מי אוהב אותך יותר ממני? – פרק ז'

11/06/2015

כשהייתי צעיר יותר פנטזתי שיום אחד אתאהב בגבר מדהים וסוף סוף יהיה לי אומץ לצאת מהארון בגאווה ובשמחה. אני אספר לכולם שאני הומו והגבר המדהים הזה הוא בן הזוג שלי, ומיד אתקבל בחיבוק חם ואחיה באושר ובעושר עד סוף חיי. למרבה הפלא חלק מהפנטזיה התגשם – התאהבתי בגבר מדהים ויצאתי מהארון, אבל במקום חיבוק קיבלתי בעיטה, גורשתי בחרפה מהבית ובן הזוג האהוב שלי שהיה אמור לעמוד לצידי בטוב וברע ולתמוך בי תמיד ובלי שום תנאים נבהל מהדיכאון בו לקיתי והסתלק, משאיר אותי בודד וחנוק כספית.

היחיד שנשאר לצידי היה הכלב הנאמן שלי, בלנקו. כשפגשתי את דביר הייתי במצב נפשי נוראי, איבדתי המון משקל, איבדתי את שמחת החיים שלי, ואפילו את החשק לסקס הצלחתי לאבד. הרגשתי יותר מת מחי, ולולא בלנקו שלא מש ממני ותבע אוכל, טיולים ותשומת לב אני לא יודע מה היה עולה בסופי.
הכנסתי את דביר לחיי כי הייתי צריך מישהו שיעזור לי לשלם את שכר הדירה, במצב הנפשי הירוד בו הייתי אז לא יכולתי לחשוב אפילו על מעבר לדירה זולה יותר. קיוויתי לקבל שותף שקט ומסודר שישלם שכר דירה בצורה מסודרת, ובעיקר יניח לי לנפשי. דביר היה באמת שקט, מסודר ואמין כספית, אבל הוא גם היה כחול עיניים ויפה תואר, רגוע, נחמד, עליז ולגמרי ולחלוטין סטרייט. נוכחותו גרמה לי כמעט מבלי משים להחלים ולהתאושש מהפרידה הטראומטית ממשפחתי ומתמיר. לאט לאט חזר אלי החשק לחיות, התחלתי שוב לבשל, לאכול, לחייך ולהיות שוב חרמן. רק אל תשכח שהוא סטרייט הזכרתי לעצמי שוב ושוב, הבחור סטרייט, רק נשים מעניינות אותו, תפסיק לפנטז עליו פקדתי על עצמי בתקיפות, ורוב הזמן גם הצלחתי לקיים. היה משבר קטן כששלומי גילה לו בפזיזות שאני הומו, דבר שלא העזתי לגלות לו בעצמי, אבל הוא חלף מהר והחיים נמשכו כרגיל – הוא נשאר סטרייט ואני המשכתי להיות הומו חרמן עם קראש מטופש על השותף הסטרייט שלי לדירה.

אחר כך הייתה התאונה עם האופנוע ושוב היה לי קשה מאוד כי הייתי צריך לתמוך בו, לעזור לו להתפשט, לקחת אותו להתקלח ואפילו, שאלוהים תעזור לי, לנגב אותו. אף פעם לא נהניתי כל כך לסבול, אבל מסתבר שמה שלא הורג אותך מחשל אותך. החזקתי מעמד ואפילו כפיתי על עצמי לתת סיכוי לגבר חדש שהתעניין בי – בחור נחמד שנראה לא רע בכלל בשם גל. אם הוא לא היה אטום כל כך בקשר לבלנקו ואם לא הייתי כל כך מאוהב בדביר הסטרייט יכול להיות שעוד היה יוצא מזה משהו, ובעצם יצא, עוד פנטזיה התגשמה לי פתאום, דביר הפתיע וגילה לי שהוא מאוהב בי, ואפילו היה סקס. זה הפחיד אותי עד מוות, הפעם הקודמת שהתגשמה לי פנטזיה נגמרה רע מאוד, כמעט מתתי מהפנטזיה ההיא שסך הכל לא הייתה כל כך פנטסטית, אז מה עלול לקרות לך עכשיו כשפתאום, בצורה הכי הזויה שרק אפשר השותף המדהים, היפה והסקסי והכל כך סטרייט שלך זורם אתך למיטה?

