מוזה – פרק יא' ואחרון

28/09/2015

השבוע שבא אחר כך היה פשוט מטורף, אין לי הגדרה אחרת חוץ ממטורף, כולם השתגעו לגמרי, אפילו כצל'ה שנעלם לי פתאום וחזר אלי רק אחרי יומיים, נשמע עייף ומאושר.

כצל'ה הפולנייה חמוצת הסבר, המתלונן הסדרתי מאושר? כן, מאושר.

"איפה היית? כמעט ארגנתי משלחת חיפוש שתסרוק את כל גני העצמאות במדינה כדי למצוא אותך!" צעקתי עליו. כצל'ה סלד מאתרים וירטואלים והתמיד לפקוד את הגנים והסאונות, מתעלם מגילו המתקדם ומצינת החורף.

"הייתי בבית." הוא ענה בשלווה, "גמרתי עם החיפושים."

"יופי לך, באמת כדאי שלפחות בחורף תנוח קצת."

"לא אמרתי שנחתי." הוא צחקק, "רק שגמרתי עם החיפושים."

"אני לא מבין."

"מה יש להבין, יגעת ומצאת תאמין."

"מה מצאת כצל'ה?"

"מצאתי גבר כמובן, מה חשבת?"

"עדיף שלא תדע מה חשבתי, איפה מצאת?"

"בין פרחי הגן המלבלבים, בין סבכי אילן, שם מצאתי את אושר חיי…" פיזם כצל'ה, מעורר בי חשד שהוא שתוי, או מסטול, או השד יודע מה.

"אתה שיכור?" חקרתי, מודאג.

"שיכור ולא מיין." הצטחק כצל'ה.

"אלחנן כץ! מה עובר עליך?" צעקתי, "מה קרה לך פתאום?"

"תרגיע ילד, לא קרה כלום. במוצאי שבת האחרונה עשיתי את הסיבוב הרגיל שלי והתנפלו עלי כמה פרחחים, חשבו שאם אני הומו… טוב, מהיום הם יחשבו פעמיים לפני שהם ירימו יד על מישהו, הומו או לא."

"הלכת מכות?" נבהלתי, כצל'ה כבר לא ילד ולמרות שהוא שומר על כושר ידוע שיש בגנים ציבוריים כל מיני טיפוסים אלימים ו… "אתה בסדר כצל'ה?"

"בסדר גמור, הברחנו אותם בקלי קלות."

"הברחנו? מי הבריח?"

"אני ואלכס." התרונן כצל'ה, "או בעצם אלכס ואני? ככה צריך להגיד, לא?"

"לא יודע, כנראה, מי זה אלכס?"

"אחד, בחור מצוין, הוא גר איתי עכשיו."

"גר אתך? אתה רציני?"

"לגמרי."

"אבל…  אבל… מי הוא? מאיפה… מה? אתה עובד עלי כצל'ה?"

"לא, חס וכרפס, למה אתה מתרגש? סך הכל פגשתי בחור אחד, לא צעיר כמוך, אבל…" הוא גיחך, מרוצה מאוד מעצמו. "טוב, אתה כבר תראה אותו בהצגה. ביי דורי חמוד, ד"ש לאמיר." וסגר, עליז בצורה חשודה מאוד.

מסרתי לאמיר ד"ש מכצל'ה, מספר לו על עלילותיו של ידידנו המשותף, אבל הוא היה טרוד מידי בעבודה מכדי שיוכל להשתומם יחד איתי על הסיפור המוזר הזה. לפני כמה ימים התקבל לעבודה חדשה והיה עסוק בה עד למעלה מראשו, לחוץ מאוד לעבור בהצלחה את תקופת הניסיון שלו בחברה שהואילה לקבל אותו לשורותיה, משתוקק עד מאוד לחזור ולהצטרף למעגל העבודה ולהפסיק לחיות על חשבון אימו.

גם שי היה טרוד מאוד בענייני ההצגה שלו, כמעט שלא ראיתי אותו בשבוע האחרון שלפני הצגת הבכורה, ומאז שפגש את אמיר גם הפסיק לבוא אלי למיטה, והאמת שגם הביתה הוא כבר כמעט לא הגיע, התרוצץ בענייני ההצגה עם אוברון שלו, או מישהו אחר בגילו, בדיוק כמו שדרשתי ממנו לעשות, ואם זה גרם לי להתקף כעס וקנאה זו הבעיה שלי ועדיף שאסתום.

