דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
30/11/2011
אחרי השקיעה חזרנו הביתה, אני כולי חיוכים ואושר, בטוח שגם הוא מרגיש אותו דבר, אבל לא, פתאום הוא מסתובב ואומר לי, "תשמע אריאל, מה דעתך שעד שנדע איפה אנחנו עומדים ומה נגמר איתנו נשמור את הכל בסוד?"
תקעתי בו מבט המום, ומרוב תדהמה כמעט נחנקתי, "בסוד? למה אתה מתכוון בסוד? אתה רוצה שנשקר ונעמיד פנים שאנחנו לא יחד?" נעלבתי.
"למה אתה תמיד עושה דראמה מכל דבר? אני אמרתי לשקר? כל מה שאמרתי זה שלא צריך ישר לרוץ ולספר הכל לכולם."
"כולם? לאיזה כולם אתה מתכוון?"
"נו, כולם, כל מי שמכיר אותנו."
"מכירים אותנו המון אנשים." הזכרתי לו בקרירות, "גם כאלה שאף פעם לא פגשו אותנו, אז מה, אתה לא מעוניין שאני אשנה סטטוס בפייסבוק ובאטרף?"
"אה…." מאור התבלבל קצת, "אתה יודע מה? תשכח מזה, תעשה מה שמתחשק לך."
"לעשות מה שמתחשק לי? באמת? טוב, זה לא פשוט כי כרגע למשל מתחשק לי להרביץ לך, אבל מכיוון שאתה נוהג זה קצת בעייתי, באמת חבל."
"עוד מעט נגיע ואז תוכל להחטיף לי כאוות נפשך." גיחך מאור, מצחיק איך בחור שנראה לגמרי ערס מדבר לפעמים כמו אשכנזי פלצן.
"אל תדאג, אני אעשה את זה, ובגדול, אבל רק בתנאי שהילד לא יהיה בבית. אני לא רוצה לפגוע בנפשו הרכה."
"נפשו הרכה?" מאור התחיל לצחוק, "אנחנו מדברים על אותו קלוד? כי לקלוד שאני מכיר אין שום דבר רך בנפשו וגם לא בשום מקום אחר, בעצם אני די בספק אם יש לו נפש."
"בטח שיש לו, מה, הוא לא בן אדם? אפילו לך יש נפש מאור."
מאור פזל לעברי ואחר כך החזיר את מבטו לכביש, "אתה כועס עלי אריאל?"
"בוקר טוב אליהו! בטח שאני כועס, רק לפני רגע הייתי מאושר ורציתי לצעוק באמצע הרחוב שאני אוהב אותך, ופתאום אתה בא לי עם הרעיון המבאס הזה, מה רצית, שאני אנשק אותך ואגיד לך תודה כי אתה רוצה לשמור אותי בסוד?"
"אל תהיה דביל, איך אפשר לשמור אחד כמוך בסוד? כל מה שרציתי זה לשמור על פרופיל נמוך עד שנדע איפה בדיוק אנחנו עומדים, זה הכל."
"תשכח מזה, מעכשיו אנחנו לא עומדים בשום מקום." שילבתי את ידיי על החזה בהפגנתיות, ותקעתי מבט עקשני בחלון, מתעלם ממנו.
"נו, אריאלה, בחייך." הניח מאור יד מפייסת על ברכי, "די, תפסיקי עם הרגשי הזה."
"זה לא רגשי." העפתי את כף ידו מעלי, "ותשכח כל מה שאמרתי לך קודם, אני לוקח את הדברים שלי בחזרה ומבטל הכל!"
"באמת? אז אתה לא אוהב אותי יותר?" חייך מאור חיוך קטן ומלגלג, מסרב להתרגש מהצהרתי.
"אוהב אותך? היית מת! אני שונא אותך." הכרזתי בזעם.
"אני מבין." אמר מאור בקרירות, סובב את ההגה, נכנס לרחוב שלנו ושתק בקור רוח עד שהחנה את המכונית במקום הקבוע מתחת לעץ הפיקוס שלכלך אותה תמיד בפירותיו הקטנים והמרגיזים, אבל גם הגן עליה מהשמש.
הוא דומם את המנוע והסתובב לעברי, "אריאל." הניח יד על כתפי.
"עזוב אותי." ניסיתי לצאת, אבל מאור אחז בעורפי וקירב את פניו לפני, "אריאל," חזר ואמר, "אתה באמת שונא אותי?" התחנחן.
