כמה עצב יש באהבה – פרק ח'

17/07/2014

שבועיים אחרי שהתחלתי לגור עם חמי נכנסתי הביתה ביום שישי בצהרים ומצאתי אותו במטבח מול מחבת מלא רוטב בשר מדיף ניחוחות שום. חמי בחש בו במרץ, משגיח על סיר עם מקרונים שרתח על האש, פיצה תוצרת בית בעבעה בתנור, והשיש היה מכוסה מצרכי מזון.
חמי התרוצץ מצד לצד, בוחש, מערבב, מטגן, מסנן, מגדיל ומקטין את עוצמת הלהבות לפי הצורך. הרדיו סלסל מוזיקה מרוקאית וחמי התנועע לקצבה, מחייך בעונג.
"ברוך!" שתל נשיקה על לחיי, "מה שלומך? אתה רעב? רוצה פיצה או מקרוני?"
"מה אתה עושה?" נבהלתי, "מי יאכל את כל האוכל הזה?"
"אנחנו כמובן, וחוץ מזה פזי וגולן באים הערב."
"מה שלומם? לא ידעתי שהם חזרו מהטיול בטורקיה."
"כן, הם חזרו אתמול וצלצלו לשאול מה שלומי אז הזמנתי אותם לאכול אתנו ארוחת ערב."
פתחתי סיר גדול עם מכסה זכוכית שהכיל אורז עם ירקות ובשר, וענן אדים ריחני תקף אותי. "לא ידעתי שאתה בשלן כזה."
"אה, זה כלום. סתם כמה דברים קטנים שלא ישעמם לנו בפה." הצטנע חמי.
"מי לימד אותך לבשל חמי?"
"קצת למדתי מאימא וקצת מרוני. זה לא כל כך קשה אם לא חייבים לעשות את זה כל יום. הבעיה שצריך לרחוץ כלים אחר כך."
"אפשר גם לא לרחוץ. אני מבטיח לך שאם תשאיר אותם בכיור הם לא יברחו."
"מצחיק מאוד, אם תמשיך לא לרחוץ כלים תקבל בסוף דיזנטריה." נזף בי חמי והגיש לי צלחת מלאה אורז.
"ממש טעים." שיבחתי אותו, "קצת חריף, אבל טעים."
"בגלל רוני התרגלתי לבשל חריף." הצטחק חמי, "הוא שנא אוכל אשכנזי מכובס." הסביר ופניו התרככו והאירו כשנזכר ברוני.
אחרי שהוציא מהתנור את הפיצה שנראתה מעוררת תאבון ביותר טרף בזריזות ביצה בכוס, לקח מברשת קטנה והתחיל למרוח בביצה כיסוני בצק שמנמנים שהיו מסודרים בתבנית מרופדת בניר.
"מה אתה עושה עכשיו? ומה הנייר הזה?" הצקתי לו.
"זה כדי שהבורקסים לא ידבקו, ואני מורח אותם בביצה כדי שהם יזהיבו." הסביר חמי. המשכתי לאכול בתאבון, צוחק עליו שהוא נעשה עקרת בית מושלמת, אבל בסתר ליבי התענגתי על המהומה הריחנית והצבעונית שהתחוללה סביבי.
מאז שהתחלנו לגור יחד חיי נעשו נוחים ומאורגנים הרבה יותר. הבית היה מסודר ונקי להפליא. חמי דאג לאספקה שוטפת של ניר טואלט, משחת שיניים, קצף גילוח וסבונים, ויותר לא חסר לי סוכר או חלב לקפה.
כל בוקר הלכתי לעבודה עם כריכים דיאטטיים יצירתיים וטעימים עטופים בניר וחזרתי לארוחת צהרים מזינה וחמה. במקום לשבת על המרפסת בערבים, לעשן ולשתות בירה הוא גרר אותי לטיולים רגליים והגביל באכזריות את צריכת הוודקה שלי.
אני התלוננתי, אבל הכבד שלי הודה לו בחום.
לא רק משק הבית שלי גם חיי המין שלי נעשו מסודרים וביתיים להפליא. יותר לא מצאתי את עצמי משוטט בגנים וצד צעירים שנזקקו לדירה ללון בה או לכסף כיס. כל פעם שרציתי סקס חמי היה לצידי, תמיד להוט, תמיד חרמן, תמיד מוכן לעוד סיבוב.
להפתעתי נהניתי מכל הפינוקים שחמי הרעיף עלי. הנחתי שבסופו של דבר אמאס בחיים הבורגניים הנחמדים הנקיים והמסודרים מידי האלו, אבל לעת עתה זה היה ממש נחמד.
