להיות עבד – פרק א'

18/11/2013

הדבר המוזר היה שלא התנגדתי, הרי יכולתי לא לבוא אליו, הוא לא איים עלי, הוא לא סחט ממני כלום, הוא פשוט אמר לי מה לעשות ואני עשיתי וגם השלמתי עם כך שאני יכול להיענש אם הוא לא מרוצה.

תמיד רציתי להיות עבד, זה התחיל בגיל צעיר אבל אז לא יכולתי להגדיר את זה במפורש. וכמו שישאלו ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, אחד יגיד טייס, שני יגיד קצין בצבא, אחר יגיד רופא. אני יכולתי להשיב רק תשובה אחת – אני הכי רוצה לשרת.
הראשון שזיהה זאת היה אחי הגדול, תמיד הוא הטיל עלי משימות, לסדר את החדר המבולגן שלו, או כשהיינו יושבים לאכול והוא רצה מזלג או מלח או שתייה, לא משנה מה. הוא היה אומר לי, "אין מלח, תביא." כשהחברים שלו היו באים אליו לחדר הוא היה צועק לי, "אייל, תביא קולה." וכשהבאתי קולה לחדר, הוא היה אומר לי, "מה עם כוסות?" ושוב הייתי רץ להביא כוסות, ואז הוא היה צועק לי, "תביא גם קרח."
אימא שלנו לא אהבה את זה, היא הייתה אומרת לו שיקום ויביא בעצמו ויפסיק לטרטר אותי כל רגע.
ואני הייתי אומר שאין לי בעיה עם זהי ואז הוא היה אומר לה, "את רואה? לא מפריע לו, מה זה מפריע לך?"
כשהייתי בגיל שבע עשרה עבר לגור בבניין שבו התגוררה משפחתי איש משטרה. אני לא יודע בכלל באיזו דרגה, אבל לי זה לא היה אכפת בכלל.
לפי מה ששמעתי מהשכנים הוא עבר לגור בשכירות אחרי שאשתו עזבה אותו, הוא היה יוצא לעבודה בשעות שונות, לפעמים בבוקר, לפעמים בערב וגם בלילה, תלוי במשמרות.
מידי פעם נתקלתי בו בכניסה לבניין והסתכלתי עליו בהתפעלות, המדים שלו הפעימו אותי, הוא היה בשנות הארבעים ודי נאה. הייתה לו גם מכונית משטרתית לבנה, ומנורת הקוז'אק הכחולה תמיד הייתה מונחת בתוך המכונית על המדף שליד החלון. על תיבת הדואר ראיתי כי שמו יובל.
לא היו לי שום פנטזיות מיניות, אבל התפעלתי מכך שהוא איש משטרה במדים, דמיינתי את העוצמה שלו כשוטר שיכול לעצור חשודים, או לשים אזיקים על ידיהם, אלה שהיו תלויים לו על החגורה, יותר מכל דמיינתי איך הוא מכוון ויורה עם אקדחו בחשודים, ממש כמו בסרטי המתח שאני רואה בטלביזיה.

