כמה עצב יש באהבה – פרק ו'

07/07/2014

האהבה לחמי הפכה את מיצי לאדם סבלני ומחושב, אולי אפילו ערמומי. בביקור הקצר שלהם אצלי הוא קלט מיד את ההסתייגות שלי מחידוש הקשר בין ארקאדי לחמי ומיד למחרת התקשר אלי והתחיל לשאוב ממני מידע ולתכנן את מהלכיו לעתיד.
כמובן שזה היה מיותר לגמרי וכל האנרגיות שהוא השקיע בחששות ובדאגות היו לשווא, אבל ידעתי ששום דבר שאגיד לו לא יעזור, ארקאדי היה יפה מידי והחיבוק שלו ושל חמי העיד על אינטימיות שהחרידה את מיצי.
ראיתי את בהלתו וייאושו וידעתי ששום דבר שאגיד לא יעזור. הוא פשוט היה צעיר מכדי להבין שהוא טועה, שאהבה זה לא פרס שצריך להתאמץ בגללו ושאין שום ערך למונוגמיה הגופנית שהוא החשיב כל כך. למרות זאת חיבבתי אותו מאוד ורציתי לעזור לו ולכן הקדשתי לשיחה אתו את כל תשומת ליבי.
"ארקאדי זה אריאל שחמי כתב עליו בסיפור שלו על אהבה ראשונה?" שאל, מתחיל לחקור אותי קצת בחששנות, אבל הולך ונעשה נועז משאלה לשאלה.
"כן מיצי, אבל תזכור שזה היה רק סיפור ולחמי יש דמיון עשיר. לא בטוח שזה באמת קרה ככה."
"אבל הכרת אותו אז, חמי באמת היה מאוהב בו?"
"מיצי, הייתי אז בחו"ל, חזרתי רק בסוף הקיץ לסיים את הגירושין שלי. אני לא יודע מה באמת קרה שם."
"לפי הסיפור של חמי גנבת לו את ארקאדי."
נאנחתי חרש, עד מתי הסיפור הזה ירדוף אותי חשבתי במורת רוח, ושוב ניסיתי להצטדק ולהסביר את הסיטואציה המוזרה שנוצרה אז – חמי מאוהב עד למעלה מראשו במי שהוא חשב למלאך יפה תואר ותמים ואני מביט מהצד בזוג הזה, הכול כך לא הולם, רואה איך חמי עומד שוב להתאכזב ולהיפגע…
"אז זיינת את ארקאדי רק כדי שחמי יבין איזה מניאק הוא?" עקץ מיצי.
"לא, זה לא היה ככה, אבל בעצם אולי… אני לא יודע מיצי. זה קרה מזמן וזה לא חשוב עכשיו. חמי כבר לא מאוהב יותר בארקאדי ואנחנו התגברנו על הסיפור הזה מזמן."
"אז למה אתה וחמי לא נהייתם זוג?"
כי עד שהבנתי עד כמה אני מתגעגע אליו הוא כבר היה כולו של רוני חשבתי לעצמי במרירות, אבל למיצי אמרתי שזו שאלה טיפשית.
"למה שאני אחיה עם ילד בגיל של הבן שלי?" נזפתי בו, ובעצמי.
"למה לא? אתה חי עם דניס והוא יותר צעיר אפילו ממני."
"אני לא חי עם דניס. לפעמים הוא גר אצלי בדירה, זה הכול."
"והיית גם עם דדי."
"מיצי, אתה באמת חייב למצוא לך חיים ולהפסיק לעקוב אחרי הזיונים שלי."
"הזיונים שלך לא מעניינים אותי." הסתמר מיצי בעלבון, שוכח למרבה הנוחות שגם אני והוא … (טוב, לא חשוב. זה לא היה הוגן להזכיר לו את זה כרגע).
"מה שאני מנסה להגיד זה שאתה אוהב אותם צעירים וזה שחמי צעיר ממך בהרבה זו ממש לא סיבה." המשיך מיצי לחפור, "וחוץ מזה אני יודע שאתה והוא… שלפעמים אתם… אתה אמרת בעצמך שיש לכם הבנות."
אם זה היה כל אחד אחר כבר הייתי מזמן מסיים את השיחה בטריקה רועמת, אבל הבנתי לגמרי את הכאב והחרדה של מיצי שגרמו לו לדבר בחוצפה ולכעוס עלי במין צורה צדקנית מרגיזה שבאורח מוזר הזכירה לי את אשתי בסוף הנישואים האומללים שלנו.
יכול להיות שהשלכתי עליו את רגשות האשמה שלי כלפיה? אולי, מי יודע.
"משה, תירגע בבקשה ותסביר לי מה אתה רוצה ממני."
"אני רוצה שתספר לי עליו, על המלאך של חמי."
"בחייך מיצי, אל תבלבל בין סיפורים למציאות! ארקאדי לא היה אף פעם מלאך, מי כמו חמי יודע את זה."
"אז מה הוא חוץ מזה שהוא נורא יפה וסקסי ובלונדיני?"
"הוא רק ילד מסכן מיצי, תאמין לי שאין לך מה לקנא בו."
"הוא לקח את חמי לעשות קניות." התפרץ מיצי לנאום התוכחה שלי.
"קניות של מה?" הופתעתי. חמי תיעב קניות כאחרון הסטרייטים, כמעט כמוני.
"של בגדים. חמי הולך לחתונה של מישהו מהעבודה שלו והוא הלך לקנות בגדים יפים עם ארקאדי."
"נו, טוב. לארקאדי באמת יש טעם טוב בבגדים, קצת מגונדר מידי לטעמי, אבל חמי שלנו לא ייתן לו להלביש אותו בשמאטעס מוגזמים מידי."
