למקסיקו וחזרה – פרק י'

11/06/2015

יותר מזה אנחנו לא צריכים

הקשר שלהם הלך והעמיק. הלך וגאה. בהרבה מובנים אושרי והראל הפכו להיות ישות אחת שמקיימת בתוכה קשר טלפתי טמיר ואני לא מדבר רק אודות הפעמים שבהן אושרי היה מתעורר מסיוטים מאירוע השריפה והראל התעורר שניה לפניו כדי לתת לו חיבוק מרגיע או רק אודות הפעמים שבהם הראל היה מתעורר מתמונות של האנשים שלא הצליח להציל בימיו כפרמדיק ומוצא את אושרי ער ונכון לנחמו. בזכרון המשפחתי נחרת אירוע מיוחד. הראל אמר שהוא קופץ לחממות ואושרי התעסק עם הגיטרה של אביתר. ביקשו ממנו שינגן להם משהו והוא ניגן להן את אלפונסינה והים של מרצדס סוסה. אושרי התחיל לשיר בספרדית. דלתות נפתחו ואנשים נכנסו והתיישבו להאזין לו כי היה משהו קסום בדבר הגדול הזה שמוציא מגרונו צלילים כלכך מרהיבים. אושרי הפסיק פתאום, "משהו קרה. איפה הראל?"

הוא הניח את הגיטרה על הספה ויצא בסערה החוצה. לא הבינו מה הבהלה ויצאו אחריו. הוא רץ אל החממות ושם מצא את הראל תלוי בגובה רב על אחת הקורות אחרי שהסולם שעמד עליו נפל והוא נאחז ברגע האחרון בקורה העליונה. אושרי הציב את הסולם במקומו והראל ירד אל זרועותיו המחבקות. מישהו שאל איך אושרי ידע.

בערב אושרי ישב בקצה המיטה נשען על הקיר. הראל בא אליו ונשען על חזהו, מרגיש את שערות החזה של אושרי דוקרות את גבו. 

"הבהלת אותי."

"איך ידעת?"

"לא יודע. פשוט הרגשתי."

הראל הסב את פניו, "זו לא פעם ראשונה שזה קורה. הרגשתי כשנפגעת מהמכולה הבוערת, ולקח לי כמה ימים כדי למצוא אותך."

"אתה מסתלבט?"

"לא. היינו במטווח. אחד התרמילים ניתז עליי וצרב לי בצוואר ובאותו רגע, משום מה, חשבתי עליך והרגשתי שמשהו לא טוב עובר עליך. יותר מאוחר גליתי שהסיפור הזה עם התרמיל היה בערך בזמן שנכנסת למכולה הבוערת."

אושרי השיב לו מבט ספקני והראל קם מהמיטה והוציא תיק שחור מהמגרה. "תסתכל על הלו"ז של המטווח." אכן, היתה חפיפת זמנים. כשהראל היה במטווח במחנה צבאי בדרום הארץ, אושרי פרץ מכולה בוערת בצפונה וחילץ חיילים שנלכדו בה.

"בעניין הזה יש לי משהו לשאול אותך."

פניו של הראל הרצינו מאוד ואושרי תהה מה הוא רוצה לשאול. "דבר."

"כבר ימים אני סובל ממיחושים בבטן. יכול להיות שאתה בהריון?"

אושרי צחק, "נראה לי שמי שהולך להיכנס להריון היום זה אתה."

אושרי הדף את הראל על גבו והפשיטו מבגדיו. אחר כך ליקק את גופו העירום והפך אותו על בטנו. לשונו נדדה אל אחוריו של הראל עד שהגיעה על הפתח החם. הראל התפתל תחתיו וכשאושרי חיפש קונדום, הראל הזכיר לו שהם נבדקו ושכל עוד הם נאמנים זה לזה אפשר לוותר. אושרי חדר בפעם הראשונה כשהוא חשוף וזו היתה הפעם הראשונה שבה הראל הרגיש את הנוזל החם מפכה בתוכו. אושרי גלש מהראל ונשכב על גבו. ידו המשיכה ללטף את אחוריו של הראל והם נצמדו לנשיקה.

"איך היה לך?"

"הרגשה שונה."

הם המשיכו לשכב כך עירומים וצמודים, חזה אל חזה, בטן אל בטן, ירכיים אל ירכיים, לחשו זה לזה מילות אהבה ונרדמו. באמצע הלילה אושרי קם לשירותים וכששב היה מי שקיבלו ער ונכון לסיבוב נוסף.