"הוא בסדר גמור, הוא פשוט נורא עסוק עם ההצגה ונדמה לי שיש לו גם חבר חדש." גילתה לי בחביבות אימא שלו שהתקשרה להודות לי על כל מה שעשיתי למען בנה (אם היא רק הייתה יודעת את האמת…) ואחר כך סיפרה לי שהיא ובעלה הגיעו סוף סוף להסכם פרידה ושאבא של שי עובר לגור בירושלים, ליד הרבי שלו, והיא תחזור בקרוב לדירה שלה בחיפה כדי ששי יוכל לחזור לגור אצלה, וככה אפטר מעולו של הילד שבטח מעיק עלי כהוגן.

"ממש לא, היה לי מאוד נעים לגור איתו." מחיתי, "הוא ילד מקסים, ואני כל כך שמח שיכולתי לעזור לו. גם אני וגם הבן זוג שלי מאוד מחבבים אותו." הוספתי רק למען הסר אפילו אבק ספק בדבר כוונותיי המכובדות וטוהר ליבי.

"נהדר." שמחה אימא של שי שלמרבה המזל לא הייתה צריכה לראות את הבעת הגועל שעלתה על פני בזמן שפלטתי את הקשקוש הצבוע והמתועב הזה.

אחרי השיחה עם הגברת דה פריז הלכתי לשירותים בעטתי בקיר עד שהרגל כאבה לי ואז הלכתי לבוס אמרתי שיש לי מיגרנה וברחתי הביתה. נשכבתי במיטה של שי, נשמתי את הריח האהוב שלו וקיללתי את עצמי עד שהתעייפתי.

אחר כך שתיתי חצי בקבוק יין והלכתי לישון לבד במיטה שלי.

סוף סוף הגיע מועד הצגת הבכורה ובאותו ערב נפגשנו כולנו יחד באולם הספורט של בית הספר כדי לצפות בהצגה 'חלום ליל קיץ' שהעלה בית הספר לאמנויות בבימויו של שי דה פריז.

הצגה הייתה מוצלחת מאוד, מקורית להפליא וממש מעניינת. אפילו אני, ששמעתי וראיתי קטעים ממנה מוצגים שוב ושוב בסלון ביתי צפיתי בה בעניין. כול הצופים הסכימו שזו הייתה הצלחה עצומה וששי מוכשר מאוד ושזה נורא מתוק שהוא ואוברון החזיקו ידיים כשקדו קידה לקהל בסוף ההצגה.

אחר כך הזמינה אימא של שי את כולנו למסעדה כדי לחגוג. זו הייתה ארוחה מוצלחת גם כי המסעדה הייתה מצוינת וגם כי הסועדים היו כולם אנשים מאושרים.

אמיר היה מאושר כי הבוקר הוא התבשר שתמה תקופת הניסיון  שלו והוא התקבל סופית לעבודה. הוא סיפר לי את זה ממש לפני שיצאנו להצגה והוסיף שעכשיו נוכל סוף סוף לצאת מהדירה הקטנה שלי ולעבור לגור יחד במקום מרווח יותר, אני מניח שגם הזיון החטוף שלנו שהתרחש כמה דקות לפני שהתלבשנו במיטב בגדינו לכבוד ההצגה גרם לו סיפוק רב, מזל שהוא לא ידע על מי חשבתי כשהשענתי אותו אל הקיר וחדרתי לתוכו.

אימא של שי הייתה מאושרת כי שי היה מאושר וגם כי אביו עזב באותו בוקר את הבית. היא חגגה את הפרידה ממנו מתכננת איך תשפץ ותסדר מחדש את הדירה שתהיה מעכשיו רק שלה.

גם אחותו של שי שפעה חיוכים והייתה מרוצה מההצגה המקסימה שביים אחיה ומזה שאימא שלה עומדת לעזוב ולהניח לה לחזור ולחיות לבד.