"רציתי לבוא אתם וחמי לא הרשה לי."
"זה מה שהוא אמר? אני לא מרשה לך לבוא?" השתוממתי.
"לא, לא בדיוק. הוא התחמק ממני בתירוצים טיפשיים, אמר שהוא אוסף את ארקאדי מהעבודה ושהם ידברו רוסית ואני לא אבין ושאני בטח אהיה עייף…" מיצי התחיל לבכות בכי של עלבון שנגע מאוד לליבי.
"אבל באמת מיצי, תפסיק להיות דרמטי כזה, אם הוא היה הולך עם פזי או גולן, או מישהו אחר מהקבוצת תמיכה שלו לא היית מתרגש בכלל, אז למה…"
"כי הוא כזה יפה בוריס. ראית כמה שהוא יפה? הם שניהם כל כך יפים יחד ואני… אני סתם מיצי השמן."
"אתה לא שמן, אתה שמנמן וחמי אוהב אותך כמו שאתה."
בכיו של מיצי התגבר. "לא נכון, הוא אהב את רוני שהיה רזה וחלק וחטוב, והוא אהב את ארקאדי היפיוף ואני… אותי הוא סתם סובל."
"זה פשוט לא נכון." מחיתי בעוז, "תשמע, אולי תקפוץ אלי לקפה או משהו? אם תישאר לבד סתם תכנס לדיכאון. עדיף שתבוא אלי."
האמת שלא רציתי אותו אצלי, הייתי עייף, רציתי לשבת בשקט עם ספר או סתם לבהות באוויר או בטלוויזיה – אותו דבר בערך – אבל הוא בכה והשיחה בטלפון התחילה להתיש אותי.
קיוויתי שהוא יגיד שהוא עסוק או משהו, אבל לא, הוא שמח להגיע אלי, לשבת אצלי במרפסת על כוס בירה ולהמשיך לחלוב ממני מידע על דברים שאני מנסה כבר שנים לשכוח.
"מה בדיוק קרה בלילה האחרון שלכם לפני שנסעתם לבוסטון?"
"היינו שתויים ומסטולים ועשינו שטויות. מה זה משנה כיום?"
"איזה שטויות עשיתם? סקס?"
"כן."
"וחמי השתכר? אבל הוא לא שותה."
"הוא ניסה לשתות והרגיש לא טוב וגם לקח איזה כדור, אקסטה או משהו. אני כבר לא זוכר כל כך טוב מיצי, זה היה מזמן. עשיתי שטות, אני מעדיף לשכוח מזה."
"ואיך היה בבוסטון? היה לך טוב שם?"
"לא. היה חרא. התגעגעתי מאוד וארקאדי שיגע אותי. זו הייתה טעות לנסוע."
"למי התגעגעת? לחמי?"
"גם לחמי, אבל בעיקר לארץ. למשפחה, לחברים."
"לאיזה משפחה התגעגעת? לגרושתך?" גיחך מיצי.
פחית בירה וכבר הוא צוחק כמו טיפש! הילדים בימינו לא יודעים לשתות.
"התגעגעתי לילדים שלי מיצי, ואימא שלי עדיין הייתה אז בחיים, היה לי רע בבוסטון, האמריקאים יכולים להיות די נבזיים למרצה מחליף עם שם יהודי ומבטא רוסי."
"אז לקחת את ארקאדי וחזרתם?"
"האמת שהוא חזר קודם."
"וניסה להתאבד, נכון?"
"כן, לצערי."
"איך הוא עשה את זה? לקח כדורים, חתך ורידים?"
"לא. הוא ירה לעצמו בחזה. עד היום יש לו צלקת."
"אבל הוא לא הצליח, נכון?"
"לא. למזלנו הוא לא הצליח."
"עד שהוא חזר חמי היה כבר עם רוני, נכון?"
"כן. בחורף ההוא כשאני וארקאדי היינו בבוסטון דדי הביא את רוני לביקור אצל חמי ודי מהר הם נהיו זוג."
"ורוני לא קינא בארקאדי? לא עשה סקנדלים בגללו?"
"לא שידוע לי."
"להוציא ממך מידע זה כמו לעקור שן." התרגז מיצי, "למה אתה מדבר כל כך מעט?"
"כי אני לא רכלן ואני שונא לדבר על התקופה ההיא, אבל אני רוצה להגיד לך מיצי שאתה סתם נלחץ. חמי בחר בך ובמקום ליהנות מהחיים איתו אתה נלחץ ומציק."
"אבל זה כל הקטע." משתלהב מיצי, "חמי לא בחר בי, אני בחרתי בו. גררתי אותו ממש בכוח לגור איתי ו…."
והטלפון צלצל.
חמי היה על הקו ושאל אם מיצי אצלי, ואמר שהם כבר מגיעים עם ערמות של בגדים שקנו ושהם קנו אוכל סיני וקולה, והוא רוצה לדעת אם אני רוצה גם יין או בירה? וחוץ מזה מה נשמע?
"הכול דבש." אמרתי, "רק בואו כבר."
כל כך רווח לי לשמוע שהם מגיעים להציל אותי מהחקירה של מיצי עד ששכחתי להגיד לחוקר החשדן שלי שאין דבר כזה – גררתי אותו בכוח לגור איתי – בטח לא אצל חמי. הייתי צריך להסביר לו שלא משנה מי הזמין את מי, אף אחד לא היה גורר גבר כמו חמי לחיות איתו בניגוד לרצונו, אבל לא אמרתי, וגם אם הייתי אומר זה בטח לא היה משנה כלום כי ככה זה בחיים – מה שצריך לקרות קורה ודי!

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il