דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
03/08/2015
"אתה סתם עקשן. אני מת עליהם." אמוץ נישק את הקעקועים שעל גופו של ג'וש, קעקועים שצבר בחיים הקודמים – דרקון מתפתל ורושף אש, כתר עם חמש הנקודות בחיבור שבין השכמות לבין הצוואר, רצף קלפים מנצח ואותיות גותיות נוטפות הדם.
"אני נראה כמו קיר בהארלם."
"אם ככה, הקירות בהארלם הם דברים יפים מאוד."
"אולי. אבל אני לא רוצה אותם יותר."
חמש שנים עברו מאז שעלה ארצה. הוא כבר מדבר עברית סבירה, כבר סיים את הלימודים באוניברסיטה ומקיים זוגיות ארוכה ודי יציבה עם אמוץ. על פניו, יש לו חיים מסודרים אבל כשהוא לבדו במקלחת, מול מראה הגדולה, הוא עדיין רואה את הנער הדביל והמושפע ששרף את כל הגשרים עם הוריו, שנהה אחר חבורות הרחוב, שהתרועע אתם ושחרט את סמליהם על גופו כדי להרגיש שייך. הוא רואה את הנער האבוד שבילה שנים לא מעטות במוסדות לנוער עבריין והוא רצה להתנתק מהילד הטיפש ההוא. בשבילו, הקעקועים האלה הם מצבת זיכרון עד לתקופה שהוא מאוד רוצה לשכוח.
"אני איתך במה שתחליט, אבל עכשיו שכב בשקט."
אמוץ טיפס אליו עד ששפתיים נגעו בשפתיים ואגן נשק לאגן. איברים התחככו זה בזה והזדקרו. אמוץ גלש למטה למלא את פיו וג'וש שכח מהילד ההוא, עצם את עיניו ושקע בעונג שמחלחל לדמו. כשפקח אותם לרגע, מחוגי השעון שעל הקיר גערו בו.
"אתה לא נורמלי. הם עוד עשר דקות בדלת."
אמוץ הרים את עיניו, "שכחת עם מי יש לנו עסק, מאז שאושרי ושהראל עברו לחווה שלהם במושב, העמידה בזמנים היא לא הצד החזק שלהם. הם בטח יאחרו."
"ובכל זאת. בשביל הסיכוי הקטן שהם יגיעו הפעם הזמן, כדאי שנפסיק. תמיד אפשר להמשיך אחר כך."
"אבל עכשיו בא לי."
ג'וש הדף את אמוץ מעליו ונשק לאפו, "תסתכל על עצמך. אתה כמו ילד מפונק שלקחו לו את הצעצוע."
ג'וש חיפש את תחתוניו שהתגלגלו מתחת למיטה, התעצל להתכופף והוציא אחרים מהארון. הוא שם עליו מכנסיים קצרים וגופיה והלך לעשות סדר בסלון. אמוץ הביט בו בתקווה שיחזור אבל כשהוא נעלם משדה הראיה שלו, נשף באכזבה וקם לעזור לו.
צלצול בדלת. הפעם הם דייקו. תמיד נחמד שהם באים, אבל כשהם בלי יהונתן, משהו חסר. המבט של אמוץ ושל ג'וש הסגיר אותם וגם המתנה שהחזיקו מאחורי גבם.
"אושרי אשם. הוא רצה שנעבור בקפה לפני והגר חטפה לנו את הילד. קרמבו ונטע יקפיצו אותו לכאן עוד מעט."
הראל הוציא את הטאבלט שלו, "אני רוצה שתראו משהו."
בסרטון שהעלה, רואים את קרלוס הרננדס, אביה של פאלומה, מספר על חתונת בתו הקרבה ועל כך שהוא רוצה לשלוח כרטיסים לכל מי שעזר לחלץ אותה. הוא ביקש שישלחו לו פרטים להזמנת הכרטיסים, גם של אלה שנשארו בארץ ושעשו עבודה מאחורי הקלעים. הוא ביקש שישמרו בסוד את טיב הקשר ביניהם, כדי שהוא לא ייחשב כמי שמתגרה בקרטל שפוזר וכמי שלועג לתבוסתו. אלה ששרדו יכולים להיות אנשים מאוד נקמניים.
"יפה מצדו."
"אבל יש עניין איתך ג'וש. לפני כמה ימים השוטרים של אנה עצרו קבוצה של פורעי שנאה שפעלה נגד מסגד, ומצאו אצלם תמונות שלך עם פרס כספי למי שיסגיר אותך."
"אותי? מי מחפש אותי?"