"השלב הבא זה חתונה."

"אתה מציע לי נישואים?"

"כן. אז מה אתה אומר? נעשה את זה?"

"איזו הצעה מעפנה. קח אותי למסעדה ושים לי טבעת בסופלה ואחשוב על זה."

"אפשר ברסק העגבניות שליד הג'חנון?"

"לא. בחילבה. שיהיה גם ריח."

בבוקר עמיחי בא לאסוף את אביתר. מאז שאביתר התקבל לתכנית תלפיות היוקרתית של צה"ל, עמיחי לוקח אותו למפגשים עם בני נוער אתיופים כדי לחזק אצלם את תחושת השייכות ואת האמונה בעצמם.

הראל ואושרי יצאו אליו.

"היי. בוקר טוב."

כשראו את עיניו הלאות, ידעו ששוב היתה נסיגה במצבה של רחל, זוגתו.

"מה שלום רחל?"

"הרופאים אומרים שרק תרומת מח עצם תציל אותה. מקווים לנס."

"מה עם מבצע לגיוס תרומות מבני העדה. אני יודע שהמשפחה של הראל עברה את התהליך לפני כמה זמן בשביל חולה ממוצא תימני ושהיה מבצע דומה לא מזמן בקרב העדה הבוכרית."

"חשבנו גם על זה. העניין הוא שהמודעות בעדה שלנו עדיין מאוד נמוכה, במיוחד אחרי מה שעשו למנות הדם שלנו. מהמעטים שבאו להיבדק לא נמצא תורם מתאים."

"נקווה לטוב."

הראל פנה לאביתר, "מה איתך, דוקטור קפאח? אולי כדאי שגם אתה תיבדק?"

"פעם ראשונה שאני שומע על זה."

נפרדו לשלום ועמיחי ואביתר ויצאו לדרכם. הם צמד מנצח שכן כל אחד מינף את היכולות האישיות שלו, וקצר הישגים, וכשהם מדברים אל הקהל שלהם הם מצליחים להעביר את המסר שהשמיים הם הגבול.

בתום המפגש אביתר ביקש מעמיחי שיעברו אצל רחל כי הוא רוצה לעבור את הבדיקה. עמיחי הסביר שאי אפשר כי הוא עדיין קטין שצריך את אישור הוריו, או אישור מבית המשפט.

"שכחת? אני כבר מאומץ. טליה ובועז הם ההורים שלי. שאל אותם."

אביתר הציק והציק עד שעמיחי נכנע. טליה אמרה שאין שאלה, ואם אביתר מוכן לעבור את התהליך היא בעד, וממילא הוא יהיה בן שמונה עשרה בעוד כמה שבועות ויוכל להחליט בעצמו. כשהם הגיעו לבית החולים אביתר הזהיר את עמיחי שייתן לו לדבר. "שלום. באתי לעבור בדיקה להתאמת מח עצם לרחל מקונן."

נתנו בידו שאלון למלא. "אפשר לראות תעודת זהות?"

"אין לי. אבל יש לי תעודת סטודנט."

מזל שלהם שמי שקיבלה אותם הניחה שאם הבחור סטודנט הוא בודאי אחרי שירות צבאי ובהכרח בגיר.

כמה שהם דומים. אביתר הפך את הראל למודל לחיקוי בכל הקשור לטיפוח של מנגנון השכנוע הבלתי מתפשר. כמו הראל, גם אביתר לא היה מרפה עד שהשיג את מה שהוא רוצה – ובמיוחד כשהוא רוצה משהו בעבור מישהו אחר. מכל מקום, נראה שאביתר ידע מדוע הוא מתעקש. נמצאה התאמה וטליה ובועז נסעו איתו לבית החולים להסדיר את החתימות ואת התהליך. ההשתלה הצליחה וכעת נכונה לרחל החלמה ארוכה. בשביל אביתר זה היה סיפוק גדול, אבל קרה משהו שאף אחד לא חשב עליו. אביתר קרא המון אודות סבירות ההתאמה ונכנס לסרטים שמא יש לו קשר משפחתי לא ידוע לרחל. הוא ידע שהאישה שאתה יצא למסע הנדודים ושמתה בדרך לא הייתה אמו – אך לא ידע איך ובאלו נסיבות הוא הגיע אליה. בשלב הזה הוא היה צריך להסתפק בסברה הלא מאומתת שהוא אחד מצאצאיה של אחת מדודותיה של רחל שהתאהבה בלוחם גרילה אריתראי והלכה אחריו, או אולי אחד מבני המשפחה שהצליח לשרוד בדרך פלאית את מתקפת הפורעים על הכפר. כל אחת מהאפשרויות היתה אפופת מסתורין. כששיתף את עטליה במחשבותיו, אמרה לו שהיא בכלל חושבת שהוא איזה נסיך אפריקאי ונשקה לו. זו היתה הנשיקה הראשונה שלהם.

