דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
25/05/2015
חזרתי הביתה ונכנסתי למיטה בשקט, רק שלא יתעורר. "בר?" התעורר.
"תחזור לישון רונן, מאוחר."
"איך היה?"
"נחמד."
הוא נצמד אליי ושולח את ידו לכיוון החזה שלי "רונן." אני עוצרת אותו, "אני ממש עייפה, כבר מאוחר." הוא מסתובב ואני נשארת לשכב, בוהה בתקרה ומנסה להבין מה קורה איתי.
"בוקר, הבאתי לך קפה אני בטוחה שאת צריכה אותו."
חייכתי, "היי, מאוד צריכה, הראש שלי מתפוצץ."
"מה העניין עם נישואים? את כאילו נגד?" אני מנסה לפתוח שיחה בחוסר הצלחה.
"בר. שבע וחצי בבוקר."
"דניאל. את בת שלושים ושתיים ולא נשואה, מה נשמע?"
"הכל בסדר תודה, את רוצה לדבר על זה עכשיו?"
"בסדר, בסדר." שתקתי.
הגענו למשרד, כל יום הוא טירוף חדש, לפעמים אני לא מצליחה להבין איך היא מצליחה לעבור את זה כל יום. פגישות, דיונים, משפטים. השעה שש וחצי בערב, היא תקועה במשרד שלה, כל היום בפגישות, לא החלפנו מילה. אחרי שיצאו מהמשרד שלה אני מנצלת את הרגע ונכנסת, "את רוצה לשתות משהו? לאכול? את תקועה פה כל היום."
"עשיתי טוב שקיבלתי אותך לעבודה, המבורגר מדיום, תוספת ביצת עין, צ'יפס וקולה." אני צוחקת והולכת להתקשר להזמין לנו ארוחת ערב, בדרך מסמסת לרונן שאני מתעכבת, חייבת לסיים כמה דברים דחופים לדיון שיש מחר בבוקר.
הבאתי לנו את ההזמנה, אני נכנסת ומסדרת לנו את השולחן בשקט כשהיא יושבת תשושה בכיסא. "אני לסבית."
אני מסתכלת עליה בעיניים תוהות, "מה?"
"שאלת בבוקר למה אני לא נשואה. למה אין לי מישהו. אני לסבית."
"אחלה." אני מסננת תוך עריכת השולחן, משדרת רוגע בזמן שכל הגוף שלי משתולל ומבין את כל התחושות שהיא גורמת לי. אנחנו מתחילות לאכול, "למה לא סיפרת לי עד עכשיו?" אני שואלת אותה.
"לא שאלת." היא מתחכמת כיאה לעורכת דין.
"ועכשיו ברצינות?" אני לוחצת.
"תראי בר, אל תעלבי, אבל את סטרייטית, נשואה. אני מרוצה ממך ולא רציתי שתחשבי עליי כל מיני דברים שישפיעו על ההחלטה שלך אם להמשיך לעבוד איתי."
דווקא עכשיו רציתי להגיד לה כמה הלב דופק לידה, כמה אני תוהה איך המגע שלה ירגיש כשידיי יטיילו על גופה, ומה הטעם של השפתיים שלה, החלטתי להכחיש. "איזה שטויות, לא מזיז לי, הכל בסדר." שיקרתי, החזרתי אותנו לשגרה.
"יופי." אולי גם היא שיקרה באותו רגע.
אני חוזרת הביתה, מתקלחת ומרגישה את קצה הבדידות והבלבול שמתחילים להציף אותי ולא נעים לי, אני מחליטה ללכת לישון, אני שוכבת במיטה, מרגישה ידיים עדינות מטיילות על גופי, מרימות את חולצתי מעלה וחושפות לי את החזה. העיניים שלי עצומות ואני לא מצליחה לראות מי זה, הידיים שעד עכשיו גלשו על גופי אוחזות בחזה שלי, מלטפות ברכות ואז לוחצות אני שומעת את עצמי נושמת בכבדות, מושכת בידיי מעלה לפגוש מי נוגע בי ברכות שמבעירה את גופי, הפנים שלה מולי במבט משכר, ואני מתעוררת בבהלה.
