כתמים של אהבה

30/06/2010

החיבוק שלה הרגיש כאילו היא נפרדת ממני. העוצמה שהעבירה בקו המתאר שהקיף את גופי בין זרועותיה ופניה החמות אשר נחו בשקע צווארי נדמו לאדם הנתלה בשארית כוחותיו, כמנסה להציל ולא רק את נפשו האבודה.
היא הייתה אבודה, אבל אני אהבתי אותה.
לפני חצי שנה הכרנו במקרה בשיעור הדגמה לקונדיטורים מתחילים. אני באתי לעזור ומצאתי אותה משוועת לעזרה, אולי להצלה, בוודאי לתשומת לב שתסחוף ותיקח אותה ממחוזות נפשה. בהפסקה הקצרה מהשיעור שאלתי אותה למה הגיעה, מה מעניין אותה והיא השיבה שעוגת שוקולד היא זו שמשכה אותה לכאן. הסבירה לי בפשטות, כמעט בילדותיות מתוקה ושוקולדית שרק עוגת שוקולד, עם הרבה הרבה שוקולד יכולה להשקיט את נפשה.
התאהבתי בה מייד. הייתה בה פשטות מהולה בתמימות ילדית. היה לה חיוך מתוק ועיניים מחפשות. מיד רציתי להעניק לה את אשר חיפשה והבטחתי ללמד אותה להכין את עוגת השוקולד הטובה ביותר שאני מכירה, עם הרבה הרבה שוקולד. היה די בחיוכה כדי לדעת שאקיים את הבטחתי.
ראשה קצוץ השיער וגופה הקטן בלט באופן גלוי בכל פעם שמבטי נסב אל הכיתה ולא יכולתי להפסיק להביט בה, לרצות בקרבתה, לגלות לה את כל סודותיי וללמד אותה את סודות היקום כפי שגילו לי אותם.
בסוף השיעור ניגשה אליי ושאלה אם אני זוכרת שהבטחתי ללמד אותה להכין את עוגת השוקולד הטובה שלי. הבטחתי לא לשכוח. היא חיבקה אותי, אז לראשונה. אני זוכרת שלא רציתי שהרגע הזה יחלוף. הרגשתי כבר אז כאילו אינה מאמינה לי שאבוא ואלמד אותה. זרועותיה הקטנות הכתימו את חולצתי, אך לא, זה לא הפריע לי, כי קיוויתי שתישאר איתי.
כשהגעתי אליה הביתה, הצלחתי להבין אותה מעט יותר. חלל הבית שידר תזזיתיות. הקירות היו כמעט מכוסים ביצירות אומנות, מוכרות יותר ומוכרות פחות. אוסף אקלקטי של רהיטים ישנים לצד חדשים, אוסף של צבעים בוהקים ליד חיוורים, הרבה אנטיקות, רטרו, צפופים צפופים. פסעתי בחדר, מנסה לקלוט בבת אחת, מנסה להבין אותה.
אמרתי לה שמעולם לא ראיתי כל כך הרבה בחלל כל כך קטן והיא ניסתה להסביר שהיא עדיין מחפשת את עצמה ולפעמים היא מרגישה יותר בטוחה להיעלם בתוך כל הכאוס הזה שיצרה לעצמה, כאילו בנתה לעצמה מקלט. חייכתי אל עיניה ושאלתי היכן עוגת שוקולד נכנסת לתמונה. היא אמרה שזו תרפיה לא פחות מכל תרפיה אחרת והתוצאה… חיוכה זרח מתוכה כשניסתה לדמיין לי ואולי לעצמה את העוגה.
השגחתי כאשר המיסה את החמאה עם הסוכר והקקאו. הסברתי בסבלנות רבה איך להקציף את החלבונים עם הסוכר, איך מקפלים את החלבון והקמח לתוך הנוזל, עיניה כל הזמן שאלו ורצו לדעת עוד. הדגמתי לה כיצד עורכים השוואת מרקמים. היא כל הזמן שאלה מתי יגיע תורו של השוקולד, של ה-הרבה הרבה שוקולד. צחקתי שגם בלעדי השוקולד, כבר הספיקה להכתים את כל המטבח וגם אותי, לראשונה שמעתי את צחוקה. בלבי היו כתמים של אהבה.
כשהעוגה הייתה בתנור התפנינו לשוקולד, ל-הרבה הרבה שוקולד כפי שכינתה את הטקס. השגחתי שוב כשהרתיחה את החלב עם הסוכר והוסיפה בזהירות את השוקולד. עם כל המסה, פניה זהרו. לבסוף הוסיפה את השמנת והחמאה. כשהיה מוכן, לא התאפקה ושלחה אצבע לטעימה, מתענגת על הטעם, שולחת אצבע של שוקולד גם אליי. כל המטבח הריח משוקולד, האהבה שלי הייתה מלאה בשוקולד.
היה זה אחד השיעורים המרגשים שהיו לי בחיי. בחיבוק שלה הכתימה עוד קצת את חולצתי, בעוד קצת מההרבה הרבה שוקולד, ובעוד הרבה מהאהבה שלה, כתמים של אהבה ושוקולד.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il