אביתר נמשך אל סודות המשפחה העלומה שלו אך הקפיד להצניע את מחשבותיו כדי לא לפגוע בהוריו שנתנו לו בית חם ואהבה גדולה. הוא רק לא לקח בחשבון שהם מכירים אותו היטב.

"שב. אני יודעת מה אוכל אותך בימים האחרונים וכדאי שנדבר על זה."

אביתר הביט בהם וחיכה למוצא פיהם של טליה ובועז. בועז הבטיח לו שלא יאונה שום רע אם ירצה להעמיק ולחקור את המורשת שלו ובלבד שיהיה מוכן גם לאכזבות. "דע שהחיפוש שלך מקבל את ברכתינו והבית שלנו לעולם יהיה הבית שלך, לא משנה מה תגלה בדרך."

אביתר השיב שזה בכלל לא הכיוון, "כאן זה הבית שלי והעתיד שלי. אתם המשפחה שלי. תאיר, יהלי וסהר הם האחים שלי וזה לא הולך להשתנות. יחד עם זאת הייתי רוצה למלא כמה חורים מהילדות שלי."

"אם ככה, הכל בסדר." טליה קמה ונשקה למצחו ומבועז קיבל חיבוק של חיבה.

בזמן שרחל הלכה והתחזקה המורה אסתר הלכה ונחלשה. השמחה על רפואתה של רחל נמהלה בצער הידיעה שאסתר מכלה את ימיה. בימים האלה הראל ואושרי ושאר בני המשפחה הקפידו להיות אתה בבית החולים כדי שלא תהיה לבד, וכדי שכשתגיע שעתה להיפרד מהעולם יהיו מסביבה אנשים שאהבו אותה. 

כשרחל כבר יכלה לצאת מבית החולים וכשהיה צריך למצוא לה מקום סטרילי אושרי והראל השאילו לה את דירתם. ממילא הם רוב השבוע בצבא וממילא ברוב החופשות הם במושב וכך עדיף, שכן רחל תהיה קרובה לבית החולים אם, חלילה, יצטרכו איזה דבר משם.

"עכשיו חתונה, עמיחי. נגמרו התירוצים."

"נגמרו."

הרופאים אמרו שרחל יכולה לחזור לשיגרת חייה, חוץ מהצורך לבוא לבדיקות תקופתיות. הם רצו חתונה מסורתית עם קייס גם אם הרבנות לא מאשרת נישואין ללא רב שהוסמך על ידה. ניחא. ליאור ונעמי חיים כבר כמה שנים כנשואים לכל דבר בלי החותמת של הרבנות וכמותם יש זוגות רבים. העובדה שהרבנות לא היתה מעורבת הקלה עליהם לערוך טקס אישי ומרגש שניפץ את השבלונות המוכרות. הנה, אפשר להיות יהודי מאמין ואפילו להקפיד על שבת ועל כשרות ולא להיכנע לתכתיבים של מוסדות רבניים עריצים ומאובנים.

החתונה היתה שמחה גדולה. ההתרגשות גאתה כשהכלה ביקשה את רשות הדיבור והזמינה את אביתר להצטרף אליה כדי שאורחיה יכירו את הבחור שתרם לה את מח העצם ושהציל את חייה, ואת אסתר, אחותה לקרב, כדי לבקש מהקהל להתפלל למענה.

"מתי אתם?"

"גם את?"

"מה זאת אומרת?"

"ליאור שאל אותנו השבוע למה אנחנו לא עושים את זה."

"גם אני. ואני בדקתי ואתם יכולים להתחתן במקסיקו."

"מתי הספקת?"

"אתמול בלילה חלמתי חלום מוזר, אז בדקתי באינטרנט בזמן ההמתנה לתסרוקת."

"באמת?"

"ואל תגחכו. אומרים שלחלומה של כלה ביום כלולותיה יש סגולות."

"נשקול את זה אם תסכימי להשאיל לאושרי את השמלה שלך?"

"גם את נעלי העקב ואפילו את תוספות השיער."

הנה, אפילו רחל שהיתה עדינה וביישנית, השחיזה את עצמה כדי לדבר בשפה שהראל רגיל לה.