"יש איזה אדולף אחד, נכד טחון של איזה גרוּפנפיהרר (אלוף בצבא הנאצי) שהתפגר. הוא מאשים אותך במות סבו. האוסטרי הזה מפזר הרבה מאוד כסף כדי שיצודו אותך."
"איך אני אשם במותו?"
" הסבא שדד הרבה חפצי אומנות מיהודים במלחמה והקרטל שהפלת היה אמור להבריח את הרכוש הזה. אנה אומרת שהזבל הזה חטף התקף לב כשנודע לו שהמכולה נתפשה ושכל מה שהיה בתוכה הוחרם ויועבר לארגונים יהודיים שינסו לאתר את הבעלים."
"אז מה אתם מציעים? שאני אוותר על הנסיעה?"
"לא. אבל צריך לחשוב איך מטשטשים את הזהות שלך כמנואל."
"אתחיל בהסרת הקעקועים, משהו שאני ממילא חושב עליו כבר הרבה זמן. זה אומר שאמוץ יצטרך לוותר על תאוותו ללוק העברייני."
"זו לא צריכה להיות בעיה. טלפון אחד לאבא של יערה והוא מתקבל לשב"ס (שירות בתי הסוהר). שם יהיו לו מהם בשפע."
"אני כאן, אם לא שמתם לב."
"וזה מאוד עצוב. היית אמור להיות במטבח, לארגן איזה כיבוד. איזה קפה להרטיב את הגרון. קצת בייגלה ועוגיות."
נטע התקשרה, "אולי תבואו להגר. לא נראה שיתנו ליהונתן לצאת מכאן בזמן הקרוב."
"איפה הוא עכשיו?"
"עם דניאל. לומד איך אומרים בשפת הסימנים 'יש לי סוס פוני וקוראים לו רוח'."
"הוא סיפר לכם על הסוס שרם ושמייק קנו לו ליום ההולדת חמש וחצי?"
"סיפר בפירוט מודגש מי הדודים הנדיבים יותר ומי פחות. בקיצור, אתם באים?"
"לא נעים. אמוץ טרח מהבוקר על ארוחה לכבודנו. את לא מדמיינת את הריחות העולים מן המטבח."
ג'וש צחק. כישורי האירוח של אמוץ הוכתבו מפרסומי המשלוחים שמוגנטו על המקרר ושנעו על המנעד הרחב שבין פיצה לבין פטאי, ואלה תמיד היו נושא לקנטור. כמובן שהלכו.
היה ערב נחמד, כמו בכל המפגשים שלהם. יהונתן נרדם כשראשו על הברכיים של ג'וש. אמוץ הביט בבן זוגו מלטף את ראשו של הילד הנם וסח להראל שהוא בכיף היה מתרגל לזה. "ולמה אתם לא עושים כלום בכיוון?"
"בזמן האחרון ג'וש מדבר המון על דברים לא סגורים שיש לו באקוודור. אני רוצה שהוא יהיה במאה אחוז כאן לפני שנתחיל בתהליך."
בסופו של הערב שבו אמוץ וג'וש לדירתם. אמוץ הפשיט את ג'וש כדי להביאו לנקודה שבה הפסיקו קודם לכן ושוב מילא את פיו. ג'וש הרים את האגן אפילו שידע שגם הפעם אמוץ לא ימנף את המהלך הזה לזיון, כי על האיסור ההלכתי בדבר החדרת המכחול לשפופרת הוא לא מוכן לעבור. הם כבר דיברו על חוסר ההיגיון שבהתנהלותו של אמוץ – שהרי הוא עובר בכל יום על כמה וכמה איסורים. לא משנה כמה התווכחו, זה לא עזר – אמוץ היה כמו קיר שאי אפשר להזיזו. היו תקופות בזוגיות שלהם שבהן לקחו הפסקה זה מזה, אבל אחרי הזיונים הסוערים שנתנו מענה לחסכים המיניים של ג'וש הוא נשאר עם הריקנות ועם הגעגועים העזים לאמוץ, וחיפש את דרכו חזרה. בכל פעם אמוץ היה מאיים שזו הפעם האחרונה שהוא סולח, ובכל פעם באה הפעם הבאה של הסליחה. רק לפני כמה ימים, משקצה נפשו של אמוץ באיומי סרק, הציע לג'וש סידור לפיו הוא ילך לספק את הצרכים שלו במקומות אחרים, ובלבד שלא יביא אותם אליהם הביתה ושלא יספר לו שום דבר, כי הוא לא רוצה לדעת, משום שאם יגלה, הוא לא יודע מתי יבוא השבר הקריטי שכבר לא יאוחה. ג'וש הבחין בעוצם הכאב שהיה על פניו של אמוץ כשהציע את ההצעה הזו ולאחר שקילת המצב החליט שלא שווה לסכן את הטוב ושצריך לברך על היש ולאחוז בו.
