כמה עצב יש באהבה – פרק י' ואחרון

24/07/2014

שנינו, חמי ואני, נולדנו במזל עקרב. אני חוגג יום הולדת בשני לנובמבר והוא ברביעי.
תמיד הטריד אותי שיום הולדתי חל ביום הצהרת בלפור – יום מועד להפגנות – וחמי התלונן תמיד שרבין נרצח ביום הולדתו ולא נעים לו לחגוג בתאריך כזה.
הפתרון שלנו היה לחגוג יחד בשלישי לנובמבר, אם כי מאז יום הולדתי הארבעים מצאתי פחות ופחות סיבות לשמוח שעוד שנה עברה.
בשנה שעברה מלאו לי חמישים. האירוע הזה דיכא אותי כל כך עד שתכננתי להתעלם ממנו, אבל חמי שהופיע בדירתי הודיע לי שחמישים זה השלושים החדש וסחף אותי לחגוג איתו חגיגה שאזכור לנצח.
חודש אחר כך רוני נהרג והכל השתנה. אחרי הצורה בה סילקתי את חמי מעל פני הייתי בטוח שהמסורת הצנועה שלנו של חגיגת יום הולדת משותפת תשכח, והאמת שלא הצטערתי על כך, בגילי המופלג עדיף לשכוח תאריכי יום הולדת.
זו הסיבה שפערתי עיניים מופתעות כשבשלישי לנובמבר הופיע חמי על סף דלתי עם עוגת שוקולד ובקבוק וודקה.
"יום הולדת שמח לנו בוריס." אמר וחייך בביישנות הססנית כאילו ציפה שאזרוק אותו החוצה.
הוא נראה מצוין. החיים עם מיצי היטיבו איתו כנראה. אני לעומת זאת נראיתי זוועה והדירה שלי תאמה לחזותי. הבית היה הפוך ומלוכלך, השיש דביק והכיור עולה על גדותיו.
"איך אתה מרגיש בוריס?" הניח חמי יד על כתפי ונישק על לחיי.
"כמו שאני נראה." אמרתי, לקחתי ממנו את העוגה והוודקה, הנחתי אותם על השולחן המאובק ופניתי אליו בכוונה לתת לו חיבוק חברי ולנשק אותו על הלחי כמו דוד טוב, אבל הוא כרך ידיים חזקות סביב מותני, הדף אותי אל הקיר והצמיד את פיו אל פי.
"כל כך התגעגעתי אליך." אמר ברגש ודחף ידיים למכנסי הטרנינג המרופטים שלי.
לא היה צורך שאגיד שגם אני התגעגעתי אליו, הזין שלי דיבר בשמי.
נפלנו על המיטה והראנו זה לזה כמה התגעגענו אחד לשני, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא הקדים זיון לניקיון. בדרך כלל הוא היה מתעקש שננקה לפחות את המטבח לפני שהלכנו לחגוג.
"ואיפה דניס?" שאל חמי אחרי שהצלחנו לנשום שוב.
"החליט שהוא מבזבז את החיים שלו בקריות והלך ללמוד להיות מורה לשחייה בוינגייט."
"כל הכבוד לו." אמר חמי, "זה רעיון מצוין. אז אתה גר לבד עכשיו?"
"כן, ואני נהנה מזה מאוד." אמרתי בתוקף.
"אני רואה." העביר חמי אצבע על שכבת האבק שנחה על ארונית הלילה שלי.
"חמי, אל תהיה נודניק. קצת אבק עוד לא הרג אף אחד."
חמי הודה שאני צודק, אבל מצד שני קשה להגדיר את כמויות האבק אצלי בדירה כקצת ועל הבלגן הוא מעדיף לא לדבר.
"אז תשתוק." אמרתי והצתי סיגריה שהוא כמובן כיבה מיד.
"אתה צריך שישגיחו עליך." פסק והלך למטבח, חגר מגבת על מותניו הערומים והחל להדיח את הכלים. ישבנו נשאר חשוף והמראה שימח את ליבי עד מאוד.
"תפסיק להסתכל לי על התחת ולך למלא דלי מים, ותשים הרבה סבון." פקד עלי חמי בחומרה.
"נגמר לי הרצפז." התנצלתי.
חמי נאנח ושלח אותי למימי השכנה להביא חומרי ניקוי, ורק אחרי שהמטבח הבריק מניקיון הרשה לי לשבת ולאכול איתו מעוגת יום ההולדת שלנו.
אני שתיתי קצת וודקה והוא הסתפק בקפה. ישבנו כמו פעם במטבח שלי ודיברנו. אחרי שהוא התעקש לחקור אותי הודיתי שהלב כאב לי לסלק אותו, אבל עשיתי את זה לטובתו. "אתה צעיר מידי בשבילי." הסברתי לו שוב, "מיצי מתאים לך יותר. מה שלומו דרך אגב?"
