דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
14/03/2016
"אבל זה לא אומר שאני הומו, נכון?" שאל דור מיד אחרי שגמר בפיו החם של הלל, שבתשובה הדף אותו לאחור, נשכב עליו וגמר על בטנו.
"אייי! תיזהר, זה כואב." גנח דור.
"סליחה." הפטיר הלל באדישות מעליבה, וירד מעליו, "וכן, מה שעשינו כרגע בהחלט אומר שאתה הומו."
"לא נכון, אני לא."
"בסדר, אז לא, אבל אתה בהחלט דביל."
"למה אני דביל?"
"תחשוב לבד, אני הולך להתקלח." הכריז הלל והשליך עליו מגבת, "לכלכתי אותך. הנה, תתנגב."
"תודה הלל." ניגב דור את בטנו הדביקה, "תשמע ללי אני מצטער באמת, אבל…"
"אולי תשתוק? פשוט סתום!" התפרץ הלל, והסתלק למקלחת.
כן דור, אולי פשוט תסתום? אמר דור לעצמו באנחה, וניסה להתיישב, מה שהתברר כמשימה מכאיבה ביותר. הוא קם לאט מאוד, והזדחל לשירותים, השתין ואחר כך פנה למקלחת, פתח את הדלת ונכנס, מנסה לא להביט בהלל הערום שעמד והתנגב מתעלם ממנו בהפגנתיות. דור התעלם ממנו בחזרה, צחצח שיניים, נכנס לתא המקלחת ופתח את המים.
"אתה מסתדר לבד?" שאל הלל.
"כן, בטח, אין בעיות."
"אתה בטוח? אתה לא נראה כל כך יציב על הרגליים. כואב לך?"
"אני בסדר, סליחה אם העלבתי אותך."
"לא נעלבתי, אבל כדאי שתשב עם עצמך ותחשוב מה נסגר אתך."
"אני לא מסוגל לחשוב עם כל הכדורים האלה נגד כאבים שבלעתי." גנח דור, "וגם לשבת אני לא כל כך יכול." הוסיף, וניסה לחייך, אבל יצאה לו מן עווית אומללה.
"דור המסכן, עבר עליך המון בזמן האחרון." חייך אליו הלל בפייסנות, "בוא, אני אעזור לך להתקלח." הוא סיבן את גבו של דור, ואחר כך את ישבנו, "כבר אמרתי לך שיש לך תחת מדהים." צחק, ונישק את עורפו.
"תודה." השיב דור, "גם אתה מדהים הלל, אבל…"
"כן, אני יודע, אתה לא הומו."
"נכון, אני לא, עובדה שאף פעם לא נגעתי באף גבר ככה, כמו שנגעתי בך, רק אתה… וגם זה רק בגלל שאתה נורא דומה לאחותך."
"טוב, מה שתגיד." סירב הלל להיכנס לויכוח, שטף מעליו את הסבון, עזר לו לצאת מהמקלחון, והחל לנגב אותו.
"הלל, אפשר לבקש ממך טובה?" הביט בו דור מעל ספל הקפה.
"כן, בטח, מה?"
"אני יודע שאתה בקשר עם תהילה, ושאתם מאוד קרובים, אבל יש מצב שלא תספר לה על… עלינו?"
הלל הניח את ספל הקפה שלו על השולחן, ונעץ בדור מבט מופתע, "אתה באמת חושב שאני מדבר עם אחותי על חיי המין שלי? וגם אם הייתי עושה דבר כזה, נראה לך שהייתי מספר לה מה אני עושה עם האקס שלה?"
"לא, אני מניח שלא." מלמל דור, מרגיש לא רק טיפש אלא גם חסר טקט, "תראה הלל, אני ממש מצטער, לא התכוונתי שיקרה מה ש… נו, אתה יודע, מה שקרה, אבל הכדורים שלקחתי מסטלו אותי לגמרי, והחלום הזה בלבל אותי נורא… איכשהו הכל הסתבך בצורה זוועתית ו… אה… טוב, תראה הלל, אני לגמרי מבין למה קיבלת רושם שאני הומו אבל…"
"כן, הבנתי, אתה לא הומו, בסדר, אני לא מטומטם, מספיק להגיד לי פעם אחת, יאללה, קח כדור ולך לנוח, אני חייב לטוס ללימודים, ומשם אני הולך לעבודה במסעדה. ניפגש בערב."