אלישבע ניגשה אליהם ואמרה שצריך להחזיר את אסתר לבית החולים כי היא חלשה מאוד. החתן והכלה ושאר החברים ליוו אותן לאמבולנס השכור שחיכה בחניה ואיחלו לה בריאות. לפני שנסעה אסתר השביעה אותם שימשיכו לשמוח לפחות כמו שהיא שמחה עכשיו על הידיעה שיש לה משפחה ענקית ואוהבת.

אסתר ציותה והם רקדו עד הבוקר. אפילו פאדי שכח שיש לו פרוטזה ופיזז על הבמה בריקודים שעין שאוהבת מחול ושמחוברת ללב רגיש לא אמורה לראות. הגר הפתיעה כשרקחה בחשאי מאות קרטיבים זעירים מחומרים טבעיים כדי לחלקם ברחבת הריקודים. למחרת החתונה, אחרי שהביטו בתמונות, היו משוכנעים שהצלם ששכרו היה הומו. היו הרבה תמונות של חמשת המסוקסים מקורס קצינים. מזל שצלם הוידאו היה מאוזן יותר וזכר שהיו עוד כמה עשרות אורחים באולם ולא רק החברים מעוררי התיאבון של החתן.

מאז החתונה והדיבורים מסביבה הרעיון שאושרי ושהראל ימסדו את הקשר בינהם לא הרפה. עמיחי התעקש שיש שוני רגשי עצום בין היחסים שלפני החתונה לבין היחסים שאחריה, ואמר שהם בזבוז של נשמות תאומות. טליה תמכה בו. גם אסתר שמצאה כוחות חדשים והתאוששה התלהבה מהרעיון. רק סבתא רומיה ביקשה שלא ישאלו לדעתה כי היא זקנה מידי בשביל רעיונות מודרניים כאלה, וחוץ מזה, כשהיא מדמיינת את אחד מהם חובש את התשבוק (הכובע הגבוה המעוטר בתכשיטים ובפרחים אדומים ולבנים של הכלה התימניה ביום החינה), יש לה מיגרנה. 

"סעו. מכל מדינות העולם שמתירות נשואים חד מיניים, מכסיקו היא מהבודדות. האם זה מקרה שאושרי הגיע דווקא משם?"

כרטיסי הטיסה נרכשו. ליאור אירגן מסיבת סומבררו וטקילה וכחובב מושבע של סרטים אמריקאים אידיוטים תכנן להם מסיבה במתכונת מסיבות הרווקים המופרכות שרואים בקומדיות האמריקאיות הנחותות. הצנון הפולני (כך קראו לו כשהתלונן שבחבורה של הומואים, של כושים ושל ארמים, זה לא נורמלי להיות נורמלי), התגלה כחיית מסיבות מופרעת למדיי. האלכוהול נשפך בכמויות. סרטונים שצולמו בגלוי ובחשאי הוקרנו על מסכי ענק. שתו המון ובשיאו של טשטוש חושים אושרי והראל מצאו עצמם ללא בגדים באחד החדרים כשנשים מבושמות מאלכוהול גוהרות עליהם. זו היתה פעם הראשונה שהניחו לצד שלישי להשתחל למיטתם. בבוקר שלמחרת הם קמו שפוכים באחד החדרים עם נשים לצדן, כאב ראש נוראי וזכרונות עמומים מערב פרוע ומוזר במיוחד.

כשאושרי וכשהראל עשו הכנות אחרונות לפני הנסיעה אלישבע התקשרה מבית החולים להודיע שמצבה של אסתר קריטי. "מי עכשיו אצלה?"

"פאדי הביא את אמא שלו לבדיקות וביקר אותה. ישי היה ועכשיו טליה וסבתא בדרך לכאן."

הם הזעיקו את צחי שינהג כי הם היו עדיין מטושטשים מאתמול.

כשנכנסו אליה היא ביקשה שיוציאו מהמגרה הלבנה את הקופסה הקטנה ויפתחו אותה. בפנים היו שתי שרשרות זהב ועל כל אחת מהן טבעת שעליה נחרת הפסוק – "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב, פרק א, פסוק כו )

"כשתגיע העת, אשמח אם הטבעות האלה ישמשו אתכם לטקס." אחר כך ביקשו שיניחו את ידיהם בכפה וכך נפרדה מהעולם.

הראל מחה דמעה ואמר שהוא צריך לדאוג לסידורי ההלוויה ושצריך לדחות את הנסיעה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il