דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
29/01/2015
בערב הוא התקשר שוב ושאל מה חדש. "שום דבר, אני עדיין מעכל את החדשות."
מאיר נשמע מאוכזב, "מה, עוד לא הלכת לראות את הדירה החדשה שלך?"
"אה… לא, עוד לא. אני עוד חושב איך להסביר למועלם ולסמי שאני בעל הבית החדש שלהם."
"זה בסדר, כבר סיפרתי להם." בישר לי מאיר בקור רוח, "אני מקווה שאתה לא כועס?" הוסיף, קצת פחות בטוח בעצמו, מה שגרם לי לחבב אותו מעט יותר.
"לא ידעתי שאתה מכיר אותם, מתי נפגשתם?"
"את סמי אני מכיר כבר שנים, כשרק הגעתי לתל אביב הוא פחות או יותר לקח אותי תחת חסותו." הצטחק מאיר כמו שעשו רוב האנשים ברגע שנזכרו בסמי, "ואת מועלם פגשתי כשבועז נתן להם את ההלוואה לקניית הדירה, ואגב, גם לאמיר ולניצן הוא עזר לקנות את הדירה שהם גרים בה, זו שהייתה פעם הדירה של הדודה של אמיר."
"מה, באמת?" הופתעתי, "לא ידעתי."
"אני לא מתפלא, בועז אהב למדר את החיים שלו, והעדיף לנדב כמה שפחות מידע עליהם. הוא היה בן אדם מאוד דיסקרטי וזו אחת הסיבות שהוא הצליח כל כך יפה בעסקים."
"אני מבין." אמרתי ביובש, חש עדיין פגוע מעט, "יש עוד דברים שהוא לא סיפר לי? אתה והוא למשל?"
"חס ושלום." הבין מיד מאיר את כוונתי, "אל תשכח שעשינו יחד את המסלול."
"איזה מסלול?" תהיתי.
"המסלול של הטירונות בגולני." הופתע מאיר מהשאלה, "למה, איפה אתה עשית צבא?" שאל, קצת בחשדנות, "עשית צבא, נכון?"
"כן, אבל הייתי ג'ובניק, עשיתי טירונות מקוצרת, שירתי בקריה ובאתי כל יום הביתה, אני מתאר לעצמי שזה פוסל אותי מבחינתך." הטחתי במרירות שהייתה מעט מגוחכת בהתחשב בעובדה שגם אני וגם מאיר עברנו כבר מזמן את גיל המילואים.
"לא, בטח שלא, זאת אומרת…" התבלבל מאיר, ואני מודה שחשתי סיפוק מביש כשנוכחתי לדעת שהצלחתי לגרום לעורך דין קורדובה, חלקלק הלשון והבטוח בעצמו, לאבד את בטחונו.
"עזוב, אנחנו מדברים על דברים שקרו לפני עשרים שנה, בעצם יותר, זה פשוט אידיוטי, אם נדב לא היה נהרג בטח הייתי הולך לקרבי, אבל ההורים שלי התמוטטו לגמרי אחרי שהוא נפל, ומישהו היה צריך להיות בבית בשביל התאומים… עברנו תקופה קשה מאוד אחרי שהוא נהרג, בחיים לא הייתי מסתדר בלי העזרה של דפנה ושל בועז."
"אני מבין." אמר מאיר בכובד ראש, ושאל שוב אם הוא יכול לבוא לבקר אותי הערב.
"אתה רוצה לפגוש אותי בגללי או בגלל שאני האח ההומו של נדב?" שאלתי ישירות, ומאיר נאנח ואמר שיש לי שאלות קשות מאוד, ואולי אני צודק ועדיף שנעזוב את זה, וסגר.
ידעתי שאם אתקשר אליו שוב ואבקש שיבוא בכל זאת הוא יבוא, אבל ידעתי שהשאלה ששאלתי, והדמות של אחי הצעיר והיפה תרחף כל הזמן ביני לבינו, ולכן התקשרתי למועלם במקום אליו.
סמי הרים את השפופרת, "שלום בעל הבית." אמר בחביבות, ומיד שאל מה שלומי, ואיך אני מרגיש, ואם אני זקוק לחברה, ורק אז הבנתי שאני מרגיש נורא, ואני בודד, והדירה בה גרתי עם בועז גורמת לי לחוש רע עוד יותר, ושאלתי אם אני יכול לבוא אליהם.
"בטח בוא, אנחנו מחכים, אני כבר מכין משהו טעים." הבטיח סמי.
"ידעתם שהוא מתכנן לעזוב אותי?" שאלתי, והתרווחתי במטבח הנעים והחמים שלהם.
"מה השטויות האלה, הוא לא התכוון לעזוב אותך." מחה מועלם, והגיש לי ספל תה מתוק, חם ומנחם.