"לגמרי." רטנתי בקול אנטיפטי.
"טוב, אז גם אני." השיב מאור ברוך, ונישק אותי נשיקה לוהטת שהשכיחה ממני את כל הויכוח הטיפשי שניהלנו.
ישבנו במכונית והתנשקנו עד שהיתושים הארורים החלו להציק, ואז הלכנו סוף סוף הביתה, נשכבנו על המיטה בחדר השינה שלי, הגדול והשווה יותר, והתחלנו לדבר.
"תראה, אריאל אני מבין שנפגעת, ואני גם מבין למה, אבל אל תשכח כמה צפרדעים נישקתי בשנתיים האחרונות, אתך אני רוצה להיות זהיר יותר, ותזכור שלעומת אחרים שקודם נדלקים זה על זה, עושים המון סקס ורק אחר כך מבינים עם מי יש להם עסק, אנחנו גרים יחד כבר המון זמן, ומכירים אחד את השני די טוב, ואני די בטוח שאני אוהב אותך, אבל אל תשכח שאף פעם לא בדקנו איך אנחנו באמת מסתדרים."
"לא בדקנו?" השתוממתי, "אה! אתה מדבר על זיונים?"
"כן, אנחנו גרים יחד כבר כמעט שנתיים, אבל תכל'ס אף פעם לא…"
"דווקא כן, שכחת מה היה באילת?"
"באילת התמזמזנו בעמידה בבית שימוש מסריח, והיינו שיכורים, זה לא ממש נחשב."
"אתה היית שיכור, אני לא, שכחת מה עשינו אחר כך?" הופתעתי. הייתי בטוח שהוא זוכר, אני זכרתי הכל, ואם נתעלם ממה שקרה ברגילה ההיא (ואנחנו נתעלם כי זה מה שהחלטתי) זו הייתה הפעם הראשונה שלי עם מישהו שבאמת רציתי, לא שוכחים אירוע היסטורי כזה כל כך מהר.
מאור קימט את מצחו ועשה מאמצים להיזכר, אבל לא הצליח למרות שסיפרתי לו בפרטי פרטים מה בדיוק עשינו על החוף לאור הירח המלא, ואיך הרגשתי שאני משחזר את הסצנה הרומנטית ההיא מהסרט "מעתה ועד עולם". הוא הקשיב וניסה להיות ג'נטלמן ולהעמיד פנים שהוא נזכר, אבל ראיתי ישר שלא רק שהוא לא זוכר כלום אלא גם אין לו מושג על איזה סרט אני מדבר.
הייתי צריך לקפוץ מהמיטה, לגשת למחשב ולהיכנס לגוגל כדי לתת לו לקרוא על הסרט, ולמרבה המזל הייתה שם תמונה של הסצנה המיתולוגית ההיא בשחור לבן. פתאום לא הצלחתי להיזכר אם הסרט היה בצבע או לא, אבל אני בטוח לגמרי שמונטגומרי קליפט, השחקן שגילם את הגיבור הראשי, היה במציאות הומו בארון, וגם בספר היו כמה קטעים שדיברו על הומואים בפתיחות די גדולה יחסית לספר כל כך ישן ו…
"נו, די, איזה חפרן אתה, אני לא מאמין שבאמת קראת גם את הספר." נזף בי מאור, ומשך אותי חזרה למיטה, "מילא הסרט, אבל די כבר עם השיעור ספרות הזה."
"סליחה, אבל אני אוהב לקרוא, יש לך בעיה עם זה?"
"לא, כל זמן שתזכור שהחיים הם לא סרטים וסיפורים, להזדיין בחול על שפת הים זה רומנטי וזה, אבל במציאות אחרי זיון בחוף אתה נשאר עם המון חול בכל מיני מקומות רגישים בגוף."
"זה נכון." נאלצתי להסכים, "מזל שאנחנו בבית, במיטה הנוחה שלי."
"אז זהו, שהיא לא כל כך נוחה אריאל, המיטה שלי נוחה יותר."
"יכול להיות, אבל החדר שלך קטן יותר, לי יש נוף יותר יפה וחדר ארונות." התפארתי.
"מה אתה צריך חדר ארונות? מה אתה, בחורה? כמה בגדים יש לך בכלל?" תהה מאור שמעולם לא גיהץ או קיפל בגד, והעדיף להשליך את בגדיו על כסאות, או מתחת למיטה מאשר לתלות אותם בצורה מסודרת.
