לאהוב את המים – פרק ה'

19/09/2013

כל כך אהבתי את הבדידות הזאת מסביב, בעיקר בשעות הלילה, בין תשע לאחת, לעלות במדרגות החורקות ולשמוע את קולות חזירי הבר מרחוק, וקצת לחשוב, ולדמיין ולפנטז.

בחודש אוגוסט, שמרתי בבסיס בשטחים למשך שבועיים. נהניתי מהמנוחה הפתאומית, מהשלווה שפתאום נפלה עליי. לא לעבוד ולהתרוצץ כל היום, אלא לנמנם מפעם לפעם, לקרוא איזה ספר טוב, לאכול, לבלות עם חבריי לשמירה. הרגשתי כאילו אני בבית הבראה. יום יום עליתי למגדל השמירה עם ספר או מחברת לכתוב בה. כל כך אהבתי את הבדידות הזאת מסביב, בעיקר בשעות הלילה, בין תשע לאחת, לעלות במדרגות החורקות ולשמוע את קולות חזירי הבר מרחוק, וקצת לחשוב, ולדמיין ולפנטז. חשבתי קצת על שי, שהיה איתי בקורס, היו לו עיניים עצובות כל כך, והוא היה הולך כפוף, אפילו יותר ממני, ולא ידעתי אם זה מושך אותי או מעורר בי דחייה. לפעמים, בזמן השיעורים הארוכים בקורס, בחנתי את פניו. הוא ישב בדיוק מולי, וראיתי שעור פניו צהוב. חשבתי שזה דיכאון אמיתי להיות בן זוג של אדם כזה, תיאורטית. אבל עדיין רציתי לחבק, לנשק, לזיין אפילו, אבל כלום לא קרה, כמובן.
ניסיתי לחשוב אם זה עוד יקרה לי. האם אכיר מישהו ואוהב אותו, אתן לו מקום בחיי. בחיים לא ממש אתאהב במישהו כמו שמראים בספרים ובסרטים. אולי עוד אוכל למצוא מישהו להיות איתו, אבל לא מעבר לכך. בכיתה ו' לקחתי את האטלס הישן שהיה אצלנו בבית לשיעור גיאוגרפיה, וכשפתחתי אותו נפל על הרצפה פתק, "לנורית, באהבה מיואב", והיה שם ציור של פרח. אימא שלי יכלה לאהוב כבר מגיל צעיר, וכנראה הייתה מחוזרת למרות שלא הייתה יפה אף פעם. אחותי הקטנה אמרה לי ולאימא ברגע של פתיחות שהיא בטוחה שלא תתאהב. שזה לא קרה ולא יקרה, והיא לא מבינה איך זה בכלל אפשרי. היא הסבירה שהיא גם לא רוצה ילדים, כי כשאתה הורה אתה חייב לאהוב את הילד שלך, אפילו אם הוא מנוזל, מכוער ומגעיל. אימא שלי אמרה לאחותי שהיא מקווה שהתחושה הזאת לא מגיעה ממנה, מאיך שהיא מתפקדת בתור אימא, ואני חשבתי שיש משהו מרגש בלהיות אימא לילד, בהריון ובלידה ובכל מה שבא אחר כך.
חושך. לפעמים יתושים קטנים חגים סביבי ואני נעקץ. אבל זו הטרדה היחידה. בסך הכל שעות השמירה עוברות, ועוברות טוב. אני שומע לפעמים מוזיקה ב-mp3, אבל רק אוזניה אחת תחובה באוזן אחת, פן יבוא הקצין התורן. קולה של יהודית תמיר מהדהד לתוך האוזן שלי, מעורר נימים בנפשי, משהו בי מתעורר לחיים-

הו רומיאו זאת הייתה
פנטזיה נהדרת
אביר חלומותיי שבא
מאגדה אחרת

ונזכר בפעם ההיא שראינו בשיעור אנגלית את הסרט, ואני חשבתי שרומיאו ויוליה ממש מכוערים, ושזאת בכלל לא אהבה כזאת גדולה ושלמי אכפת בכלל מזה שהם מתו.

כולם התקשרו אליי בזמן שבוע השמירות. דרשו בשלומי וביקשו לדעת שהכול בסדר. כשחזרתי לבסיס אנה עטפה אותי בחיבוק חם. גם יוסי כנראה קצת התגעגע. כשהוא חיבק אותי קלות וטפח על גבי נזכרתי פתאום באיזה חלום שהיה לי בזמן האבט"ש. זה היה בשש וחצי בבוקר. אחרי שהתעוררתי, נכנסתי למצב של נים-לא-נים שאפשר לי להירדם שוב. חלמתי, והחלום הפך לחלום צלול, מסוג החלומות שאתה מבין שאינך נמצא בסיטואציה מציאותית, ואיזה קול פנימי בתוכי שאל אותי מה אני בעצם רוצה שיקרה לי, ביקשתי לראות את יוסי עירום, וראיתי את גופו הנערי מולי, רגליים שמנמנות אבל יפות, איבר מין, חזה. כשחיבק אותי נזכרתי פתאום בגרסתו העירומה, ונרתעתי מעט, ושמחתי שאין הוא יכול לראות את העירום שלו נשקף מעיניי החומות.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il