ללא שם

07/11/2010

"איזה עיניים יש לך, כמו מלאך." מבזיק חיוכו הממזרי רגע לפני שסוחף אותך בנשיקה שהפכה להיות כבר הריטואל הקבוע. אתה גונח, יודע שאימא שלך תחזור רק מאוחר, ושלא אכפת לה. היא עייפה. קשה להיות גרושה+ בארץ המובטחת.
בבוקר, כמו גנב, יחמוק מהר-מהר, חושב שלא התעוררת. כרגיל ייתקל בה, ממהרת לעבודה, ויימלט נבוך דרך הדלת בשעה שהיא תקלל בדרכה להחליף חולצה רטובה מקפה.
אתה נאנח, וקם.

בית הספר הוא כמו זירת קרב, אתה צריך לדעת לאיזה צד אתה שייך. אם לא, יש סיכוי גבוה שתיפגע. אף אחד לא רוצה להיפגע. אתה משתייך לאלה שיושבים בפינה, בשקט, מנסים לא למשוך תשומת-לב.
הוא כמובן שייך לעילית השכבה. לבך נשבר שוב ושוב בשעה שאתה רואה אותו עם חברתו. אתה יודע שאין ברירה.

אחרי תום הלימודים אתה משרך רגליך הביתה, יודע שהוא נמצא כרגע באימון כדורסל.
אתה חושב על הגיוס הקרב ובא, משחזר שיחות שניהלתם בחשכת הלילה.
הוא בטח ילך לסיירת או משהו כזה, ואתה יודע שהכי רחוק שתגיע יהיה אל מדפי השימורים במחסן בסיס שכוח-אל.

אתה כבר יושב בביתך, בחוסר מעש. מחכה לו, בקרוב הוא יגיע, קצת לפני שתוכנית "הבחירות" בגלגל"צ תיגמר.
עוברות שלוש, חמש, עשר דקות. אתה מקבל SMS קצר, ענייני. הוא מצטער, אבל הוא לא יכול. זה כבר לא מתאים. כי הוא הרי סטרייט, ו…

אתה בוכה, יודע שאימא שלך תחזור רק מאוחר, ושלא אכפת לה. היא עייפה. קשה להיות בארץ המובטחת.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il