לאהוב את המים – פרק טז'

28/10/2013

לא יכולתי לדמיין אותו יוצא מהארון ומנהל איתי מיד זוגיות מתוקשרת. אבל קיוויתי שאולי נקיים בכל זאת יחסים בסתר, ונאהב, ואולי יום אחד גם נחיה ביחד. ובעיקר רציתי להניח את הגוף שלי על הגוף שלו, להרגיש את מגעו כל הזמן.

יוסי ניסה לשכנע אותי לצאת לקצונה בעוד שלושה חודשים. "אין סיבה שלא תעשה את זה. למה לך לחכות?"
הסברתי לו – אני רוצה להתקדם מקצועית עוד כמה חודשים, ובעיקר – להבשיל כמו שצריך עם ההחלטה. להבין מה אני רוצה באמת.
והוא אמר, "אני לא מבין מה יש לך להתעכב עם זה כל כך הרבה חודשים. זה לא כאילו אתה עושה משהו חוץ מלהיות במשרד כל היום ולעבוד."
"למה אתה מתכוון?" שאלתי.
"למה אני מתכוון? תמיד כשאני מגיע לפה אני מגלה שהגעת לפני. אתה הולך אחרי שאני הולך. ואין לך כל כך הרבה עבודה, לא כמוני לפחות. מה עם קצת חיים, תגיד?"
"אני עושה דברים, גם אם אני לא מדווח לך."
"כן? מה?"
"כל מיני דברים." השבתי ונזכרתי בפגישה שהלכתי אליה לפני מספר שבתות, ניסיתי ללכת לקבוצה של הומואים ולסביות בני גילי. אבל לא מצא חן בעיניי מה שהיה שם.
"טוב, אם אתה לא רוצה לספר, בסדר. זה גם ממש לא מעניין אותי. בכל אופן, אני לא משתכנע שיש לך סיבה טובה לעכב את היציאה לקצונה."
ידעתי שלא אצא לקצונה בינתיים, שאני צריך עוד זמן, אבל דבריו הטרידו אותי. רציתי להוכיח לו שאני כן מתקדם בחיי האישיים. יציאה פומבית מהארון למשל, נראתה לי בפנטזיות כמו דרך מצוינת להרשים אותו. הייתי הולך בבוקר מדירתי לבסיס ברגל, ושומע בmp3 כל מיני שירים, ומדמיין איך אנחנו יושבים במשרד, הוא ואנה ואני וכל מיני עוברי אורח, ואז אני אומר באגביות, כאילו במקרה, שאני הומו. ודמיינתי איך הוא מופתע מהפתיחות שלי ואיך אחר כך אנחנו מתנשקים במשרד שלו. לא יכולתי לדמיין אותו יוצא מהארון ומנהל איתי מיד זוגיות מתוקשרת. אבל קיוויתי שאולי נקיים בכל זאת יחסים בסתר, ונאהב, ואולי יום אחד גם נחיה ביחד. ובעיקר רציתי להניח את הגוף שלי על הגוף שלו, להרגיש את מגעו כל הזמן.
יורם נכנס לחדר בעת שיחתנו והניח יד על כתפי. "מה העניינים?" שאל אותנו. "הכול בסדר?" ולאחר שאישרנו, איחל לנו ערב טוב ויצא משם. "מה השעה?" שאל יוסי. "כבר שש וחצי? אני צריך לצאת."
קמתי ממקומי. הוא פשט את חולצת המדים והניח אותה על כיסאו, ונותר בגופייה לבנה, קצרה, ומכנסיים. תהיתי אם יחליף בגדים לידי, אבל לא, הוא לקח צרור של בגדים אזרחיים ופנה לעבר השירותים הקרובים. מדוע לא התלבש לידי? כשחזר כבר המתנתי לו ליד הדלת.
"יוסי," שאלתי פתאום, "למה בכלל אכפת לך ממני? למה אתה מתעניין בכלל בשאלה של מתי אני אצא לקצונה?"
"כמה סיבות." ענה לי יוסי בחיוך. הוא לבש חולצה אפורה עם שרוולים ארוכים ומכנסי ג'ינס שחורים, ובעיניי נראה פחות טוב מאשר במדים. "אתה יותר מבולבל מכולם וזקוק לעזרה, אבל בוודאות גם יותר מעניין. יש לך פוטנציאל אדיר לדעתי להפוך למשהו גדול."
"יותר מבולבל?"
"כן, אבל שוב, אל תדאג. אנחנו עוד נלטש אותך ונעשה ממך יהלום."
הנהנתי. הוא הנהן גם והביט בי בחיוך משונה. זיהיתי בפניו את המבט הרעב.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il