"היית חשוב לו מאוד." תמך סמי בדברי בן זוגו, "בועז תמיד שיבח אותך ואמר כמה שטוב לו אתך, נכון מומי?" הפנה מבט אל מועלם שהנהן בהסכמה והניח יד על כתפו. נעים היה לראות את החיבה ששררה בין שני הגברים האלו שהיו כמעט בגילי, אף אחד מהם לא היה חטוב, או יפה במיוחד, אבל הם חיו יחד בהרמוניה מושלמת, והיה ברור שהקשר שלהם חזק ויציב.
גם אני רציתי דבר כזה, בן זוג שישן איתי תמיד, לא לפעמים, שיקרא לי בשם חיבה מטופש, ולא ימדר אותי אף פעם. "עד שהוא מת לא ידעתי כלום על הדירה שהוא שיפץ וגם לא על העסקים האחרים שלו, לא ידעתי שהוא הלווה לכם כסף, וגם על הכסף שהוא נתן לאמיר ולניצן לא ידעתי, הוא מידר אותי לגמרי, רק היום נודע לי שהעורך דין שלו הוא גם מכר ותיק שלו מהצבא, ושהוא הכיר גם את נדב, אחי הגדול, ושבועז הכין קרנות נאמנות לילדים שלו ו… חשבתי שאני מכיר אותו, שאנחנו זוג, ועכשיו אני מבין שלא ידעתי עליו כלום."
"בועז היה מין טיפוס כזה… מעט מאוד אנשים ידעו עליו הכול." ניסה סמי טוב הלב לנחם אותי, "זה לא היה נגדך, הוא פשוט היה כזה, נכון מומי?" הביט לעבר מועלם שהנהן לאות הסכמה.
"ניצן עיצב בשבילו את הדירה שמעל הפיצוצייה, אולי הוא יודע יותר." העלה השערה. "רוצה שנתקשר אליו?"
"למה לא? תנסה, מה יכול להיות."
הם התקשרו לניצן שהיה דרך מקרה בפיצוצייה, יחד עם אמיר. "שכחתי, היום אמיר במשמרת וניצן אוהב לבוא לשבת איתו כשיש לו זמן, יאללה בואו נקפוץ לשם." קם מועלם ופנה החוצה, ואנחנו אחריו. הפיצוצייה לא הייתה רחוקה, ומאחר ומזג האוויר היה נעים הלכנו ברגל, בדרך עמלתי לשכנע את השניים שאני לא מוטרד כלל מההלוואה שבועז נתן להם, ואני שמח שהוא הפך אותה בצוואתו למענק, ושמעולם לא שיערתי בנפשי שמותו של בועז יביא לי רווח כספי, ואם גרושתו וילדיו היו מתנגדים הייתי מוותר מיד על כל מה שהוריש לי.
"לא סתם בועז החזיק ממך כל כך, אתה בחור טוב עוזי." חיבק סמי את כתפי, "ואני שמח שדפנה הסתפקה בוילה שהיא קיבלה כי ממש לא הייתי רוצה אותה בתור בעלת הבית שלי."
הגענו לפיצוצייה ומצאנו שם את אמיר וניצן, מחפשים בהיסטריה אחרי מפתח הדירה שנעלם להם פתאום.
"הוא אצלי." שלפתי את המפתח שקיבלתי ממאיר, "העורך דין נתן לי אותו."
"איזה מזל." מחה ניצן את מצחו בהקלה, "כבר פחדתי… שמרתי את המפתח פה, במגרה, הייתי עולה לשם כל יום לבדוק איך העבודה מתקדמת, אבל מאז שהשיפוץ הסתיים עוד לא הזדמן לי לעלות, כנראה שבועז לקח את המפתח ממש לפני שהוא נפטר."
"מוזר, איך הוא הכין הכול כאילו שהוא ידע…" העיר סמי, וכולנו החלפנו מבטים מוטרדים אבל אף אחד לא אמר כלום.
אחר כך אמיר ביקש מאחת המלצריות ב'ורוד' שתחליף אותו לכמה דקות, ואנחנו עלינו בשורה במעלה המדרגות התלולות שהוליכו לדירה מעל הפיצוצייה שנראתה שונה לגמרי מאז ביקרתי בה בחטף לפני כמה שנים.
"בועז שפך פה המון כסף." גילה לי ניצן, "עבדנו עם החומרים הכי טובים ועם בעלי המקצוע הכי יקרים." התפאר, ואכן, הדירה שדמתה למחסן מוזנח בפעם האחרונה שביקרתי בה נראתה נפלא. הצבעים הבהירים העניקו אשליה של מרחב, החלונות הקטנים הוגדלו כדי להכניס פנימה יותר אור, ורצפת הבטון העקמומית הוחלפה במרצפות קרמיקה איטלקית, מצוירת ערבסקות מזרחיות חינניות.
