למקסיקו וחזרה – פרק טז'

06/07/2015

על אם הדרך

אושרי נתן לצחי את המפתחות של הרכב ושידל אותו שייסע לירושלים, למשפחה.

"לפחות סע לחג השני."

צחי נסע אלא שבכניסה לירושלים המחשב נתן את האות המיוחד שלו. צחי עצר בצד ופתח את המחשב. באתר שלהם המתין לו עוד קישור ושוב נעימה לא מוכרת. צחי זמזם לעצמו את הנעימה כמי שמנסה לשחזר את מילות השיר, והחליט לא לבזבז זמן. הוא התקשר לאמו, התנצל והודיע שיבוא בשבת. אחר כך הסתובב כדי לחזור למרכז. בטרמפיאדה עצר לבחור צעיר שביקש להגיע לתל אביב.

"הטלפון שלי מרוקן. אפשר להטעין אותו?"

"בבקשה."

הבחור חיבר את הטלפון שלו למטען והמכשיר הואר. הוא היה פתוח על הדף של אטרף.

"מצאת משהו מעניין?"

הבחור חייך. "זה לא אפקטיבי כשנמצאים בתנועה."

השניים שקעו בשיחה. קוראים לו נבו והוא קיבוצניק שהתארח אצל אביו עד שקץ בהערות הארסיות של אשת אביו. אמו ובעלה בחו"ל והוא החליט לנסוע לתל אביב, לדירה של אחותו. כדי שאשתו הרדופה של אביהם לא תחשוב שנרקמת קנוניה נגדה, סיכמו ביניהם שהאחות תמצא תירוץ נפרד להסתלק משם.

"בוא, אתה מוזמן לעשות איתנו את החג השני."

"מה זה איתנו?"

"בוא ותראה."

צחי התקשר להגר ושאל אותה אם יש מקום בשבילו ובשביל עוד חבר.

"איפה אתם?"

"בדרך מירושלים. למה את שואלת?"

"רציתי לדעת כמה אתה רחוק מכאן. לא היית מעז לשאול את השאלה הזו אם היית לידי."

"מה שנכון, נכון."

צחי ניתק וסח לבחור שהם מסודרים לארוחה אצל אחת הבשלניות הטובות ביותר בעיר.

כשהגיעו לתל אביב, צחי אמר שהסעודה תתחיל בעוד שלושת רבעי שעה ושהוא עולה לביתו לפרוק את התיק ולעבוד על המחשב. "תבוא איתי?"

"אבוא."

אחרי שטרקו את הדלת, נבו הוציא את אברו של צחי ושיחק בו בזמן שפשט את בגדיו. אחר כך הוריד את ראשו לעבר חלציו של צחי והשעין את המצח על כרסו. קולות היניקה של נבו עלו והתגברו. נבו כבר הוריד את תחתוניו וחשף ישבן אגסי ומזמין. מתוך כיס המכנסיים שהתגולל על הרצפה, הוציא קונדום, הלביש אותו על צחי וכיוון את עצמו לעבר האיבר הוורדרד והתפוח שלו. נבו גנח בקול עד שגמר.

שניהם נכנסו למקלחת. צחי התחיל לסבן את גופו של נבו וכשנבו התעורר שוב, שטפו במים וירד על ברכיו. לשונו של צחי שוטטה על האיבר הזקור. צחי משך אליו את אגנו של נבו, כדי לקלוט לתוך פיו הרבה ככל שניתן. נבו שיחק בחזהו של צחי ובכל פעם שצבט באחת מפטמותיו הזקורות, חילץ מגרונו העסוק של צחי קולות הנאה. נבו משך את צחי למעלה וסובב אותו על הקיר וניווט את עצמו אל המערה הנסתרת בין הגבעות הדשנות. אחר כך הלכו למיטה וכמעט נרדמו. השמנמן החרמן שכח מהמחשב.

אושרי צלצל. "איפה אתם? מחכים לכם. הגר אמרה שאתם צריכים להגיע."

"כבר מגיעים."

"יש מצב שאתה אוסף את רועי?"

"כן. אאסוף אותו."

צחי ונבו התלבשו בחיפזון ויצאו. צחי התקשר לרועי שירדו למטה ושיביא משהו לנשנש.

"מה אתה מתמלא בשטויות? אנחנו הולכים לאכול עכשיו."

