דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
21/10/2013
כל המומחים לזוגיות מייעצים לא ללכת לישון כועסים, להתפייס לפני שנרדמים, קל להגיד, אבל לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי. לפעמים המריבה כל כך מרה עד שעדיף לשתוק ולתת לכעס להתפוגג במשך הלילה.
מזל שהיה לנו די שכל, ואולי סתם היינו מותשים מידי מכדי להמשיך לדבר, הזוגיות הצעירה והשבירה שלנו ספגה די אמיתות ליום אחד. נרדמנו זה לצד זה, מקפידים להישאר כל אחד בפינתו, אבל התעוררנו צמודים אחד לשני, ובאור הבוקר הבהיר, אחרי שינה מרעננת, הכל נראה פחות נורא.
אחרי שבירכנו זה את זה בבוקר טוב רשמי ומנומס בצורה מגוחכת הבין כל אחד מאיתנו שבן זוגו כבר פחות נעלב, ופחות כועס והצלחנו לדבר. הודיתי שכן, עדיין יש לי רגשות כלפי דולב, אבל… פתאום קלטתי שאם אדבר בכנות, אם לא ארסן את הפה הגדול שלי ואגיד לאלמוג מה באמת אני חושב ומרגיש אאבד אותו. הוא לא יסכים להישאר איתי אם ידע שאני לא אהבתו האחת והיחידה, ואצטרך לחפש שוב דירה חדשה, ובן זוג חדש… הרי את דולב אין לי סיכוי להשיג, ומי ירצה אותי כל כך חזק כמו אלמוג? בלעדיו אני אשאר שוב לבד, ומה יהיה עלי אז?
הנחתי לתערובת הזו של פחד משינוי ורצון לשמור על חיי הנוחים להדריך את צעדי, כבשתי את התשוקה המענה לדולב ששרפה אותי מבפנים, ובמקום להודות בה זלזלתי בה, רמסתי אותה בתוכי וכלפי חוץ דיברתי עליה בקלות דעת ובבת צחוק כעל משוגת נעורים חסרת חשיבות, ושוכב צמוד לגופו החמים והמוכר של אלמוג כמעט שהאמנתי לעצמי.
"אל תשכח שהמון זמן פנטזתי עליו ורציתי אותו." חייכתי אל אלמוג, "הוא היה האהבה הראשונה שלי, קשה לי להתגבר עליו, אולי, אם הייתי באמת נכנס איתו למיטה אז…" אמרתי, ספק מתבדח, ספק בודק את המצב.
אלמוג קפא, גופו מתקשח כנגד גופי, "לא מקובל עלי." אמר מיד, והתיישב, מביט בי במבט חמור שהיה נראה משכנע יותר אם הוא לא היה ערום ושערותיו לא היו פרועות. "וזה לא שאני קנאי." הוסיף בחיפזון, "אבל אני לא מאמין ביחסים פתוחים, בשבילי בגידה זה הסוף." הוא אגרף כף יד עדינה, וליתר תוקף ניסה לחבוט בחזי, "אל תצחק." התמרמר כשחייכתי, "אני מתכוון לזה בשיא הרצינות."
הוא היה כל כך חמוד כשניסה להראות רציני וכועס… הוא אוהב אותי, ידעתי, אוהב באמת וברצינות, ואני אהיה אידיוט גמור אם אוותר עליו בשביל חלום תעתועים לא מציאותי, אין לי די אומץ לעשות את זה הבנתי, וויתרתי.
"אני יודע שאתה מדבר ברצינות חמוד, העיקר שאתה לא קנאי." חייכתי אליו, ומשכתי אותו חזרה מתחת לשמיכה.
"תעזוב אותי, מניאק!" נאבק בי אלמוג, מנסה לשמור על כבודו הגברי הדף את חיבוקי וחבט בי, ואפילו בעט קצת, אבל בעדינות, וברגע שהצלחתי לשכב עליו הוא נכנע בהקלה, וחייך כשאמרתי לו שהוא הולך מכות כמו בחורה.