היה לנו לילה קסום ונפלא, לילה מהחלומות, ולכן ברור שלמחרת קמתי מבוהל עד עמקי נשמתי, ומודאג מאוד הלכתי עם בלנקו לטיול, משאיר את דביר ישן לו בשלווה במיטתי. הוא היה כל כך יפה, כל כך נחשק וסקסי. הלוואי והייתי יכול להשאיר אותו במצב כזה, שותק ויפה, ישן לו בשקט. הוא בטח יתעורר עוד מעט, ייזכר מה קרה בלילה וירוץ להקיא, ואחר כך ימהר לארוז ולברוח. רוב הסיכויים שאני לא אראה אותו יותר בחיים, והאמת – עדיף ככה. היה מדהים ונפלא, אבל זו רק פנטזיה, או אולי סיוט, הוא בטח יתחלחל ממה שקרה, יכעס עלי וישנא אותי לנצח. אני רק מקווה שהוא לא ילך להתלונן עלי במשטרה, הוא עוד עלול לספר שאנסתי אותו או משהו כזה… שמעתי שזה קרה לאיזה חייל הומו שנסחף לילה אחד עם חבר סטרייט שזרם איתו בכיף, אבל למחרת בבוקר נבהל ורץ למפקד שלהם להתלונן על אונס. כמה חבל שנתתי לחרמנות לעלות לי לראש, הייתי צריך לעצור אותו עוד בהתחלה… הנה, שוב איבדתי חבר אהוב בגלל שכמו אידיוט העזתי להגשים פנטזיה.

כאילו חש במצב רוחי מזג האוויר שהיה בהיר כשיצאתי מהבית הקדיר, עננים כיסו את השמש, והשמים חזרו להמטיר גשם. רצתי מהר הביתה, בלנקו דוהר לפני, מפנה אלי מידי פעם את מבטו כאילו שואל למה אני איטי כל כך. הגעתי הביתה רטוב וקפוא ולהפתעתי מצאתי בית מחומם ונעים, שולחן אוכל ערוך יפה עם לחמניות, גבינות וחביתות, תה מהביל ממתין רק לי, ואת דביר מחכה לי בפתח עם מגבת רכה ויבשה, מאיץ בי למהר ולפשוט את גרבי הרטובות ולשתות את התה החם שהכין לי. "או שאולי אתה מעדיף לעשות קודם מקלחת חמה? הדלקתי בוילר." הציע כשהוא מנגב במרץ את בלנקו הרטוב שהסתער על קערת האוכל שלו שדביר שפך לתוכה את השמן של הטונה שהיה חביב מאוד על בלנקו.

"קודם אני אשתה את התה, חבל שהוא יתקרר, ואה… דביר…" התיישבתי ולגמתי תה מתוק בניחוח נענע, "התה ממש מעולה, אבל תקשיב דביר, אנחנו צריכים לדבר."

"כן." הסכים דביר, התיישב מולי והתחיל למרוח עבורי לחמנייה בגבינת שמנת, "אתה צודק, אבל קודם אני פשוט חייב…" רכן מעל השולחן ונישק אותי על פי, "אתה נראה כזה חמוד עם השערות הפרועות שלך, אני לא יכול להתאפק." הסביר וחזר לשבת, מסמיק ומרוצה מאוד מעצמו, "על מה רצית לדבר איתי?"

"אה… אני…" מבולבל נגסתי בלחמנייה, שטפתי אותה עם תה ושאלתי את דביר מה הוא חושב על מה שקרה אתמול בלילה.

הסומק על פניו העמיק, "בעניינים כאלה אני מעדיף להרגיש, לא לחשוב." התחמק.

"למה הכוונה עניינים כאלה? ענייני סקס?"

הוא הנהן ומילא את פיו בחביתה, מבטו מתחמק ממבטי. "יש בזה משהו." נאלצתי להסכים, "גם אני לא אוהב לדבר יותר מידי על סקס, אבל בכל זאת דביר, הבנתי שעד היום היית לגמרי סטרייט ופתאום… זאת אומרת… הרי לא כל יום בן אדם עובר סתם ככה מנשים לגברים. איך אתה מסביר את זה שפתאום נעשית הומו?"

"אני לא מסביר." ענה דביר בפשטות, "ואני לא מבין על איזה גברים אתה מדבר, הגבר היחיד שאני אוהב ורוצה לעשות איתו סקס זה אתה. גברים אחרים משאירים אותי אדיש לגמרי, וגם נשים אם כבר מדברים על זה."

"אבל חיית מעל שנתיים עם אישה, או שאולי לא הבנתי משהו ועלמה לא שייכת למין היפה?"

"עלמה לגמרי אישה." הסכים דביר, "ונכון שחייתי איתה ועם המון חתולים, ולפחות בהתחלה היה סביר למרות שאני לא זוכר שאהבתי אותה כמו שאני אוהב אותך, ואת החתולים ממש לא סבלתי. אני מעדיף לחיות אתך ועם בלנקו, ואם בגלל זה אני נחשב הומו אז שיהיה, מבחינתי אני מרגיש שאני פשוט אני, ואני לא מבין למה צריך לשים עלי תווית."