באחת הפעמים כשנפגשנו בכניסה בעודי לוטש בו עיניים מלאות הערצה, הוא אמר לי "היי, מה אתה עושה עכשיו?"
"כלום, בדרך לחבר."
"קפוץ לפיצוציה ותביא לי סיגריות פרלמנט כחול."
הוא אמר את זה בטון מצווה, כאילו ברור מאליו שאני אמלא אחר ההוראה שלו, והושיט לי שטר של חמישים שקל. רצתי לפיצוציה וקניתי את הסיגריות, כשחזרתי הוא כבר לא היה בכניסה והתביישתי לצלצל לו בדלת, עמדתי אולי חמש דקות מאחרי הדלת ואז הקשתי בזהירות.
הוא פתח את הדלת ולקח את הסיגריות ואת העודף, אפילו לא אמר תודה, וטרק את הדלת בפני.
במקום להיעלב הרגשתי אושר עילאי, שחזרתי לעצמי עוד ועוד את הטון המצווה שלו ואת זה שהוא התייחס אלי כשליח שעושה את דברו בלי ויכוחים, אפילו טריקת הדלת בפני הפעימה אותי.
מידי פעם כשהוא פגש אותי בכניסה הוא הורה לי להביא לו כל מיני דברים, פעם חלב ופעם לחם, ופעם ירקות, הוא תמיד נתן לי כסף לקניות, כשהייתי מביא את מה שביקש הייתי מקיש בדלת, הוא היה פותח, לוקח את הדברים וטורק את הדלת בפני
הפכתי לשליח שלו לכל מיני משימות, בדרך כלל קניות, אבל מצאתי את עצמי מחכה לו יותר ויותר בכניסה לבניין כדי שיתקל בי וייתן לי עוד משימות שליחויות.
באחת הפעמים כשפגש אותי בכניסה הורה לי לבוא אליו לדירה בשעה שש בערב. בדיוק של דקה הקשתי בדלת והוא פתח אותה לרווחה.
"כנס." ציווה.
נכנסתי לדירה בפעם הראשונה, היא נראתה כמו דירת רווק. סלון עם ספה ושתי כורסאות ושולחן קטן, רצפה ערומה משטיחים, ומול הספה טלביזיה וקורא די. וי. די.
"גש למטבח ותתחיל לנקות, יש שם בלגן של שבוע." הוא ציווה, ולרגע לא יכולתי להגיב, לא להסכים, ובטח לא לסרב.
"למה אתה מחכה?" הרים את קולו כשראה שאני מהסס.
"אני… אני לא… אף פעם לא ניקיתי."
"תמיד יש פעם ראשונה." אמר, "גש למטבח מיד."
"טוב." עניתי בשקט.
"הדלי והסמרטוטים במרפסת שירות." צעק אחרי.
זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שניקיתי בית, אימא שלי הייתה משתגעת אם היא הייתה רואה אותי מנקה, המסכנה הזאת התחננה שאחי ואני נסדר את החדרים המבולגנים שלנו.
כל כך השתדלתי לנקות את המטבח כמו שצריך – הדחתי את הכלים והברקתי את הכיור, ניקיתי את הכיריים, וניגבתי את הארונות. אחר כך טיאטאתי את הרצפה ושטפתי אותה. לקח לי יותר משעתיים, וכשסיימתי הנחתי את המטאטא, המגב והסמרטוטים במרפסת השירות.
"סיימתי, אתה רוצה לראות?" שאלתי אותו.
"אני מקווה שניקית טוב." אמר והמשיך לצפות בטלביזיה ולעשן.
"אני חושב שכן."
"חסר לך שלא, עכשיו עוף מפה."
יצאתי מהדירה שלו וירדתי לכניסה, הייתי עדיין קצת רטוב מהספונג'ה וירדתי לכניסה כדי להתייבש מעט לפני שחזרתי הביתה.
במקום להיעלב מהיחס המשפיל אני דווקא הרגשתי מאושר שהייתי בדירה שלו וזכיתי לנקות דירה של איש משטרה.
כעבור יומיים הוא הורה לי לבוא אליו בשעה שש ולנקות את הסלון והשירותים. בהמשך הפכתי גם לנער שליחויות וגם לנער הניקיון שלו. כמעט מידי יומיים הייתי מתייצב לפי דרישתו בדירה ומנקה אותה בעוד הוא יושב על הספה וצופה בטלביזיה, כשניקיתי את הסלון הוא פשוט הרים את הרגליים כדי שאעבור עם המטאטא או המגב.
באחת הפעמים כשניקיתי את הסלון הוא הורה לי להכין לו קפה שחור, כמובן שביצעתי את ההוראה, הפכתי כבר לבן בית, ניקיתי כבר את הארונות מבחוץ ומבפנים וידעתי איפה צנצנת הקפה, אבל מרוב התרגשות נפל לי כוס הקפה על הרצפה.
את הסטירה שהוא הביא לי בפנים אני לא אשכח לעולם, זאת הפעם הראשונה שהכו אותי על מעשה רע שעשיתי.
"מטומטם!" צעק עלי, "תראה מה עשית?" ואז באה המכה השנייה והשלישית. "תנקה את הבלגן שעשית, ויש לך עשר דקות לצחצח את המטבח."

נכנסתי ללחץ, אספתי את שברי הזכוכית וניקיתי את הרצפה המלוכלכת, אבל זה לקח לי יותר מעשר הדקות שהוא הקציב לי.
הוא נכנס למטבח בעצבים, "אתה תלמד אצלי לעמוד בלוח זמנים, חתיכת מטומטם, על כל דקת איחור תשלם ביוקר." והביא לי עוד כמה סטירות בפנים
מאותו היום נוספו לי גם עונשים בכל פעם שעשיתי משהו שלא מצא חן בעיניו, וזה כלל בדרך כלל סטירות ואחר כך הצלפות עם חגורה על הישבן, בהתחלה כשאני לבוש במכנסיים ואחר כך הוא הוריד לי את המכנסיים והצליף בכוח על הישבן החשוף. יובל אפילו אזק אותי באזיקים המשטרתיים שלו כשהוא מצליף על ישבני.
הדבר המוזר היה שלא התנגדתי, הרי יכולתי לא לבוא אליו, הוא לא איים עלי, הוא לא סחט ממני כלום, הוא פשוט אמר לי מה לעשות ואני עשיתי וגם השלמתי עם כך שאני יכול להיענש אם הוא לא מרוצה, ועוד יותר מוזר הוא שהייתי מלא באושר שאני יכול לשרת אותו. לא הרגשתי מנוצל, לא הרגשתי מושפל, פשוט שמחתי שאני משרת של איש משטרה.
גם לא היה שום קטע מיני בינינו, הוא לא התעניין בי בצד המיני, את המכנסיים הוא הוריד לי רק כדי שאחוש את הצלפות החגורה ישירות על ישבני, אבל כשחזרתי הביתה דמיינתי את מה שקורה לי איתו וזה חרמן אותי ואוננתי די הרבה.
הדבר נמשך מעל לשנה, ואז יובל עזב יום אחד בלי להגיד כלום, אולי הוא חזר לאשתו ואולי העבירו אותו לתחנת משטרה אחרת.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il