ימי התום – פרק לא' ואחרון

28/04/2014

מאז שארז הבין שהוא הומו צלי כמעט שלא ראה אותו. הם אמנם שוחחו לעיתים שיחות קצרות בטלפון, וארז קפץ מידי פעם לביקורים חטופים כשהביא את איתי לגן, אבל פתאום הוא נעשה עסוק מאוד, היו לו פגישות וסידורים ועניינים מסתוריים שהיה עליו לטפל בהם ויותר לא נשאר לו פנאי להקדיש לצלי.
צלי התגעגע לידידו הצעיר, אבל היה ביישן ומנומס מכדי לרדוף אחריו. מאחר ולא רצה להציק העדיף לא להזכיר לארז את הבטחתו לעזור לו בהעברת עציצי הסחלבים שלו לאולם התערוכות ששכרה אגודת מגדלי הסחלבים. השנה הייתה מוצלחת מאוד מבחינתו והוא אסף כמות גדולה של פרחים שרצה להציג.
בהתחלה עוד קיווה שברגע האחרון ארז ייזכר בתערוכה ויגיע, או שאולי יגייס לעזרה את ציפי וארוסה, אבל ארז השאיר לו הודעה במשיבון ובה בישר לו בקול צוהל שהוא יצא להפלגת תענוגות בקרוז גאווה של הומואים, וציפי טסה במפתיע לאילת עם בעלה לעתיד כדי לנוח מטרדות ארגון החתונה, ואיש לא זכר את התערוכה שלו. יום לפני התערוכה צלי הבין שהוא לא יצליח להתארגן בכוחות עצמו ואחרי היסוסים והתלבטויות אזר עוז והתקשר לתום.
תום ענה בקול שנשמע מנומנם וצרוד משהו, ואחרי שצלי התנצל שהעיר אותו, ושאל בנימוס מה שלומו? ומה נשמע? ומה חדש? העז ותהה בקול מהוסס אם יש לתום כמה שעות פנויות לעזור לו.
"בטח." השיב תום בקול מעוך, "זמן זה כל מה שיש לי."
לשמע קולו המובס חש צלי התכווצות מבשרת רעות בתחתית קיבתו, "למה אתה מתכוון תום? תגיד, אתה בטוח שאתה בסדר?" חקר בדאגה.
תום נאנח ואמר שלא, הוא לא בסדר, אבל לא מתחשק לו לדבר על זה, ולא נורא, הוא יתגבר בסופו של דבר.
"כן, אני בטוח שתתגבר, אבל בכל זאת, מה קרה תום? מה שלום טל?"
"אין לי מושג." ענה תום ביובש, "בפעם האחרונה ששמעתי עליו הוא היה בדרך להפלגת תענוגות ברחבי הים התיכון."
"בקרוז הגאווה?"
"אהה… כן, האמת שכן, איך ידעת?"
"לא ידעתי, סתם ניחשתי. תום, אם לא מתאים לך אל תתבייש להגיד לא, אבל איכשהו נתקעתי בלי עזרה והשנה התחייבתי להביא לתערוכה כמעט שלושים עציצים, וחלק מהם די כבדים ו…"
"על איזה תערוכה אתה מדבר צלי?" התחדד קולו של תום בחשדנות.
"על תערוכת הסחלבים השנתית של אגודת מגדלי הסחלבים." הסביר צלי בסבלנות, והוסיף שהייתה לו שנה מאוד מוצלחת, ויש לו כמה פריחות נפלאות רק שהוא מתקשה להביא הכל לבד לאולם התערוכות, והבחור שהבטיח לעזור לו הבריז ברגע האחרון ולכן…
"אני בא." קטע תום את הסבריו המתנצלים, "אל תדאג כל כך צלי, הכל יהיה בסדר." הוסיף, וקולו נשמע שוב צלול ומלא מרץ.

"ואוו! בואנ'ה… תשמע… איזה מדהים זה, פשוט ואוו!" לא ידע תום את נפשו מרוב התפעלות, "איזה יופי." בחן מתפעל פרח ורוד לבן ענקי שצלי הכליא במו ידיו משני זנים פשוטים יותר, "אתה גידלת את כל הפרחים הנהדרים האלה? זה ממש… ממש ואוו! כל הכבוד בצלאל."