אחרי שסיים לנקות את המטבח חמי הלך להתקלח. נשענתי על משקוף המקלחת והבטתי בהנאה בגופו הרטוב, "אתה לא צריך להתאמץ כל כך ביום החופש שלך." אמרתי לו, "פזי וגולן לא יבדקו אם ניקית אבק ושטפת רצפה ואני בטוח שהם יאכלו ברצון סתם פיצה שנזמין מהפיצרייה."
"אני יודע, אבל אני אוהב לגור במקום מסודר ונקי, ואוכל ביתי טעים לי יותר מאוכל קנוי. לך לא נעים יותר ככה? אני מתחיל להעיק עליך?" הביט בי חמי מודאג.
"בחיים לא, אבל אני פוחד שבסוף ימאס לך לשחק עקרת בית."
חמי נשא אלי את פניו הלחות וחייך, "כשימאס לי אני אודיע לך בוריס." הבטיח ונתן לי את המגבת. "תנגב לי את הגב." דרש.
ניגבתי אותו ואחר כך גם ליטפתי והוא החל למשוך מעלי את הבגדים. רק הבוקר היה סקס והוא שוב רצה, בעקרון גם אני רציתי, אבל הגוף שלי לא כל כך רצה לשתף פעולה.
"לך למיטה לחכות לי, אני רק מתקלח ובא." שלחתי אותו מעלי למרות שהוא הציע לסבן לי את הגב, ועוד לפני שנכנסתי למים לקחתי את אחד מהכדורים הכחולים הקטנים שעזרו לי לעמוד בקצב שלו. הסתרתי אותם בנרתיק כלי הרחצה שהיה חבוי מתחת לכיור. הרופא שלי הזהיר אותי לא להגזים ולא לקחת יותר משניים בשבוע, אבל אני מודה שלקחתי יותר.
כן, אני יודע שאני טיפש זקן, אבל רציתי נואשות שהוא ימשיך לראות בי את אותו הגבר שהייתי כשרק נפגשנו. נכון, אז לא גרנו יחד, היינו נפגשים לכמה שעות פעמים שלוש בשבוע ובכל זאת…
עם כל אחד אחר לא היה לי אכפת להגיד שלא בא לי ולא עומד לי, אבל עם חמי התביישתי למרות שאני בטוח שאם הייתי אומר לו מידי פעם שאני לא יכול הוא לא היה עושה מזה סיפור.

פזי וגולן הגיעו עם בקבוק יין ומצב רוח טוב, התלוננו מרות על הדיאטה ואחר כך זללו בכל פה וקנחו בגלידה רק כדי להתלונן שוב על הדיאטה. הם שפעו רכילות עליזה על כל חברי קבוצת התמיכה שאת רובם הכרתי רק מסיפוריו של חמי, סיפרו בדיחות גסות ונראו מאוהבים ומאושרים מאוד יחד.
אחרי שהארוחה הסתיימה הצעתי שאני ארחץ כלים. חמי מחה שלא צריך, הכלים לא יברחו, אבל פזי הכריז שהוא וחמי זקוקים לזמן איכות יחד פקד על גולן לעזור לי וגרר את חמי למרפסת.
"אתה תפנה ואני ארחץ." אמר גולן והתנפל עם ספוג על הכלים. פיניתי הכול מהר, ניגבתי את השולחן ושאלתי מה עוד לעשות.
"שב לידי ותדבר איתי." הציע גולן, "תן לפזי לקשקש קצת עם חמי. אז מה שלומך? אתה נראה מצוין דרך אגב."
"חמי עושה לי חינוך מחדש." התלוננתי, "הוא לא מרשה לי לעשן ומכריח אותי ללכת ברגל במקום לשתות בירות על המרפסת."
גולן צחק. "שאלו יהיו הצרות הכי גדולות שלך בוריס, ואיך זה לחיות עם בחור כזה צעיר?"
"בסדר, ממש יופי." חייכתי, "למזלי הוא לא אוהב מוזיקה צרחנית ולא מועדונים וריקודים. חוץ מזה שהוא מתעקש להכין לי סלטים ולהאכיל אותי בלחם דל קלוריות אין לי תלונות."
"אחלה, ובטח יש לך גם כמה סקס שמתחשק לך."
"כן וגם כשלא כל כך… זאת אומרת … לא משנה."
החלפנו מבטים אבל הפעם נשארנו רציניים. גולן אמנם מקפיד על הופעה צעירה – חדר כושר, דיאטות, בגדים ממותגים – אבל גם הוא כבר עבר את הארבעים וידעתי שהוא מבין על מה אני מדבר.
