לאהוב את המים – פרק ל'

10/02/2014

ובכלל היה בו לאחרונה רוגז לא ברור. ואולי לא ממש רוגז, אלא קוצר רוח, כאילו הוא יודע שיש משהו שתובע את תשומת לבו, אבל לא יודע איך להתייחס אליו ואיך לגשת.

ארבעתם ישבו מסביב לשולחן – הוא, אחותו, וההורים. ישבו ואכלו בדממה את מרק הירקות. היה נהוג אצלם להתחיל את ארוחת הערב עם מרק, גם בקיץ, כי אבא שלו היה חולה על מרקים.
רגלו של יוסי נעה בתזזיתיות. הוא חשב על כל מיני עניינים בשירות שהטרידו אותו, למשל על החתונה של אנה שצריך להתחיל לחשוב מה עושים לקראתה. ובכלל היה בו לאחרונה רוגז לא ברור. ואולי לא ממש רוגז, אלא קוצר רוח, כאילו הוא יודע שיש משהו שתובע את תשומת לבו, אבל לא יודע איך להתייחס אליו ואיך לגשת.
אבא שלו נראה עייף ומוטרד. יוסי נעץ את מזלגו בחביתה עם הפטרוזיליה וחתך חתיכה כך שהסכין הותיר צלקת גם בצלחת הלבנה. שירן התכופפה במטרה להכניס לפיה את הירקות מהסלט. מדי פעם נפל אחד הירקות ונשמט על בגדיה או על הרצפה. אמה הסתכלה עליה בחוסר שביעות רצון.
"ביום שני אני עולה בדרגה," אמר יוסי. "אתם זוכרים?"
"בטח שזוכרים." ענה אבא שלו. "אמרתי לגידי שביום הזה אני לא מגיע."
"יוסי, מה עושים כשמעלים מישהו בדרגה?" חקרה אימא שלו. "זה טקס מיוחד?"
"זה לא טקס, אימא," אמר יוסי, "יושבים במשרד של יורם, אוכלים משהו, שותים משהו, אומרים על הבן המוכשר שלכם כמה מילים, ובזה העניין נגמר."
"אני מקווה שתביא לנו גאווה." אמר אבא שלו.
שירן לא התייחסה. היא קמה מהשולחן, פינת את כלי האוכל שלה ושטפה אותם במהירות. אחר כך הניחה אותם על המייבש בקול קרקוש, והלכה לחדר.
"לא יודעת מה לעשות עם הפרצוף שלה."
"אני חושב שהיא חייבת לצאת לאנשהו, להתחיל ללמוד, להתנדב… העיקר שתעשה משהו עם החיים שלה. הם מתבזבזים פה בבית. אתם לא חושבים?"
ההורים שלו שתקו.
"אז מתי אמרת שמעלים אותך בדרגה?"
"יום שני בעשר."
"שירן תוכל לבוא גם." אמרה אימא שלו.
"לא, לא צריך." אמר יוסי. "אני… אני מרגיש שזה לא יעשה לה כל כך טוב."

בבוקר לבש יוסי חולצה לבנה ומכנסיים קצרים בצבע חום. את מדיו הישנים השאיר בבית. את מדיו החדשים לא יכול היה ללבוש לפני ההעלאה בדרגה. כשעה לפני ההתחלה שאל את איתי אם הוא רוצה לבוא איתו לשק"ם, לעזור לו להביא כל מיני ממרחים ששכח לקנות.

"בטח," אמר איתי, "אני רק צריך לסיים פה משהו."
אחרי חמש דקות ניגש אליו יוסי ואמר: "טוב, איתי, אני צריך שתבוא." קולו רעד קצת, כאילו נפגע מהעיכוב.
הם יצאו החוצה. "חם נורא…" העיר איתי. "אני שונא קיץ. היתרון היחיד הוא שהידיים לא מתייבשות כמו בחורף. לא צריך לשים קרם לחות."
יוסי צחק בעצבנות. "ואחר כך אתה מתפלא שאני קורא לך כוסית."
"יוסי, אני.."
הפלאפון של יוסי צלצל. "אתם לא מצליחים להיכנס בש"ג?" שאל, חסר אונים. "אבל אמרתי להם… טוב, אני בא, אני בא."
"איתי," אמר, אחרי שניתק את השיחה, "תקנה פה כמה קופסאות, בסדר? אני הולך להביא את ההורים שלי."