בבוקר, ג'וש קם להכין ארוחת בוקר ונפרד מאמוץ ליד דלת. קורה שאמוץ היה מושך את נשיקת הפרידה לטקס שבמהלכו המדים הוסרו לטובת עוד סיבוב של אהבה, אבל היום ג'וש היה צריך לגרשו בכח לבל יאחר. הוא צריך לנסוע לנתב"ג כדי לקבל את פניה של קבוצת התיירים החדשה שלו, קבוצה של צליינים ממרכז אמריקה. הוא יסייר אתם באתרים הנוצרים ברחבי הארץ.
ביום האחרון, ערב שובם לארצותיהם, בעודם עומדים מול כנסיית גת שמנים שלמרגלות הר הזיתים, ציפור כופרת וחצופה לשלשה על חולצתו של ג'וש והוא סר לצד כדי להחליפה. בערב, לקראת חצות, הייתה נקישה בדלת חדרו של ג'וש. אנריקה, אחד הצליינים, התנצל על ההפרעה וביקש לשוחח איתו כמה רגעים
"היום, כשהחלפת את החולצה, ראיתי את הקעקועים שלך. גם לאחי היה כתר כמו שלך ובדיוק באותו מקום. חשבתי שאולי יש לסמל הזה משמעות ושאולי הכרת אותו לפני שמת."
"מת? מה קרה לו?"
"לא יודעים. הוא עזב את הבית ונעלם ואחרי כמה חודשים, אמרו לנו שמצאו את גופתו באיזה חור במקסיקו."
"סיכוי קלוש שהיכרנו. אני עשיתי את שלי כשהייתי נער טיפש באקוודור ומי שעשה לי אותו סיפר שהכתר הזה הוא סמלה כנופיה היספנית משיקגו שנקראת הנסיכים הלטיניים. אני מניח שאם הסמל הזה הגיע לאקוודור הוא התפזר בשאר מדינות אמריקה הלטינית, ואם יש הרבה כמוני שהתלהבו ממנו, לא בטוח שהבחירה בו מעידה על חברות בכנופיה."
"אפשר לראות אותם שוב?"
גוש פשט מעליו את החלוק ופירט את הידוע לו על כל ציור, נזהר שלא להזכיר דברים שעלולים לחשוף את פרק חייו כשפעל כסמוי בתור מנואל.
כשג'וש יצא מהמוסד לעבריינים צעירים בפעם האחרונה, החליט שהוא רוצה חיים אחרים, חיים מהוגנים שיאפשרו לו לחדש את הקשר עם הוריו ועם אחיו הקטנים. אבל דווקא אז, כשלא התכוון, נקלע לסמטה שבה היו חילופי יריות והוא נתפס כמעורב. עורך דין יהודי צעיר מהסניגוריה הציבורית, עורך דין רפאל טורס, נחלץ לעזרתו. הוא הביא לזיכויו והאמין בו. בזכותו, ג'וש נחלץ מהרחובות ומצא עבודה בהוצאת ספרים יהודית ודרכו גילה ששם משפחתה של אמו בנעוריה מיוחס לצאצאי האנוסים. ג'וש הבין, סוף סוף, את פשרם של המנהגים המוזרים שהיו לאמו ושהם, בעצם, מנהגים של יהודים שחונכו לכמוס את יהדותם. לימים, עורך דין רפאל טורס נקלע עם עוד מתפללים להתקפה רצחנית של ניאו נאצים על בית הכנסת. ארבעה יהודים והפטרון שלו ביניהם- נהרגו. ג'וש נשבע על קברו לנקום ודמותו של מנואל נולדה מתוך שבועת הנקם הזו.
אנריקה העביר אצבע לאורך הקווים הצרובים בבשרו של ג'וש ואחר כך רכן והעביר את לשונו לאורכם. ג'וש התעשת וזינק ממקומו אך לא יכול להסתיר את זקפתו העולה.
"אף אחד לא יידע. זה יהיה הסוד של שנינו."
אנריקה שלח יד מלטפת למפשעתו של ג'וש וקילף מעליו את מכנסיו ואת תחתוניו. ג'וש לא התנגד כשאנריקה קלט לפיו את אברו המתארך או כשהעביר את לשונו על אשכיו. כעבור כמה רגעים, כבר הרגיש איך אחוריו שנמסכו ברוק, מתמלאים בבשר. כמה שהתגעגע לתחושה הזו אבל, בשנייה שגמר, הציפו אותו רגשות האשם והחרטה. "אתה צריך ללכת."