"בשביל זה המציאו את הויאגרה." אמר בשקט כשהוא מקרצף בעוז צלחת חפה מלכלוך.
"כן, אני יודע, זה רק ש… טוב, עזוב, קשה לחיות יחד אחרי ששנים היית לבד. צריך לעשות פשרות ולוותר."
"זה קל יותר כשאוהבים."
"אני אוהב אותו מאוד. הוא בחור נהדר זה רק ש…" כמה שניסיתי להסביר יותר ככה נשמעתי יותר רע, עדיף להחליף נושא. "תגיד, על מה הם מדברים שם כל כך הרבה?"
"על מיצי. פזי ביקש שאני אעסיק אותך כדי שהוא יוכל לספר לחמי מה קורה עם מיצי."
"אז מה קורה עם מיצי?"
גולן נאנח. "לא טוב. דברים רעים."
"תן לי לנחש, מסיבות, זיונים, שתייה וסמים."
"כן, בערך."
"והכל בגלל החבר החדש שלו."
"כן, שמעתי שאתה מכיר אותו טוב."
"מכיר אותו יותר מידי טוב."
יצאתי למרפסת ומצאתי שם את פזי יושב מול חמי, רוכן לעברו ומלטף את ידיו. מצחיק איך יכולתי לדעת ממבט ראשון עם מי מהחברים שלו חמי עשה סקס ועם מי לא. רק אחרי שחמי היה עם מישהו במיטה הוא היה מניח לו לפלוש למרחב הפרטי שלו ולגעת בו, עם אחרים הוא היה מתנהג בנימוס, אפילו בידידותיות, אבל בריחוק קל. אני חושב שאם הייתי מגלה לו את זה הוא היה נבוך מאוד ולכן מעולם לא סיפרתי לו עד כמה חושפנית שפת הגוף שלו.
"אז מה בעצם הבעיה של הארקאדי הזה?" שאל פזי.
"אני לא בטוח. אף פעם לא הכרתי אותו באמת. בוריס מכיר אותו יותר טוב." הרים אלי חמי מבט מפציר.
"הוא אף פעם לא נפתח מספיק וסיפר לי הכול, אבל הבנתי מכמה מילים שהוא זרק פה ושם שהאבא החורג שלו התעלל בו מינית מאז שהוא היה ילד די צעיר. מאז נדפק לו המוח והוא נעשה שרוט."
"איך שרוט?" חקר גולן.
הסתכלתי נבוך על חמי שהשפיל מבט והזעיף את פניו..
"הוא אוהב כל מיני דברים… דברים …" ניסה להסביר ונתקע. חמי היה ביישן בעיקר כשזה נגע לדיבורים. במעשים הוא היה פחות עצור – פולנייה קלאסית.
"ארקאדי אוהב סקס חזק." ניסיתי לעזור.
פזי חייך, "גם אני אוהב שזה קצת קשוח לפעמים, וגם אני נהנה לשתות ולהתמסטל פה ושם. זה לא אומר שאני שרוט, לא באמת."
"אני מדבר יותר על כיוון של אזיקים ושוטים ושרשראות ודברים כאלו." הסברתי, "כשהיינו בבוסטון הוא נכנס לזה ממש חזק וכל הזמן היה מסתובב עם סימנים שחורים על כל הגוף, ובמסיבה של ההלואין הוא …. טוב, זה היה ממש מוגזם, הוא ממש השתולל במסיבה ההיא. לא הצלחתי להשגיח עליו כמו שצריך, הוא הסתלק לחדר חושך וכולם חגגו עליו אחר כך הוא נכנס לדיכאון וברח חזרה לארץ וניסה להתאבד."
"ואחרי זה הייתה לו התקופה הרוחנית שהוא הסתובב עם קלפי טארוט וקריסטלים." הוסיף חמי, "אחרי שהוא פגש את ביטון ונסע איתו לאיטליה חשבתי שהוא יהיה בסדר, אבל גם זה לא החזיק מעמד. רק אלוהים יודע מה הוא עשה באירופה, אפילו אימא שלו לא הייתה איתו בקשר ועכשיו הוא שוב חזר לסמים ולשתייה."
"אם הוא לא יעבור טיפול נפשי רציני ויעבוד חזק על עצמו הוא לא יצא מזה אף פעם." חיוויתי את דעתי.
"אני מודאג בגלל מיצי." אמר חמי וקמט נחרש בין גבותיו, "הוא לא מגיב טוב לחשיש, זה מכניס אותו לדיכאון ולפחדים. כשהוא גר איתי ועם רוני… טוב, לא חשוב מה בדיוק קרה אז, אבל מיצי התאשפז בסוף במחלקה פסיכיאטרית."