"התכוונתי ברצינות למה שאמרתי עידו." חזר לנושא אחר כך, כשישבנו לאכול ארוחת בוקר, "אני יודע שיש זוגות שמנסים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, יובל וחן למשל, אבל עלי זה לא מקובל, אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות, לא איתי."
"אני יודע, אתה מר מונוגמיה, דיברנו על זה כבר."
"נו, ומה זה עוזר לי? דיברנו גם על ילדים, נכון?"
"אף פעם לא אמרתי שאני לא רוצה ילדים," התגוננתי, "אבל אל תשכח שרק לפני כמה חודשים עוד היינו בלי עבודה ובלי דירה, אתה לא יכול להביא ילדים במצב כזה. צריך איזה בסיס כלכלי, בעיקר במצב שלנו, ילדים זה עניין יקר, ולנו, בגלל שאנחנו הומואים, זה יעלה יותר."
"לא בהכרח, אם נמצא בחורה שתרצה להביא ילד עם הומו זה לא יהיה כזה סיפור יקר, הכי טוב לסביות כמובן, אבל לא חייבים."
"הבעיה עם השיטה הזו שצריך להסתדר עם האימא, וזה לא קל, נשים זה עסק מסובך גם אם הן סטרייטיות, ועוד יותר אם הן לסביות. מה בקשר לאם פונדקאית שתיתן לנו את הילד ותעלם?"
"זה יקרה רק אם תזכה בפיס או תתעשר בצורה אחרת, נראה לך שתתעשר מהעבודה שלך בבית המלאכה?"
"לא סביר, וגם העבודה שלך היא לא להיט מבחינה כלכלית."
"אני לא עובד בה בשביל להתעשר." הזעיף אלמוג את פניו, והוסיף שהעבודה נותנת לו סיפוק גדול, והוא מרגיש שהוא מביא תועלת לעולם, וזה חשוב יותר ממשכורת מנופחת, ואם לא מתאים לי אז… המשכורת המעליבה שלו הייתה אצלו נקודה רגישה, שפתו התחתונה החלה לרטוט מהתרגשות ופניו הוורידו מכעס ועלבון.
"אני יודע חמוד." הנחתי יד על כפו, "אל תתעצבן, אנחנו נפתור את הבעיה כשיגיע הזמן המתאים, אל תתרגז בגלל השטויות שאני אומר, אתה יודע שאני דביל."
"לא, אתה לא." דמעות החלו לנצוץ על ריסיו, "סליחה עידו, אתמול בלילה הייתי נורא מגעיל אליך, לא התכוונתי למה שאמרתי, אתה סולח לי?"
"על מה? טמבל, די. אל תהיה הומו כזה, שנינו היינו עייפים אתמול ודיברנו שטויות, זה קורה לכל זוג, אנחנו נתגבר על זה, בעצם כבר התגברנו." ליטפתי את כף ידו וחייכתי לעברו את החיוך הכי טוב שלי.
"אני לא רוצה להיות קנאי ומציק." התוודה אלמוג, וקינח את אפו, "באמת שלא, אבל לפעמים אני כל כך פוחד…" הוא קם והתיישב על ברכי, "אני נורא אוהב אותך עידו." השתפך והניח את זרועו סביב צווארי. זה היה דביק ומטופש אבל ליבי נמס בקרבי מרוב רוך ואהבה. איך יכול להיות שאני אוהב אותו ומעדיף למות ולא לפגוע בו, אבל בו בזמן משתוקק בעוצמה כזו לגבר אחר?
"אין לך מה לפחד אלמוגי, אם כבר אני זה שצריך לפחד, אתה בחור מדהים ומקסים, עד היום אני מתפלא מה מצאת בטמבל כמוני."
אלמוג חייך מבעד לדמעות, חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי בכל ליבו, הזכיר לי לדאוג שאביב יקום בזמן ויאכל משהו לפני שהוא הולך ללימודים, והלך לעבודה, רגוע ומחייך.
