דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
23/11/2008
כשאתה ניתש במיצרי
עיניי,
שני הזאבים שהנצת
בי
אינם ניצים לדמי,
ואני פרוש כנפיים לשעת
מה.
טעמך המתוק אינו מש
משפתיי,
ולשוני דבקה
בכמיהה לזכרותך
הצודקת
ברעב נרדם
שאינו כבה.
הברותיך העדינות
נסוכות בי כ
נהר שליו
המגלגל
מתק זעמו
לים ההכרה שאינו דל.
ומבטיך
אולמים בחרדת
יגוני
את דוק השעות
משהלכת.
מודה אני לפניך
על שאהבת
ככל ש נפקחה
ידך.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il