלם מהדמעות שעמדו בעיניו של טל נמלט החוצה.
"חזרת מוקדם!" הופתעה אלה למראה אחיה ששב הביתה שעתיים אחרי שיצא, "איך היה?"
"היה אחלה, ממש נחמד, אבל אני… אני קצת עייף, ואני עוד לא רגיל… לילה טוב." בירך את אחותו וגיסו המופתעים, וברח לדירתו.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il