"אני גווע. אני יכול לטרוף פיל עכשיו."

רועי סקר את פניהם של צחי ושל הבחור החמוד שאיתו והבין. "אני זוכר צחי שסיפרת לנו פעם שאתה נעשה מאוד רעב אחרי סקס. יש משהו שאנחנו צריכים לדעת?"

עורו פניו הלבן והבוגדני של צחי האדים והסגיר אותו. רועי ניסה להמשיך להציק אבל עברי דחף מרפק לצלעותיו כדי שיחדל. גם כשירדו מהרכב, רועי המשיך לקנטר את צחי ומרוב שהיה שקוע בזה, התנגש בסולימאן בכניסה לקפה. תיקו של סולימאן נפל ותוכנו התפזר. רועי הרים את אחת התמונות והרצין.

"מה התמונה של המלון הזה עושה פה?"

"משהו שקשור לחקירה לא פתורה. איזה נער ערבי נמצא מתחת למלון הזה. מה אתה יודע על המלון הזה?"

רועי מזג לעצמו כוס מים וסיפר שלמלון הזה היו מביאים את הילדים שמצאו בתחנה המרכזית או בגנים, כדי לאלף אותם. לרוב היו מביאים צעירים מעל לגיל שמונה עשרה כדי לא להסתבך עם החוק, אלא אם כן מדובר בשב"חים (שוהים בלתי חוקיים), ילדי זרים או כל מיני שהם היו בטוחים לגביהם שהם לא יתלוננו.

"מצאו על הנער שהתאבד אודם."

"במסגרת האילוף, הם גם הכריחו להתאפר וגם נתנו שמות של בנות."

"ואולי הוא אירח גברים במלון והעסק קצת הסתבך?"

"אולי. יש לך תמונה של הבחור המת?"

סולימאן פשפש בניירת ושלף תמונה שצולמה בחדר המתים.

"אנחנו אפילו לא יודעים את זהותו."

"קוראים לו טארק. הוא הציג את עצמו כאמיר שגדל בגליל, אבל אנחנו ידענו שהוא טארק. הוא ואימא שלו באו מרמאללה והצליחו להסתנן ולגור אצל קרובי משפחה במוסמוס, בואדי ערה. אני זוכר את זה טוב כי השם של הכפר הצחיק אותנו. בכל מקרה, אחרי שאימא שלו נפטרה, הוא היה עובר התעללות מינית ואלימות על בסיס יומי וברח."

"מאיפה אתה יודע את כל זה?"

רועי הרגיש שהוא מדבר יותר מדיי ושתק. הוא נזכר בימיו בחדרי המלון הזה ובטארק, הילד הערבי שבכה בלילות ושנעלם יום אחד. אומנם אמרו להם שהוא עזב וחזר לכפרו, אבל היו לחשושים שקרה לו משהו רע. רועי נזכר בפעמים שבהם הוא עצמו רצה לפתוח חלון ולמרוח את הסיוט שלו על הרחבה למטה.

אושרי שם לב שקשה לרועי והתערב, "זה לא מתאים עכשיו. עשו את זה בזמן אחר ובמקום אחר."

"אתה צודק. כבר כמה חודשים אנחנו מנסים למצוא מישהו שיפרוץ את מעגל השתיקה ולכן נסחפתי. אני מתנצל."

"אין לך על מה. הנה הדבר הראשון שאני מבטיח לעצמי לשנה החדשה. אני אדבר על הכל. אם המפקדים שלי יאשרו לי לאחר אגיע מחר למשטרה ואספר לך כל מה שאני יודע ואם לא, בחופשה הראשונה שלי. כשאני הייתי זקוק להצלה, קיבלתי אותה ועכשיו תורי."

סולימאן ביקש את מספר הטלפון של המפקד כדי להסדיר את החופשה.

בתום הסעודה, נבו הלך לישון אצל צחי. נבו התחיל לגעת אבל באותו רגע המחשב השמיע את הצליל המוזר שלו. צחי זינק עם זקפה זקורה למחשב והתנתק ממנו רק כששמע את הדלת נפתחת. למרבה הבושה, נבו כבר היה שם לבוש ובדרכו החוצה. צחי רץ אליו והפציר בו שיישאר.

"אני מתנצל."

"יש על מה. מה היה במחשב שהקפיץ אותך ככה?"