לא הייתה לי תשובה לשאלה הזו, ולכן סיימתי בשקט את ארוחת הבוקר והלכתי להתקלח, ודקה אחר כך הצטרף אלי דביר, ערום וחרמן, ובכך תמו הדיבורים.

דביר המשיך להתעקש במשך כמה חודשים שהוא לא הומו. נכון, הוא אוהב אותי מאוד וכיף לו לישון איתי, ולעשות איתי סקס, אבל זה לא אומר שהוא הומו, טען בעקשנות שהלכה והתרופפה במשך הזמן, וביום שהצליח לשכנע אותי להעביר את חדר השינה שלנו מהחדר הקטן בו ישנתי מאז שתמיר עזב לחדר השינה הראשי הוא הודה שכנראה הוא ביסקסואל.

"אתה ורוב האנשים בעולם." חייכתי אליו בפייסנות, כי באמת, לא היה לי משנה איך הוא הגדיר את עצמו. כל זמן שהמשיך לאהוב אותי, ולישון איתי, ולעשות איתי סקס בהתלהבות ובמיומנות שהלכה וגדלה עם הזמן, באמת שלא שינה לי איך הוא קרא לעצמו. "למה אתה מתכוון רוב האנשים?" הביט בי דביר בדאגה, "אתה רוצה להגיד לי שיום אחד אתה עלול להתאהב פתאום באישה?"

"בתיאוריה כן, אני מניח שזה עלול לקרות, אבל סביר יותר שקודם המשיח יגיע על חמור לבן וכל המתים יקומו מהקבר." הצטחקתי.

דביר חייך אלי חזרה, ושאל שוב אם אני באמת אוהב את המיטה הזוגית החדשה שקנה לנו בהפתעה, ואם אני בטוח שזה בסדר שהוא קנה מיטה קינג סייז עם ארוניות לילה תואמות, והחליף את הווילונות הישנים בצילוני קש. "זה בסדר גמור." הבטחתי לו, "באמת, יש לך טעם מעולה, אני ממש אוהב את המיטה, הייתי טיפש שהתעקשתי לא לישון בחדר הזה בגלל שהוא הזכיר לי את תמיר."

"לא נכון, זו לא טיפשות, זו רגישות, וזה ממש בסדר." נישק אותי דביר, וסחף אותי למיטה כדי לחנוך את המזרן החדש והנוח. הסקס שלנו שבהתחלה היה מהוסס וביישני, ולא כלל חדירות, הלך ונעשה נועז ופרוע יותר עם הזמן. אחרי כמה שבועות שבהם נזהרתי מאוד לא ללחוץ עליו לעשות יותר ממציצות וליטופים הדדיים הוא הציע ביוזמתו שננסה חדירה, ואחרי שראה כמה אני נהנה שאל בביישנות אם יש מצב שיום אחד גם אני אחדור אליו.

כמובן שהסכמתי והופתעתי לגלות כמה מהר הוא התרגל, ועד כמה הוא נהנה מהעניין, הוא כל כך נהנה עד שברוב הפעמים בהם עשינו חדירות אני הייתי האקטיבי. מצחיק, כי עם תמיר הייתי תמיד פאסיבי, ובכלל לא עלה בדעתי שאני יכול להיות אקטיבי, ואפילו לאהוב את זה, אבל עובדה שנהניתי, בעיקר כי גרמתי הנאה לדביר. אם הוא היה מחליט שחדירות זה לא בשבילו הייתי מוותר עליהן בלי בעיות. אני מאוד גמיש בנושא הזה, לא כל כך משנה לי מה עושים במיטה בתנאי שזה נעשה עם אהבה ורגש. כל זמן שהסקס כולל נשיקות, חיבוקים ואינטימיות אני מרוצה. הרגשתי שדביר באמת אוהב אותי ולכן לא היה אכפת לי איך הוא מגדיר את עצמו, העיקר שאנחנו יחד ואנחנו אוהבים חשבתי לעצמי בשביעות רצון, מרוצה מחיי, ואז דביר הפתיע אותי ושאל פתאום מה דעתי על ילדים.

"אין לי שום דעה עליהם." הודיתי, מוטרד מההבעה המתלהבת שעלתה על פניו.

"לא מפריע לך שאין לנו ילדים?" חקר דביר.

"לא, ואני לא יודע מה זה היה משנה גם אם זה היה מפריע לי." עניתי בקרירות, וליטפתי את בלנקו, "ואל תגיד לי שכיום גם הומואים יכולים להביא ילדים כי לדעתי כל העסק הזה של פונדקאות הוא לא רק יקר ומסובך מאוד, אלא גם ניצול של נשים עניות, ואני ממש נגד."