"מצוין." אמר חמי, "היינו קצת מודאגים אחרי הסיפור שלו עם ארקאדי, אבל נרגענו אחרי שהוא קיבל תשובה שלילית. הוא נהנה מהלימודים ומצליח בהם מאוד. אנחנו מאושרים מאוד יחד."
"הוא יודע שאני פה?"
"כן, בערך. אמרתי לו הבוקר שאולי אני אקפוץ לבקר אותך בהזדמנות, אבל לא נתתי לו תאריך."
"כי אתה לא רוצה שהוא יעשה לך סצנות?"
"הוא לא הטיפוס שעושה סצנות בוריס. הוא בחור רגוע, רוני היה זורק עלי ספלים וצלחות, אבל מיצי לא כזה." הצטחק חמי.
"אתה עוד חולם על רוני?"
"לפעמים, אבל כבר פחות, ואני כבר כמעט לא מדמיין שהוא איתי. לאט לאט הוא מתפוגג." אמר חמי בעצב.
"טוב, ככה צריך."
"אני יודע בוריס, אבל בכל זאת…"
"מה בכל זאת?"
" לפעמים אני בכל זאת מת מרוב געגועים אליו, וגם אליך."
"חמי, החיים לא עומדים במקום. צריך להתקדם הלאה. אתה צריך לחשוב על העתיד שלך."
"ואתה חושב שמיצי זה העתיד שלי?"
"למה לא? הוא בחור טוב והוא אוהב אותך מאוד, ואתה אותו. נכון?"
"כן, אבל…"
"אבל מה?"
חמי רכן ונישק אותי נשיקה בטעם שוקולד. "לפעמים אני צריך גם אותך."
"בשביל מה אתה צריך קשיש מעצבן כמוני?"
"בוא, אני אראה לך בשביל מה." נישק אותי חמי שוב ו… מישהו דפק בדלת.
הלכתי לפתוח וזה היה מיצי, עומד בפתח עם כלבלב חום נחמד שהתפתל בזרועותיו.
"מזל טוב בוריס." אמר מיצי והגיש לי את הכלבלב, "זה מישה."
לקחתי ממנו את מישה וליטפתי אותו. הוא כשכש בזנבו, ליקק את פני והשתין עלי.
"קיבינימאט!" התרגזתי, וכשמיצי פרץ בצחוק הוספתי גם איזה בלאט אחד או שניים.
"הבאתי לך כלב כי חמי אמר שאם יהיה לך כלב תהיה חייב לטייל איתו לפחות שעה ביום וזה טוב בשבילך." הסביר מיצי.
"תודה מיצי, יפה מצידך לחשוב עלי. מישה מאוד חמוד, אבל …."
"הוא צריך אותך בוריס." אמר מיצי והסמיק קצת.
"מי? מישה? הוא רק כלב מיצי. אני בטוח שהוא ירגיש טוב יותר אצל אחי במושב, יש שם מקום להתרוצץ ולאחי יש ילדים שישמחו לשחק איתו."
"אני מתכוון לחמי." הסביר מיצי וניסה להיכנס לדירה.
חסמתי את הדלת בגופי, לא מניח לו לעבור. "מיצי, תראה… אני…"
"זה בסדר בוריס, תן לו להיכנס." אמר חמי ויצא מהמטבח. "שלום מיצי."
מיצי העביר מבט בין שנינו. "שמעת מה אמרתי?" שאל את חמי.
"כן. בוא תיכנס, תן לי את הכלב החמוד הזה בוריס ולך להתקלח. אתה מסריח."
כשיצאתי מהמקלחת עם מגבת כרוכה סביב מותני הם ישבו במרפסת, אכלו עוגת שוקולד, שתו מיץ ושיחקו עם הכלב כמו ילדים קטנים.
"הוא נורא חמוד בוריס, אני חושב שאתה צריך להשאיר אותו אצלך." אמר חמי וחייך אלי, "אתה נראה נורא סקסי עם המגבת הזאת בוריס" ציין ונישק אותי.
"מה סקסי בזקן עם כרס ושערות שיבה." רטנתי בזעף, אבל מיצי נישק אותי גם כן, אמר שאני נראה ממש בסדר והוביל את כולנו לחדר השינה.
מזל שמישה נרדם במרפסת ולא ראה מה קרה שם. הוא בהחלט היה צעיר מידי לדברים כאלו.
בסוף באמת השארתי את הכלב אצלי למרות שבגללו אני חייב לנקות כל שבוע את הדירה ולעשות איתו כל ערב טיול ממושך. ככה גם פגשתי את יורי שאוהב מאוד כלבים ואני מניח שגם אותי, אחרת הוא לא היה מתעקש לישון איתי כל כמה ימים, ובכל זאת, מידי פעם חמי קופץ לביקור, ואז אנחנו סוגרים את מישה במרפסת, נועלים את הדלת, מנתקים את הטלפון ומבינים זה את זה במיטה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il