ימי התום – פרק ל'

24/04/2014

"מה אתה עושה? תפסיק, אני לא…" הניח ארז את ידיו על כתפיו של צלי כדי להדוף אותו לאחור, אבל מרגע שנגע בו לא יכול היה להפסיק. ידיו קיבלו רצון משל עצמן וגופו הלך בעקבותיהן, ובמקום להסביר לצלי שהוא טועה, ושעליו להפסיק מיד עם ההתנהגות הזו, מצא ארז את עצמו מחבק ומנשק, מפשיט וגם מתפשט.
"לאט לאט, אל תמהר כל כך, אני לא בורח לשום מקום, יש לנו זמן." ניסה צלי, משועשע מעט מהתלהבותו הפתאומית, להרגיע אותו, אך לשווא. אחרי כמעט שנה של קיפאון מיני ארז הסתער עליו כמו אדם צמא על מעין מים קרים, כמו גווע ברעב על צלחת מרק מהבילה, כמו אלכוהוליסט על בר משקאות חופשי.
"כל כך התגעגעתי לזה." התנשף אחרי שגמר בכף ידו של צלי שלא היה זריז כמוהו. "אתה עוד לא גמרת, נכון? מצטער אבל אני… לא יודע מה קרה לי, בדרך כלל אני לא כזה, עם נופר הייתי ג'נטלמן מושלם, והייתי יכול להתאפק שעות, אבל…"
הוא התיישב פתאום במיטתו של צלי, והביט בו מזועזע, ואחר השפיל מבט אל זקפתו הלחה והחלקלקה של מארחו שכמו הצביעה לעברו, "אני באמת הומו." אמר בקול מופתע כל כך עד שצלי לא הצליח להתאפק ופרץ בצחוק.
"זה לא מצחיק." נעלב ארז, "מה אתה צוחק?"
"תחשוב לבד." גיחך צלי, ומשך אותו אליו, "ובינתיים תעזור גם לי לגמור."
עד שצלי גמר ארז כבר רצה שוב… ואחרי שהם התקלחו יחד הם חזרו למיטה ושם עשה צלי כמיטב יכולתו להוכיח לארז שנכון, הוא לא טועה, הוא באמת הומו.
"אני לא מאמין איזה טיפש הייתי." נאנח ארז, והתכרבל לצידו של צלי המנומנם, "אני כבר בן שלושים פלוס, ורק עכשיו קלטתי… איזה מזל שנופר ברחה ממני בזמן."
"באמת מזל." הסכים צלי ופיהק, "כמה חבל שלי לא היה מזל כזה, למרות שמצד שני…"
"מה מצד שני?"
"אם לא היה לוקח לי כמעט עשרים שנה להבין שאני הומו ושבגלל זה חזרתי בתשובה אז הילדים שלי לא היו נולדים, ולא הנכדים…" הוא חייך בסלחנות, "נו טוב, על זה נאמר כנראה, כל עכבה לטובה."
"חתיכת עכבה, איך יכול להיות שעשרים שנה חיית עם אישה ולא הבנת שאתה בעצם מעדיף גברים?" השתומם ארז.
"זה קצת יותר מורכב ממה שזה נשמע, חזרתי בתשובה בעיקר כדי לברוח מאימא שלי, אבל לא רק… זה מסובך, לקח לי המון זמן להבין שיש קשר בין היחסים הרעים שלי עם אימא ובין הארון הפנימי שסחבתי בתוכי, אני שמח שאתה היית זריז יותר."
מי, אני? אבל… אני לא יודע צלי, תמיד חשבתי שהמשיכה שלי לגברים זה משהו שיעבור בסוף, כמו פצעי בגרות, ושאחרי שאני אתבגר אני אפסיק עם זה ואבנה חיים עם אישה, ושיהיו לי ילדים ובית, כמו להורי, אבל עכשיו אני כבר לא יודע…" ארז שקע בהרהורים, וניסה לדמיין את עצמו חי שנים רק עם אישה, מוותר לגמרי על סקס עם גברים, מחשבה שהובילה אותו באופן טבעי לחשוב על טל. "טל המסכן, הוא באמת אהב אותי, איך יכולתי לזרוק אותו ככה? שברתי לו את הלב, לא פלא שהוא כעס עלי."
כל חייו נראו לו באור אחר לגמרי מרגע שהבין איזה טעות עשה. "אתה חושב שהוא רצה לנקום בי ולכן הוא סיפר לנופר שאני והוא… או שאולי באמת זה נפלט לו רק בטעות?" פנה אל צלי.
"חתיכת טעות." הצטחק צלי, "הוא אולי לא התכוון, אבל תת ההכרה שלו התכוונה ועוד איך. אתה עוד כועס עליו?"
"לא, ממש לא. עבר לי כבר מזמן ואל תשכח שסך הכל הוא עשה לי טובה, אני צריך לשלוח לתת ההכרה שלו פרחים ולהגיד לה תודה."
"תהיה לך הזדמנות לעשות את זה בחול המועד פסח. שלחתי לתום ולטל הזמנה לתערוכת הסחלבים."
"אוי, התערוכה, שכחתי ממנה לגמרי, איזה פרחים אתה מתכוון לשלוח לתערוכה צלי?"
הם שוחחו מעט על התערוכה ואחר כך, עייפים מאוד, נרדמו יחד.

