דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
30/09/2013
נוי, שהייתה החיילת הותיקה בצוות שלי ושל אנה, עמדה להשתחרר. היא תכננה אירוע גדול ביום ראשון בערב בביתה, אירוע פרידה מהיחידה. בזתי לה בליבי על כך. כולם חיבבו אותה, אבל ידעתי ששלושה ימים אחרי שתעזוב ישכחו כולם שהיא קיימת.
"ואי, איתי," היא אמרה לי בשעות הבוקר, "איזה כיף שתבואו אליי בפעם הראשונה, כולכם…"
"אני מצטער, נוי," אמרתי לה בקול שקט, מבט קודר על פניי. "אני לא אוכל להגיע."
"מה? למה?"
"אני מצטער, אני פשוט עייף מסוף השבוע ורוצה לחזור לדירה שלי וללכת לישון. אני מקווה שזה בסדר מצידך?"
"מה, אני…" היא נראתה נבוכה. "אתה בטוח?"
"כן, כן, אני פשוט חייב להשלים שעות שינה."
היא הרצינה. חייכה אליי חצי חיוך ולא ידעה מה לומר. אנה, ליד המחשב שלה, גיחכה, ואמרה שאני סתם אומר, ונוי אמרה, "כן, אתה סתם אומר?" ואחרי שהנהנתי, פרצה בצחוק והביעה תדהמה מכך שהצלחתי לעבוד עליה. לכל מי שהגיע לחדר אחר כך סיפרה על המתיחה הקטנה שלי. "יש לו חוש הומור, לאיתי," אמרה ליוסי כשנכנס לחדר, ויוסי המהם באישור, התבונן בי במבט בוחן, ואמר, "נכון".
עברו שלושה חודשים וחצי מאז שהגעתי ליחידה, ואפשר להגיד שכבר הרגשתי שייך. ארוחות הצהריים המשותפות בחדר האוכל נעשו הרבה יותר כיפיות עבורי. וגם מקצועית נחשבתי למוערך, וזה לא היה כמו בבית הספר, שפשוט למדתי המון אז הצלחתי לקבל ציונים גבוהים. היה פה משהו אחר. מדי פעם, למשל, תבע ממני התפקיד החדש לדבר מול קהל. יורם, שהיה ראש הענף שלי, הקשיב פעם לכמה דברים שאמרתי במהלך איזושהי ישיבה, וראיתי אותו זע בכיסא שלו ומחייך לעצמו חיוך גדול, כמעט גרגרני. ידעתי שהוא מרוצה ממני מקצועית. ידעתי גם שהוא מחבב אותי, ולא ידעתי אם החיבה שלו אליי היא תוצאה של שביעות הרצון המקצועית, או שהיא לגמרי עצמאית ובלתי תלויה. אבל בבוקר, אם לא הייתי עובר ליד חדרו ואומר לו בוקר טוב, הוא היה קורא לי לפעמים ומעיר לי שעליי לבוא ולהגיד שלום. מבין הקצינים, הוא הכי אהב את בני, שהיה מאוד מוערך, ויוסי טען שגם אותו עצמו. מבין החיילים – התחלתי אט אט לבסס את מעמדי.
הגענו לערב הפרידה מנוי, ודווקא שם לא הרגשתי שייך. לבשתי חולצה שחורה עם מכנסי ג'ינס קצרים, ויוסי אמר לאנה ולמיכל שאני, "חתיך" בכדי לגרום לי להרגיש טוב. אבל היה משהו קודר בישיבה סביב שולחן האוכל. המגשים נעו מפה לשם ללא יד מכוונת ואני הצלחתי ללקט רק כמה קרקרים. אנה הבחינה במצוקתי והציעה לי חתיכת לזניה אחרי שלקחה לעצמה. שנינו לא היינו מעורבים באווירה הפתוחה והמשעשעת שיצר יוסי, אחרי שחיקה איזו מישהי מהפיקוד שדיברה איתו והייתה ממש פרחה.