הם ישבו מסביב לשולחן בחדרו של יורם הרע"ן. אמו סידרה את הצלחות ואביו ישב לצידה. כשהגיע איתי, מיוזע כולו, נעצה בו את זוג עיניה שהיו דומות לאלו של בנה הצעיר. הוא הניח את השקית עם הממרחים שקנה על השולחן והתחיל לפזר אותם ליד המאכלים האחרים שמסביב: פיתות, עוגת שוקולד, ביצה קשה, סלט, שתייה קלה. אחר כך התיישב רחוק. עוד ועוד אנשים זרמו לתוך החדר.
"יוסי הוא בחור נהדר," אמר יורם וכיוון את הדברים בעיקר להורים. "באמת, קצין שכיף, פשוט כיף, לעבוד איתו. דמות חברתית בולטת מאוד מאוד כאן ביחידה, כריזמטי, מוכשר… הרבה הצלחה בהמשך."
הוא ניגש ליוסי וחיבק אותו, טופח על גבו.
אחר כך ראש היחידה דיבר. "יוסי הוא קצין מצטיין, שמצליח לא רק לפקד על הממונים עליו, אלא גם לגלות מנהיגות ולהלהיב את אנשים שסביבו, עם הרבה הרבה כריזמה ויכולות בינאישיות גבוהות."
מחיאות כפיים. יוסי האדים. הוא ידע שהגיע תורו. הוא אהב נורא לדבר בפני קהל, וידע שיצטרך לעשות זאת בעתיד, כמנהיג. אבל עכשיו זה לא נעם לו מאיזושהי סיבה.
"טוב לי מאוד להיות פה," אמר יוסי, "יש כאן אנשים מדהימים, גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית. אני חושב שהפיקוד וההובלה הם בהחלט יסודות מרכזיים בתפקיד. אני יודע שלי הם חשובים מאוד. שיהיה בתאבון."
מחיאות כפיים נוספות ואחריהן גרירת כיסאות. החיילים והקצינים מסביב נדחפו לשולחן והחלו למלא את פיותיהם בכל טוב. יוסי לחץ ידיים עם כל מיני אנשים. אביו היה צמוד אליו. נוכחותו הייתה עדינה. הוא היה שקט מאוד, כמו רוח רפאים.
איתי התקרב אליו. "מזל טוב," אמר לו ולחץ את ידו. יוסי ידע שהסומק הזה המגעיל עולה על פניו. "תודה רבה." אמר.
חם היה בחדר, חם מדי. יוסי רצה ללכת לים, לטייל על החוף, להיכנס למים בלי בגדים. המדים החדשים לא הלמו אותו כמו שקיווה. אמו, שישבה ליד השולחן והביטה בכולם במבט תוהה, גרמה לו למבוכה.
אביו מזג לו כוס מיץ תפוזים. הם התיישבו על ספסל בפינת החדר כשהאם ישבה על כיסא אחר, קצת רחוק. "אולי תצטלמו למזכרת?"הציע יורם.
יוסי חיבק את אביו מצד אחד, ואמו התקרבה מהצד השני. אנה היא זו שצילמה. אחר כך יוסי העלה את התמונה לפייסבוק. הוא ואביו היו קרובים מאוד, ראש ליד ראש, ושיניו החזקות של יוסי בצבצו בחיוך. אימא של יוסי נותרה קצת מאחור, לא מחבקת ולא מחובקת. הסיטואציה הזאת הלחיצה אותה נורא.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il