"תודה." חייך בצלאל בענווה, "אבל עכשיו צריך להעביר אותם למכונית שלי ומשם לתערוכה, ויש לנו רק יום, אז קדימה."
הם עבדו במרץ, העבירו את העציצים במריצה לרכב של צלי ונסעו מספר פעמים בין החממה לאולם התערוכות ולא נחו עד שכל הסחלבים הגיעו בשלום לאולם, ונחו במקומם על המדפים שהוקצו לצלי.
"מחר אני אביא את התגים עם השמות שלהם ואסדר הכל." מתח צלי את גבו הכואב, ועשה את דרכו לכיוון מכוניתו כשהוא מתלונן שהוא כבר זקן מידי לכל הפעילות הזו.
"מה זקן? אתה עוד לא בן חמישים, ואתה נראה עוד יותר צעיר." החמיא לו תום, "תגיד, מה עם ארז? הוא לא היה אמור לעזור לך, איפה הוא בכלל?"
"מאז שהוא הבין שהוא באמת הומו הוא נעשה עסוק מידי בשבילי." הצטחק צלי. "ועד כמה שידוע לי הוא מפליג לו ברחבי הים התיכון בחברת הומואים עליזים ועסוקים כמוהו."
"מה, גם הוא נרשם לקרוז הגאווה?" גיחך תום, "אתה חושב שהם תכננו את זה יחד?" תהה.
"אין לי מושג ולא אכפת לי." אמר צלי בתוקף, "ארז ילד נחמד, והייתה תקופה שהיינו קרובים, אבל זה נגמר, וזה בסדר גמור מבחינתי, הוא לא חייב לי כלום."
"אני מבין." אמר תום חרש, "גם אני וטל… היה טוב, אבל כמו כל דבר טוב גם זה נגמר."
"כן, כמו שגם הסיפור שלנו נגמר." סיכם צלי, ומבלי שחש בכך נרמז שמץ של עצבות בקולו.
"צלי," הניח תום יד על כתפו, "תשמע צלי…"
"מה?" הפנה צלי את ראשו לעברו, "לשמוע מה?"
לרגע נפגש מבטם, ואז השפיל תום את ראשו, "סליחה בצלאל." לחש, "הייתי גועלי אליך, וזה לא הגיע לך, היית חבר אמיתי ואני…"
"עד כמה שזכור לי הייתי יותר מחבר." הפסיק אותו צלי בחריפות שהפתיעה גם אותו, "הייתי מאוהב בך כל כך תום." הוסיף בקול רך יותר, "היית האהבה הראשונה שלי, בעצם האהבה היחידה שלי." הוסיף, כמעט בלחש, ועצם בחזקה את עיניו שהתמלאו להפתעתו דמעות לא צפויות.
"אז למה לא הסכמת שנחזור?" צעק תום, נרגז פתאום, "הצעתי לך ואתה נפנפת אותי, למה בצלאל?"
"כי… כי… לא יודע." גמגם צלי, נבוך.
"אין לא יודע, מה זאת אומרת לא יודע." התעצבן תום, והידק את אחיזתו בכתפו של צלי, "למה בצלאל?" התעקש לקבל תשובה ברורה.
"כי לא הפסקתי לאהוב אותך, דביל אחד, ואתה, אתה רק רצית לזרום… לא רציתי לזרום, רציתי… לא יודע מה רציתי, אבל בטח לא לזרום." ניסה צלי לשחרר את כתפו הלפותה בידיו של תום, "נו, עזוב אותי." רטן.
"בסדר, אבל קודם רק תענה לי על דבר אחד, אתה עדיין אוהב אותי צלי?"
צלי הנהן, ועצם את עיניו שוב, אבל זה לא עזר, דמעות בוגדניות פילסו להן דרך מבעד לעפעפיו וזלגו על לחייו.
תום משך אותו למכונית, אימץ אותו אל ליבו, ומחה בנשיקות את דמעותיו, "אל תבכה, די, בזבזנו כל כך הרבה זמן, די לבכות צלי, גם אני אוהב אותך, תמיד אהבתי, בוא ניסע הביתה."

טל וארז הפציעו שוב בחייהם של צלי ותום ביום האחרון של התערוכה. לפתע הם צצו באולם התערוכה, פוסעים זה לצד זה, שזופים, חייכניים ושופעי התנצלויות.
