דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
25/03/2009
מדרגות החרדה של שלוש לפנות בוקר.
אני שם את העולם על כתפיי ויורד
במדרגות חסרות רחמים אל
ספסלים ציבוריים לשעבר
במסלולי רימות לולייניות של תחתית ים
מסוך אהבת שילייות בראשיתיות
ומתנה לך אהבים עד אובדן חושים.
הטוהר שוכח את נעילת המנעול במעופו
ממני
ומאהבתנו.
הכול נשאר קשה שכחה,
להטמעה רבה של מה שלא
ואני עד לאד מזכרת ארוכה מכמיהה מעונבת
ב זיקי זכרון מזוקקים עד כאב
שכולם אתה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il