"מה אתה מדבר, אין לי בכלל הרבה בגדים, עובדה שאף פעם אין לי מה ללבוש."
מאור נאנח, אמר שאני ממש כוסית, והציע שנתפשר, נגור בחדר שלי, אבל נעביר את המיטה שלו אלי.
"בסדר." התלהבתי, וקפצתי מהמיטה, "בוא נוציא קודם כל את המזרן, אחר כך נהפוך את המיטה על הצד, נזיז אותה לסלון ואז…"
התחלנו לסחוב ולדחוף רהיטים מחדר אחד לשני, וכשקלוד נכנס הביתה גייסנו גם אותו למשימת העיצוב המחודש של הדירה, "אבל מה עובר עליכם? למה אתה מזיזים את המיטות פתאום?" שאל, כושל תחת משא של שמיכות וכרים שהעמסנו עליו בלי רחמים.
"סתם… פתאום בא לנו לעשות שינויים." שיקר מאור בכישרון מפתיע.
"כן, התחשק לנו… חשבנו לנסות לעשות משהו חדש." ניסיתי לשתף איתו פעולה, אבל אני שקרן די עלוב, ולא רק שגמגמתי אלא גם הסמקתי, וקלוד קלט מיד שאנחנו מסתירים ממנו משהו.
"מה הולך פה?" העביר מבט חשדני בין שנינו, "מה אתה מתכננים לעשות?"
"שום דבר, אל תציק, לך לעשות שיעורים." נזפתי בו.
"אל תגיד לי מה לעשות." התחצף קלוד, ופתאום הבחין בחולצה של מאור תלויה על הקולב בחדרי, עשה אחד ועוד אחד, ופרץ בצחוק. "נו, מזל טוב, סוף סוף קיבלתם שכל, למה חיכיתם כל כך הרבה זמן? ואם אתם עוברים לחדר של אריאל אני רוצה את החדר של מאור."
"אף אחד עוד לא עובר לשום מקום קלוד, אנחנו רק… רק בודקים אופציות." התחמק מאור, ואחרי שהודה לקלוד על עזרתו אחז בזרועי והוביל אותי לחדר השינה.
"בודקים אופציות? ממתי קוראים לזה ככה?" הספקתי עוד לשמוע את קלוד מגחך, ואז מאור סגר את הדלת על פרצופו המלגלג ונשארנו לבד, רק אנחנו והאופציות שלנו.
בעיקרון אני מגדיר את עצמי ורסיטלי, בסרגל הקטן הזה שיש בפרופיל באטרף אני תמיד מקפיד לבחור בנקודה האמצעית ולכל מי ששואל אני מסביר שאני לא מקובע על שום דבר, וכל זמן שיש לי חיבור טוב לבן אדם אז השמיים הם הגבול.
תשובה יפה, נכון? בדיוק מה שצריך להגיד מבחינת הפוליטיקלי קורקט וזה, כמה חבל שברגע שאתה מגיע באמת למיטה הסקאלה הנחמדה הזו של אטרף לא שווה כלום.
"איזה יופי ששנינו ורסיטלים." אמר מאור אחרי שמיצינו את הקטע של התפשטות ונשיקות, והוליך אותי למיטה.
פתאום נעשיתי נורא לחוץ, "כן… תראה… בעניין הזה… תראה מאור, בעיקרון אני באמת ורסיטלי, אבל אצלי זה עניין טיפה מסובך…"
"לא רק אצלך." הרגיע אותי מאור, "בעיקרון סקס זה עסק רגיש ומסובך אצל כולם. למה אתה חושב שכל כך הרבה בחורים חייבים להשתכר לפני שהם מזדיינים?"
"באמת? לאיזה בחורים אתה מתכוון? גם אתה שותה לפני הסקס?"
"כיום לא, אבל כשרק התחלתי הייתי צריך לתפוס ראש לפני ש… לפני שהעזתי קצת יותר, אתה בטח זוכר איך הייתי באילת, אבל עם הגיל נרגעתי מזה." הצהיר מאור ונשכב מעלי, הזין שלו מתחפר בעדינות בין פלחי עכוזי. "כיום זה עניין עקרוני אצלי, אני בחיים לא נוגע באלכוהול לפני נהיגה, או זיון." הוא התחיל לעסות בעדינות את עורפי, העיר שאני מאוד מתוח, ושאל אם יש סיכוי שאני ארגיש משוחרר יותר אם אשתה קצת יין או משהו.