"כל כך התרגשתי מקרוז הגאווה עד ששכחתי לגמרי שהבטחתי לעזור לך, רק כשהייתי כבר באמצע הים התיכון נזכרתי פתאום בתערוכה." הסביר ארז, "ומה זה אכלתי את עצמי, נכון טל?"
"באמצע ארוחת הערב הוא תפס פתאום את הראש והתחיל לצעוק כמו משוגע, התערוכה! התערוכה!" תמך טל בדבריו של ארז, "בהתחלה חשבתי שהוא השתגע."
"באמת השתגעתי קצת מרוב שניסיתי להתקשר אליך ולהתנצל, אבל לא הייתה קליטה, אתה סולח לי צלי?"
צלי משך בכתפיו, "זה בסדר." אמר בקרירות.
"לא, זה לא בסדר כי הבטחתי, אבל… מה שלומך צלי? הפרחים נראים ממש נהדר, ומסודרים כל כך יפה, איך הסתדרת?"
"תום עזר לי." השיב צלי בשלווה.
"איזה תום? תום שלי?" הופתע טל.
"לא תום שלך אלא תום שלי." השיב צלי, מוקנט, "ואם לא אכפת לך הוא היה שלי הרבה לפני שהוא היה שלך, למעשה הוא היה שלי עוד לפני שידעת לשים קונדום."
טל גיחך ברוח טובה, "בסדר צלי, אל תתרגז, אתה צודק, אז מה, אתם שוב יחד?"
"אהה…" היסס צלי, "אנחנו…" הוא הרים את מבטו אל תום שחזר בעיתוי מוצלח משיטוט בין דוכני הסחלבים, "מה אתה אומר תום? אנחנו יחד?"
"כן, בטח." ענה תום בלי היסוס, "זאת אומרת, אם תסכים לסבול דביל כמוני." הוסיף בחיוך, והתייצב לצידו של צלי שקרן לעברו באושר.
"אז מה, אתם הולכים לגור יחד וזה?" התעניין טל בקול מעשי.
"בעיקר וזה." גיחך תום.
"איפה? באיזה מקום?"
"בבית של צלי, למה?"
"כי אני וארז מחפשים דירה להשכרה, יש מצב שתשכיר לנו את הדירה שלך תום?"
"בטח, למה לא? אני אשמח מאוד, אבל קודם אני רק רוצה לדעת דבר אחד, איך זה שאתה וארז נפגשתם בקרוז הגאווה, זה היה מתוכנן מראש?"
השניים החליפו מבטים משועשעים, "כן ולא." השיב ארז, והם צחקקו יחד, וסיפרו, נכנסים אחד לדברי השני, איך שניהם נרשמו להפלגה בקרוז הגאווה כי כל אחד מהם שמע שהשני עומד להפליג, והם קיוו, כל אחד בנפרד, להיפגש שוב, וראה זה פלא, זה אכן קרה!
"איזה סיפור נחמד." התלהב צלי ומחא כפיים בשמחה, "ותגידו, איך הייתה ההפלגה? באמת כולם שם היו הומואים? בטח היה שמח."
"אין לי מושג, יצאנו מהחדר רק כדי לאכול." צחק ארז ומרפק את טל המגחך.
"היו לנו המון השלמות לעשות." הסביר טל, "ואגב, כמה שנים מראש צריך לרשום ילדים לפעוטון שלך צלי?
"אהה… שנה מראש אני חושב, אולי שנתיים, למה אתה שואל?"
"כי פגשנו זוג לסביות ממש נחמדות בקרוז, והחלטנו לאחד כוחות ולהביא יחד את הדור הבא, והן מסכימות רק בתנאי שנהיה אבות פעילים ומעורבים, אז מה דעתך?"
"דעתי שזו הבשורה הכי טובה ששמעתי מאז שציפי סיפרה לי שהיא מתחתנת." חיבק צלי את השניים, עוצם בכוח את עיניו שזלגו הפעם דמעות שמחה והתרגשות. זה לא עזר והדמעות פרצו בכל זאת, אבל למזלו איש לא שם לב חוץ מתום שאהב אותו עוד יותר דווקא בגלל הרגשנות שלו.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il