לאהוב את המים – פרק כח'

03/02/2014

לעומת כל הפונקציות שמילא בעולם עד היום – בן, אח, מפקד, חבר, בן זוג – התפקיד של הדוד היה פשוט תפור עליו.

יוסי השתדל להתנהג כרגיל, אבל לבו דפק במהירות, הלם כמו פטיש. עוד מעט הם ייכנסו לבית, ופתאום יקפצו כולם מאחורי הרהיטים, ויצעקו, "יום הולדת שמח!"
הוא ואביו יצאו ממכונית, ויוסי צעד מאחוריו, ורק כשהגיעו לבית והתחילו לעלות במדרגות עקף אותו בשניים שלושה צעדים מהירים, חתוליים. הם סיכמו שהוא יהיה זה שיפתח את הדלת, כדי שיהיו להם כמה רגעים להתכונן.
שלוש, שתיים, אחת… הדלת נפתחה, אביו נכנס אחריו, וכולם – הדודים, בני הדודים, אחיו, אחותו, האחיינים – ישבו בסלון, רגל על רגל.
"מזל טוב!" קמו כולם וחיבקו את האב, טופחים על גבו. "הייתם אמורים לצעוק הפתעה!" אמר בקול רם. "מה זה השוק הזה?"
כולם צחקו. הוא נכנס למטבח, שם אימא שלו עוד טרחה על הסלטים. "אימא, ככה עושים הפתעה?"
"מה זה ככה, יוסי?"
"את יודעת, הייתם אמורים לצעוק לו – הפתעה! לא סתם להגיד לו שלום כשהוא נכנס."
"בסדר, יוסי, מה זה משנה עכשיו." היא אמרה וסגרה את דלת המקרר כך שהמגנטים, החשבונות ותמונות הנכדים שהיו עליה הזדעזעו קצת. יוסי חזר לסלון.
"שיצ'וק! חמוד שלי!"
לעומת כל הפונקציות שמילא בעולם עד היום – בן, אח, מפקד, חבר, בן זוג – התפקיד של הדוד היה פשוט תפור עליו. הוא נתן לאחיין בן הארבע לטפס עליו, על כתפיו, ובתגובה דגדג אותו עד שקרס על הספה הביתית. גם על האחיינית שלו, שירה, לא דילג, ובמשך רבע שעה דיבר איתה בשפת תינוקות, מתעלם מכך שמסביב מתנהלת שיחה של אנשים מבוגרים, על עניינים של מבוגרים.
"היא עדיין לא יודעת לדבר," אמר לו שי, ממהר לתפוס מקום לידו.
"היא לא חכמה כמוך, זה מה שאתה אומר לי." ענה לו יוסי.
"נכון."
"אז למה שלא תדבר אותה לדבר? מה דעתך, שירה'לה?" שאל את התינוקות, צובט ברוך את לחייה הורודות, העדינות.
"יוסי, מתי יהיו לך ילדים?"
"אוהו! שמעתם? אתה רוצה עוד ילד לשחק איתו? אני לא מספיק לך?"
"סתם, אתה כבר גדול." אמר לו שי, ואז קירב את שפתיו לאוזנו של יוסי ואמר לו – "אבא ואימא אמרו שאתה בטח תתחתן עוד מעט. מתי זה עוד מעט?"
יוסי צחק, והסמיק קצת.
"יוסי יודע לשחק עם ילדים, אבל שלא תחשבו שזה הדבר היחיד שהוא יודע לעשות," אמר אבא שלו, בעוד אימא שלו החלה לחתוך את העוגה לצלוחיות קטנות, ואחותו, שירן, הגישה לאורחים בדממה.
"כן, בוודאי," אמרה הדודה נחמה. "יוסי מפקד בכיר בצבא."
"בכיר מאוד." אמר דודי, הסתכל לבנו בעיניים וחייך חיוך מתוח. "עוד מעט הוא אפילו עולה בדרגה."
"טוב, אבא, אני לא הנושא פה עכשיו." הצליף בו יוסי. "מה עם איזה נאום יום הולדת?"
כולם צחקו. דודי החווה תנועת ביטול בידו, אבל כמה דודים גברתנים טפחו לו על הגב – דבר, דבר, ולא נותרה לו ברירה.
"טוב, אני רוצה לומר תודה – הרבה תודה – למשפחה האהובה שלי שארגנה לי את החגיגה הזאת," אמר דודי, ששיהק קלות. "וגם לכל מי שבא. תודה רבה."
כולם מחאו כפיים.
"ועכשיו, לכיסא!" צעק יהודה, בעלה של נחמה, ובעוד בעל השמחה מתווכח החלו לדחוף אותו אל הכיסא. יוסי רץ במהירות, מקפיד לתפוס את אחת מרגליים ולהרים את אבא שלו גבוה – גבוה, גבוה עד כדי כך שראשו ייגע בתקרה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il