למראית עין

06/07/2008

כמו הרבה בנות חיפשתי אהבה, רציתי להיות יפה וחכמה, מלכה הכיתה.
נתקלתי בפרסומת של פלפל, קסטרו ועוד הרבה אחרות ובהתחלה חשתי מה שחשבתי לקנאה באחרות.
בהמשך הבנתי חלק מהתרגום, הייתה זו משיכה ולא סתם כלום. הבעיה החלה כשזה תפס גוון חולני, להיות כמותן רציתי, רזה, מושלמת ונחשקת, כן, גם בגיל 14.
מאז החלה כרוניקה ידועה מראש של אכילה והקאות, דיאטות שונות ומשונות כדי להתאים למודל לא ריאלי,
ככה סתם כי בא לי.

הייתי אוכלת למראית עיין, מתעסקת עם האוכל או בולסת כמויות עד תחושת קבס, עוד צעד בדרך להרס.

אחר כך הייתי רצה לשירותים או הרבה למקלחת, מפעילה את הברז ומפתחת טכניקות להיות שקטה, כשבפנים אני רועמת, כואבת, דומעת, שונאת ובסוף…
חשה הקלה.

אומרים שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה,
התבדיתי.
כי אני עם עצמי לא שלמה.

אכלתי את העוגה,
והקאתי את כולה.
הרצחת וגם ירשת,
האכלת וגם הקאת.
הרגשתי ילדה רעה
וכשרזיתי מאוד שאלו אם אני חולה,
ולא ידעו,
שהתשובה היא נכונה.

אני חולה במחלה של הרס עצמי, של אכילה כפייתית, הקאה, משחקי שליטה, שנאה ואהבה.
יש אנשים שאוהבים קצת סאדו-מזוכיזם, אני הסתפקתי רק בשני, כי בעצמי כל הזמן התעללתי.

למה אני חולקת את סיפורי?,
כדי לומר סוף סוף זאת לעצמי,
אני חולה,
אני מכורה
אבל אני רוצה לחיות, לאהוב, להרגיש, לממש,
להיות אמיתית והעיקר
בריאה,
בנפש ובגוף.

אני אומרת זאת כדי לומר גם לכם,
אני יודעת שזה יותר אצלנו הנשים אבל גם אתם הגברים ובכלל אנשים,
תהיו מודעים,
תסתכלו על אחרים מסביבכם ולא סתם להעיף מבט
והעיקר
הביטו בעצמכם באמת,
הביטו
ב-אמת.

"Beauty is truth, truth beauty,
That is all ye know on earth, and all ye need to know" / John Keats

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il