מחוזותינו

05/11/2007

הלכנו יד ביד במחוזות חייך ומחוזות חיי וחזרנו לשלך ושוב לשלי וחוזר חלילה. חשפת לי את שלך וחשפתי לך את שלי.
יד ביד הובלתי אותך לרגעים שבנו בי את אוקיינוס הציניות והשנינות, המקומות והאנשים שהיו בחיי נפחים, משייפים את לשוני כחרב, סכין, להב חדה. הובלתי אותך דרך שבילים, דרך עצים וענפים, חתכנו דרך מקומות אפלים למקומות הפורחים יותר כדי שאוכל להראות לך מה דואג לשמור לי על החיוך גם כשקשה ועשינו עוד טיולים – חלקם מאורגנים וחלקם ספונטאניים, חלקם רק שתינו לבד וחלק עם עוד חברים, מראה לך את מחוזות חיי, היכן גדלתי.
"קחי אותי לשם…" ביקשת, שקטה. בודקת את תגובותיי. עינייך לא מרפות משלי.
"אבל, מאמי, חשוך ואפל שם." ואחז בי פחד מהול באהבה על שאת רוצה בטיול שכזה, כי למה לך? קירבתי גופי לשלך, מרגישה פתאום צורך להיצמד אלייך קצת יותר.
"אני יודעת," סיפרת לי וגופך משדר סבלנות, משדר אכפתיות, לוטפת לשיערי, "אבל אני רוצה ללכת לשם, זה מעניין אותי לראות…"
האהבה שבי אמרה: תראי לה. הפחד אמר: רק מבחוץ.
וכך יד ביד המשכנו לטייל, מדי פעם גופי קצת מרוחק ולא טבעי, מדי פעם עיניי בורחות לצדדים. מפה לשם הגענו לפתח.
"בגדול זה השביל שמכניס אותנו פנימה." הצבעתי על השביל שכבר צעדנו בו. "זה המקום." סימנתי לעבר סבך העצים שלא ניתן היה לראות כל כך לתוכו. "אני לא זוכרת אם יש עוד כניסות למקום הזה." וסיפרתי לך בקצרה עליו, דואגת למשוך את הטיול משם והלאה.
"מאמי, את לא רוצה להיכנס פנימה?" די שתקתי לשאלתך, אוכלת קצת כאפות עם עצמי. אני לא זוכרת איך הולכים שם, אין לי ציוד עזרה ראשונה איתי ואיני יודעת מה את מחזיקה באמתחתך, התיק על כתפך. "טוב, זה בסדר… לא חייבים עכשיו." וליטפת את כתפי.

המשכנו משם.
ועברו הימים והלילות ואיך שאהבנו לטייל זו בזו, לשמוח על הנופים, להתעצב על המצבות בדקת דומיה, ואיזה כיף היה זה לטעום מהפירות אחת של השנייה, ככה… טרי מהעץ שיצא לנו לראות באותו רגע.
נהניתי לטייל בך וגם את אמרת שאת שמחה לטייל בי… שאני מרשה לך.
באחד מהטיולים, עוד אחד מאלו שפשוט נתנו לרגליים ללכת בשבילנו, יצא לנו לראות את העצים הוותיקים ביותר במחוזותיי, העצים שלעיתים נדמה שתמיד יהיו שם, בין אם לטובה ובין אם לרעה.
סבך העצים היה ממש שם ליד ופחדתי, אבל יד ביד המשכנו לטייל. יד ביד זה חשוב, כי שלך מחממת את שלי, שולחת חיצים לכל הגוף, לכל התודעה שלי.
והילכנו לנו קרוב לשם, ממש קרוב ולא הייתי בטוחה אם אני רוצה ללכת משם או לחכות ולראות מה קורה. עצרת ליד הכניסה שהראיתי לך אז, הסתובבת עם פנייך וגופך אל מול שלי והסתכלת בעיניי, אני בשלך.
דו-שיח שכזה ללא מילים, בו את בודקת ושואלת, אני לא עונה ואת נאלצת לנחש את התשובות שלי.
אחזת זרועך בשלי באחיזה מיתולוגית איתנה שכזו, בפרק היד. לא הייתי בטוחה, אבל אחזתי בחזרה חזק, כי בטוח יש לך סיבה, תמיד יש.
ולאחר מילים אחרונות בדו-שיח האילם ודפיקות לב חזקות (לפחות מהצד שלי) משכת אותי מהזרוע חזק פנימה והעפת אותי לתוך הפחד המחלחל שבסבך העצים.
איך את לא מפחדת? ואם יקרה לי משהו? את בטוח יודעת שזה אופציה, נורא מפחיד שם, אני לא יודעת איך ללכת שם, שנים שרגלי לא דרכה שם, ואיך את הולכת שם כאילו והיה זה טבע שני לך?
נפלתי, מעדתי.
נכון, אלו מחוזותיי שלי, אבל אני לא באמת מכירה אותם.
ידך הרימה אותי, האחיזה לא השתחררה.
מתקרבת אליי ואיך שמבטך רואה את הפחד בעיניי, את ה'לא רוצה', את ה'אל תעזבי עכשיו', כי כל כך מוזר לי ומפחיד להיות פה.
יד שמאל שלך חיבקה אותי ממותניי, ומצחך צמוד לשלי, ידינו המשולבות היו בין שתינו תפוסות זו בזו חזק מתמיד ובתנוחה הזו לקחת צעדים אחורה, לא שוכחת אותי, קרוב קרוב אלייך. העיניים שלנו באחיזה חזקה לא פחות מידינו ואת בי ואני בך. מושכת אותי פנימה עוד ועוד לאפלוליות מחוזותיי.

אני מתביישת, אני לא יודעת אם את רואה את זה בתוכי במהלך הטיול, מדי פעם עיניי מושפלות מטה. משהו בי אומר שאת כן רואה ומילותייך ממשיכות להתנגן בי, ברכות שכזו, בעדינות לוטפות.

ואת…
את כן הבאת עזרה ראשונה, ריככת את הנפילות, טיפלת בשריטות, אפילו היה לך בלון חמצן כשלי היה חסר קצת אוויר צח והיה ממש חנוק.
ואיך?
איך את מטיילת שם בכל כך טבעיות? מאיפה את מכירה? וגם אם לא מכירה, איך לא מפחדת?

אז קחי,
קחי אותי לעוד טיולים, אין זו הנאה צרופה בשבילי להיכנס לסבכים המאיימים שבי, אבל קחי אותי.
למדי אותי איך מהלכים שם, נקי יחד איתי את הלכלוך שהשאירו שם השנים. כך נוכל לשוב ולטייל שם עם קצת פחות פחד ומשקעים ישנים נושנים.

אך אהובה, בקשה קטנה לי אלייך, יפהפייה.
אל תעזבי את ידי, אני עדיין יכולה ליפול, אז המשיכי לאחוז בה כמו בי.
כמו עד היום, המשיכי להצטייד בבלוני חמצן ועזרה ראשונה.
רק את מושכת אותי לשם, איפה שכל כך מפחיד והכי פחות יציב.

יד ביד, עם הפחד, חבקיני, נצא לעוד טיול אהוב במחוזותינו.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il