"לא אוהב יין, אני שותה רק בירה, וגם זה רק אם אני יכול אחר כך ללכת לישון." הדפתי אותו מעלי והתהפכתי על גבי, "אני אוהב לשתות אלכוהול, אבל הגוף שלי שונא את זה."
"ובצדק." העיר מאור, נשכב מולי, התחיל ללטף את פטמותיי ואמר שאני ממש חמוד, ונורא נעים לו לגעת בי, ושהוא מרגיש שאני לא רגוע והוא מאוד מבקש שאני אגיד לו אם משהו מפריע לי.
הוא היה כל כך עדין וסבלני ומתחשב, פחדתי שעוד רגע הוא יאבד סבלנותו ויוותר עלי, ומרוב לחץ התחלתי להזיע, "אני עושה הרבה רעש וצלצולים מאור, אבל האמת שאני לא כל כך מנוסה בקטע הזה של סקס."
"אבל אתה בטח יודע מה אתה אוהב לעשות במיטה, מה היית עושה עם הווארד?"
"כלום."
"מה כלום, היית איתו מעל חצי שנה, מה הייתם עושים כשהייתם לבד?"
"טוב, אולי לא כלום, אבל כמעט כלום. הווארד לא אהב נשיקות, התעצבן מליטופים, התנגד בכל תוקף לחדירות, ולא הסכים שאני אגע לו בזין אפילו לא בשביל לשים לו קונדום."
"אם לא עשיתם חדירות אז בשביל מה הייתם צריכים קונדום?"
"אין לי מושג, אבל הוא תמיד שם לעצמו קודם קונדום, ואחר כך לי, ואז היה מוצץ לי ומביא ביד. זה היה כל הסקס שעשינו."
"זה הכל? נשמע לא משהו, למה הסכמת לזה?"
"כי חוץ מהסקס הוא היה בחור ממש נחמד, והוא תמיד הצחיק אותי ו… אה… הוא עזר לי מאוד לשפר את האנגלית שלי, וחוץ מזה הוא גם מצץ ממש טוב."
"אבל עם קונדום."
"כן, זה היה קצת מבאס, וגם זה שעשינו את זה בערך פעם בשבוע, ולפעמים אפילו פחות."
מאור הפסיק ללטף אותי, התיישב ונעץ בי מבט חמור. "בגדת בו?"
הנדתי את ראשי לשלילה, "לא, מה פתאום? מתי היה לי בכלל זמן לזה? הוא דווקא אמר לי תמיד שלא אכפת לו אם אני אגוון קצת עם אחרים, אבל הייתי נורא עסוק עם הלימודים והעבודה, וחוץ מזה… טוב, הקטע הזה של סקס הוא קצת בעייתי אצלי, כבר אמרתי לך, לא?"
"אמרת, אבל לא הסברת. תגיד אריאל, איך היה לך עם נדב?"
"היה בסדר כל זמן שהוא עשה מה שרציתי, אבל פתאום הוא החליט שלא נאה לו להיות רק פסיבי, שהוא רוצה גם לזיין."
"נו, אז… הרבה בחורים היו שמחים להתחבר לצד האקטיבי של הבן זוג שלהם, בעיקר אם הוא יפה ומסוקס כמו נדב." מבטו נעשה חשדני מעט, "מוזר, תמיד חשבתי שהוא… אתה בטוח שהוא באמת פסיבי?"
"כן, הבעיה שפתאום הוא החליט שהוא בעצם ורסיטלי, ולי זה לא התאים."
"למה לא? הרי גם אתה ורסיטלי."
"כן, אבל… תשמע מאור השיחה הזו נורא מביכה אותי, אז אולי…"
"מה הבעיה, הזין של נדב היה גדול מידי?"
"זין גדול מידי? יש דבר כזה?"
"בטח שיש."
"פעם ראשונה שאני שומע דבר כזה, ולא, הזין של נדב היה בסדר גמור, לא גדול מידי ולא קטן מידי, זין רגיל לגמרי, בדיוק כמו שלך, למרות שיכול להיות ששלך קצת יותר גדול."
"אתה עדיין מאוהב בו אריאל?" הרצין מבטו של מאור.