אחרי שהערתי את המתבגר הסרבן שלנו, והאכלתי אותו, שילחתי אותו לבית הספר עם כמה שקלים לבזבוז, ואז ניצלתי את העובדה שאני לבד בבית וחזרתי למיטה. עשיתי ביד כשאני מפנטז על דולב, וברגע שגמרתי הבטחתי לעצמי שזהו, אני מוחק את הרגשות שלי כלפיו, הם מטופשים וחסרי תוחלת, והוא לא שווה שבגללו אקלקל את הזוגיות המדהימה שיש לי עם אלמוג. אני בחיים לא אמצא מישהו מוצלח ואוהב יותר ממנו, ואני אהיה אידיוט לוותר על דבר בטוח ומוצלח כל כך בשביל פנטזיה, הודעתי לעצמי, והחלטתי שמהיום אני לא נשאר יותר לבד עם דולב, ובכלל, עדיף שאפגוש בו כמה שפחות.
אחר כך הלכתי רגוע ושקט לעבודה, בטוח שהתגברתי על הטירוף הזה ואין לי מה לדאוג יותר.
כמה ימים אחר כך דולב שוב התקשר להזמין אותי ואת אלמוג, ואת אביב כמובן, למסיבת חנוכת הבית שלו ושל רמי.
"לא התקשרתי אליך עד היום כי הייתי נורא עסוק עם השיפוץ." התנצל, "אבל סוף סוף הכל נגמר, הבית נראה מדהים ואנחנו רוצים לחגוג עם כל החברים שלנו." בישר לי בעליזות, ושאל אם לדעתי זה יהיה מחוסר טקט להזמין גם את חן ויובל.
"אה… לא יודע, תלוי… רמי יודע שאתה וחן…"
"הוא יודע שגרתי אצלם כמה זמן, אבל לא ממש נכנסתי לפרטים, לא חשבתי שיש טעם לפרט מה בדיוק עשיתי עם מי." הסביר דולב וצחקק קלות, "לא שהוא קנאי, בכלל לא, אנחנו חיים יחד, אבל נותנים זה לזה חופש." הכריז.
"כאילו… יחסים פתוחים כזה?" חקרתי ולמרות רצוני הדופק שלי התחיל לדהור מהר יותר.
"בהחלט, בעיקרון החלטנו שלא מתאים לנו להיות מונוגאמיים, שאנחנו בזוגיות אוהבת ומפרגנת, לא בבית סוהר, אבל בפועל…" הוא שוב צחקק, "בפועל אנחנו חולים זה על זה, רמי שואל לפעמים אם לא נמאס לי ממנו ואומר מידי פעם שבטח יתחשק לי לגוון בעוד כמה שנים עם גברים אחרים, אבל בינתיים זה עוד לא קרה, גיוונתי מספיק עד שפגשתי אותו, ונכון לעכשיו אני לא רוצה אף אחד אחר."
"ומה אם לו יתחשק לגוון?" העזתי לשאול.
"אם זה יקרה אני פשוט אסרס אותו." השיב דולב בקלות דעת, נשמע בטוח לחלוטין במסירותו של בן זוגו, ולמה שלא ירגיש ככה? הוא היה צעיר ויפה כל כך, ורמי היה סתם דוב קשיש, אחד שנראה כמוהו צריך להודות כל יום מחדש לאלוהים שפרח רענן ויפה כמו דולב מואיל לחיות איתו באותו בית, חשבתי לעצמי, והבטחתי לדולב שנשמח להגיע למסיבת חנוכת הבית שלו ושל רמי.
אלמוג שמח כששמע על ההזמנה, אבל נרתע כששמע שגם יובל וחן יגיעו למסיבה. "זה לא קצת לא לעניין? אחרי הכל… אני במקום רמי…"
"אבל אתה לא במקומו, מה שלא היה שם בין חן ודולב נגמר מזמן, למה לעשות סיפור מהיסטוריה עתיקה?"