"שברנו קצת קירות." הסביר ניצן, "ובמקום שני חדרי שינה מסכנים סידרנו חדר שינה גדול עם שירותים נפרדים, וחדר ארונות, ובמקום להחביא את המדרגות לגג עיצבנו אותן כאלמנט פיסולי מרכזי בסלון ו…" הוא המשיך להסביר, מנופף את ידיו לפה ולשם, פולט מפיו צרורות עצבניים של מלל מעצבים משונה, ולא השתתק עד שהנחתי יד על כתפו, אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר, אבל הוא עשה עבודה נהדרת, והכול מושלם בעיני.
"מה עם הגינת גג?" שאל אמיר, "היא עוד קיימת?"
"בטח, בואו תראו." הוריד ניצן מפתח מקולב מסוגנן שתלה במטבח המודרני הכסוף, וכולנו העפלנו במעלה המדרגות הלולייניות לגג שהפך מסתם גג תל אביבי עם כמה עציצים לגן קסום, מחופה פרגולה מעץ. "ממש גן עדן פה." נשען סמי על המעקה, ובחן בקורת רוח את הנוף התל אביבי הלילי, "חולה על העיר הזאת." אמר, ופרש את ידיו כאילו רצה להתעופף מעל הרחובות המוארים של תל אביב.
"תיזהר." אחז בו מועלם בבהלה, "אל תברח לי."
סמי צחק, הסתובב ונישק אותו, "אני לא אלך לשום מקום בלעדיך מומי." אמר בחיבה, ושוב עלה בי גל של קנאה צורבת למראה השניים.
"תראה עוזי, תראה איזה יופי." משך אותי ניצן בהתלהבות לעבר חדרון קטן שהתברר כחדר שינה קטן ונחמד, שכלל אפילו שירותים ומקלחת, והכי טוב, חצי מגגו המשופע היה עשוי מין חומר שקוף שנראה כמו זכוכית, אבל היה בעצם סוג של פלקסיגלאס. "מהחומר הזה עושים חלונות של מסוקים." סיפר ניצן בגאווה, "לא תאמין כמה זה עלה, אבל לבועז לא היה אכפת מהמחיר, הוא רצה גג שקוף שאפשר לראות דרכו את השמים גם בחורף, וזה מה שהוא קיבל."
"הוא אמר לך בשביל מי הדירה הזו?" חקרתי.
ניצן משך בכתפיו, "גם אני שאלתי את עצמי, אבל הוא היה מסתורי מאוד בנושא הזה, אמר שזו הפתעה מיוחדת בשבילו ובשביל מישהו שהוא מאוד אוהב, אבל הוא לא פירט, יכול להיות שזו הייתה הפתעה בשבילך בועז?"
"לא יודע, אם כן אז באמת הופתעתי."
"תשאל את קורדובה, העורך דין שלו, הם מכרים ותיקים מאוד, אולי הוא יודע?"
"שאלתי, בועז אמר לו שזו מתנת יום הולדת, קורדובה חשב שמדובר ביום ההולדת שלו, אבל לך תדע למה הוא התכוון באמת."
"מתי היום הולדת שלך עוזי?"
"בעוד חודש אני אהיה בן ארבעים ושמונה, היית מאמין? אני מרגיש בדיוק כמו שהרגשתי כשהייתי בן עשרים וחמש, ופתאום אני זקן בן חמישים."
"מה זקן? מה אתה מדבר שטויות, חמישים זה לא זקן." נזף בי ניצן, בוחן אותי בחטף, "בן ארבעים ושמונה, מה? לא רואים עליך, בקושי הייתי נותן לך ארבעים."
"תודה ניצן, יפה מאוד מצידך." חייכתי, אבל ליבי היה כבד עלי. הדירה הייתה מקסימה, אבל אני לא אוהב שינויים מהירים מידי, ולא אוהב הפתעות, הופתעתי די בימי חיי.
ירדנו חזרה לדירה, ואחרי שאמרתי שהדירה מאוד מוצאת חן בעיני ואני מתכוון לעבור אליה כמה שיותר מהר, מועלם הבטיח לשלוח אלי בחור אמין עם משאית שיארוז בשבילי ויעביר אותי ואת חפצי לדירה החדשה בזריזות ובבטחה.
ירדנו מהדירה לפיצוצייה, ומשם הלכתי ברגל לדירתי, תוהה אם אפשר להתקין בה מעלית. כבר מזמן לא יצא לי לעלות ולרדת כל כך הרבה מדרגות, ולראשונה בחיי חשתי שגבי כואב מעט, וברכי מאותתות לי על גילי.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il