כמו מכת ברק – פרק ו' (ואחרון)

23/08/2009

זיכרון שלא מת

"די, תפסיק!" התחננתי. החגורה שוב היכתה על גבי וצריבה לוהטת במיוחד גרמה לדמעות לצאת כמו מפולת מים.
"את חייבת ללמוד לקח, ילדונת!" הוא צעק ושוב היכה.
הוא המשיך לצלוף בי את חגורת העור שקודם לכן הידקה את מכנסיו, עד שגופי כבר הפסיק להרגיש את המכות.
הדמעות אומנם המשיכו לרדת אך הכאב נחלש.
"זה מה שקורה כשמבטיחים ולא מקיימים!" אמר אחרי שהפסיק להכות. כנראה נמאס לו.
עכשיו הכאב תקף. גבי שרף בצורה לא נורמלית וגרם לי להתקפל לצורת עובר .
הכאב הנוראי שהכריח את הדמעות להמשיך לגלוש להן על פניי, נמשך הרבה זמן.
"בקה?"
"בקה את שומעת אותי?"
פקחתי את עיניי במהירות לאחר שראיתי אותו מתקרב שוב.
איתן ישב על מיטתי, ידיו מטלטלות אותי ופניו מביעות דאגה קודרת.
"את בסדר?" שאל.
נגעתי במהירות בגבי. מדהים איך שהכאב שהיה כל-כך אמיתי בחלום, נעלם כלא היה.
"זה רק חלום, בקה." איתן חיבק אותי.
"זה לא חלום, איתן, זה העבר." מלמלתי בנואשות.
אכן היה זה העבר. העבר הנוראי ביותר.
"בדיוק, בקה," איתן ליטף את פניי. "זה העבר, הוא לא יכול לחזור."
"ואם-"
"הוא בכלא, בקה."
"אני יודעת," מלמלתי. "אבל מה אם השתחרר?"
"הוא לא השתחרר, אל תדאגי," הוא נראה רגוע לחלוטין כעת. "עכשיו בואי נרד לאכול."
הנהנתי באנחה ונכנסתי למקלחת.
שטפתי פניי והבטתי בהשתקפות הזהה לי במראה ונזכרתי בחלום.
בהחלט השתניתי מאז. אני לא ילדה קטנה יותר.
פחדתי שהוא באמת השתחרר. ומה אם כן? הוא יגיע לרדוף אחריי? יגיע לנקום על כך ששלחתי אותו לכלא?
קארל פיין. האיש שמילא את מקומו של ג'ורג' כדמות אב ודמות בעל לאמא.
הייתי רק בת 6.
כל מה שידעתי אז הוא שקארל פיין יהיה אבא שלי.
"רק לזמן קצר," איתן עודד אותי.
אבל זה לא היה זמן קצר. אלו היו שלוש שנים. שלוש שנים של סבל וייאוש.
של השפלות וכאבים.
מילאתי במהירות את ידיי במים קרים שבהם השתמשתי בכדי להרטיב את פניי, במטרה שיזרוק את כל העבר הזה מראשי.
הדבר היחיד שרציתי לחשוב עליו כעת, או לפחות לזכור, היה את הנשף אמש.
שכזכור לי, איתן היה זה שאסף אותי הביתה אחרי שהתעלפתי שם והכנסתי את כולם לשוק.
"בקה, בואי כבר!" שמעתי את איתן צועק מלמטה.
נאנחתי וירדתי למטבח.
אבא היה בטלפון וסימן לי עם ידו שאחכה רגע.
הוא נראה נסער. הזיעה עטפה את מצחו וקמטים הנבואים מלחץ הופיעו על פניו.
"אני יודע, שמעתי על כך."
"כן,כן."
"בוודאי, אני אנסה להגיע כמה שיותר מהר."
"אוקיי, ביי."
הוא ניתק והניח את השפורפרת במקום.
"קרה משהו?" שאל איתן שכירסם את הוופל האמריקאי שלו.
"אתם זוכרים את משפחת בדלר?" אבא ניגב את הזיעה ממצחו והתיישב בזהירות.
"אדם בדלר, לא?" איתן מלמל בעודו נזכר. "מאמן הפוטבול של קבוצת סידני?"
"נכון," ג'ורג' הסכים. "את הבן שלו, טוני, אתם מכירים?"
"הו, הוא בשכבה שלי," נזכרתי אני בכוכב הפוטבול של בית הספר שלקח אמש את רובי כבת זוגתו לנשף.
"אני יודע, מותק" הוא מלמל. "הוא נרצח אמש."
"מה?!" צרחתי. הרי רובי הייתה איתו, מה אם…
"מותק, תרגעי." ג'ורג' מיהר לקום ולחבק אותי.
"לא, לא, אבא, אתה לא מבין." שפתיי רעדו כעת. המחשבה שמשהו רע קרה לרובי הבהילה אותי. "הוא לקח את חברה שלי לנשף, כבת זוג!"

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il