"חבל. אני מוכן לעוד סיבוב."
"מצטער. יש בירוקרטיה לטפל בה לקראת עזיבתכם מחר."
אנריקה ניסה לנשקו על פיו אך ג'וש נסוג. אחרי שאנריקה עזב הוא ראה שהיו שתי שיחות שלא נענו מאמוץ ומצא הודעות כתובות ובהן אהבה וגעגוע. ג'וש התקשר להתנצל על כך ששכח את הטלפון בחדר ולאחל לילה טוב. אחרי ששמע את קולו של אהובו, תחושת הקבס התגברה. גם בחלוף הימים, חטא הבגידה לא נשכח ממנו. אמוץ הניח שהתמורות בהתנהגותו של ג'וש נובעות מהגילוי המטריד שיש מי שרוצה במותו.
אנה המשיכה לעדכן. דפים נוספים נמצאו במוקדי הפשע ובהם תמונות של מנואל וכדי לעודד את החיפושים אחריו הופץ שהלה הפיל בהלשנתו עשרות סוחרי סמים והסגירם למשטרה. בינתיים הקעקועים של ג'וש הוסרו כמעט במלואם, ועל שרידיהם של אלה שלא נמחקו עד תום, שייטו דולפינים וצמח פרח הלוטוס. הוא גילח את זקנו המעוצב, ומשקפי ראיה שהחליפו את העדשות, השלימו את המהפך. נושא הכלים של הכנופיות הלטיניות נראה עתה בורגני למהדרין ומי שראה את התמונות, לא יכול היה לקשר בין שני האנשים.
יום הטיסה הגיע. החבורה נחתה והתמקמה באחד ממלונותיו של קרלוס. כל אחד קיבל כרטיס ביקור של דוקטור בלקין, אביו של אושרי, לכל מקרה שלא יהיה.
למחרת החתונה, התארגנו לכמה ימי טיולים ובאחד מהם הגיעו לגנים הצפים של שוצ'ימילקו. כשטיילו שם ג'וש ראה לחרדתו את אנריקה ושכח עד כמה שמראהו השתנה. מבטיהם הצטלבו ולג'וש היה נדמה שאנריקה זיהה אותו. כדי להימנע מהסיכון שאנריקה יתקרב ושיפלוט דברים מיותרים, ג'וש הלך לקראתו. "שלום אנריקה."
"גוש? זה אתה?"
לחברים שהביטו בהם בתמיהה, הסביר שהבחור השתתף באחד הטיולים שהדריך.
"חשבתי שאתה מוונצואלה."
"נכון. אבל עכשיו אני במקסיקו, מנסה להשיג מידע אודות אחי."
"התקדמת בחיפושים מאז?"
"לא. אבל אני בקשר עם אנשים שיודעים דברים ושיכולים לעזור לי."
אמוץ התקרב אליהם וקטע אותם, "ג'וש. אנחנו מוכרחים להמשיך." אנריקה התנצל והשאיר לג'וש פתק עם מספר טלפון, למקרה שיהיה לו זמן ושירצה להיפגש.
"לא רע!"
"מי?"
"הבחור הזה. חשבתי שהדרכת רק טיולים של הגיל השלישי. אם הייתי יודע שאלה הבחורים שהדרכת, הייתי מצמיד לכם מעקב."
"בשביל מה מעקב? הרי אמרת שאתה לא רוצה לדעת…"
אמוץ לקח צעד לאחור וסקר את ג'וש מכף רגל ועד ראש. מבטו המיוסר של בן זוגו חשף את סודו. "אני חוזר למלון."
"אמוץ. בבקשה…"
"כדאי שאלך לפני שאומר דברים שאני עלול להתחרט עליהם."
"אמוצי…"
אבל אמוץ סר ממנו התרחק.
בערב, כששבו למלון, אמוץ יצא לקראתם וראה שג'וש איננו, "איפה ג'וש?"
"הוא הלך אחריך. מאז לא ראינו אותו."
"צריך לערב את המשטרה."
"ומה נגיד? עוד לא עברו עשרים וארבע שעות."
דניאל התערב, "אני יודע שאתם לא אוהבים שאני עושה את זה, אבל הבחור הזה לא בא לי טוב. קראתי את שפתיו מרחוק ואני כמעט בטוח שהוא דיבר על נאצים ועל טאטו. את שאר המלים שנאמרו בספרדית, לא הצלחתי לזהות."
בעודם מדברים, דוקטור בלקין התקשר לבנו, לדווח לו שג'וש הגיע לבית החולים חבול בכל גופו. איתו הגיע מישהו עם סכין גדולה נעוצה בגופו שזהותו לא ידועה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il