גם כצל'ה היה מאושר מאוד לצידו של החבר החדש שנהיה לו, וגם אלכס, שהתברר כגבר נעים הליכות וחובב גדול של אמנות התיאטרון היה מרוצה, מההצגה ומכצל'ה ומהחיים בכלל. למרבה המזל אלכס היה מהטיפוסים האלו שקל מאוד לרצות אותם, עובדה שהוא הסתדר נפלא עם כצל'ה, מה שאומר כבר הכול.

רק אני הייתי אומלל למרות שההצגה באמת הייתה מוצלחת וגם הסיפור החדש שלי עלה יפה מאוד והיה נוגע ללב, רומנטי, עצוב וכלל הרבה קטעי סקס מחרמנים שיגרמו ללא ספק אושר להרבה קוראים וקוראות.

"הכול בסדר אתך דורי?" שאל אמיר אחרי שחזרנו סוף סוף הביתה עם שי העייף והשתוי מעט – איזה חמוד ומבולבל הוא נעשה אחרי ששתה יין, הילדון המתוק הזה.

"בטח, הכול ממש טוב." אמרתי בחיוך בוטח, שונא את עצמי בשקט.

הוא בחן את פני, מהורהר. "אז שנלך לישון? אני מציע שכבר מחר נתחיל להעביר את הדברים שלי לפה."

"אה… להעביר? למה? זאת אומרת, כן, בטח. כמה זמן אפשר לגור אצל אימא? מחר נעביר הכול."

"ומה יהיה עם שי?"

"שי יחזור לגור אצל אימא שלו, ואולי אפילו יתפייס יום אחד עם אבא שלו, תלוי מה יחליט הרבי, ועכשיו לך לישון חמוד, אני רק רוצה לסיים פה משהו."

הוא נרדם מיד בעוד אני יושב מול המחשב, כותב את סוף הסיפור שלי. סיימתי מהר, שלחתי אותו לעורך והלכתי גם כן למיטה.

"אתה קפוא." נכרך אמיר המנומנם סביבי, מחבק אותי.

"לא נורא. העיקר שהסיפור גמור."

"סיימת? אז מה קרה בסוף?"

"קרה מה שהיה צריך לקרות. הבן דוד הלך לדרכו עם החבר הצעיר שלו והגיבור העצוב שלי נשאר עם החבר החדש שלו, גבר בגילו שהוא מחבב מאוד ומסתדר איתו לא רע בכלל. יכול להיות שהם אפילו יאמצו ילד."

"או שימצאו איזה לסבית שתרצה להביא אתם ילד?"

"גם זאת אפשרות."

"אבל אולי כדאי שיתחתנו קודם? או יעשו איזה חוזה זוגיות או משהו?"

"כן, גם זה רעיון. לילה טוב אמיר."

"דור, הכול בסדר חמוד?"

"הכול אחלה, למה אתה שואל?"

"לא יודע, אתה נשמע עצוב קצת."

"אני תמיד עצוב כשאני מסיים סיפור, זה יעבור לי."

"אתה אוהב אותי דור?"

"בטח, איזה שאלה."

"גם אנחנו נעשה את זה פעם?"

"נעשה מה? נתחתן? נאמץ ילד?"

"למה לא?"

"אולי נתחיל עם כלב או חתול?"

"בסדר, ומה עם חתונה?"

"לא יודע, נחשוב על זה, לדעתי עדיף חוזה זוגיות."

"טוב, אני אוהב אותך מאוד דור, אתה חושב שתצליח לסלוח לי יום אחד?"

"כבר סלחתי מזמן אמיר, לך לישון חמוד, נדבר על הכול מחר."

"בסדר, לילה טוב."

הוא נרדם, מחייך, חולם כנראה על העתיד. אני מתהפך כה וכה, הולך לראות מה עם שי. הילד ישן, מתהפך במיטה, ממלמל משהו לעצמו, בטח חושב על ההצגה הבאה, אולי על החבר החדש שלו? ואולי על החיים הנפלאים שמחכים לו בעתיד?

אני מביט בו, חורט בזיכרוני את תווי פניו, כמעט נוגע בו ואחר כך מתחרט, חוזר למיטה, מחבק את אמיר, חושב על הסיפור הבא שלי ונרדם גם כן.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il