"אתה צודק." ניסה אלמוג לשמור על שלוות נפש, "אני סתם פולנייה, אני לא יודע למה אני לוקח ללב, זו המסיבה של דולב ורמי, אם להם לא מפריע להזמין הביתה זיונים מהעבר אז לי בטח לא צריך להפריע שהאקס שלי, שחטף התמוטטות עצבים אחרי שהבן זוג שלו בגד בו עם בעל הבית, מגיע למסיבה."
"בדיוק, בארץ הביצה קטנה מידי, אם מפריע לך לפגוש פה ושם מישהו שפעם היה לך משהו איתו תצטרך לעבור לגור במנזר נידח בטיבט, וגם שם אתה עלול לפגוש פתאום אחד שפעם, אולי עוד במאה הקודמת, התמזמזת איתו בשירותים."
אלמוג העיר, מוקנט, שהוא אף פעם לא התמזמז בשירותים, ומיהר להסב את הנושא לעניין המתנה.
החלטנו ללכת יחד אחרי העבודה לקניון לבחור למארחים שלנו מתנה ואם יתחשק לנו אולי גם ללכת לסרט, ואכן, עוד באותו יום טרחנו לשים פעמינו להיכל הקניות הסמוך למקום מגורינו שהיה הומה אנשים ורועש מאוד, וקנינו חיש סט צבעוני יקר ויוקרתי של כלי מיטה ומגבות תואמות.
"מה שטוב במתנה הזו זה שהיא לא רק פרקטית אלא גם ניתנת לחלוקה במידה והם ייפרדו." הערתי בציניות.
"אני מקווה שזה לא יקרה, לי הם דווקא נראים זוג מתאים." אמר אלמוג וכשהעוויתי את פי בהבעת ספקנות העלה על פניו הבעה מקצועית מרשימה, והסביר לי שלפעמים יש זוגות שאולי נראים כלפי חוץ לא מתאימים בגלל סיבה זו או אחרת, הפרשי גילים גדולים למשל, אבל בבדיקה מקרוב מתברר שזו בדיוק הזוגיות שהם זקוקים לה כדי לעשות תיקון. "דולב שגדל עם אבא מתעלל צריך לתקן את הטראומה הזו בעזרת דמות אב אוהבת ומעריצה, ורמי… טוב, אני לא מכיר אותו מספיק, אבל כנראה שהוא נהנה להיות הדמות האבהית והבוגרת בזוגיות."
"או שהוא פשוט נהנה לישון עם בחור צעיר ויפה."
"כן, גם זה." חייך אלמוג, "למרות שלי אישית היה מפריע לחיות עם בן זוג שכל מה שיש לו לתרום לזוגיות זה יופי ונעורים, אבל יש אנשים שלא דורשים יותר מבן הזוג שלהם, וכנראה שרמי הוא אחד מהם."
חשבתי שדולב הוא יותר מסתם פרצוף יפה, הוא גם בחור נחמד ומצחיק, ורוקד נהדר, ויש לו טעם מעולה בבגדים שלא לדבר על גוף שנראה נפלא בבגדים ההם, אבל סתמתי ברוב תבונה את פי ושאלתי את אלמוג איזה סרט הוא רוצה לראות.
דולב בטח היה בוחר באיזה קומדיה אמריקאית מטופשת, אבל אלמוג בחר כמובן במשהו רציני יותר, וטוב שכך, יש די והותר סרטים מטופשים בטלוויזיה, עד שיוצאים מהבית כדאי לראות משהו איכותי יותר ולתמוך בתעשיית הקולנוע הישראלית.
אי לכך הלכנו לראות סרט ישראלי שהיה מבוסס על ספר ישראלי וצולם בחיפה. הסרט לא היה משהו, אבל ראיתי גרועים ממנו, והיה נחמד לראות מקומות מוכרים על המסך. חוץ מזה אלמוג ניצל את העובדה שהאולם היה כמעט ריק, ובטענה שהמיזוג מקפיא אותו התרפק עלי לאורך כל הסרט, ושנינו נהנינו מאוד.