אנה חייכה אליי חיוך קטן כשואלת, "הכל בסדר?" ואני חייכתי חזרה ואחר כך צחקתי קצת מבדיחותיו של יוסי. הרבה פעמים אני מעקם את פניי לחיוך ומדמיין איך החיוך הזה נראה מבחוץ.
כשנגמר האירוע, נכנסו מספר אנשים למכונית של יוסי, כולל אני. אחרי שהוא הוריד את כולם נסענו לדירה שלי, רק אני והוא. ישבתי לידו עמוס תיקים, ילקוט ושקית עם מדים ונעליים צבאיות בחיקי. הוא השתמש בgps כדי להגיע ליעד. בחנתי את גופו. הוא לבש חולצה ירוקה בצבע נזלת שהבליטה את שריריו ואת עורו הכהה והשזוף. הוא גם היה קצת חתיך, כמו שאמר עליי קודם לכן לאנה ולמיכל. דיברנו על הא ועל דא. הוא שאל אותי אם אני רוצה לצאת לקורס קצינים. היססתי. רציתי להיות קצין, לצאת מעורי, מחוסר הביטחון שלי, להפתיע את אבי ואמי ואת אחי ואת אחותי, ואת כל החברים והחברות שלי, לגלות שמאחוריי איתי יש בעצם אדם אחר שהם בכלל לא רואים, אבל לא חיבבתי את העבודה כלל. הרגשתי שקשה לי למצוא את הידיים ואת הרגליים בין כל המשימות המוטלות עליי, ואת כל זה אמרתי ליוסי. הוא ליטף את ההגה בכפות ידיו ואמר ברכות, "אנחנו נשכנע אותך לרצות." ובקולו נמסכה איזו הבטחה למשהו טוב שעוד יקרה לי. "אתה יודע, איתי, שאחרי שבוע בבה"ד 1 רציתי לעזוב?"
"באמת?"
"כן." הוא אמר, "חשבתי שזה לא מתאים לי ושזה לא בשבילי ושאני לא אוהב את זה בכלל, את הניווטים ואת הירי ואת הכושר, ושאני יכול להסתדר גם בלי להיות קצין. ביקשתי לעזוב."
"אבל לא עזבת."
"נכון." הוא חייך אליי. "אתה יודע למה? המפקדת שלי שכנעה אותי. נראה לך שאני מתחרט על זה?"
שתקתי.
"לילה טוב איתי," הוא חתם את השיחה בלחיצת יד. כף ידו הייתה חמימה, נעימה למגע. הודיתי לו על ההסעה ועל הדברים היפים שאמר. סגרתי מאחוריי את דלת המכונית ועליתי לדירה, עולה דרך חדר המדרגות החשוך. שניים משותפיי ישבו בסלון. המהמתי להם לשלום ושמחתי שהם לא רצו לקשור איתי שיחה.
נכנסתי להתקלח. חתיכות מהקרמיקה שציפתה את הקירות נפלו על רצפת האמבטיה. ניסיתי להתייחס לכך בשוויון נפש. לקח לי זמן לאזן בין המים הקרים לחמים ולהגיע לטמפרטורה הנכונה לי. שמעתי את צחוקם של השותפים מהדהד מהסלון של הדירה. זרם המים שהיה חלש מדי לא נעם לי, ונדף כל הזמן ריח מסריח מהשירותים הקרובים. עטפתי את עצמי במגבת ועברתי לחדרי. כשנכנסתי, קרסתי על מיטתי, גופי הרטוב משאיר סימנים על הסדין. ידי נמשכה מאליה אל עבר הזין שלי, משיכה ועוד משיכה, ובבואתו של יוסי הופיעה פתאום, כפות ידיו מלטפות את ההגה, שרירי הזרוע פועמים דרך החולצה הירוקה שלבש.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il