כאב

01/12/2004

והוא לא הבין, והוא לא ראה…
'זה הזמן להמשיך הלאה, אין בעבר שלך שום דבר שיגרום לך לאושר בעתיד', היא מלמלה לעצמה שוב ושוב.

הביטה מסביב, רק עצים ורחוב ריק. חתולה אחת שעברה את הכביש והכלב האדיש שראה אותה והמשיך בדרכו, אפילו לא הטריח את עצמו לרדוף אחריה, הוא ידע איך זה ייגמר- היא תעלה על איזה עץ שהוא לא יכול להגיע אליו ויוותר, או שהוא יתפוס אותה אבל ייתן לה ללכת, הרי הוא לא יאכל אותה.
היה כל-כך קר שהיא לא הרגישה את הידיים שלה אפילו שהם היו בתוך כיסי המעיל. מחשבותיה נדדו והיא ניסתה להבין למה היא כל-כך רוצה לבכות עכשיו ולמה זה לא יוצא.

פתאום הוא עבר מולה, היא ראתה אותו מרחוק והתחבאה מאחורי איזה עץ שהיה שם, לא רצתה שיראה אותה, לא רצתה שייווצר מצב של פגישה מקרית ביניהם, היא ידעה שזה הזמן לתת לו ללכת, שזה מה שהיא צריכה לעשות.
היא נפגעה מספיק בחייה ונשבעה שזה לא יקרה שוב, נשבעה שהיא לא תיתן לאף אחד ובטח שלא לו.

הוא עבר אותה ולא ראה אותה בכלל.
היא יצאה ממקום מחבואה והמשיכה ללכת, מקווה שהוא יסתכל אחורה, שיראה אותה אבל שלא יגיב.
היא הרגישה מין כאב כזה, הרבה יותר מצביטה בלב, כאב פיזי ממש חזק שהיה בתוכה, כאילו הלב שלה נשבר, אבל ממש נשבר, לחתיכות קטנות.

היא ניסתה לחשוב על מה שהוא חושב. הייתה מוכנה לתת הכל כרגע בשביל לדעת על מה הוא חושב, אם היא עדיין במחשבותיו מידי פעם.
היא לקחה נשימה עמוקה, נשימה שכאבה.
הוא לא ידע, והוא לא ראה, הוא בכלל לא שיער לעצמו שנפגעה….

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il