חזרנו מהסרט שמחים וטובי לב, ובישרנו לאביב שאנחנו הולכים ביום שישי למסיבה, ואם הוא רוצה גם הוא מוזמן. אחרי התלבטות קלה הוא החליט שהוא רוצה, וביום שישי בערב לבשנו את מיטב בגדינו, לקחנו את אביב ואת המתנה שקנינו ונסענו למסיבת חנוכת הבית של רמי ודולב.
הבית והחצר נראו הרבה יותר טוב עכשיו, שבועיים אחרי הפעם הראשונה שראיתי אותם. דולב הזמין חברת קייטרינג שהביאה לא רק שפע של אוכל אלא גם כסאות ושולחנות שפוזרו בצורה מפתה על הדשא בחצר האחורית. שרשראות אורות קטנים וצבעוניים נתלו על העצים, מאירים באור רך ומחמיא את פני האורחים, ומוזיקה נעימה משנות השישים ותחילת שנות השבעים הנעימה את זמנם של המסובים. על הרחבה המרוצפת הצמודה לחלק האחורי של הבית עמד מזנון ארוך ועמוס מגשי אוכל נודפי ריחות נעימים, ומולו ניצב בר גדוש כוסות ובקבוקים, וברמן צעיר, יפה תואר ושחום, עמד דרוך מאחוריו, מוכן למלא כל משאלה.
"עוז!" זיהיתי אותו מיד על פי הקעקועים, "חזרת לברמן?"
"מה לא עושים כדי להתפרנס?" חייך עוז, "אני צריך לשלם על האופנוע החדש שלי, ומי הילד הנחמד הזה?" נעץ מבט חודר באביב שנאלם דום והסמיק.
"זה אביב, והוא מתחת לגיל ההסכמה." נחפזתי להניח יד מגוננת על כתפיו של הנער שניער אותה בזעם ושלח אותי להזדיין, "אני כמעט בן שש עשרה." התמתח למלא קומתו, ולהפתעתי גיליתי שהוא גבה מאוד לאחרונה ועוד מעט יעבור אותי.
"מצטער חמוד, גיל ההסכמה הפרטי שלי הוא עשרים ואחת." חייך אליו עוז חיוך מקסים, "ותאמין לי, תגיע אליו יותר מהר ממה שאתה חושב." גיחך וקרץ לעברי.
"חבל שבאתי." התאכזב אביב אחרי שעשינו את הסיבוב המתבקש כדי לסקור את השיפורים שחלו בבית, ועמדנו להביע את התפעלותנו באוזני המארחים.
"למה חבל? תראה איזה יופי הבית נראה, ותראה כמה אוכל, אתה לא נהנה?"
"לא." העווה אביב את פניו במיאוס, "כולם פה זקנים משעממים, והמוזיקה העתיקה הזו עושה לי חשק להתאבד."
"אני דווקא אוהב את התקופה המוזיקלית הזו." סנגר אלמוג על המוזיקה הרכה והנעימה שתודה לאל לא הייתה בווליום קורע אוזניים, "וחוץ מזה לא כולם פה מבוגרים, יש גם צעירים."
"בחייך… הרוב פה גריאטרים מעל חמישים." נשף אביב בבוז.
"חמישים זה לא גריאטרי, ממש לא, והם נראים במצב מעולה, הלוואי עלי, בגילי, להיות בכושר כל כך טוב כמותם." סקרתי את הקהל שחלק גדול ממנו היה מורכב מחבריו של רמי. כצפוי הם היו בערך בגילו, ואפילו מבוגרים יותר וכולם נראו מצוין – בגדים עדכניים, קרחות אופנתיות מטופחות, או תספורות משובחות לבעלי המזל שלא הקריחו, בשמים יקרים, ושפע של שרירים תוצרת חדרי הכושר, הכל כמקובל בעדות ההומואים התל אביביים. אף אחד לא העז להיות מוזנח, שמן או לא אופנתי חלילה.
היו גם מספר נשים, פחות מגברים, אבל היו, ורמי הציג בפנינו זוג גברות נעימות סבר, אחת נשית ומטופחת מאוד, והשנייה לא, ואמר שהשתיים מעוניינות גם הן לעבור לצפון, ולהתחיל לגדל ילדים, ואולי נמצא נושאי שיחה משותפים.