במשך כיומיים שלושה הם כמעט לא נפגשו, דור בילה את רוב זמנו במיטה, או מול המחשב, יושב על כרית אורטופדית עם חור במרכזה שהביאה לו אחותו כדי להקל עליו. הוא לא השתעמם כי מהמשרד שלחו לו מיילים עם תוכניות מהפרויקט בו עסק, רומזים לו שחופש המחלה שקיבל הוא לא סיבה מספקת לעיכובים בעבודה. הוריו הגיעו לביקור חולים, הביאו לו אוכל, ואפילו הציעו שיגור אצלם עד שיבריא, אבל הוא סירב והבטיח להם שזה בסדר, הדייר שלו מטפל בו יפה.
הלל באמת טיפל בו יפה, ניקה וסידר, עשה קניות וכביסה, הכין לו קפה כל בוקר ואפילו עזר לו להחליף כלי מיטה, אבל נמנע מלהביט בו, ודיבר איתו בקיצור נמרץ, ורק על ענייני הבית. "נעשית נורא עסוק בזמן האחרון." התלונן דור כשהגיע סוף השבוע, והלל הכריז שיש לו תוכניות והוא כנראה לא יישן בבית הלילה, "אתה כמעט לא מדבר איתי יותר, תגיד לי שאני טועה ואתה לא שונא אותי." ניסה להישמע קליל ואגבי, ולא בהצלחה יתרה, הלל שלא קלט שדור מתלוצץ השיב לתלונותיו ברצינות גמורה.
"אני לא שונא אותך דור. סתם לא בא לי להיתקע בבית, יש לי תוכניות לסוף השבוע."
"איזה תוכניות?"
"אני הולך למסיבה במועדון, בא לי לרקוד ולפגוש בחורים, למה, אתה מקנא?"
"כן, קצת, אני תקוע שבוע שלם בבית ונמאס לי. אפשר לבוא גם?"
"אתה מסוגל, לא כואב לך?"
"הרבה פחות. למעשה, ביום ראשון אני חוזר לעבודה."
"למרות שיש לך עוד חופש מחלה? באמת כל הכבוד, רק אל תשכח את כרית הטחורים שלך." גיחך הלל ברשעות.
"זו לא כרית טחורים." מחה דור, "זו כרית אורטופדית, וגם אם הייתי משתמש בה בגלל טחורים זו לא סיבה לצחוק ממני."
"אתה צודק, סליחה שהייתי מגעיל. יאללה, תתלבש, מה? זה מה שאתה לובש?" הוא הביט בקימוט מצח בטריקו של דור, אמר שזה לא מתאים, והציע לו חולצת פסים עם כפתורים שהייתה, לדעתו של דור, הדוקה מידי עליו, אבל הלל התעקש שהיא נראית נהדר והוא חייב ללבוש אותה.
הם נסעו במכוניתו של דור עד לאזור התעשייה ושם, בין מוסכים לבתי מלאכה חשוכים, גילה דור להפתעתו מועדון מואר ורועש שמגרש החנייה שלו היה עמוס מכוניות. "רוב השבוע זה מועדון רגיל, אבל כל יום חמישי האחרון בחודש יש פה ליין של גייז." הסביר הלל, נתן לדור הנבוך יד ומשך אותו אחריו, היישר ללב המהומה העליזה והרעשנית.
להפתעתו של דור המון אנשים הכירו את הלל, בירכו אותו, נישקו אותו, חיבקו והזמינו אותו לרקוד. מבטים סקרניים הופנו גם לעברו, אבל הוא נדבק בגבו לקיר, נחבא למחצה מאחורי עמוד, נאחז בכוח בכוס בירה, וניסה להיראות מרוחק ומהורהר, אבל התקשה בכך מאוד. הוא כבר היה לא פעם במועדונים, וכשהיה צעיר יותר הוא חגג כהלכה במסיבות, אבל מעולם לא נכח במסיבה שרוב החוגגים בה הם גברים. אולי בגלל זה הם התנהגו בצורה כל כך חסרת מעצורים? דור לא היה רגיל להתנהגות משוחררת עד כדי כך, הגברים סביבו התנשקו ופשטו את חולצותיהם תוך כדי ריקוד, וכשהעניינים החלו להתלהט הם התחבקו והתגפפו לעיני כל בלי שמץ בושה. כשרצה דור להשתין הוא גילה שכל תאי השירותים תפוסים, וכשתא אחד התפנה לבסוף יצאו ממנו שני בחורים מצחקקים.
"בוא נעלה למעלה, יש להם חדר חושך מדהים." משך אותו הלל אחריו במעלה מדרגות צרות ומתפתלות. הם הגיעו למעין גלריה אפלולית שהשקיפה על המועדון המואר. אחרי שהתרגל לתאורה הקלושה גילה דור שסביב הקירות היו ספות רחבות ידיים, שקבוצות גברים שתויים וחרמנים התמזמזו עליהן בזוגות ובשלישיות, ואולי אפילו יותר.
