דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
06/02/2014
יוסי קם בבוקר הזה, שהיה בוקר יום רביעי רגיל, במצב רוח רע. בזמן הנסיעה הקצרה ברכבת חשב על זה שכבר מיצה את התפקיד, שעשה את שלו. הוא כבר התמודד עם האתגרים של התפקיד בהצלחה, והרגיש שהגיע הזמן לסיים, לעבור הלאה. הוא קיווה שיאשרו לו ללכת לפקד על קורס בקיץ הבא.
אבל הוא ידע שהדאגות המקצועיות משניות יחסית לדאגות האחרות שליוו אותו עכשיו, ושהוא לא רוצה להתעסק בהן עכשיו. שעכשיו באמת אין לו זמן לחשוב על זה.
ביציאה מתחנת הרכבת ראה את איתי. האמת היא, שהיה האדם האחרון שקיווה לפגוש. המחשבה על כך שפעם חיבב אותו ממש, באופן נטול מתחים, נראתה מוזרה ממש.
"היי יוסי."
"מה קורה."
"אני בסדר, עוד שלושה שבועות מתחיל הקורס, אתה יודע."
"יפה."
"מה שלומך?"
"אצלי טוב. אני רוצה להתחיל להתמודד על התפקיד הבא, אני אדבר עם יורם, נתחיל לגלגל את זה."
"יפה. בהצלחה."
"תודה. דיברתי כבר עם אורית מהשלישות."
"איך זה הלך?"
"לא קל. היא עשתה לי קצת פרצופים. נראה לי שיש להם כבר איזשהו מועמד, אבל אתה יודע, אתגרים קיימים בשביל שנוכל להתמודד איתם ולנצח, ואני עוד אשכנע אותה."
איתי חייך אליו. מה הרגיש ומה חשב באמת – יוסי לא ידע. אבל כשכבר מצאו את עצמם בכניסה למבנה של היחידה הרגיש, בניגוד לרצונו, שמשהו בו קצת נרגע והתרכך.
שעה לאחר מכן הוא היה במשרד של אנה ואיתי ודיבר עם אנה. בזמן שדיבר נשען קלות על שולחנה של אנה והבליט מעט את ישבנו לאחור, לראות אם איתי יתפתה או יתאפק. נראה שאיתי הרגיש שהוא צריך להיות זהיר, כי הפעם, בניגוד לבדרך כלל, עיניו היו נעוצות ישירות במסך, לא ימינה ולא שמאלה.
יונתן נכנס לחדר, שיערו רטוב.
"מה קרה לך? כולך מלא מים…"
"התחלתי לשטוף פנים, ואין שם מגבת או משהו כזה… מה נשמע, איתי?"
"בסדר, מה קורה?"
"אין ספק לרגע, אתה הבן שלי," אמר יוסי, וצחק. "גם אני נראה ככה כשאני יוצא מהשירותים."
"וזה הופך אותך לאבא שלי?" גיחך יונתן.
"יוסי הוא טיפוס מאוד אבהי," אמרה אנה וצחקקה.
"נכון, אבל אני בוחר רק את הטובים ביותר. נכון, איתי?"
איתי חייך.
בהפסקת הצהריים מיכל, איתי והוא ישבו במשרד שלו.
"מי עומד להחליף את חווה?"
"לא ברור." ענה יוסי. "יש כמה אופציות, אבל שום דבר לא סגור כרגע."
"אני כבר לא אזכה להכיר את המחליף או המחליפה," אמר איתי.
"רציתי לשאול אתכם משהו…" אמרה מיכל בקול שקט מרגיל. "זה נכון שחווה התגרשה מהבעל שלה? בכלל לא ידעתי שזה הסטטוס המשפחתי שלה."
"מזמן, לפני איזה חמש שנים." ענה יוסי.
"וואי… איזה מוזר. מעניין למה."
יוסי צחק. "כנראה היא לא בדיוק הייתה בקטע של בנים."
יוסי צחק מבדיחתו שלו וגם מיכל צחקה בקול רם. איתי הסתכל עליו במבט קודר, ואז – יוסי קלט לאט לאט את תנועת העיניים – העביר מבט על פניו של יוסי, בוחן אותו, את עיניו, את אפו, את סנטרו, את הגרוגרת. מסתכל ובמבטיו פוצע. יוסי ניסה לומר משהו, אבל מרוב מבוכה והתרגשות הסמיק ולא הצליח לדבר בשטף. איתי החזיר את המבט ששלף.
אחרי חמש דקות איתי ומיכל הלכו. יוסי עדיין הרגיש את הריגוש הזה, החזק, שאף פעם לא חווה עד היום. אף פעם לא הסתכלו עליו ככה, כמו שהבחור הזה הסתכל.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il