"לא, כן, אולי… לא, בעצם לא, אני תמיד אוהב אותו קצת, אבל אני לא מאוהב בו יותר, בעצם אף פעם לא הייתי. היה לי קראש , אבל זה נגמר אחרי שהוא התחיל ללחוץ עלי… זה נעשה ממש דיבוק אצלו, הסברתי שאני לא יכול אבל הוא התעקש ואמר שאין לא יכול, יש לא רוצה, ושהכל אצלי פסיכולוגי, ואני אשם שהוא מחפש אחרים ו…." עכשיו כבר לא עמד לי יותר, נגמר לי כל החשק לסקס, ומה שבאמת רציתי לעשות היה להתעטף בשמיכה וליבב קצת בפרטיות.
"תשמע אני הרוס, היה לי יום ממש מתיש אני חייב לישון." סובבתי את גבי למאור, כיביתי את האור ועצמתי עיניים.
הוא אמר שהוא מבין, נשכב מאחורי בכפיות, והחל להעביר שפתיים רכות על כתפי וגבי, זה היה נעים מאוד, ואם לא הזין שלו ששב והזדקר בחוצפה, דוקר את גבי וישבני…
"מאור." התלוננתי, "אתה דוקר אותי."
הוא גיחך, "לא תיארתי לעצמי שאתה כזה פולנייה אריאל." צחק וסובב אותי אליו, "הנה, עכשיו אנחנו דוקרים זה את זה." לחש ונישק אותי, "פה הרבה יותר נוח מאשר על שפת הים, נכון?"
"כן, אבל פחות רומנטי." הסתייגתי, ונשכבתי עליו, החזקתי לו את הידיים מעל הראש, לופת בזהירות את פרקי ידיו, והחזרתי לו נשיקה על כל אחת שלו, מחכך את הזין שלי בבטנו ובזין שלו, ובסוף גמרנו אחד על השני, כמעט ביחד.
"ואוו." נאנח מאור, "זה היה גדול, יש לך נגבונים או משהו?"
היו לי במגרה ליד המיטה, ואחרי שניגבתי אותו ואת עצמי נשכבתי חזרה, מתכונן להירדם, אבל למאור היו רעיונות אחרים.
"אני יודע שאתה עייף, גם אני, אבל לפני שנישן אני חייב לשאול אותך מה הבעיה שלך עם הקטע הזה של חדירה."
"מי אמר שיש לי בעיה?" מחיתי.
"הגוף שלך אריאל. כל פעם שאני רק מדבר על זה אני מרגיש שכולך נעשה מתוח."
"תשמע…" התחלתי להתווכח, "זה לא ככה… זה רק שאני…"
"שתוק רגע ותן לי לדבר." קטע מאור את הגמגום שלי, "אתה לא צריך להתנצל, זה בסדר אם אתה לא מעוניין בחדירות, זה אפילו לא כל כך יוצא דופן. לא כולם אוהבים את זה, ואם אתה לא בעניין אני מבין, אבל איך אתה יודע שלא מתאים לך אם לא ניסית אף פעם?"
"אתה מזכיר לי את אלה ששואלים תמיד הומואים איך הם יודעים שהם מעדיפים בנים אם הם לא ניסו אף פעם להיות עם בנות." הסטתי בערמומיות את נושא השיחה.
"מי אמר שלא ניסיתי להיות עם בנות?" בלע מאור את הפיתיון שלי.
"גאיה, היא סיפרה לי שהיא ניסתה, ושאתה נשארת אדיש לגמרי, אבל אחיך לעומת זאת…" הצטחקתי כשנזכרתי בהתלהבות של גאיה מאחיו הגדול של מאור, מזל שגם הוא התלהב ממנה.
"שטויות!" הכחיש מאור, "היא לא ניסתה כלום, וחוץ מזה יש עוד בחורות חוץ ממנה, ניסיתי איתן פעם, אבל זה היה מזמן, עוד לפני הצבא. בסוף י"ב הייתה לי חברה לאיזה שבועיים וחצי, היא הייתה ממש מותק, אבל לצערי הבנתי מהר מאוד שזה לא זה."
"אם ככה גם אני ניסיתי, ולא רק שלא נהניתי, אלא שזה גם נורא כאב."
"מתי זה קרה, כשהיית עם נדב?"
"לא, זה קרה עוד הרבה קודם, ברגילה השנייה שלי תפסתי אומץ ונפגשתי עם מישהו מאטרף שהיה דלוק על חיילים…" הזיכרון המודחק ההוא גרם לי להתכווץ באי נוחות, "זה קרה ממש מזמן, לא בא לי לדבר על זה יותר."