"בר? חלמת חלום רע תחזרי לישון." רונן לוחש לי.
"כן, כן חלום רע." אני מתנשמת וחוזרת לישון.
לא הצלחתי להתעורר ואני קמה באיחור, מתארגנת במהירות ויוצאת למשרד נכנסת בזריזות מקווה שאף אחד לא ישים לב, במיוחד לא היא. אני שומעת צעקות מהמשרד שלה ומבינה שיש לה צרות יותר גדולות. "רוני, אני צריכה להגיד לך מי יושב בכיסא פרקליט המדינה או שאתה רוצה שעופר יחקור ויספר לך?" היא ממשיכה לצעוק, "תקשיב לי טוב, חתיכת דביל, אם אתה חושב שאתה יכול להפיל אותי עם זה אתה כל כך טועה, אין לך מושג מול מי אתה עומד." היא טרקה את הטלפון ופתחה את הדלת באגרסיביות, קפצתי ממקומי, היא מביטה בי לשנייה ויוצאת מהמשרד בלי לומר מילה.
לא הפסקתי לחשוב עליה, דאגתי לה והרגשתי רע עם כל התחושות האלה, אני מאבדת שליטה וזה לא הוגן, כל כך לא נכון כלפי רונן.
היא חזרה למשרד בצהריים, "הכל בסדר?" נכנסתי אחריה.
"תנעלי את הדלת." היא מבקשת ומוציאה בקבוק וויסקי ומוזגת לה מעט לכוס רחבה וקצרה, היא שותה בלגימה אחת, מחזירה את הבקבוק לארון ונועלת. "את יודעת, אי אפשר להיות במקצוע מסוים בלי שיהיו לך אויבים."
"מה קרה?" דאגתי לה.
"מישהו מנסה להפיל עליי שוחד לכאורה שנתתי לכמה שופטים בכירים."
"מה?" אני אפילו לא יודעת איך להתמודד עם לחצים כאלה. מבחינתי הטירוף הכי גדול שיש לי בחיים זה הכלים בכיור שלא שטפתי מאתמול.
"זו לא פעם ראשונה, יהיה בסדר. קבעת לי את הפגישות למחר?"
"כן, בטח, תהיי רגועה." אני מנסה לתמוך.
היא קמה לצאת מהמשרד ואני עוצרת אותה, מחזיקה בידה, היא עוצרת ומביטה בי, אני מרגישה איך העיניים שלי גולשות לכיוון השפתיים שלה לכמה שניות. "אם את צריכה משהו. אני פה." אני מתקשה לדבר.
היא מלטפת את הכתף שלי והחלום שהיה לי בלילה שוטף את כולי ומתנפץ בין רגליי.
"תודה." היא מחזירה ויוצאת.
למחרת בבוקר היא קוראת לי למשרדה, "בר אני צריכה עזרה ואני צריכה לבקש ממך משהו, אם לא תסכימי אני אבין."
"מה את צריכה?" הסתקרנתי.
"אני צריכה לטוס לברלין לכמה ימים, ואני אצטרך אותך שם."
ישר חשבתי על רונן, "כמה ימים. זה באמת לא שגרתי." לא ידעתי איך להגיב לזה.
"אני יודעת זה בסדר אם את לא יכולה."
"הייתי רוצה, באמת, אבל לא נראה לי שאני אוכל."
"לא נעים לי ללחוץ אבל ברלין כרגע יכולה להציל אותי מכתב אישום על שוחד."
"או קיי, תני לי רגע להתייעץ עם רונן ואני יחזיר לך תשובה." ידעתי בתוכי שאין פה באמת על מה להתייעץ, אני צריכה לחשוב איך אני אומרת לו מה החלטתי כבר.
בזמן הטיסה היא הייתה לחוצה מאוד, אחרי הכל, לפי מה שהיא אומרת הקריירה שלה, ובעצם כל החיים שלה תלויים בשבוע הזה. הגענו למלון 'לאונרדו רויאל' בברלין, ונכנסו לחדר.
