דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
20/02/2014
אחרי שהחנה את המכונית הלך קצת ברגל בדרך לבית הקפה. היה לו מצב רוח רע. לא היה לו כוח להיפגש עם ניר. הרבה הרבה זמן דחה את הפגישה הזאת ובסוף היא הגיעה, כי כבר לא היה נעים לומר לא.
כשנכנס לבית הקפה נופף לו ניר. יוסי עקף את המארחת וניגש אליו בחיוך מאולץ, חרד מהמחשבה שמישהו יחשוב שזה דייט. כשהתקרב לשולחן ניר עטף אותו בחיבוק צמוד, עד שיוסי נאלץ להדוף אותו קלות. תרגיע, רצה לומר לו.
"מה שלומך, יוסי?" שאל ניר, ונראה היה שעיניו שופעות רוך.
"בסדר גמור, איך אצלך?"
"מעולה, יניב ואני בדיוק עברנו לגור ביחד בשבוע שעבר. מה איתך, אתה עוד עם ההורים?"
"כרגע כן, נכון שאנחנו באותו גיל, אבל אני חייל בחובה…"
"תרצו להזמין משהו?" ניגש אליהם מלצר.
"אני אקח סנדוויץ' טונה, וקולה." אמר יוסי.
"אני נורא נורא מתלבט…" אמר ניר בקולו הגבוה. "על מה אתה ממליץ?"
המלצר גהר על השולחן, פניו מתקרבות לפניו של ניר. "הרביולי פטריות מאוד מומלץ, אני מאוד אוהב."
"אז אני מקווה שיש לך טעם טוב." צחקק ניר, והמלצר חייך אליו והלך משם.
אי אפשר היה שלא להבחין בכף היד המזדקרת של ניר, או בטון הדיבור הנשי שהיה לו כשפלירטט עם המלצר.
"אז איך הולך בצבא, יוסי? אתה שמח עם הבחירה שלך להתחתן עם הצבא?"
"בתור מישהו שלא יכול להתחתן, עדיף לך לבחור ביטוי אחר… סתם, אני ממש מבסוט. זאת הייתה בחירה ממש טובה."
"יפה. עדיין מפנטז על להיות ראש ממשלה?"
"אני אשתלב בפוליטיקה אחרי השחרור, כן."
המלצר הגיע והניח על השולחן את כלי האוכל. אחר כך פנה משם. יוסי ראה שניר מסתובב אחרי דמותו המתרחקת, כנראה מסתכל על התחת שלו.
"טוב, אני מקווה שטוב לך."
"תראה, השירות שלי מאוד תובעני ולא תמיד הכול קל או מהנה. אבל אני מאוד נהנה מהפיקוד ומההשפעה על החיילים. זה דבר מאוד מספק."
"יופי." אמר ניר. "גם אצלי נהדר. כיף בשנה ב', הרבה פחות עמוס, ויניב שם איתי ואני הולך איתו לארוחות צהריים ולומד איתו בספריה. אני חושב שזאת התקופה הכי טובה בחיים שלי."
"יופי."
"ומה שלום המשפחה שלך? אח שלך במצב יותר טוב היום?"
המלצר הגיע והניח את המאכלים על השולחן. תנועותיו היו חתוליות. החיוך שעל פניו איים להתפקע.
יוסי חל לנגוס מהסנדוויץ'. "כן, הוא מסודר. יש לו אישה ושני ילדים ועבודה טובה."
"איפה?"
"בחברת מזגנים."
"כל הכבוד. עזרו לו יפה בצבא. אני מאוד מעריך את זה שהצבא משקיע גם בחינוך, ולא רק בביטחון."
יוסי הנהן.
"ואחותך?"
"בסדר."
"יש לה מישהו?"
"כרגע לא. אתה מעוניין?"
יוסי רצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר, ובלס עוד ועוד אוכל – עגבניות שלמות, חתיכות חסה, שכבות של מיונז – רק לסיים וללכת משם. אבל ניר, לעומתו, לקח את הזמן.
"אימא שלי התפקדה למרצ."
"באמת?"
"כן, היא מאוד בקטע. איזה תהליך היא עברה מאז שיצאתי מהארון. פשוט לא ייאמן. הפכה ליונת שלום."
"אז לא רק ההומואים שמאלנים, גם האימהות שלהם?"
"תתפלא. יש גם תא גאה שנפתח לא מזמן בליכוד. דברים מתחילים לזוז בעולם. רק צריך סבלנות והתמדה. תראה איזה תהליך אימא שלי עברה, איזה שינוי מדהים."
"טוב, אבל איך שאר המשפחה שלך?"
"לא אגיד שעם כולם זה תענוג, עם דוד שלי אני בחיים לא אדבר על זה, וגם החבר של אימא שלי קצת מסתכל עליי ברתיעה, אבל בסדר. נסבול את זה. סיפרת להורים שלך עליי?"
"מה, שאתה הומו?"
"כן, אמרת להם?"
"ממש לא. אבא שלי חגג ביום שהיה את הפיגוע בבר נוער."
ניר העווה את פניו. אחר כך אמר ליוסי שהוא מקווה שהוא לא נשאב לתוך זה.
"לתוך מה?"
"לתוך כל הדיבורים האלה. שאתה יודע להסתכל על זה מבחוץ ולהיות ביקורתי."
הוא הסתכל עליו במבט רציני, רב-משמעות. יוסי לא אהב את זה.
"אתה פשוט מאוד קרוב לאבא שלך, וברור לי שזה אולי משפיע על תפיסת העולם שאתה מחזיק בה. אבל החוכמה היא שתדע לעשות הפרדה. לקחת ממנו את הדברים הטובים והנכונים שהוא לימד אותך, ולזרוק את כל השאר."
"ניר."
"מה?"
"אל תתנשא מעליי."
ניר השתתק. פניו הכעורות הושפלו לעבר הצלחת, וגם הוא התחיל לאכול מהר, גומע את הרביולי הזה שלו שהמלצר כל כך אוהב.
"רק שתדע," אמר בקול נמוך, עיניו בורקות, "שאם היית נותן לי סימן שהערב הזה לא היה חד פעמי, אני הייתי הולך על זה."
"הוא היה, ניר. אני הייתי עייף, ושיכור."
"טוב. יכול להיות."
יוסי הציץ בשעון. כבר עשר וחצי. אמנם הוא בחור מנומס, אבל גם לו יש גבולות. הוא ביקש מאחת המלצריות חשבון, קצת לפני שניר סיים את המנה.
וכך הסתיימה הארוחה. ניר רצה לחבק אותו גם אחר כך, כשנפרדו, אבל יוסי ידע לסיים את זה בלחיצת יד קצרה ובצ'אפחה על הגב.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il