"בחדר חושך מותר להיות יותר משוחררים." הסביר הלל, וניסה לחבק אותו. דור הדף אותו מעליו בסלידה, "תפסיק." רטן וברח למטה, לפינתו החבויה למחצה מאחורי עמוד. נשען על הקיר מתרכז בכוס הבירה שלו, והתעלם מכל המהומה הסובבת אותו. הלל הנעלב ירד אחריו, עצר בבאר ושתה כמה כוסיות וודקה, ואחרי שהיה שיכור מספיק נכנס לתוך מרכז חבורת הרוקדים, והחל להתפרע – רקד וצחק, נופף ידיים ופלרטט עם כל מי שהביט בו. בחור שחרחר אחד שלא קלט עד כמה הלל שיכור התלהב ממנו, חיבק אותו ומשך אותו לעבר השירותים. הלל הלך איתו בשמחה, ודור, שעד לאותו רגע רק הביט בהלל המתפרע בלי להתערב, התעורר סוף סוף מקיפאונו, ניתק מהפינה בה התחבא, נפטר מכוס הבירה הריקה למחצה שלו, נחפז אל הלל ואחז בכתפו, מושך אותו אליו. "ללי, לאן אתה חושב שאתה הולך?"
"זה לא עסקך, עזוב אותי." צעק הלל.
"כן, תעזוב אותו, מה אתה נדחף?" ניסה השחרחר שרצה לקחת את הלל לשירותים ולהיפטר מדור שהתעקש לא לוותר, וחסם את דרכם של השניים. "הלל, תקשיב לי, אל תלך איתו, אתה שיכור, בוא איתי, בוא ניסע הביתה."
"למה לי, כדי שתספר לי שאתה לא רוצה אותי ושאתה בכלל לא הומו?"
"אהה, הוא אחד מאלה." גיחך השחרחר, "תעשה לעצמך טובה ואל תסתבך איתו ילד, רק כאב לב יצא לך ממנו."
"אתה תשתוק." התנפל עליו דור בזעם, "מי שאל אותך בכלל? הלל ילך עם מי שהוא רוצה."
"אני מסכים, ועד שהתערבת הוא רצה ללכת איתי." העיר הבחור.
"לא נכון, הוא לא, עוף כבר מפה."
"לא בא לי, למה, מה תעשה לי?"
"תיכף תראה מה אני אעשה לך, יא זבל!" התנפל עליו דור, אבל סדרן גברתן אחד התערב שנייה לפני שפרצה קטטה, אחז בדור וגרר אותו החוצה בעוד הלל הולך בעקבותיהם, מתעלם מהשחרחר המאוכזב שהלך לבסוף לשירותים לבד.
"עופו מפה, ושאני לא אראה אתכם כאן יותר." פקד עליהם הסדרן במבטא רוסי כבד, וחזר למועדון, נוטש אותם בקצה מגרש החנייה החשוך.
"אתה בסדר?" אחז דור במרפקו של הלל, וניסה להציץ בפניו.
"כן." השיב הלל חרש, "תודה." הוסיף.
"על לא דבר."
"על כן דבר, אם לא היית מתערב בטח הייתי נשען עכשיו על הקיר בשירותים ומקבל בתחת מהבחור ההוא."
"זה מה שאתה אוהב לעשות, לקבל בתחת?" שאל דור, מתאמץ לדבר בשוויון נפש, אבל קולו רעד קצת, "אני מקווה שיש לך קונדום."
"קונדומים זה לחלשים." השיב הלל בעליזות שתויה.
"טיפש אחד." התרגז דור, וחבט קלות בעורפו.
"אל תקרא לי טיפש." ניסה הלל לתקוע אגרוף בבטנו, אבל דור לכד את כף ידו ומשך אותו אליו לחיבוק, "אז אל תתנהג כמו טיפש."
"אבל זה מה שאני, טיפש, אחרת לא הייתי מסתבך אתך."
למזלו של דור לא היה עליו לענות להלל כי ברק פתאומי האיר פתאום את שמי הלילה, ואחריו נשמע רעם עמום, מבשר רעות.
"הנה נגמר הקיץ." אמר דור, "בוא נרוץ לאוטו לפני שיתחיל גשם."
הם חזרו הביתה, מתפעלים מהברקים שריקדו מעל הים, מאירים את המפרץ, זורחים על האוניות שעגנו בו, וכאילו נדברו מראש הלכו שניהם לישון במיטתו של דור, והתעוררו למחרת לקולו של הגשם הראשון שדפק בעוז על תריסי המרפסת שדור סגר, למרבה המזל, לפני שהלכו לישון.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il