צחי סיפר לו על הראל ועל זה שיש לו כבר כמה זמן תחושה שהוא בחיים ושהוא מנסה לתקשר דרך האתר שלהם. נבו שאל וצחי הסביר שהראל התעניין מאוד בעולם המחשבים והם הקימו ביחד אתר שבאמצעותו תרגלו את קסם הסייבר. ביומיים האחרונים האתר קלט שתי הודעות מוצפנות עם מכנה משותף מאוד ברור והוא יודע שגם הראל וגם אושרי אוהבים את השירים האלה.

"בדקת מאיזה מחשב ההודעות האלה נשלחו?"

"זה מה שמלחיץ אותי. ההודעות נשלחו ממרסיי ולמיטב ידיעתי אושרי והראל לא עברו דרך צרפת. המשמעות היא שאם הוא חי, הוא הוברח מסיבה כל שהיא לצרפת, ולך תדע איפה הוא היום."

"ואולי יש אפשרות אחרת. אולי הראל נמצא עדיין במקסיקו ורק המחשב הגיע לצרפת. אני לא מבין גדול במחשבים, אבל אם יש שמץ של אמת בסרטים שראיתי, אפשר לדעת הרבה יותר אם משתלטים על המחשב מרחוק."

"יש משהו במה שאתה אומר."

"עכשיו אפשר להמשיך את מה שהפסקנו?"

"אהה…" והשניים חזרו למיטה וגמרו עוד פעמיים.

הבוקר של החג השני עלה. נבו הלך לאחותו לא לפני שהחליפו טלפונים והבטיחו לעצמם להיפגש שוב. צחי סידר בחופזה את הבית שנראה כמו שדה קרב, ואסף בגדים מפוזרים כי דניאל צריך הגיע.

"שלום שותף. איך היה?"

דניאל ליטף את בטנו התפוחה. "כמה אכלתי. וגם הבאתי שיהיה לנו להמשך השבוע."

דניאל פרק את השקיות למקרר והשליכן לפח שמתוכו זהרו הקונדומים המשומשים. דניאל לא אמר כלום וצחי שנלחץ לרגע, שיחרר אנחת רווחה. נראה דניאל לא הבחין בעדויות הזימה שהשתוללה כאן עד לפני כמה דקות.

"איך היה?"

"מה?"

"יש ריח כבד של סקס באוויר."

צחי הסמיק ודניאל צחק. "זה בסדר, מותר לך."

"יש משהו חדש?"

"כן. הרבה."

השניים הלכו למחשבים והדליקו אותם  ותוך שניות שקעו בעבודתם. חוקי או לא, הם הצליחו לפרוץ למחשב היעד ובו מצאו הרבה מידע מקודד שיכול לעניין גורמי שיטור ברחבי העולם ובאירופה בפרט. הם גם מצאו קובץ מפות של אזור מיצ'ואקאן במכסיקו עם סימונים עליהם ותולעת ששולחת מסרים מושהים. יכול להיות שהיו ממשיכים אלמלא אושרי שהתקשר להזכיר להם שיש ארוחת צהרים בקפה.

"צחי. אספו את רועי ואת עברי."

"ממתי הפכתי למונית?"

"מאז שגילינו שאתה לא טוב לשום דבר אחר."

צחי רצה להגיד לאושרי שאלה התשובות הטיפוסיות להראל אבל שתק. למה להעכיר את אווירת החג.

הם אספו את שתי הבחורים והגיעו לקפה. צחי שם לב לשיחה הערה שהתנהלה בין ליאור, עמיחי ופאדי והתקרב אליהם. "מה קרה?"

ליאור סיפר לו על רועי ועל עברי ועל הקשר שלהם להראל ועל זה, שלדעתו, צריך להצניע את הסיפורים ההזויים האלה כדי לא להפיח תקוות שווא אצל אושרי. הוא אדם רציונאלי אבל אי אפשר לדעת לאן הכאב שלו ייקח אותו.

"מה אתה אומר צחי?"

"אני אומר שכולכם צודקים. מישהו משתמש באתר שהראל ואני הקמנו וטמן בו המון רמזים. דניאל ואני עובדים על המחשב כבר כמה ימים ומנסים לפענח את מה שמצאנו. מצד שני, ליאור צודק שאנחנו צריכים לעבוד בשלב הזה לבד בלי לשתף את אושרי."

