לאהוב את המים – פרק יז'

31/10/2013

אני מסתכל על האצבעות שלו בזמן שהוא מוזג את המים החמים, הרותחים כמו האהבה הרותחת שלי אליו. הוא שקוע במזיגת התה ומחייך. תמיד יש לו את החיוך הזה. גם כשהוא לא מבקש לחייך יש איזה קמט חמוד מעל שפתיו והוא נראה כל כך טוב.

סגרתי שבת ובטעות נגרמה תקלה במהלך התורנות. אני יושב במשרד של יוסי בראשון בבוקר ומנסה ללקק את הפצעים. אני צמא, חם לי במדים ורק לישון אני מבקש. מרוב עייפות, ראשי כמעט נשמט בטעות על שולחנו של יוסי. הוא מתקתק במחשב ואני יושב מולו ומדי פעם זורק איזו הערה. "הייתי בלחץ בסוף השבוע," אני מספר לו, "לא ידעתי מה לעשות, מה לפני מה, ובסוף גם יורם כעס עליי…"
"קרה משהו רע?"
"אני חושב שיורם כועס."
הולכים רגע לפינת התה והוא מוזג לעצמו לשתות. וגם לי. אני מסתכל על האצבעות שלו בזמן שהוא מוזג את המים החמים, הרותחים כמו האהבה הרותחת שלי אליו. הוא שקוע במזיגת התה ומחייך. תמיד יש לו את החיוך הזה. גם כשהוא לא מבקש לחייך יש איזה קמט חמוד מעל שפתיו והוא נראה כל כך טוב.
"מה?" הוא שואל אותי לרגע במבוכה, בהצטחקות כזו, כשהוא קולט שמבטי ממוקד בו. אני מסיט את המבט.
יורם נכנס לחדר, נראה מופתע לרגע מכך שגם אני נמצא שם. אני תוהה אם הוא כועס עליי, אבל הוא לא מתייחס. "יוסי, תשלח לי בבקשה את הקובץ ההוא שדיברנו עליו בבוקר."
"אילו אצבעות מיוחדות יש לך יוסי." אני אומר לבסוף, מתרכז בהן, בצורתן, ונוגע וממשש, ולפתע האצבעות האלו מתחברות זו לזו ומתרוממות, וכאפה קטנה נוחתת על הלחי שלי, משהו קטן שמחזיר אותי לחיים. אני שולח בו מבט נעלב. הוא צוחק וחוזר לעיסוקיו. נראה לפתע טרוד, אבל רק לרגע. "איתי, התאהבת פעם?" הוא שואל אותי רגע, בודק-שואל. "אולי בזמן הקורס?"
"כן," אני עונה. "לא כרגע," חשוב לי להבהיר פתאום. "אבל התאהבתי פעמיים, עד גיל תשע עשרה."
"באמת," הוא אומר, חצי מופתע, וחוזר לעיסוקיו.
אחר כך אני חוזר למשרד שלי ומתכוננים ליציאה. במסעדה, יושבים כולנו ביחד. אנה מעבירה למלצרית את כל כרטיסי האשראי עם החיובים. "הבן שלי גיי," אומר יוסי לרגע מול כולם ומסתכל עליי, וצוחק, ורק הוא צוחק. מיכל מסתכלת עליי במבט שואל. בסוף הארוחה כולנו קמים ורק יוסי נשאר משום מה לשבת ואני אומר לו, "יוסי, אנחנו הולכים," ונוגע בכתפו ברוך, שיקום. גופו רך כפלסטלינה וגם התאווה רכה כפלסטלינה. לישון, רק לישון ולישון אני מבקש. למה הוא אמר שאני גיי ולמה סטר לי בידו כשאחזתי באצבעותיו בבוקר.

דיון אחד באמצע השבוע. הרבה משתתפים. יוסי ואני בפינה, לא מורגשים. חם בחדר. הגשם שבחוץ נשאר בחוץ והחדר חמים. ואנחנו מתכתבים. הוא משעין את המחברת שלו על הרגליים שלו ואני משעין את שלי על הרגליים שלי. כפות הרגליים שלנו, המקורקעות בתוך הנעליים הצבאיות, אינן רחוקות כל כך.
אתה מכיר אותה? שואל אותי יוסי על חיילת מיחידה אחרת, בחורה יפה עם צמה ועיניים כחולות שיצא לי לעבוד איתה. כן, אני משיב לו. היא מוצאת חן בעינייך? היא לא הטעם שלי.

אנחנו קרובים. כל כך קרובים. אני יכול לשלוח את כף היד שלי ולחפון את החבילה שלו, להרגיש את הזין שלו. יש משהו בגוף שלו שפשוט מושך אותי כמו שאף גוף לא משך בעבר. שקורא לי לא רק להסתכל אלא גם לגעת. לעבור לאט לאט, להרגיש בכריות של האצבעות.
הוא מצמצם את עיניו היפות לעבר בחורה אחרת. ריסים נופלים על ריסים. והיא מוצאת חן בעינייך?
לא.
הוא מחייך. צוחק. אני מפנה אליו מבט שואל. כנראה נראה נעלב.
אני צוחק לא בגלל התשובות שלך, אלא בגלל השאלות שלי.
מה זה אומר.
גם אם הייתי רוצה אותן, תאורטית, הן לא היו רוצות אותי בחזרה. אני כותב לו.
איך אתה יודע?
אני לא הבחור הכי אטרקטיבי בסביבה.
ואז הוא עונה, והמחמאה שלו כמו אגרוף בבטן – אתה אחד האנשים הכי תותחים שאני מכיר, ואני לא מתכוון רק מבחינת ההישגים.
גל של חום מציף את הבטן שלי.
גם אתה תותח. אני כותב לו. ואני רואה איך הוא מצחקק, מאדים ומסיט קצת את המבט.
ועדיין, יכול להיות שאני זה לא בדיוק מה שהן מחפשות. שהן מחפשות תכונות אחרות.
הוא מסכים איתי. יכול להיות.
השאלה, יוסי, היא מה אתה רוצה. מה אתה מחפש

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il