"ומה אם תמצא פונדקאית שעושה את זה בשביל המצווה ולא בשביל כסף?" הקשה דביר.

"גם אם הנס הזה יקרה עדיין תישאר עם ילד שאין לו אימא, ועם כל הכבוד למשפחה החדשה ושות', אני עדיין חושב שילד צריך אימא."

"אני מסכים." הפתיע אותי דביר, "ולכן אני בעד הורות משותפת."

"למה הכוונה הורות משותפת? משותפת עם מי? עם זוג לסביות?"

"גם זה אפשרי, אבל אני דווקא חשבתי על מישהי שאין לה זוגיות ועדיין רוצה ילד."

"אה, אתה מתכוון למישהי שהתקתוק של השעון הביולוגי מטריף אותה? חשבתי שהרווקות האנושות הללו מעדיפות ללכת לבנק הזרע."

דביר כבש את חיוכו ואמר לי שהביטוי רווקה אנושה הוא ממש לא יפה, ושאני אתבייש לי, ושבנק הזרע הוא לא פתרון למי שרוצה שלילד יהיה אבא.

"טוב, אני מתבייש, באמת לא יפה מצידי, ואני משתתף בצערה של כל מי שרוצה להביא ילד עם אבא ולא מצליחה להתחתן, אבל אני הומו, לא שדכן."

"היום לא הולכים לשדכנים, נרשמים לאתר היכרויות."

"בסדר, אז שתירשם באתר היכרויות ושיהיה לה בהצלחה."

"אבל איתי, תקשיב, יש נשים שמיצו כבר את אתרי ההיכרויות, לא מצאו בן זוג ועדיין הן משתוקקות להביא ילד, ולעומתן יש הומואים שלא רוצים להשתמש ברחם להשכיר, מה יכול להיות יותר טבעי מאשר…"

"זה בהנחה שיש הומואים שרוצים ילדים." הפסקתי אותו, "כי אני למשל ממש לא מעוניין בילדים שיהפכו לי את החיים, ישתלטו לי על הזמן והכסף, וכל החיים יבואו אלי בטענות שלא אהבתי אותם מספיק, או שאהבתי אותם יותר מידי, תלוי מה הפסיכולוג שלהם יספר להם, מה שלא יפריע להם לאחל לי להתפגר מהר כדי שהם יוכלו להשתלט על הירושה."

פניו היפות של דביר קדרו, "איתי, די כבר, מספיק, מה קרה לך שאתה ציני וגועלי כזה?" נזף בי, מאוכזב מתשובתי שהייתה, אני מודה, ממש מרושעת, "אני יודע שהיחסים שלך עם הוריך הם…" הוא היסס, מנסה להתנסח בעדינות, "אני מבין שהתאכזבת מאוד מהמשפחה שלך, אבל אם נביא יחד ילד תוכל לעשות תיקון ו…"

"אני לא מעוניין לעשות תיקון, ואני ממש לא רוצה להפוך לאבא." נכנסתי בגסות לדבריו, "בלנקו מספק את כל יצר האבהות שלי, אבל אם לך בוער להביא ילדים אז בבקשה, לך על זה, מצידי אתה יכול ללכת כבר עכשיו להירשם לאתר היכרויות ולחפש לך מישהי שתשריץ לך כמה ילדים שתרצה, איזה מזל שאתה לא באמת הומו." הוספתי בלעג.

דביר האדים ודמעות עלו בעיניו, "אני לא מאמין, אתה נפרד ממני כי אני רוצה ילד?" שאל בקול אומלל.

"אני לא נפרד ממך, מאיפה אתה מביא את השטות הזו? אני רק אומר…"

"שמעתי מה אמרת, ואתה מדבר שטויות!" צעק דביר, "שלחת אותי לחפש אישה באתר היכרויות, מה זה אם לא להגיד שאנחנו כבר לא יחד?"

הוא ממש נעלב והיה כל כך אומלל ופגוע עד שליבי נחמץ בקרבי ומלא חרטה נחפזתי להתנצל ולבקש את סליחתו על העלבון שעלבתי בו, ולבסוף, אחרי שנרגענו והתפייסנו הסכמנו שזכותי לא לרצות ילדים, כמו שזכותו כן לרצות להיות אבא, ושאם הוא יצליח למצוא רווקה אנושה שתרצה להביא איתו ילד זה בסדר גמור מבחינתי בתנאי שהילד יגור עם אימו, ואני לא אצטרך לטפל בו או אפילו לפגוש אותו אם לא יתחשק לי.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il