הגר עברה לידיו ושמעה שמזכירים את שמו של הראל, "מה קורה?"

"שוב דבר מיוחד."

"מה שום דבר מיוחד? שמעתי שהזכרתם את שמו של הראל."

" אנחנו מתכננים לעשות משהו לכבודו"

הגר הזהירה אותם שלא משנה מה שהם יתכננו, שזה לא ייראה כמו אירוע לזכרו שכן אושרי לא יסלח להם. הלב שלו עוד מסרב להאמין שהראל מת.

"אני רוצה שתראו משהו." היא לקחה אותם למטבח והוציאה מהמגרה מכשיר טלפון.

"מצאתי את הטלפון כאן במגרה וחשבתי שאחד האורחים שלנו שכח אותו. הטענתי אותו והפעלתי אותו כדי לנסות ליצור קשר עם הבעלים ולקח לי זמן להבין שזה הטלפון של הראל שהשאיר כאן לפני שהם נסעו. אושרי כתב לו, בין היתר, אודות החיוך הראשון של יהונתן ועל הפעם הראשונה שבה בנם התהפך בעריסה. באותו יום שפכתי הרבה דמעות ואני יודעת שאושרי ממשיך לכתוב להראל כמעט כל יום."

החג עבר. רועי התייצב ומסר הודעה מפורטת. באותו יום בוצעו מעצרים ובידי אחד העצורים מצאו פנקס ובו שמות של אנשים מאוד מכובדים, מהשמנא והסלתא של הארץ, שערגו לבשר ילדים. החוקרים ממחלקת המוסר נחרדו לגלות את היקפיה של הרשת ומי דמויות המפתח בה. בערך באותו זמן נכנס אל הקפה אדם והזמין לאכול. הוא ביקש לקרוא לבעלת הבית ואמר לה שהוא מחפש את יצחק נעים. הגר נלחצה מהאפשרות שגם צחי מעורב ברשת הפדופילים שרועי חשף. הוא לא כזה אבל אין לדעת מה צחי, בימיו הקודמים, התפתה לעשות כדי לרצות אנשים שהחשיב אותם לחברים וכדי להרגיש שייך.

"צחי לא כאן."

"אני יודע שהוא יושב כאן הרבה. יש לך אולי טלפון שלו?"

"אני יכולה לדאוג שהוא יידע שחיפשת אותו ואעשה זאת אם תאמר לי מי אתה."

"סליחה. לא הצגתי את עצמי." האיש נתן להגר כרטיס ביקור שלו – נחום אמסלם.

"איך אתה קשור לחקירה?"

"איזו חקירה?"

הגר חשבה לעצמה שאמסלם שחקן מצוין, או שהוא באמת לא היה קשור לחקירה של סולימאן. "לא משנה. כשהוא יגיע לכאן אתן לו את כרטיס הביקור שלך."

"אבקש שתתקשרי אליו. חשוב לי לשוחח איתו בדחיפות."

בעודה מתלבטת מה לעשות, צחי נכנס לקפה עם יהונתן. "היי הגר. הבטחתי לאושרי שאשמור על ג'וני היום, אבל אני מוכרח לקפוץ לאנשהו לחצי שעה. יש מצב שאני משאיר אותו אצלך?"

"איזה שאלה. אגב, האדון הזה מחפש אותך."

הגר שלפה את יהונתן מהעגלה ופצחה בטקס ההסנפה הקבוע בכל פעם שהוא מגיע לידיה. נחום אמסלם קם לעבר צחי. "שלום יצחק ונעים מאוד, שמי נחום. איפה נוכל לדבר בשקט?"

"אני חייב לזוז עכשיו. מחכים לי."

"חמש דקות. לא יותר."

"נדבר בחוץ."

כשצחי שב אחרי חצי שעה, הגר שאלה אותו אם הכל בסדר וצחי הרגיע אותה, "נחום מגייס עכשיו אנשי מחשבים למיזם חדש. הוא למד עם המתרגל שלי בטכניון וקיבל המלצות."

הגר הרגישה שהוא משקר, אבל לא המשיכה לחקור. אולי מדובר בסך הכל במערכת יחסים חשאית, כי לאיש המבוגר יש עדיין צורך לכמוס את נטיותיו מפני סביבתו הרגילה.

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il