"אני מתגעגע לרוני." אמר פתאום גולן, "ממש מתגעגע אליו. קשה לי להאמין שהוא באמת מת."
"כן," אמר חמי בעצב, "אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון."

אחרי שהאורחים שלנו הלכו ראינו עוד קצת טלוויזיה והלכנו לישון. כמו תמיד חמי נרדם בלי בעיות, אבל באותו לילה הוא סבל מסיוטים והתעורר בצעקה, מעיר גם אותי. כנראה שזה היה חלום נורא כי הוא התנשף ורעד כולו, אבל לא הניח לי לחבק אותו.
"לא, אל תיגע בי, כולי מזיע" אמר וברח למקלחת. הוא חזר רגוע קצת יותר ונשכב לצידי באנחה, מקפיד לא לגעת בי.
"על מה חלמת?"
"שטויות, סתם שטויות משעממות."
"נו, ספר."
"על רוני וארקאדי."
"מה הם עשו?"
"סקס, אבל זה היה רק בחלום. רוני לא עשה בחיים משהו עם ארקאדי. הוא גם לא כל כך התפעל ממנו, אמר שהוא רזה מידי ואשכנזי מידי."
צחקתי, "מה אשכנזי? ארקאדי לא יהודי."
"כן, גם זה הפריע לרוני. זין לא חתוך דחה אותו. אתה יודע שחוץ מארקאדי הוא זיין את רוב החברים שלי?"
"לא אותי." הערתי.
"כן, אותך לא, אבל אתה ומיצי… לא שאני בא אליך בטענות."
"אני בא אל עצמי בטענות. לא הייתי צריך לעשות את זה."
חמי התחיל לבכות בכי יבש של מבוגר שנגמרו לו הדמעות. "אני כל כך מתגעגע לאהרון, אני לא יכול להפסיק לחשוב עליו. אני כל הזמן מדמיין שהוא לידי ולפעמים אני מריח אותו. הרבה פעמים כשאני עושה אתך סקס אני עוצם עיניים ומדמיין שאני איתו."
שתקתי פשוט כי לא ידעתי איך להגיב על המידע הזה, אבל אם מדברים על יותר מידי אינפורמציה … משום מה באותו לילה חמי לא הצליח לסתום את הפה.
"תגיד בוריס, אתה חושב שרוני התאבד?" הפתיע אותי חמי שוב.
"מה פתאום? הרי כולם אמרו שזו הייתה תאונה, איזו סיבה הייתה לו להתאבד?"
"לא יודע. די התרחקנו מאז הנסיעה שלו ללונדון. הוא סיפר לי מעט מאוד ממה שעבר עליו שם והיה כל הזמן עסוק ומרוחק. אני חושב שהיינו נפרדים בכל מקרה, השלמתי עם זה. מה שקשה לי לתפוס זה שהוא מת, לא מתאים לרוני להיות מת."
"תאונות קורות לפעמים חמי, ככה זה בחיים."
"אבל למה? הוא לא היה שתוי ולא מסטול, הכביש היה יבש והיה מזג אוויר בהיר."
"אולי הוא … אולי בגלל שהוא גילה שהוא נשא?"
"זאת לא סיבה. מי אם לא רוני ידע שאפשר לחיות עם איידס. אני לא מאמין שהוא היה מתאבד בגלל דבר כזה."
"ואני לא מאמין שרוני התאבד. זה פשוט לא התאים לאופי שלו, זו הייתה תאונה חמי, תאונות קורות ודי, ועכשיו תעצום עיניים ולך לישון."
"בסדר." אמר חמי בצייתנות ועצם את עיניו, אבל המשיך לדבר. "מה נעשה בקשר למיצי בוריס?"
"מה אנחנו יכולים לעשות? הוא בן אדם מבוגר והוא עשה את הבחירות שלו."
"היינו צריכים להזהיר אותו שארקאדי מופרע."
"זה לא היה עוזר, וחוץ מזה עכשיו הוא כבר בטח יודע."
"אני דואג לו בוריס, הוא נעשה מדוכא כשהוא מסטול ועושה שטויות."
"אם אתה כל כך דואג לו תתקשר אליו, אבל לא עכשיו, מחר. עכשיו לישון."
"טוב בוריס, בסדר, ובוריס?"
"מה עכשיו?"
"אם לא בא לך סקס פשוט תגיד, אתה לא צריך לקחת ויאגרה."
"קיבינימאט אתך ילד! תישן כבר ודי."
"בסדר, לילה טוב בוריס."
"לילה טוב מנחם."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il