דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
27/02/2014
איתי התקשר אליו להזמין אותו לטקס הסיום של הקורס.
"דווקא בשלישי אחר הצהריים?" הצטער יוסי. "חבל, אני לא יכול, יש דיון שאני חייב להיות בו."
"חבל…"
"ולחשוב שאני מפספס את טקס הסיום של הבן שלי. איך אתה? שמח? מתרגש?"
"אין לך מושג כמה חיכיתי לזה."
"ברור. גם אני. מהשבוע הראשון חיכיתי. כל יום הדבר שהכי חיכיתי לו היה המיטה שלי. איך זכיתי מקום שני בסוציומטרי, אין לי מושג."
"אתה יודע, זה לא היה נשמע ככה כשניסית לשכנע אותי לצאת לקצונה."
יוסי צחק. "נכון."
נפלה ביניהם שתיקה קצרה.
"תגיד," אמר יוסי, "יש משהו חדש?"
"מאיזו בחינה חדש?"
"אתה יודע, בדברים המעניינים… אולי פגשת או הכרת מישהו?"
"לא."
הוא זיהה את חוסר הנינוחות בקולו של איתי, והמשיך עוד ועוד.
"כל כך הרבה שבועות שם בחוץ, וכלום?"
"לא, יוסי, זאת לא איזו מטרה שהצבתי לעצמי, אתה יודע."
"יש אנשים שבשבילם זאת כן מטרה. יורם מאוד מצפה שתכיר שם איזו מישהי."
"בסדר."
קולו היה קשה פתאום.
"תיהנה מהימים האחרונים, אל תפקיר נשק, ותשתה הרבה מים."
"תודה יוסי. ביי."
איתי סגר. יוסי השתרע על המיטה ובהה בתקרה הלבנה של החדר. הוא רצה רעש, בלגן, מסיבה. אפילו קיווה לאסון שימלא את החלל. שלא יישאר ככה עם עצמו.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il