"אני מבין." אמר מאור ברוך, "אתה לא חייב." הוסיף, "אבל לא טוב לשמור דברים כאלה בבטן…" הוא השתתק כמצפה שאבין את הרמז.
התעקשתי לא להבין ולשתוק עוד קצת, וככה שכבנו יחד בחושך, ממתינים לשינה שלא באה עד שבסוף נשברתי. "הוא אמר שהוא בן 25 בתמונות שלו הוא נראה בן עשרים ומשהו אבל כשנפגשנו ראיתי מיד שהוא מבוגר ממני לפחות בעשר שנים, ובכל זאת נשארתי. הוא לקח אותי למסעדה והיה דייט נחמד מאוד, אפילו התמזמזנו קצת אחר כך במכונית שלו, והיה אחלה, אבל למחרת, בפגישה השנייה עשיתי טעות ובאתי אליו הביתה, הוא חיכה לי שם עם עוד שני חברים שלו… זה לא נגמר טוב."
מאור גנח באהדה וידיו התהדקו בחוזקה סביב גופי. "מה הם עשו לך?"
"הם…" גל של בחילה עלה בגרוני, "הם היו מסטולים ממשהו, והם היו נורא חזקים וחרמנים, הם צחקו והכאיבו לי…" כמו תמיד כשחשבתי על הלילה הנוראי ההוא הרגשתי שגרוני נחנק, ומוחי מתערפל.
"התלוננת עליהם, סיפרת למישהו?"
"לא, בכלל לא עלה בדעתי שאני יכול להתלונן, הרי הלכתי לשם בעצמי, הרגשתי כל כך טיפש ואשם… נגררתי הביתה, התקלחתי במים רותחים, אמרתי לאימא שחטפתי איזה וירוס, ניתקתי את הטלפון ועד סוף הרגילה שכבתי במיטה בלי לדבר עם אף אחד. הרגשתי כל כך רע שרציתי למות, אבל לא יכולתי לעשות את זה לאימא שלי, בסוף הרגילה קמתי וחזרתי לבסיס, והחלטתי שמעכשיו אני לא הומו יותר."
"נו, וכמה זמן זה החזיק מעמד?"
"שנתיים וחצי, עד סוף הצבא לא הייתי עם אף אחד, עשיתי ביד ודיברתי רק עם בנות שאמרו שאני חמוד והן ישמחו עם נישאר ידידים, חוץ מהאין סקס דווקא היה לי מאוד נוח להיות סטרייט, אבל אחרי השחרור פגשתי אותך באילת ופתאום חזרתי להיות הומו." גל של חיבה כלפיו הציף אותי, הסתובבתי אליו וחיבקתי אותו בחזקה, "חשבתי שנעלמת לי אחרי אילת וממש הצטערתי, אין לך מושג כמה שמחתי לראות אותך פתאום באטרף."
"אבל היית אז עם נדב."
"כן, נדב… גם ממנו נורא התלהבתי בהתחלה, חבל שאחרי כמה חודשים ירד לו ממני, כשפתחתי את הפרופיל של סקסי_צפוני כבר היינו בזוגיות פתוחה, למעשה יותר בשותפות לדירה מאשר בזוגיות. בשיחת הסיכום שעשינו לפני שחזרתי לקריות הוא הודה שכל העניין של הסקס היה רק תירוץ, הוא חושב שהוא פשוט לא בנוי לזוגיות."
"מה לא בנוי לזוגיות? איזה שטות, אין דבר כזה." התקומם מאור.
"בטח שיש, במיוחד אצל הומואים, לא ראית כמה בני ארבעים וחמישים בודדים מסתובבים באטרף ומחפשים זוגיות או לפחות זיון?"
"כן, זה עצוב, ומילא הם, אבל יש גם המון נשואים שמחפשים אותו דבר, וזה עצוב עוד יותר."
"לגמרי." הסכים מאור, "אני שמח שסיפרת לי אריאל, ואני מבטיח להיות סבלני ולא להציק לך בקשר לסקס, לא נעשה שום דבר שיפריע לך, ועכשיו יאללה, בוא נישן כדי שלא נהיה שפוכים מחר בבוקר."
"למה, מה אתה מתכנן לעשות מחר בבוקר?"
"זו הפתעה, אני אגלה לך בבוקר, אבל רק בתנאי שתהיה ילד טוב ותישן כל הלילה." נישק מאור את עורפי, חיבק את מותני, דחף את רגליו בין רגלי ונרדם, מצחו שעון על גבי.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il