לשמחתנו הוא צדק, והחלפנו כמה משפטים מנומסים – הן אמרו שרמי נראה נהדר מאז שהוא עם דולב, וכנראה שהזוגיות החדשה עושה לו רק טוב, ואני אמרתי שהבית נראה נפלא, והייתן צריכות לראות כמה הוא היה מוזנח קודם… מי ידע שדולב הוא כזה כישרון בעיצוב פנים? אולי הוא צריך להתחיל להתעסק בזה באופן מקצועי?
אחרי שהסכמנו שהבית נראה נפלא והזוגיות של רמי ודולב משגשגת, התיישבנו בצד מתחת לעץ, שתינו יין, נשנשנו חטיפים מעניינים עם שמות יצירתיים, ודיברנו על מה שבאמת עניין אותנו – ילדים.
לחדוותו של אלמוג התברר שהן רצו ילדים, ועמדו על כך שהם יגיעו עם אבות פעילים ומעורבים שיעזרו בגידולם בפועל, לא רק דרך חשבון הבנק.
"האידיאל שלנו הוא זוג גברים שגרים לא רחוק מאיתנו, חיים בזוגיות יציבה ואוהבים ילדים לא רק בתיאוריה אלא ברמה של להחליף חיתולים, ולקחת ימי חופש כדי לשמור עליהם כשהם חולים." פרשה בפנינו רינה את משנתה, וטלי שהייתה צעירה וביישנית יותר רק הנהנה וחייכה לאות אישור.
למרות שכמעט לא ראיתי את דולב שחבר לחן וליובל ולעוד כמה צעירים נמרצים ורקד איתם כל הזמן, ולא שתיתי כלום – אלמוג דרך על כף רגלי כשפזלתי לעבר הבר וסירב לרקוד – ביליתי בנעימים. שתי הנשים הצעירות היו רהוטות ומשעשעות מאוד, הן הביעו התפעלות מחניפה מאורח חיינו, והתפעמו לשמוע איך לקחנו על עצמנו את האחריות לגידולו של נער מתבגר בעייתי. לדעתי אני שימשתי בעיקר רקע הולם לבן זוגי המרשים שיכול היה להציג תואר אקדמאי מכובד, וקריירה של פסיכולוג ילדים אידיאליסט, בעוד שאני יכולתי להביא לעסקה רק כתפיים רחובות ותואר ראשון – לא משהו רציני בימינו – אבל הן היו שתי גברות מעשיות ביותר וכשאלמוג העיר כבדרך אגב שיש לי ידי זהב ואני יודע לעשות כל מלאכה בבית, מפתיחת ביוב ועד תליית מדפים, אורו פניהן.
"הייתה מסיבה מדהימה, אבל אני עייף כאילו עברתי אודישן מפרך." הערתי בדרך הביתה.
"כי זה בדיוק מה שעשית, עברת אודישן מפרך, ואני בטוח שהצלחת בו." ליטף אלמוג את ברכי, זורח מנחת.
"שנינו הצלחנו." החמאתי לו חזרה, והעפתי מבט לעבר הספסל האחורי, אביב ישן שם שנת ישרים אחרי שעשה אלוהים יודע מה בזמן שאנחנו היינו עסוקים בהרשמת האימהות לעתיד של הילדים שלנו.
"ראית איפה הילד הסתובב כל הזמן?" תהיתי, "הוא נראה לי גמור מעייפות."
"אין לי מושג, אבל אני בטוח שהוא לא שתה כלום, עוז לא היה נותן לו אלכוהול."
"אז למה הוא מחוק כזה?" התפלאתי.
"טוב, הוא עוד גדל, ככה זה בגילו, הם צריכים המון שעות שינה בגיל הזה." שיער אלמוג.
אביב המשיך לישון גם כשהגענו, ולא הצליח להתעורר גם אחרי שחניתי. היה עלינו לגרור אותו למיטתו, מזל שהוא רזה ולא שוקל הרבה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il