למחרת בבוקר ישבו ושתו יחד קפה ושוחחו על השינוי המפתיע שחל ביחסיהם. "תראה ארז." אמר צלי, מנסה להתבטא ברגישות ובעדינות, ועם זאת להיות ברור והחלטי. "אני רוצה שתדע שאני מאוד מאוד מאוד מחבב אותך, ומעריך אותך, ונהנה מהחברות שלנו, ונחמד לי מאוד שהיא השתדרגה ליזיזות, אבל… אה…"
"זה בסדר, אני מבין, שנינו בארון ולכן עדיף שנמשיך להתנהג כרגיל ו… אה…" ארז הביט נבוך בצלי, ופתאום קלט שהחברות הנעימה והרגועה שלהם לא תחזור לעולם להיות כמו קודם, ולמרות הלילה המופלא שעבר עליהם הוא התמלא צער. "מה בעצם אתה רוצה להגיד צלי?"
"לא יודע בדיוק." הודה צלי, שגם הוא הבין רק עכשיו שמה שהיה לא יחזור עוד, "אבל רק שתדע שאני מבין מה עובר עליך, גם אני הייתי שנים בארון, ואפילו לא הבנתי את זה, אבל כיום אני כבר בהחלט לא, שברתי את הארון הפנימי בתוכי וכיום אני יודע מי אני. נכון, חוץ מציפי אף אחד במשפחה שלי לא יודע למה אני לא מתחתן שוב, הבנים שלי לא יבינו וזה סתם יעיק עליהם, ואני מעדיף לא לספר להורים של הילדים בגן כי קודם כל זה לא עסקם, ושנית זה עלול להפחיד אותם, אבל חוץ מהם כל החברים שלי יודעים."
"איזה חברים?" התפלא ארז שצלי הקפיד לא להפגיש אותו עם חלקים אחרים של חייו.
"טוב, קודם כל אתה, ויש עוד כמה מכרים שלי מעמותת מגדלי הסחלבים שיודעים, ויש לי גם כמה יזיזים שפגשתי פה ושם, בעיקר באטרף." סיפר צלי בחוסר רצון, "נכון, רובם ארוניסטים נשואים, אבל…" הוא לא היה גאה בחלק הזה של חייו. "ויש את תום וטל כמובן." סיכם.
"מה הסיפור שלך עם תום?" העז ארז לחקור, "אני מתכוון, הוא ואתה… אתם כל כך שונים, גם בגיל וגם ב… אה… זאת אומרת…" הוא הבין פתאום שאם יגיד את מה שהוא חושב יעליב את צלי ולכן העדיף להישמע עילג ולא מובן.
"אתה מתכוון לשאול איך יפיוף מדהים ובחור מצליח ומסודר והומו מוצהר כמו תום מכיר ארוניסט שמן מוזנח וקשיש כמוני." חייך צלי, "זה באמת מפליא אבל עובדה, בזכותו של תום יצאתי מהארון ופעם אהבנו מאוד אחד את השני, וחוץ מזה אנחנו גם סוג של קרובי משפחה רחוקים דרך אימא שלי שהייתה בת דודה שלישית של גרושתו של סמי, האקס ז"ל של תום."
"ז"ל? הוא מת? ממה?"
"התקף לב. תום מעדיף גברים מבוגרים ממנו בהרבה וזה הסיכון שאתה צריך לקחת כשאתה חי עם מישהו שמבוגר יותר ממך בשלושים שנה. לא פעם אני שואל את עצמי מה הוא עושה עם בחור צעיר ונמרץ כמו טל שלך."
"טל לא שלי, היה פעם, אבל עכשיו כבר לא. עכשיו אני לבד, אין לי אף אחד חוץ ממך צלי." הצהיר ארז ברגש ואחז בכף ידו של צלי.
צלי העווה את פניו בחוסר רצון ומשך את ידו מכפו החמימה של ארז. "יש לך את עצמך ארז וזה מספיק, או אמור להיות מספיק."
"אז מה? כאן נפרדות דרכינו?" התעצב ארז.
"אני מקווה שלא, היינו חברים קודם, ואני מקווה שנמשיך להיות חברים, ואני בונה עליך שתעזור לי עם התערוכה אבל…"
"אבל זה הכל." סיכם ארז, מאוכזב מצד אחד, ומצד שני חש רווחה כי אמנם הסקס היה נהדר, אבל בכל זאת, זה רק צלי, והוא לא זיין כבר המון זמן.
"אני לא יודע ארז, אני הרבה יותר מבוגר ממך, ואחרי כל מה שעברתי בחיים… רק עכשיו התגברת על נופר וגילית שאתה הומו, לדעתי מגיע לך משהו טוב יותר מקשיש שחוק כמוני."
"שטויות, איזה קשיש ואיזה שחוק, חכה עד שאני אחזור מהעבודה ונראה מי פה שחוק." השיב ארז באבירות, וצלי צחק ואמר שהוא ישמח מאוד לפגוש אותו אחרי העבודה.
הם נפרדו בחיבוק ובנשיקה, אבל בצהרים ארז התקשר ואמר שצץ משהו, והוא יגיע רק מחר או מחרתיים וסגר. ארז לא פירט מה בדיוק צץ, אבל צלי כבר שיער לעצמו מה קרה – ארז שבר את הקרח, יצא סוף סוף מהארון שבתוכו וכמו כל בחור צעיר ומלא מרץ הוא משתוקק לכבוש את העיר. הוא הבין לגמרי ובטח היה עושה אותו דבר אם היה במקומו, ולמרות שמצד אחד חש מעט קנאה ושמץ צער, מצד שני היה עליו להכין את העציצים לתערוכה, ואחרי הלילה הסוער שעבר עליו לא יזיק לו לנוח קצת, ומחר יגיעו הוריו של החבר של ציפי לדבר על סידורי החתונה המשמשת ובאה… לא יקרה כלום אם הם יפגשו רק בסוף השבוע.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il