לאהוב את המים – פרק ט'

03/10/2013

גם אני מרגיש לפעמים כאילו אני נמצא מאחוריי מסך, רואים את הצללית אבל לא את הפנים עצמן.

כשהייתי בן שתים עשרה צפיתי בסדרת נוער, והייתה שם דמות של בוס גדול, שפקד על חלק מהדמויות האחרות והכווין את הפעולות שלהן. אף אחד לא ידע מיהו אותו בוס גדול. הוא דיבר עם אנשיו דרך מסך, דמותו מוצללת וקולו מעוות. בסופו של אחד הפרקים נחשפה דמותו. הוא דיבר עם אחד הפקודים שלו ואז, להפתעת הצופים, התמקדה המצלמה במסך. הדמות קמה מכיסאה והסירה את כובעה ולפתע יכולת לראות שניצבת מולך אישה, כל תלתליה מתפזרים על הכתפיים הצרות והיא נאנחת, האישה הזאת שבתחפושת, ויש לה כתפיים צרות כמו של אישה ומותניים של אישה וחיוך של אישה.

גם אני מרגיש לפעמים כאילו אני נמצא מאחוריי מסך, רואים את הצללית, אבל לא את הפנים עצמן, ויש בזה המון כוח, בהסתרה הזאת, בפער בין מי שאני נראה למי שאני באמת, אבל בלילה נעצמות עיניי ואני מופתע מעוצמתו של השקר הזה, ובא לי פשוט לקום ולחצות את הגבול שמפריד, להוריד את המסך, ולחיות, כמו שאני באמת.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il