"אוי, יש פה מיטה אחת. ביקשתי שתי מיטות נפרדות, אני יורדת למטה לבקש להחליף."
"לא מפריע לי." אפילו לא שמתי לב איך המשפט הזה נורה מפי ללא רשותי.
"או קיי, אני חייבת להתקלח ולצאת לכמה פגישות, עדיף שלא תבואי איתי, יש דברים שעדיף בשבילך שלא תהיי מעורבת, כשאני אחזור אני אצטרך שתעזרי לי בכמה דברים."
היא יוצאת מהמקלחת ואחריה נשרך שובל של ריח וניל חמאה, שיער רטוב ופזור, קצת מתולתל, ורק מגבת לגופה. היא לוקחת כמה בגדים מהמזוודה וחוזרת לחדר האמבטיה להתלבש.
אחרי שהלכה יצאתי למרפסת קטנה, מביטה בנוף החדש נותנת למחשבותיי להציף, עוצמת את עיניי וטובעת במחשבות ורגשות אשם. מרגישה כל כך רחוקה ממנו, מהחיים האפורים איתו. נכנסתי למיטה ונרדמתי לכמה שעות, רעש הדלת העיר אותי. "היי, סליחה שהערתי אותך ושהתעכבתי כל כך הרבה זמן. אני ממש מצטערת שהיית תקועה פה כל היום, בואי נצא קצת."
נכנסנו לפאב רועש, כנראה שהפגישה הייתה טובה, היה לה מצב רוח, שתינו בירה וצחקנו המון. "רגע, אף פעם לא היית עם גבר?" אני צועקת.
"לא, ואני לא חושבת שאני מפסידה משהו." היא מחזירה לי.
"אני לא מאמינה שאף פעם לא היית. כאילו, לא עשית סקס בחיים עם גבר?" אני ממשיכה להרגיז אותה וצוחקת.
"היית פעם עם אישה?" היא שואלת בחיוך ואני משתתקת.
"לא."
"רגע, רגע. אף פעם לא היית עם אישה?" היא מחזירה לי בציניות.
"או קיי, או קיי. אז אנחנו שוות." אני מנסה לרכך.
"ממש לא." היא מחייכת.
"מה זאת אומרת?"
היא מתקרבת אליי ומסתכלת לתוך עיניי, "אני אולי לא יודעת איך זה להיות עם גבר כי מה לעשות, אני לא יודעת להיות בנאלית, אבל את לא יודעת איך זה מרגיש כאישה לראות אישה מתרגשת, לגרום לה להתרגש. לקחת את זה לאט, למתוח. לבוא ממקום שבו שתיכן שוות ומרגישות הכי נוח ופתוח, את לא יודעת שרק אישה יודעת לגעת ולגרום עונג עצום לאישה."
הפה שלי מתייבש, אני נשארת משותקת, מביטה בה. "אני הולכת רגע לשירותים." היא חותכת את האווירה ומשאירה אותי בוהה באוויר שנשאר במקומה.
אנחנו חוזרות לחדר והיא נשכבת על המיטה, בוהה בתקרה. "דניאל, מה יקרה עם יהיה כתב אישום?"
"יהיה משפט."
"ומה יקרה אם יהיה משפט?"
היא מסתכלת עליי במבט קודר ושותקת. אני ממשיכה להביט בה ועיניי, ללא רשותי, גולשות לכיוון השפתיים שלה. אני מרימה את ידי ומלטפת את שיערה, היא תופסת את ידי ומורידה אותה. "אנחנו לא יכולות." הכנות שלה תמיד מפתיעה אותי מחדש.
"זה היה באמת רעיון טוב, לבקש שתי מיטות נפרדות." אני מחייכת ומרגישה הקלה עצומה להוציא את האמת שלי מולה.
"אני אשן על הספה פה ליד." היא שומרת על שליטה.
נרדמתי ולפתע עיניי נפתחו למגע ידיה המלטפות את ראשי, "דניאל." אני לוחשת את שמה ומרגישה שאני כל כך רוצה להמשיך להרגיש אותה, היא מתכופפת ומתקרבת אליי, הנייד שלי מצלצל.
