דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
27/01/2014
יוסי ואסתי הכירו במסע לפולין, כשהוא היה בן עשרים ושלוש. היא הייתה צעירה ממנו בשנתיים, אידיאליסטית מאוד. גם היא הצביעה כמוהו לליכוד. המשפחה שלו חשבה שהיא בחורה על הכיפאק. אבל היא עצבנה אותו יותר מדי באיזשהו שלב אז הוא החליט שהוא חותך.
יוסי היה אדם מיוחד ומלא ניגודים. הוא הצליח להחזיק בבת אחת כמה וכמה דמויות, כולן כנראה משכנעות מאוד, אבל אף אחת מן לא מלאה ושלמה לגמרי. הוא ידע שתופסים אותו בתור הליצן של החבר'ה, כש"חבר'ה" זה גם אנשים מהצבא, גם חברים מהבית וגם בני משפחה. הוא היה אדם מצחיק, מאלה שיודעים לומר הערות קולעות ושנונות בזמן הנכון, לא תמיד בטקט. קרה שהעירו לו אחרי שדבר כזה או אחר שאמר לא היה במקום. אבל לא היה לו באמת אכפת והוא לקח את זה בפרופורציות – הרי אין לו שליטה על מי נעלב ממה. אחותו, שירן, נהגה להיעלב מכל שטות. אחרי שבוטלה החתונה שלה היא אמרה לו באופן מפורש שלא יעז לדבר על זה. "יוסי, אם תעז לעשות מזה צחוק, אני אהרוג אותך. אתה מבין אותי?"
יוסי הנהן ויצא מיד מחדר.
והיה גם יוסי האבהי, המגונן. יוסי שדואג לאנשים שמסביבו, שעוזר לאחרים להתבגר ולטפל בעצמם. הוא הרגיש את זה בתור מדריך בתנועה, לשם הגיע כשהיה בן שש עשרה. הוא נפגש עם ילדים צעירים ממנו, ולראשונה הרגיש שיש לו את הכוח לשנות, לעצב, להשפיע, להזיז דברים בנפשם של אנשים אבל גם הרבה מעבר לכך. שם פיתח את הרצון להיות פוליטיקאי, כשבסוף הדרך, כך ידע – יהיה ראש ממשלה. יוסי חלם בגדול, לא היה לו זמן לחלומות קטנים.
הוא זה ששכנע את ברוריה, למשל, ללכת לצבא ולא לשירות לאומי. הוא זה שדחף אותה ואמר שהצבא יכול להיות מסגרת מאוד מפתחת, שהוא יודע את זה על עצמו ועל רבים אחרים. בסוף השירות שלה היא אכן באה והודתה לו. כמה סיפוק הרגיש באותו הרגע.
והיה גם יוסי המתבודד, המסתגר, שמעטים – מעטים נחשפו אליו באמת, וגם אז רק לזמנים קצרים. יוסי שלא מסוגל להירדם מבלי שיצפה בערימה של סרטונים ביוטיוב שישכיחו את המחשבות. לא שהיו לו כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם. הוא לא היה בן אדם מוטרד במיוחד, והחיים שלו היו חיים רגילים. ועדיין הוא היה זקוק למנה הזאת, למנת-היתר הזאת, ולא אהב ללכת למסיבות, ולא אהב לצאת מהבית ביום שישי, וגם היה חרד קצת מהמפגש עם אנשים חדשים. ולא נראה שהסובבים אותו ידעו לשים לב לכך. רק אנה, אולי. פעם, בטיול היחידתי שלהם, הוא נעלם לכמה דקות באמצע המסלול, הלך לצד. הוא השקיף מלמעלה על עמק האלה שהיה פרוש תחתיו, ירוק-ירוק, והיא פתאום הניחה יד קרה על כתפו ושאלה, "יוסי, אתה בסדר?"
יוסי נבהל מהמגע הקר של ידה, אבל ידע שהיא מזהה בו משהו שאחרים לא מבינים, לא אחיו אלדד, ולא אחותו שירן, ולא ההורים שלו, ולא אסתי, ופשוט אף אחד.
אחר כך, באוטובוס, ישב לבד. הוא העמיד פנים שהוא ישן, כי ידע שאחרת כולם ישאלו את עצמם מה קרה לו. הצרחות והצעקות שלהם הפריעו לו. הוא הרגיש איך בא לו שפשוט ייעלמו בהינף יד. מעטים ידעו שהוא היה שונא אדם.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il