אני קמה בבהלה, ידעתי שזה רונן, לקחתי את הנייד ויצאתי מהחדר למסדרון, כשחזרתי היא שכבה על הספה. לא רציתי לבדוק אם היא ערה, העדפתי לוותר וללכת לישון. התעוררתי בבוקר וראיתי שהיא כבר ערה, יושבת על הספה עם הלפטופ, התיישבתי על המיטה
"בוקר טוב, בר אני חושבת שכדאי שתחזרי."
"מה?" כעסתי
"אני אסתדר, באמת, חשבתי שיהיה יותר מורכב פה ואני…"
"דניאל, ביקשת ממני לבוא לפה איתך, לקחתי שבוע מהחיים שלי בשביל לעזור לך ועכשיו שלא נוח לך את מבקשת ממני ללכת?" אני מתעצבנת, קמה לאמבטיה מתארגנת ויוצאת בכעס חזרה לחדר. "זאת חוצפה דניאל!"
"מה חצוף?" היא צועקת חזרה, "שביקשתי ממך לבוא איתי או שאני מבקשת ממך ללכת?"
"אני לא מבינה מה את רוצה?" אני מתייאשת
"לשמור עליך." היא מחזירה לי.
"וואו, זאת התנשאות מצידך. לשמור עליי? ממה?"
"אני לא חושבת שזה הוגן כלפיו ואנחנו עובדות יחד."
"וזה בא ממי שאמרה לי שעכשיו זה הזמן לפרק? שאין ילדים? את כל כך צבועה."
היא שותקת, אני מכניסה כמה דברים אחרונים למזוודה והולכת לכיוון הדלת, היא מושכת בידי, "בר, חכי רגע, אל תלכי ככה."
"אז איך את רוצה שאני אלך? את משגעת אותי!" אני צועקת עליה, "את מטריפה אותי!" אני דוחפת אותה ממני. היא דוחפת אותי חזרה לכיוון הדלת ונצמדת אליי כשגבי נלחץ לדלת, שורפת את עיניי במבטה החד, שולחת יד לתוך המכנס שלי ומלטפת בעדינות מעל בד התחתון שלי. אני משתתקת, מתכווצת, מתנשמת, לא הייתי מוכנה לזה, מביטה בה בטירוף, כמה ביטחון, חוצפה וכמה טוב זה מרגיש. אני מטיחה את ראשי על הדלת, לא מצליחה להתמודד עם ההרגשה המרגשת הזאת ששוטפת אותי. ממולי שפתיים שמתנגשות בשלי בתשוקה בוערת, אני תופסת את שיערה ומנשקת חזרה בתשוקה גדולה, נושכת קצת את השפה התחתונה שלה ואז מוצצת את השפה העליונה. הלשון שלה מלקקת בעדינות רטובה את השפה התחתונה שלי ואני מרגישה איך הגוף שלי בוער אליה, אני רוצה אותה כאן ועכשיו, את כולה, לטעום מהכול. אני רוצה שהיא תהיה האישה שתגרום לי להתרגש.
משהו בטירוף הזה מבהיל אותי כל כך, הראש שלי טובע ואני לא מצליחה לנשום, אני נלחצת, מתבלבלת, חושבת על רונן ודוחפת אותה ממני ומהנהנת בשלילה בראשי, שלא תתקרב שוב, שתפסיק את זה עכשיו כי אני לא יכולה להתמודד עם ההתרגשות הזאת. היא מביטה בי מרחוק כמו חיית טרף, אני רואה את הנשימות הכבדות שלה מעלות את החזה שלה מעלה ומטה, רואה את ההתרגשות שלה וחוסר האיפוק. היא נושכת שפה ומנסה להתאפק מלהתקרב אליי שוב, היא לא מצליחה ומתקרבת שוב, מושכת את החולצה שלי ומצמידה אותי אליה, נושכת את הצוואר שלי, אני לא יכולה להתמודד עם זה, הכל מציף אותי, מטריף אותי, מפחיד אותי אני דוחפת אותה שוב ובורחת החוצה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il